הבלאנקוס מאבדים נכסים יקרים, ברצלונה עוברת מחלומות בספרדית לסיוטים, התפוזים של ולנסיה עם שחקנים מזן חדש ובאסקוניה "מקום 15 זה פלייאין לא?" ממשיכה להיות אפורה. הכדורסל הספרדי מציג קיץ סופר פיננסי שעשוי לעלות ביוקר לכולן.

ריאל מדריד

אצל ריאל הסטנדרט שהתקבע מאז ומתמיד הוא אבסורדי אבל כבר מובן מאליו: פיינל פור הוא כבר לא הישג, וגמר שנגמר בלי גביע נרשם בעיקר כפספוס. גם בעונות שבהן הכדורסל לא תמיד נראה חלק, היא בדרך כלל מוצאת את הדרך להגיע למאי עם סיכוי אמיתי ללכת עד הסוף, בעיקר בזכות שלד שכבר ראה הכול ויודע איך נראים המשחקים האלה. אבל הקיץ הזה מציב אותה במקום הרבה פחות נוח. שני שחקנים משמעותיים חזרו ל־NBA והשאירו אחריהם דקות, איכות ובעיקר עומק שלא פשוט להחליף, כשהמחליפים שנכנסו כרגע נראים על הנייר הרבה פחות נוצצים מהשמות שיצאו. זה לא הופך את ריאל פתאום לקבוצה בינונית, אבל כן משנה את נקודת הפתיחה שלה: הרבה פחות מרווח לטעויות, הרבה יותר אחריות על הווטרנים וביטחון הרבה יותר שייקי בספסל שיחלץ לעזרה ויפתור את הבעיות שיצוצו. במדריד כמובן שהמטרה לא משתנה בגלל קיץ פחות סקסי, אבל הפעם הדרך לגביע נראית מעורפלת, בטח כשהפער משאר אריות היבשת נראה כמו כזה שהלך וגדל לאורך הקיץ.

פנים חדשות:

נפתח בעמדת הפורוורד שחווה ריענון, שלא לומר מהפכה. טימותי לוואו-קבארו (31, 2.01) שעשה קפיצת מדרגה אדירה בעונה האחרונה ויכנס לעמדת הגארד-פוורורד היוצר ב-3. מיקאל יאנטונן (26, 2.05) שהחתמתו עוררה לא מעט סימני שאלה, וחיימה פראדייה (25, 2.05) שעדיין נחשב פרוספקט – יצטרפו לקו קדמי אפרורי משהו אבל קשוח הגנתית.

בעיקר בעונותיו מעבר לים, קבארו נחשב לשחקן הגנתי נהדר עם תפקיד ברור רק בצד אחד. וגם כשהגיע לאירופה, זה היה פחות או יותר הטיקט. אלא שלאורך הזמן קרה דבר די מעניין: פעם אחר פעם הוא מצא את עצמו חלק מסגלים חסרי כישרון התקפי ולאט לאט תפס לעצמו גם את תפקיד הסקורר שספק אם ידע שטמון בו וספק גדול אם ידע שברמות הכי גבוהות שיש ביבשת. השדרוג המוחלט הושלם בעונה המטאורית האחרונה שלו בבאסקוניה, שם הפך מסטופר הגנתי וקלעי מעולה למוציא לפועל הראשי ובתכלס היחיד, מלך הסלים של הליגה הספרדית, מקום שלישי בנקודות למשחק ביורוליג – שדרוג שסלל את דרכו לריאל מדריד כאחד האיומים ההתקפיים המרכזיים שלה לעונה הקרובה ומי שאמור להיכנס לנעליו הגדולות של מריו הזוניה שחוזר ל-NBA.

