כשרוצים לתמצת את המושגים: יריבות, אהבה, שנאה, תשוקה, כדורסל, שיגעון ויורוליג למילה אחת – הבחירה המדויקת ביותר תהיה בלגרד. הכוכב האדום מאבדת את הכוכב המוביל שלה אבל מביאה כוכבים חדשים, בעוד שפרטיזן ממשיכה להתגעגע לימי הזוהר של ז'ליקו ומתרגלת לוייב העל מי מנוחות שנוצר במועדון. חשמל ימשיך להיות ביציעים של השטארק ארנה זה בטוח.

הכוכב האדום

ב-2015 הרוח הקבועה שנשבה ברחובות בלגרד שינתה כיוון כשהכוכב האדום קטעה את השליטה ההיסטורית של פרטיזן של 13 עונות זכיה רצופות בליגה האדריאטית. משם הכל התהפך, והכוכב יצאה לרצף של 9 זכיות משלה כשגם ביורוליג ההגמוניה השתנתה לחלוטין. ועדיין, עם כל הכבוד לחילופי השילטון והקהל המטורף שלא הפסיק לדחוף, עד לאחרונה האדומים לא הצליחו לנתק את מעמד הקבוצה האפורה ולא ממש הגיעו לגבהים ובטח לא פלייאוף. ורק בשנתיים האחרונות משהו שם התחיל להשתנות באמת. זרים איכותיים שהגיעו ושינוי גישה הפכו והופכים את הכוכב לא רק להיות מפלצת בית שגונבת כמה משחקים בחוץ, אלא קבוצה מפחידה אמיתית שמכוונת לנשוף בעורפן של האימפריות הגדולות ולהישאר בתמונה גם כשהיורוליג נכנסת לישורת האחרונה. היא עדיין לא עשתה את הקפיצה שתכניס אותה באופן קבוע למועדון הגדולות, אבל הפער בין מה שהיא רוצה להיות למה שהיא באמת כבר הרבה יותר קטן.

פנים חדשות:

ניק ווילבר-באב (30, 1.94) אחד משחקני ההגנה האיכותיים בעמדה שלו ו-כריס ג'ונס (33, 1.88) אחד מהשחקנים השישיים הכי איכותיים ולא מוערכים בעמדה שלו, מגיעים לתפוס את עמדת הרכז כדי לפצות על העזיבה המשמעותית של קודי מילר-מקנטייר. גם ניקולה ג'ורישיץ' (22, 2.03) הצעיר יקווה לפרוח לראשונה ו-דיוויד קריימר (29, 1.96) שלא זכה לדקות בריאל מדריד יקווה לקבל קצת יותר קרדיט.

וויילר-באב מביא איתו טיקט שנדיר למצוא היום: אחד מהגארדים ההגנתיים הטובים ביורוליג עם מוטות ידיים ורגליים שמאפשרות לו לשמור כמעט על כל שחקן קו אחורי. מעבר לזה הוא גם מנהל משחק טוב מאוד, מזיז כדור, ולא חייב לקלוע כדי להשפיע. הוא מסוג השחקנים שלא תמיד בולטים בשורה הסטטיסטית אבל כן משנים את איך שהקבוצה נראית.

אקס הפועל הטרי כריס ג'ונס דומה לו במובן הזה מבחינת הנעת כדור וראיית משחק ברמה מעוררת התפעלות שאף פעם לא זכתה למספיק הערכה. איכשהו עד עכשיו הוא לא קיבל את המושכות במאה אחוז אבל נדמה שהפעם גם כשהוא ימשיך לתפקד בתור שחקן שישי הוא יהיה הרכז המוביל בדקות ויתרום המון במקום שיעריכו אותו יותר.

בשונה משניהם, שמגיעים אחרי קריירת יורוליג אנפה – ג'ורישיץ' שנבחר בדראפט 24 אפילו לא זכה לשחק בגלל הרבה חוסר מזל ופציעות. עכשיו הוא עשוי לקבל הזדמנות ראשונה להשתלב בקבוצה ולתת סייז והגנה.

קריימר הוא קלעי פוטנציאלי יוצא דופן שעוד לא מימש אותו ביורוליג ואולי הפעם יקבל הזדמנות מהספסל.

