כשהוא עזב את אורלנדו רבים קיבלו את עזיבתו כלא הוגנת, ורשלנית. כל מה שהוא עשה היה מה שלברון, כרמלו אנטוני, כריס פול, קווין לאב, ועוד רבים אחרם עשו: לחפש קבוצה טובה עם סכוי לאליפות, וכמובן כמה גרושים נוספים. אבל מה שלאחרים היה 'בסדר' ו-'מקובל' ו-'מובן' – עבור דווייט היה 'בגידה'. מי שיצא לו לראות את הדוקומנטריה האחרונה

 Dwight Howard: In the Moment.

ראה D12 אחר לחלוטין: שחקן חביב, נאמן, WELL MEANING וחבר טוב.

אתמול הוא פתח את פיו במכסיקו סיטי וסיפר מעט על החוויות המאד לא נעימות שהיו לו בלייקרס עם קובי, שכולן מתועדות בסרט הדוקומנטרי. למה שאני אתרגם ואז דדי יאשים אותי בתרגום קלוקל וחד צדדי? הנה מה שהוא אמר אמש, ואותם מילים הוא גם אומר בסרט:

:

Before I got to the Lakers, I would talk to [Bryant]. He would really help me out on the low about how to become everything that I said I wanted to be. And I looked up to him. … I just felt so hurt and disappointed in the fact that the guy I was expecting to be somebody who was going to pass the torch, somebody that would say, 'Dwight, I'll take you under my wing and I'll show you how to get it done'…there was none of that.. Actually I felt alienated by him and the entire organization. I felt like I didn't belong. I felt like a foreigner on my own team!

בדרך כלל דווייט הוא EASY GOING וחייכן. אבל בסרט אי אפשר שלא להבחין בכאב שקובי, וכל ארגון הלייקרס גרמו לו בשנתיים שם. הוא נראה רציני כפי שלא ראיתם אותו מעולם, והוא נשמע אמיתי לחלוטין ללא כל הגזמה בדבריו. ברור שהסרט הוא פרו-האוארד ללא בושה, אבל כפי שכתבו על הסרט בסאן-סנטינל –

 As Howard explains his feelings on the ugly two-year saga that sent him from Orlando to Los Angeles to Houston, you can sense the authenticity of the regret and pain he felt during that period.

Howard's intense desire to be liked comes through strongly in the documentary. He's a people-pleaser, always smiling and joking in a way that naturally infects those around him. Knowing that, it's easy to understand how rough treatment from someone Howard admittedly idolized would have deeply wounded him.

At the same time, Dwight is aware of the wounds his decisions caused for others—particularly his coach with the Orlando Magic, Stan Van Gundy.

 "I know people might judge me for some of the mistakes I've had, but I'm not perfect. You know, looking back on it, maybe I could have done it a different way with Stan. I had to face my mistakes. I had to own up to them and not run from them.".

אבל  בקשר ללייקרס אין לו כל רגשות אשמה או חרטה:

They just did not want me there after they begged me to come!

.

עכשיו הוא בריא, שלם עם עצמו, ומאושר במקום בו הוא נמצא:

"I needed to go through some things, some tests. Would I want to go through all this stuff again? No. But I also believe that you need to go through those tough times to figure out who you are," Howard said.

עכשיו ללא קובי המעליב ופוגע (זה הוא אמר, לא אני!) הוא מאושר היכן שהוא נמצא. כמו שה'סנטניאל' כתב:

You can bet Houston is very happy with who Howard is now: a fearsome force on both ends who no longer has to apologize for being a little goofy. Dwight is himself again, and because of that, the Rockets look every inch the contender. As long as its big man stays healthy, Houston can count on elite defense to complement its already scary offensive attack.

"יש חלקים טובים בהאוארד שהעולם עדיין לא ראה" הוא אומר בסיום הסרט. "ואני עומד עוד להראות לעולם!".