יאנטונן הוא אחת ההחתמות היותר תמוהות בקיץ הזה בעיקר בגלל הפער בין המעמד של ריאל לבין הפרופיל שלו. מדובר בשחקן שכבר הוכיח שהוא שייך ליורוליג, אבל עד עכשיו עשה את זה בעיקר כשחקן משלים ולא כאחד שאמור לשנות קבוצה. מצד שני, יש בו דברים שקל להבין למה ריאל רצתה, כמו קליעה מבחוץ, ובעיקר הגנה עם הידיים. בנבחרת פינלנד הוא גם הראה שכשהוא מקבל יותר חופש הוא מסוגל להיות הרבה יותר משמעותי. בעוד שפראדייה שאמנם כמעט בגיל של יאנטונן – מגיע מוולנסיה כשחקן שעדיין מרגיש כמו פרוספקט. יש לו גודל, טאץ' טוב סביב הסל וקליעה שיכולה להיפתח החוצה ויכולת לשחק גם עם הגב וגם עם הפנים לסל. הוא כבר לא ילד, אבל עדיין יש תחושה שהגרסה הכי טובה שלו עוד לא באמת יצאה החוצה — ובריאל יקוו שזה סוף סוף יקרה.
אף אחד מהם לא ממש דומה במשחק וגם לא ברמה לטריי ליילס שגם הוא כמו הזוניה חוזר ל-NBA, אך יחד עם גבי דק וצ'ומה אוקיקי גם כאן נוצרה עמדת פאוור פורוורד חזקה וקשוחה.

בעמדת הסנטר, דמיאן ג'ונס (31, 2.10) ואולייביה סאר (27, 2.10) מגיעים כגיבויים/השלמות עם גודל וניסיון מעבר לים.

דמיאן ג'ונס הוא מהסנטרים האלה שבגילם כבר די ברור מה תקבל מהם ומה לא. הוא ארוך, אתלטי, רץ טוב את המגרש, מסיים חזק מעל הטבעת ויודע לחיות מהפיק אנד רול ומהזדמנויות שנוצרות סביבו. מצד שני, אין שם יותר מדי תחכום או משחק עם הכדור, וההשפעה שלו תלויה מאוד בקצב ובכמה הסביבה מצליחה להכניס אותו לעניינים. בריאל הוא יכול להיות שימושי בדיוק בגלל זה — לא כי הוא משנה את המשחק, אלא כי כשהוא בתפקיד הנכון הוא עושה את הדברים שלו בלי להסתבך.

בדומה לו ובשונה ממנו, אוליבייה סאר (אחיו הגדול של אלכסנדר) גם הוא סנטר אתלטי שחי לא מעט מעל הטבעת, אבל הוא הרבה יותר נייד ודינמי מג'ונס. הוא יכול לצאת גבוה יותר בהגנה, לרוץ טוב את המגרש ולכסות שטחים, ובצד השני הוא מרגיש קצת פחות תלוי בכך שמישהו יסדר לו הכול עד הטבעת. מצד שני, הוא גם פחות מסיבי ופחות בנוי למלחמות צבע מול הסנטרים הכי כבדים. ביחד הם נותנים לריאל שתי גרסאות שונות של סנטר משלים – אחת של כוח וגודל, ואחת של רגליים ואתלטיות.

בקו האחורי, הבלאנקוס משאירים את אותו שלד עם צירופים מעניינים בדמותם של מקס שולגה (24, 1.95) ו-ניק סמית' ג'וניור (22, 1.88) שסוגר את הסגל בדקה ה-90.

אחרי עונת רוקי בבוסטון שבה בילה בעיקר בג'י ליג אבל גם טעם NBA וקיבל אפילו הופעה בחמישייה, שולגה עושה את המעבר הישיר לאירופה במקום להמשיך להילחם על חוזים קצרים מעבר לים. בבוסטון הוא הציג בעיקר קליעה מרשימה. עצם העובדה שהוא יכול לשחק גם כ־1 וגם כ־2 תסייע לו להיאבק על הדקות שיפנה קמפאצו עם שאר הגארדים.

אליו מצטרף ברגע האחרון רכש מרענן – סמית' ג'וניור שאת עונת השיא שלו רשם במדי שארלוט עם כ-10 נק' למשחק ומאז די חיפש את עצמו בדומה לשולגה. הוא סקורר טבעי שאוהב לייצר לעצמו, ובעיקר מגיע לאירופה בגיל שבו עדיין יש הרבה מקום לקפיצה. בריאל הוא יקבל הזדמנות אמיתית להפוך מכישרון לא ממומש לשחקן משמעותי.