עמדת הסנטר מתחמשת בעוד אקס הפועל ת"א טרי בדמותו של ג'ונתן מוטלי (31, 2.06) ושם מעניין בדמותו של פטריק בולדווין ג'וניור (23, 2.06).

לא נחפש אשמים בשנתיים המבוזבזות והמוזרות שעברו על מוטלי בארץ הקודש ובסופיה, אבל אין ספק שמלהיות אחד הסנטרים הטובים בליגה הטובה באירופה "מאני מונט" איבד הרבה מערכו, פיזית ומנטלית. אבל גם בגיל יותר מתקדם הוא ירצה להוכיח שהוא יכול לחזור ולהשתלט על צבע של קבוצה כמו הכוכב. אף אחד לא מטיל דופי עדיין על הדומיננטיות שלו בצבע וגם הוא לא אמר את המילה האחרונה.

בולדווין ג׳וניור מגיע עם פרופיל שקשה לפספס של פורוורד-סנטר ארוך, גבוה ודי חלק בתנועה, עם קליעה מבחוץ שהיא כנראה הנשק הכי ברור שלו. בוושינגטון הוא לא באמת הצליח לתפוס מקום קבוע, אבל כן הראה ברגעים מסוימים למה נבחר גבוה בדראפט מלכתחילה. עכשיו, בסביבה עם פחות רעש ויותר דקות, הוא יכול להפוך מהבטחה שנתקעה קצת לשחקן שבאמת מנצל את האורך והיד הרכה שלו.

חמישייה מסתמנת:

PG: ניק ווילר-באב (כריס ג'ונס, ג'ארד באטלר, סטפן מיליינוביץ')

SG: טייסון קארטר (ניקולה ג'ורישיץ'/דיוויד קריימר)

SF: ג'ורדן נוורה (אוגניין דובריץ')

PF: צ'ימה מונקה (שמי אוג'ליי)

C: ג'ונתן מוטלי (פטריק בולדווין ג'וניור, אבוקה איזונדו)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 8/10- אמנם מילר-מקינטייר עזב אבל ג'ונס ו-ווילר באב הם שני מחליפים ראויים יחד עם באטלר שגם הוא נהדר ומיליינוביץ' שיהווה גיבוי לפציעות וחוסרים אם יהיו.

עמדת הקלע: 5/10- נקודת תורפה, למרות שיתכן ובאטלר ישתלב מדי פעם ב-2. קארטר היה מעולה ביורוקאפ אבל רק חזר לקראת הישורת האחרונה של העונה הקודמת ולא הוכיח את עצמו עדיין, מה שבטח נכון לגבי קריימר וג'ורישיץ'.

עמדת הסמול פורוורד: 7/10- נוורה הוכיח בעונה האחרונה שהוא סקורר משובח וקלעי אדיר, דובריץ' כבר די מבוגר אבל גם מסוגל לתת שלשות פה ושם.

עמדת הפאוור פורוורד: 8/10- מונקה הוא אנרג'ייזר מוכח ואחרי וזנקוב אולי הטוב ביותר בעמדה שלו באירופה, אוג'ליי חסר יציבות אבל לפעמים מסוגל להבליח.

עמדת הסנטר: 7/10- מוטלי ואיזונדו שניהם חיות צבע, בולדווין שונה מהם לגמרי ומביא קליעה. קצת חוסר גיוון.

תחזית: מקום 8

ג'ונס ומוטלי. יזכו ליותר הערכה מבהפועל?

פרטיזן בלגרד

זהות זה לא רק שם המפלגה דאז של משה פייגלין, זאת השאלה הבסיסית של כל אדם, מפלגה או במקרה הספורטיבי של קבוצה – מה היא ואיזה ערכים היא מייצגת. נדמה שבמועדון הפאר הסרבי מתקשים לענות על השאלה הזאת בתקופה האחרונה. מאז שעננת ז'ליקו נעלמה, פרטיזן איבדה לא מעט מהמכלול שהיה מזוהה איתה: הקהל כבר לא סוחף באותה צורה, פניארויה אמנם הכניס יותר סדר אבל גם הוריד לא מעט מהטמפרטורה, ועל הפרקט זאת מרגישה הרבה פחות כמו קבוצה שבאה לדרוס והרבה יותר כמו קבוצה שמנסה פשוט לעבור את הערב בשלום. העימותים עם הזרים, השריקות מהיציע וכל הרעש מסביב רק חידדו את הנתק שנוצר בין הקבוצה לקהל, וכרגע הבעיה של פרטיזן היא פחות איכות ויותר תחושה שאין שם קו ברור שמחזיק את כל הדבר הזה יחד. ואם פרטיזן לא תחזור להיות קבוצה של הקהל – זה פשוט לא יוכל לעבוד.

