שחקן שהקדים את זמנו, ולצערו הרב, הקדים בהרבה, ולכן אף אחד לא זוכר אותו. הוא גם היה מעורב בטרייד שאף אחד לא זוכר שהוא לקח בו חלק, אבל טרייד זה התחיל לשנות את היחס של האמריקאים לשחקנים אירופאים.
במכללות
טרי מילס נולד ב-1967 בעיירה רומולס, מישיגן, שם גם שיחק בתיכון. עם סיום לימודיו בחר להישאר קרוב לבית ולשחק עבור אוניברסיטת מישיגן.
ב-1989, שנתו האחרונה באוניברסיטה, סגל קבוצת הכדורסל כלל שמות נחמדים כמו רומיואל רובינסון, לוי וואוט ובעיקר את גלן רייס. למרות זאת – מילס וחבריו עלו לטורניר ה- NCAA מהמקום השלישי במחוז לאחר שחטפו כמה תבוסות במהלך העונה.
אף אחד לא ציפה ליותר מדי, אפילו המאמן שלהם, ביל פרידר, שהכריז עוד לפני שהטורניר התחיל שיעזוב בעונה הבאה כדי לאמן את אריזונה סטייט. מנהל הקבוצה, בו שמבכלר, חטף עליו קריזה ופיטר את פרידר עוד לפני שהתחיל הטורניר. פרידר רצה ללוות את שחקניו לפחות למשחק הראשון כדי לשמור אותם רגועים, אך שמבכלר הגדיל עשות, ומנע מפרידר לעלות לטיסה. גם אני לא הייתי רוצה להרגיז מישהו עם שם כזה…
עוזר המאמן האלמוני, סטיב פישר, קיבל את המינוי במקום פרידר הבוגדני באופן זמני בלבד. פישר החליט לאפשר לשחקניו לעשות ככל העולה על רוחם על המגרש, והחדיר בהם את המוטו "בואו נדהים את העולם".
כל משחק היה מלחמת עולם עבור מישיגן. גלן רייס קלע 30.6 נק' בממוצע בטורניר, שיא שלא נשבר עד היום.
בשניות הסיום של הגמר, בפיגור 3, קיבל טרי מילס כדור עם הגב לסל מחוץ לצבע. זריקת TURNAROUND עם קשת גבוהה במיוחד החזירה את מישיגן לעניינים. גם קפיצת השמחה שסטיב פישר ביצע אחרי שהזריקה נכנסה הייתה עם קשת גבוהה במיוחד… רמיואל רובינסון ניצח את המשחק עם 2 זריקות עונשין על הבאזר ומישיגן זכתה באליפות היסטורית. הישג שלא שוחזר עד השנה שעברה.
סטיב פישר הוחתם כמובן כמאמן קבוע, והיה אחראי לגיבוש קבוצת ה-FAB FIVE כמה שנים מאוחר יותר.
טרי מילס נבחר בבחירה מס' 16 בדראפט 1990, ע"י מילווקי, ומיד הועבר לדנבר נאגטס תמורת דני שייס. המשא ומתן על החוזה בין דנבר למילס נתקל בקשיים ולמרבה ההפתעה מילס החליט לחתום לשנתיים בפאוק סלוניקי. הוא הספיק לשחק בכמה משחקי הכנה לפני שהמאמן היווני קוסטאס פוליטיס העיף אותו הביתה. ועל זה נאמר: "הכל פוליטיס"…
לפני שסולק מהקבוצה היוונית אפילו הספיק לקלוע במשחקי ההכנה מעל לבאן מרסר ממכבי ת"א:

טרייד שיצר אגדה חיה
מילס שיחק רק 17 משחקים בדנבר לפני שהוטרד שוב, בינואר 1991
As part of a 3-team trade, Terry Mills was traded by the Denver Nuggets to the New Jersey Nets.
The Denver Nuggets traded Walter Davis, and a 1992 2nd round draft pick (Reggie Smith was later selected) to the Portland Trail Blazers.
The New Jersey Nets traded Greg Anderson, and a 1992 1st round draft pick (Bryant Stith was later selected) to the Denver Nuggets.
And the Portland Trail Blazers traded Dražen Petrović, and a 1993 2nd round draft pick (Kevin Thompson was later selected) to the New Jersey Nets.