חמישייה מסתמנת:

PG: פקונדו קמפאצו (תאו מלדון)

SG: ניק סמית' ג'וניור (מקס שולגה, אנדרס פליז, סרחיו יוי)

SF: אלברטו אבלדה (טימותי לוואו-קבארו, גבריאלה פרוצ'ידה)

PF: צ'ומה אוקיקי (גבי דק, חיימה פראדייה/מיקאל יאנטונן)

C: אדי טבארס (עוסמאן גרובה, דמיאן ג'ונס/אוליבייה סאר)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 8/10- קמפאצו ימשיך להיות המנוע לכל התקפה ומלדון ימשיך לגבות אותו מהספסל. תבנית שכבר התעצבה בעונה האחרונה ועובדת טוב.

עמדת הקלע: 7/10- סמית' ג'וניור הוא הימור גם כן אבל תוספת שעשויה להיות שוברת שיוויון, שולגה עוד לא דרך ביורוליג אבל צפוי להוביל ולתת קליעה בטוחה, פליז הראה שיפור ועשה קפיצה לקראת סיום העונה האחרונה בעוד שסרחיו יוי כבר בגדר גימיק עד שהוא יסתום לי את הפה עם עוד איזה שלשת ניצחון.

עמדת הסמול פורוורד: 8/10 – אבלדה נותן דקות טובות בחמישייה, קבארו הוא קלעי אדיר ושניהם שומרים מעולים. פרוצ'ידה יקבל את הפירורים אבל גם לו יש סייז לתרום.

עמדת הפאוור פורוורד: 7/10- לא מעט הימורים נלקחו כאן, אבל נוצר טיקט הגנתי וקשוח שיעשה צרות ויקשה על כל יריבה.

עמדת הסנטר: 8/10- טבארס ימשיך להוביל ולהיות הכי יעיל שיש, גרובה יתרום הרבה בהגנה וג'ונס וסאר יגבו וילחמו על הדקות המשלימות.

תחזית: מקום שישי

קבארו. עבר אבולוציה מטורפת.

ברצלונה

תמ״א 38, פינוי־בינוי, מתיחת פנים… קראו לטלטלה בברצלונה באיזה שם שתרצו, אבל בשורה התחתונה קשה לא לקרוא לזה נפילה מקצועית. נראה שהתמהיל שנוצר מהמועדון שגם ככה נדחק לאחור בשנים האחרונות לא רק שלא מבשר על קבוצה עם יומרות לחזור לטופ האירופי, אלא כמו גיבוב שחקנים לא ברור וחסר ניסיון שאמור איכשהו לנסות להתחבר. התחושה היא שבברצלונה ויתרו הקיץ על לא מעט ודאות בלי להביא במקומה מספיק איכות מוכחת. שחקנים שבעולם מתוקן היו אמורים להיות חלק משלים מוצאים את עצמם פתאום קרובים למרכז הבמה, והעומק שהיה פעם מובן מאליו הפך למשהו שצריך לקוות שיתפתח תוך כדי תנועה. אולי זה עוד יתחבר ואולי מישהו שם יתפוצץ מעבר לציפיות, אבל נכון לפתיחת העונה קשה להסתכל על הסגל הזה ולראות קבוצה שנבנתה כדי להחזיר את בארסה למקום שבו היא אמורה להיות.

פנים חדשות:

מבין השמות החדשים והלא מוכרים במיוחד של הקו האחורי, עומד בראש ג'סטין רובינסון (29, 1.85) שבעיניי מקבל את התואר הלא רשמי – השחקן הכי אנדרייטד במפעל. אליו מצטרפים אומוחה גיבסון (28, 1.82), סטנלי אומודה (27, 1.98) והקומבו גארד האורוגוואי הצעיר אוגוסטין אובאל (23, 1.98).

כמובן שמבין השמות הפחות מוכרים, רובינסון שעשה עונת רוקי מופלאה ולא מספיק מוערכת תמיד סבל מתדמית שפספסה את הכישרון האמיתי שלו. בזמן שב-NBA הוא נבלע על הספסל, ברגע שהוא נחת ביורוליג הנתונים שלו פשוט התפוצצו והוכיחו כמה הוא אנדרייטד. השואו האמיתי שלו זה ניהול המשחק, ובפריז הוא היה אחראי ישירות על יותר משליש מהסלים של הקבוצה שלו כשהיה על המגרש. הוא סקורר יעיל , פליימייקר קטלני, ויחד עם קווין פאנטר הוא מייצר לברצלונה צמד גאנרים איכותי שאמור גם ליטול מפאנטר את הנטייה לכדררת אינסופית.