פנים חדשות:

לוקה וילדוסה (31, 1.91) הוותיק ואלסנדרו פאיולה (26, 1.94) עושה את דרכם מבולוניה לבלגרד ומצטרפים לקארליק ג'ונס בעמדת הרכז. אליהם מצטרף קייל אולמן (29, 1.91), עוד אחד ממצטייני היורוקאפ האחרון ששבר לאדומים מירושלים את הלב ו-אית'ן תומפסון (27, 1.93) הוורסטילי שמגיע מעונה נאה ב-NBA.

לוקה וילדוסה הוא מסוג השחקנים שהקריירה שלהם קצת איבדה כיוון בדיוק כשהיה נדמה שהם בדרך להפוך לשם קבוע בצמרת היורוליג. הפציעות, המעברים והחוסר ביציבות הורידו אותו כמה מדרגות, אבל בבולוניה הוא חזר להיראות הרבה יותר כמו עצמו — לא רק בקליעה ובניהול המשחק, אלא גם ביכולת לקחת אחריות ולהנהיג קבוצה ברגעים שבהם היא צריכה יד מכוונת. לפרטיזן הוא מגיע פחות כהבטחה ויותר כשחקן שכבר ראה מספיק כדי לדעת איך מחזיקים קבוצה כשמתחיל הבלגן.

מי שסייע לו להוביל בבולוניה הוא פאיולה, שלא צריך יותר מדי כדור כדי להשפיע ולבלבל את ההתקפה היריבה אבל כן יודע מתי לקחת אחריות. שומר קשוח, מנהל משחק חכם ובעיקר אחד שעושה סדר כשהמשחק מתחיל לברוח.

ה-18 במרץ 2026 הוא תאריך שיצרב לאוהדי הפועל ירושלים בראש, אבל גם לקייל אולמן שהדיח אותם מהיורוקאפ עם שלשה כמעט על הבאזר. אבל מה שאולמן נותן מעבר לסלי קלאץ' זה היכולת לייצר לעצמו בלי יותר מדי עזרה ולפעמים גם לנוע לעמדת הרכז, להגיע לקו ולחיות טוב מאוד בתוך פיק אנד רול והוא מסוגל לפלס לעצמו במהירות את הדרך לראש הרוטציה בקו האחורי.

תומפסון לעומתם, עוד לא טעם אירופה אבל כן הציג עונה טובה במדי הפייסרס של 7 נק' למשחק ב-20 דק' ו-32 משחקים. ומעבר למספרים, הוא מגיע כאחד השמות היותר חמים על המדף. יש לו גוף טוב לגארד, קליעה, יכולת לתקוף קו ראשון ולשחק גם בלי הכדור, והוא מגיע בדיוק בנקודה שבה קבוצות יורוליג אוהבות לקחת צ'אנס על שחקן שה-NBA כבר בדק אבל עוד לא באמת מיצה. לפרטיזן זו יכולה להיות חתיכת תפיסה אם ההתאקלמות תהיה מהירה.

עמדה 5 מתחדשת לגמרי עם קוואריוס הייז (29, 2.06) שמגיע בכושר שיא, ניקולה טנסקוביץ' (28, 2.05) שחוזר בשל למועדון נעוריו, וג'ופרי לוברן (35, 2.11) הבלתי נגמר.

אחרי ששיחק בצילו של דניאל תייס, הייז קצר את הפירות ברגע שהרכש החדש של מכבי ת"א התחיל קצת לחרוק והציג את העונה הטובה בקריירה שלו, הגנתית והתקפית. כבר בז'לגיריס הוא הראה את האתלטיות יוצאת הדופן שלו והוא אחד משחקני ההגנה הטובים וגם כן לא מספיק מוערכים מתחת לסל. עכשיו הוא יסחוב את הקו הקדמי.