הטרייד הזה בינואר 1991 התחיל את הפריצה של דראזן פטרוביץ', והיות שמלחמת המפרץ הראשונה התחילה גם היא בינואר 1991, פטרוביץ' וצדאם חוסיין התחילו להפציץ באותו זמן…

מילס שיחק בניו ג'רזי על הספסל עד עונת 1993 בה עבר לדטרויט, שם התחילה לקום קבוצה צעירה ומחשמלת: אלן יוסטון ולינדסי האנטר נבחרו בדראפט 1993, והצטרפו לג'ו דומארס שהיווה נצר לשושלת המפוארת של סוף שנות ה-80. גרנט היל הגיע בקול תרועה שנה אחריהם, ות'יאו רטליף השלים את גרעין הסגל כשנבחר ב-1995.
הפריצה בדטרויט
בדטרויט טרי מילס קיבל אור ירוק לזרוק מחוץ לקשת, ולאחר עונה או שתיים של היסוס, הפך לאחד מקלעי השלוש הטובים בליגה, כשקלע בכ-40 אחוזים עם ממוצע של 2-3 קליעות למשחק. היום אולי זה נראה מעט, אבל באופן יחסי לתקופה הוא היה שווה ערך בתפוקת הקליעות לסטיב קר, רג'י מילר, ריי אלן וגלן רייס. כל זה מעמדת הפאואר פורוורד, ובגובה של 2.08 ומשקל 127 ק"ג.
מנתונים חד ספרתיים עלובים על הספסל, מילס שידרג את מספריו – ב-4 עונות של פריחה בדטרויט מילס קלע בין 13 ל- 17 נק' למשחק בנוסף ל-5-8 ריב' ושני אסיסטים. אפילו פועלי בניין עם אלרגיה לאבק לא חווים פריחה כזו…
עם נתונים פיזיים כאלה, מספרים נהדרים, ויכולת קליעה משובחת, דטרויט השתמשה במילס כסטרץ' 4, ולעתים גם כסנטר (תפקיד ששיחק במכללות), או כגארד גבוה.

יכולת הקליעה של מילס ואלן יוסטון ריווחה עבור גרנט היל את המשחק הצפוף וההגנתי של שנות ה-90, וסייעה להיל לרשום כמעט טריפל דאבל למשחק. באותו זמן דובר על גרנט היל כיורש של מייקל ג'ורדן והפנים החדשות של הליגה.
אבל אחרי שאלן יוסטון עזב לניו יורק, וטרי מילס עזב למיאמי, העומס גרם לגוף של גרנט היל להתפרק, ואולי פה זה ההבדל בין גרנט היל למייקל ג'ורדן – שמייקל לא היה נותן להנהלה שלו לשחרר שני שחקנים כאלה.
מיאמי
טרי מילס חתם כשחקן חופשי במיאמי היט תחת פאט ריילי, שם חווה ירידה במשחקו, ירד לספסל כמחליף לג'מאל משבורן, (עוד מועמד לפרוייקט…), עד 1999. לאחר מכן חזר לעונה אחת בדטרויט, חתם באינדיאנה כשחקן חופשי ב-2001, ופרש בסיום העונה.
מדובר ללא ספק בשחקן שהקדים את זמנו בהרבה, סטרץ' 4 שיכל לשחק ב-4 עמדות, לקלוע מרחוק,, וגם לשחק בצבע עם הגב או עם הפנים לסל. אולי לא היה כוכב, אבל היכולת הייתה קיימת. לדעתי בליגה של היום שחקן כזה היה הופך לסופרסטאר.
אחרי הנ.ב.א
לאחר סיום הקריירה הקצרה משהו (11 עונות בלבד) מילס אימן קבוצות קולג'ים קטנות עד 2013, וכיום הוא משמש אנליסט במשחקי אוניברסיטת מישיגן ברדיו. טרי מילס גם מעריץ מושבע של ספורט מוטורי, ומתחרה במירוצים משולבים של אופנועים ומכוניות.

כל מי שכותב צדאם חוסיין מקומו בהיכל התהילה מובטח.
אחלה שחקן בחרת, תודה
אחלה כתבה
זוכר אותו בדטרויט ואת הקליעה משלוש.
הייתה קבוצה מבטיחה שלא התרוממה.
טרי מילס היה שחקן חביב שניצל את הרגע והתאים לשנות ה90. מה שפתח לו את הנצרה לזרוק לשלוש היה זה שקרבו את הקשת. בכל השנים האחרות הוא מאד התקשה מהטווח. להגיד שבימינו הוא היה סופרסטאר זה לשגות באשליות. הייתה לו בעיית אתלטיות ויותר מזה בעיית משקל מה שקיצר לו מאד את הקריירה.