גיבסון הוא יותר הימור מפתרון. הוא מגיע אחרי עונה טובה מאוד בלובליאנה כשגם ביורוקאפ וגם בליגה המקומית העמיד ממוצעים מרשימים, עם מהירות ויכולת לייצר לעצמו. הוא גם הרשים עד כה כמתאזרח בנבחרת בולגריה, אבל הקפיצה ליורוליג ועוד לברצלונה היא סיפור אחר לגמרי. אם יצליח לתת דקות טובות מהרוטציה זה כבר יהיה בונוס.

הוא עוד שם שברצלונה מהמרת עליו גם ללא רשת ביטחון הוא סטנלי אומודה. הוא מגיע אחרי מסלול של NBA ו־ג'י ליג וזו תהיה החוויה האירופית הראשונה שלו, כך שהקפיצה ליורוליג רחוקה מלהיות מובנת מאליה. מצד שני, יש לו בדיוק את הדברים שיכולים לעבור טוב: גוף, אתלטיות, הגנה על כמה עמדות וקליעה שהתייצבה עם הזמן. אם הוא יסתגל מהר, הוא יכול להיות אחד השחקנים היותר שימושיים בסגל. אם לא, זו עוד חתיכה שברצלונה מקווה שתתחבר תוך כדי תנועה.

לעומתם, אוגוסטין אובאל חוזר הביתה אחרי כמה שנים של השאלות ונדודים בספרד, כשהפעם הוא כבר לא הילד שברצלונה שלחה לצבור דקות. במנרסה הוא סוף סוף עשה קפיצה אמיתית והראה שהוא יכול לתרום בכמה עמדות בקו האחורי והכנף. גם כאן מדובר בפרוספקט שמחכה לפרוץ ונראה שישותף גם באירופה.

לעמדת הסמול מגיעים אוליבייה נקמואה (26, 2.03) ממצטייני הליגה האיטלקית בעונה האחרונה, טייריס מרטין (27, 1.98) וג'סטין מינאיה (27, 1.96)

אחרי עונה נהדרת בווארזה האיטלקית, נקמואה עושה צעד מתבקש מהליגה בהכירה באיטליה שבה כבר קיבל תפקיד מרכזי והחזיר עם 16 נקודות ו־5.5 ריבאונדים לערב. הוא פורוורד פיזי שיודע לסיים טוב בצבע ולהוות איום מבחוץ, כך שהמעבר ליורוליג מרגיש פחות כמו קפיצה פרועה ויותר כמו השלב הבא במסלול שלו. גם בנבחרת פינלנד הוא כבר הראה ביורובאסקט את סט היכולות והאתלטיות המרשימה שלו.

חיה שונה ממנו הוא טייריס מרטין – עוד הימור קלאסי של הקיץ הזה. שחקן שכבר הראה ב־NBA שהוא מסוגל לייצר נקודות, אבל אף פעם לא באמת התייצב מספיק כדי לתפוס שם מקום קבוע. הוא מגיע עם גוף טוב ויכולת לקלוע, אבל הקליעה שלו לאורך הקריירה הייתה די תנודתית — ערב אחד הוא נראה כמו קלעי לגיטימי, ובערב אחר הרבה פחות. בברצלונה יקוו לקבל את הגרסה היותר יציבה שלו, כי אם הזריקה תיכנס בקביעות הוא יכול להיות חתיכת תוספת ומהגניבות של הקיץ.

ג'סטין מינאיה בשונה מהשניים הקודמים, עוד לא ממש זכה לדקות מרובות ומגיע אחרי תקופה בפורטלנד, שם חלק חדר הלבשה עם דני אבדיה אבל התקשה באמת להיכנס לרוטציה. את רוב ההזדמנויות שלו קיבל דווקא בג'י ליג, ושם כבר נראה הרבה יותר משמעותי והראה למה בפורטלנד המשיכו להחזיק בו על חוזה two-way. עכשיו הוא מנסה לתרגם את זה לראשונה גם לאירופה ויהיה ככל הנראה השלישי בהיררכיה, לפחות בהתחלה.