מי שחוזר למועדון אחרי 3 עונות לא רעות בכלל ובפרט עונה אחרונה טובה מאוד במדי בודוצ'נוסט הוא טנסקוביץ' שגדל וטופח בפרטיזן. הוא ריבאונדר מעולה ויתן גודל ורוחב בצבע וכנראה יחזור לעמדתו הטבעית ב-4

מי שיתן משאריות כוחותיו האחרונים אבל הרבה ניסיון וקור רוח הוא ג'ופרי לוברן, שכבר לא נמצא בשלב שבו מצפים ממנו להרבה דקות או מספרים גדולים. מה שכן נשאר זה משחק גב לסל, ידיים טובות והבנה של איך לסדר לעצמו ולשחקנים סביבו פוזשן נורמלי כשהכול נהיה מבולגן.

ב-4, דרק וויליס (31, 2.05) שלא מצא את מקומו בפריז, וב-3 למאר סטיבנס (29, 2.01) שנראה בה יותר טוב אבל גם לא הגיע לקצה היכולת שלו – מצטרפים כצמד נוסף לעמדות הפורוורד.

וויליס הוא בעיקר פורוורד גבוה עם יד טובה מבחוץ. הוא מסוגל לשחק גם ב־4 וגם לפרקים ב־5, אבל הערך שלו מגיע בעיקר מזה שהוא פותח את המגרש ולא מצטופף בצבע. הוא לא יוצר גדול לעצמו ולא שחקן שצריך לבנות סביבו, אבל כן שחקן שמכריח את ההגנה לצאת אליו ויכול להעניש כשמשאירים אותו לבד.

למאר סטיבנס לעומתו, מגיע אחרי כמה שנים ב־NBA שבהן בנה לעצמו שם בעיקר כשחקן פיזי מאוד, שומר קשוח ופורוורד שלא מפחד ממגע. הוא אף פעם לא באמת התבסס שם כשחקן התקפה מרכזי, אבל כן הראה שהוא מסוגל לתת דקות טובות, לתקוף את הטבעת ולשמור על כמה עמדות. דווקא בפרטיזן, בסביבה שבה יקבל תפקיד ברור יותר והרבה פחות שאריות דקות, יש תחושה שהוא יכול להוציא מעצמו הרבה יותר ממה שראינו מעבר לים. אם הקליעה תעמוד ברמה סבירה, יש לו את הגוף והאופי להפוך מהר מאוד לאחד השחקנים הכי שימושיים בסגל.

חמישייה מסתמנת:

PG: קארליק ג'ונס (לוקה וילדוסה, אלסנדרו פאיולה)

SG: אית'ן תומפסון (קייל אולמן)

SF: למאר סטיבנס (ואניה מרינקוביץ'/אריאן לאקיץ', מריו נאקיץ')

PF: דרק וויליס (ניקולה טנסקנוביץ')

C: קוואריוס הייז (טוניה ג'קירי, ג'ופרי לוברן)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 8/10- העמדה האיכותית ביותר. קארליק ג'ונס אדיר יתן את העונה הטובה בקריירה שלו, וילדוסה מעבר לשיא אבל עדיין שייך לרמות הדי גבוהות, פאיולה יתן הגנה אבל גם הרבה עבירות.

עמדת הקלע: 7/10- תומפסון הוא שם מעניין ונקודות הוא ייצר, גם אולמן יעזור לו בחדירות. מה שכן, אין אף ניסיון יורוליג פה.

עמדת הסמול פורוורד: 5/10- סטיבנס פוטנציאלית אמור לעשות את הקפיצה אבל הגיבויים שלו חלשים. מרינקוביץ' איבד כיוון מאז התקופה בבאסקוניה ונאקיץ' ולאקיץ' הם בעיקר שחקני אנרגיה, לא מעבר.

עמדת הפאוור פורוורד: 3/10- וויליס בקושי החזיק כמחליף בקבוצה כמו פריז וטנסקוביץ' הוא שם נחמד ליורוקאפ, לא ליורוליג.

עמדת הסנטר: 5/10: הייז שם טוב וראוי להוביל אבל לא מדובר בסנטר טופ. ג'קירי ולוברן זה ניסיון אבל לא ברור כמה הם יוכלו עוד לתרום.

תחזית: מקום 14

ג'ונס. בעל בית ומפלצת של יעילות.