גם לשים את העזיבה שלו כמה שדפק את היל זה מאד מטעה. גם ההיט לא החשיבו אותו יותר מדי והפיסטונס הודו בעצם שהחוזה שנתנו לו היה אוברפיי ורצו לשלם לו כמעט חצי מהשכר הקודם. גם הקריסה" כביכול של הגוף של היל הגיע שנתיים אחרי שהוא חזר לדטרויט.
מעבר לזה האמירה שג'ורדן לא היה נותן לזה לקרות היא האדרה ג'ורדניסטית טיפוסית שמתעלמת מההבדלים המהותיים בשוק השחקנים בין התקופות ששני השחקנים נכנסו לליגה. איך בדיוק ג'ורדן היה מונע מאלן יוסטון ללכת?
מכבד את דעתך ד"ר גילרי היקר אבל נסכים שלא להסכים…
לגבי איזה חלק?
די לגבי הכל…
אתה לא מסכים שבגלל שקרבו את הקשת הוא התחיל לזרוק ולקלוע שלשות?
הקשת הקרובה אולי שינתה את כמות הזריקות שלו. אבל הוא זרק גם אחרי שהרחיקו אותה חזרה באחוזים לא רעים בכלל
עונה אחת הוא היה בסדר עונה אחת לא.
ותסביר אז איך ג'ורדן היה מונע את העזיבה של יוסטון.
כמו שג'ורדן הצהיר לא פעם שישחק רק אם גם פיפן יישאר או פיל ג'קסון יאמן.
הוא מנע טרייד של פיפן תמורת שון קמפ ואילץ את ג'רי קראוס לא להעיף את רודמן ופיל ג'קסון.
מייקל עשה הכל כדי לנצח ואת זה אני לא צריך לספר לאף אחד.
מדובר באדם הכי תחרותי שחי אי פעם לדעתי.
גרנט היל היה ועודנו די אדיש.
אתה מבין שאלן יוסטון היה שחקן חופשי? פיפן היה על חוזה לא נגמר. ה"אילץ את קראוס" זה בדיוק ההאדרה הג'ורדניסטית – קראוס ידע טוב מאד מה הוא עושה רק כדי לחטוף בסוף בעיטה בתחת.
וזה שהיל נעים הליכות ממש לא עושה אותו "אדיש".
זה אכן קצת משיחיסטי המשפט הזה. כשהתחלתי לקרוא אותו ("מייקל לא היה נותן ל…"), בראש שלי ההמשך היה "… לקבוצה להידרדר ולהיות לא תחרותית".
ההמשך על ההנהלה בהחלט היה מפתיע
וגם חשבתי כמו עידו על קירוב קשת השלוש אבל לא הייתי בטוח שזו הסיבה
זה מובהק לחלוטין אצלו.
,תודה אפי!
בס"ד
תודה רבה, שחקן שלא הכרתי
תודה אפי, כתבה יפהפיה 🙂
לגבי ג׳ורדן, אלן יוסטון לא היה רוצה לעזוב אם היה משחק עם ג׳ורדן בתקופתו כי זה אוטומטי קונטנדר לאליפות….למה שמישהו יוותר על זה?
אולי בגלל כסף? אולי בגלל שהם בתפקידים דומים והוא היה נדחק הצידה כדורסלנית וגם נפגע כלכלית?
אפשר לחשוב על סיבות
תודה על הסיפור
🙏
תודה אפי. אפילו לא זכרתי את השם..אני אקח ממילס בעיקר את התמונה ששון בראדלי (אחלה פרוספקט לפרויקט שלך) מנסה לחסום אותו
תודה אפי. מודה שלא זכרתי אותו (למרות שראיתי את דטרויט באותה תקופה)
פרוייקט קלאסי לדיון "מה היה קורה אם…" (הוא היה משחק היום/לא היה נפצע/ עובר בטרייד …)
אני זוכר את מילס כשחקן די זניח. (אגב, אותה עונת קיצור קשת השלוש, תסתכלו על המספרים של דניס סקוט ותבינו). מה שכן – היכולת של גבוה לקלוע מהשלוש היא לא מספיקה בכלל בשביל להיות בליגה. יש כמויות של שחקנים גבוהים שצולפים היטב מהשלוש, ובכל זאת נפלטו מהליגה מהר מאד. מאיירס לאונרד ', מוסקלה, קמינסקי, כריסטיאן ווד (לצערי, מעניין למה לא מביאים אותו לאירופה, שחקן נהדר לדעתי), עומרי ספלמן שחיבבתי, כריס קופלנד, סקאל לביסייר ועוד רבים וטובים.
קליעה מהשלוש רחוקה מאד מלהיות תנאי מספיק להישאר בליגה, ובטח ובטח להיות כוכב.