בעמדת הפאוור פורוורד נוחת ה-MVP של סדרת גמר הג'י ליג 2026 טוסאן אוומה (25, 2.03). הבריטי-ניגרי הציג ממוצעים יוצאים מן הכלל בקבוצת הבת של ההורנטס בעונה האחרונה אבל לא זכה ליותר מדי הערכה בליגה הבכירה. מה שכן, הוא מסוגל לשחק גם ב-3 בהרכבים גדולים כך שינסה לתרום מהוורסטיליות שלו לפחות באחת מהן בדקות שיקבל.

אם נכנס פנימה לגזרת הסנטר, נחזור לשם יותר מוכר ומוכח הלוא הוא ג'וש ניבו (29, 2.06). גם אלכסנדר בלצ'רובסקי (25, 2.15) חוזר ליורוליג בתקווה לקבל צ'אנס הפעם. יואן מקונדו (26, 2.07) ישלים את העמדה לאחר שיתואשש מההחמרה בפציעת הברך שלו.

ספק אם יש אוהד כדורסל שיחלוק על כך שאת תקופת השיא שלו, חווה ניבו במכבי ת"א ובמיוחד בסדרה המטורפת שלו נגד פאו ב-24'. הוא עיצב לעצמו מעמד של אחד מהסנטרים הטובים והמבוקשים ביבשת אבל כמו רבים וטובים דושדשה הקריירה שלו במילאנו החלשה, הרבה פציעות, חוסר רצף ובעיקר תחושה שהמומנטום שהיה לו בצהוב פשוט נעלם. במקום להפוך את הקפיצה למילאנו לעוד מדרגה בקריירה, ניבו מצא את עצמו נאבק קודם כל כדי להישאר על הפרקט ורק אחר כך כדי להזכיר למה בכלל הגיע לשם עם כזה הייפ. עכשיו הוא מגיע לברצלונה כשהמניה שלו נמוכה משמעותית מזו שהייתה במכבי, אבל גם עם משהו להוכיח. אם הגוף יחזיק והוא יחזור לאתלטיות, לריבאונד ההתקפה ולנוכחות שהפכו אותו אז לאחד הסנטרים הכי יעילים ביבשת, בארסה יכולה לקבל גרסה הרבה יותר מוכרת של ניבו מאשר זו שמילאנו ראתה.

מי שהיה לצל באותה סדרה בצד היווני הוא בלצ'רובסקי, שלא זכה להערכה במדי פאו ומשם נדד בליגה הספרדית, בה שיפר את ממוצעיו אבל עדיין לא הצליח לקבע מעמד של סנטר אימתני ביחס לגודל שלו למרות שבמדים הלאומיים זה נראה קצת יותר טוב. כסנטר שני בקבוצה עם שאיפות ביורוליג הוא יצטרך לעשות קפיצת מדרגה שספק אם ריאלי לבקש משחקן יחסית מוגבל בצבע כמוהו.

אצל יואן מקונדו מתעורר בעיקר סימן השאלה די ברור סביב הגוף. בשנים האחרונות הוא סוחב רצף פציעות שהפריע לו לבנות קריירה, ובכל פעם שנדמה היה שהוא נכנס לקצב הגיע עוד עצירה. הכישרון והכלים שם, אבל במקרה שלו הכול מתחיל משאלה אחת פשוטה: כמה זמן הוא באמת יצליח להישאר בריא.

חמישייה מסתמנת:

PG: ג'סטין רובינסון (אומוחה גיבסון, חואן נונייס)

SG: קווין פאנטר (דריו בריזואלה, סטנלי אומודה, אוגוסטין אובאל)

SF: אוליבייה נקמואה (טייריס מרטין, ג'סטין מינאיה)

PF: טוסאן אוומה (ג'ואל פארה)

C: ג'וש ניבו (אלכסנדר בלצ'רובסקי, יואן מקונדו)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 6/10- רובינסון מגיע אחרי עונה מצוינת בפריז ויעשה את ההתאמות לברצלונה, אבל גיבסון חסר ניסיון ויצטרך להסתגל מהר בשביל לתת דקות טובות מהספסל, בעוד שנונייס יקווה להשתלב ברוטציה סוף סוף.

עמדת הקלע: 7/10- פאנטר ימשיך לסחוב ולהיות סקורר ללא הכרה יחד עם הקליעה של בריזואלה. אומודה בגדר סימן שאלה ויצטרך לתת גוף. אובאל יהנה מהשאריות במטרה להפתיע.

עמדת הסמול פורוורד: 7/10- נקמואה הוא החתמה מעולה שיתן הרבה גודל וייצור נקודות יחד עם מרטין, בעוד מינאיה כרגע מרגיש יותר כמו גיבוי מאשר מישהו שאפשר לבנות עליו דקות כבדות ביורוליג.

עמדת הפאוור פורוורד: 5/10- אוומה ינסה להביא את האנרגיות מהג'י ליג, בשילוב עם השלשות וההגנה של פארה, אבל על הנייר זה נראה בלתי מספיק וחסר עומק.

עמדת הסנטר: 5/10- מעבר לניבו שהוא שם גדול, אין אף גיבוי ממשי.

תחזית: מקום 12

פאנטר ורובינסון. מניות בטוחות בקבוצה שכולה הימורים.

ולנסיה

אחרי עונות סווינגינג בין היורוליג ליורוקאפ, נדמה שהעטלפים מצאו את מקומם הקבוע בליגה הבכירה כשבעונה שעברה הציגו את הכדורסל הכי יפה מכולן, כזה שסחף אותם לעונה היסטורית עד לפיינל פור. אלא שבדומה לברצלונה, גם היא מאבדת הרבה שחקנים מרכזיים מאוד ומוצאת את עצמה עם קבוצה די חדשה, וכזו שגם נראה שתשחק אחרת. ולנסיה של העונה שעברה חיה על קצב, עומק וכמות כמעט בלתי נגמרת של שחקנים שיכלו לעלות ולשנות משחק בלי שהקבוצה תוריד הילוך, אבל חלק משמעותי מהבסיס הזה כבר לא נמצא שם. גם הסגל שנבנה במקומו מרגיש פחות מותאם לכדורסל הכאוטי והסופר מהיר שראינו ממנה, ויותר כזה שיצטרך למצוא דרכים אחרות לייצר יתרונות בחצי המגרש. לכן השאלה סביב ולנסיה היא לא רק האם היא הצליחה להחליף את הכישרון שעזב, אלא עד כמה היא בכלל מתכוונת לנסות לשחזר את מה שעבד כל כך טוב בעונה שעברה, כשנראה שאנחנו בדרך לראות גרסה די אחרת שלה.

פנים חדשות:

טי ג'יי שורטס (28, 1.75) ינסה לחזור להיות המפלצת שהיה בפריז, יחד עם אחד מהקלעים המרשימים מהעונה החולפת – ארמוני ברוקס (28, 1.91) בתקווה לשחזר את ההצלחה של הדואו מונטרו את באדיו מהעונה שעברה. מריו סיינט-סופרי (20, 1.94) הכישרון הספרדי העולה ולוקאס מארי (20, 1.97) שגם הוא צעיר ומוכשר – באים להשלים איתם קו אחורי אנרגטי ורעב.

אחרי עונת הרוקי יוצאת הדופן במדי פריז, בה היה לתקופה הרכז הכי טוב שהיה למפעל להציע, שורטס החליט להתפתות להצעה מפאו, אך לא הצליח להשתלב בסיסטמה האתונאית ויצא שם לחלוטין מהקצב. ועדיין, על האיכויות האדירות של הרכז הקומפקטי אין צורך להרחיב כי כולם כבר היו עדים להן. התפקיד המיועד שלו בולנסיה דווקא נראה הרבה יותר דומה לזה שהיה בפריז. במקום להיות כוכב בין שאר סופרסטארים, שורטס חוזר להיות השם הבכיר בקו ועצם הידיעה תעזור לו לחזור להיות המפלצת שהוא ואחד מהרכזים הטובים ביבשת אם לא הטוב ביניהם.

מי שיהיה עליו לדאוג ששורטס יחזור לקדמת הבמה הוא ארמוני ברוקס שכמו פרנסיסקו (המחליף של טי ג'יי בפאו) כבר חתם בקבוצת הפאר של וילרבאן, אבל הסוף ידוע, ואחד הקלעים המפחידים ביבשת השלים את המעבר לספרד בסופו של דבר. ברוקס מגיע אחרי עונה שבה היו לו גם ערבים שפשוט יצאו משליטה, בראשם 8 שלשות מול פנאתינייקוס – שיא מועדון של מילאנו – ו־7 נוספות מול אנדולו אפס. את העונה הוא סיים עם 2.7 שלשות לערב ב־41.6%, נתון די פסיכי לשחקן שלוקח יותר משש כאלה במשחק, ובעיקר כזה שלא צריך יותר מחצי מטר כדי להרים.

מריו סיינט־סופרי מגיע כאחד הגארדים הצעירים הכי מסקרנים בספרד, אבל כבר עכשיו משחק עם הרבה יותר בגרות מהגיל שלו. הוא יודע להוביל כדור, לקלוע ולשנות קצב, וביורובאסקט המסויט של ספרד היה דווקא אחת מנקודות האור הבודדות — ילד על הנייר, אבל ממש לא במשחק.

לוקאס מארי חוזר לוולנסיה אחרי שנה שבה לא התעלה במכללות, אבל מבחינתו זו פחות התחלה חדשה ויותר חזרה הביתה – הוא גדל במועדון וכבר הספיק לטעום יורוליג לפני שיצא לארה״ב. מדובר בגארד גבוה יחסית עם בסיס טוב של ניהול משחק, אבל עדיין כזה שמגיע יותר כפרויקט להמשך פיתוח מאשר כשחקן שאמור להחזיק תפקיד מרכזי, לפחות בהתחלה.

בעמדה 3, ולנסיה הולכת על אחת מהפתעות היורובאסקט בקיץ שעבר – אליאס ולטונן (27, 2.01) והסוויגנמן הארגניטנאי גונזאלו קורבלאן (24, 1.93) שיתחלקו בדקות המנוחה של קמרון טיילור.

מי שיצלצל לו מוכר שמו של ולטונן זה כנראה בגלל אותו משחק שמינית הגמר בין פינלנד לסרביה בקיץ שעבר בו הוא הדיח במו ידיו את יוקיץ' והחברים עם 8 נקודות בקלאץ' ונבחר לשחקן המצטיין באותו משחק. ההגנה החזקה שלו, בשילוב עם תנועה ללא כדור וקליעה לא רעה מרחוק מצדיקה את הקפיצה שלו ליורוליג אחרי עונות טובות ויציביות בגרנאדה ומנרסה.

גם קורבלאן מגיע מהליגה בספרד לאחר שרשם עונת שיא בסן פבלו בורגוס והוא אחד השמות שעוברים מתחת לראדר בקלות, אבל מדובר בשחקן שקלע כמעט 60% ל-2 בעונה האחרונה, חודר יוצא מן הכלל והוביל את ארגנטינה למדליית כסף באמריקאפ עם 14 נק' ו-7 ריב' ו 4א ס' למשחק מה שמראה שיש לו את כל החבילה והוא צפוי לקבל נפח דקות יפה.

בעמדה 4, העטלפים מנחיתים את לא אחר מאשר ניקולה מירוטיץ' (35, 2.08), את דילן אוסטקובסקי (30, 2.06) שקצת נעלם עם ההגעה ליורוליג ואת מו גיי (28, 2.06) מהג'י ליג

משום מקום, מירוטיץ' חוזר לספרד וכנראה לתחנה האחרונה שלו בקריירה האירופית המרשימה אחרי שכבר שידר וייבים של פרישה. מי שהשאיר מורשת של שחקן אדיר אבל לוזר אייקוני הוא כבר מזמן בעיקר רק השם ופחות השחקן האגדי שהיה אבל גם בגילו המתקדם יש לו את הניסיון לתת בכל קבוצה והוא שחקן שכל קבוצה רוצה אצלה גם כשהוא כבר הרבה אחרי השיא. הפציעות והעייפות יהיו פקטור מרכזי בתרומה שיוכל לתת אבל זאת עדיין החתמה עם הד.

עוד שחקן שכבר שיחק בספרד גם כן, הוא אוסטקובסקי שאת עונות השיא שלו הציג במלאגה והיה נראה כמו הסטרץ' פורוורד האולטימטיבי. אבל ברגע שחזר ליורוליג ולפרטיזן הוא לא הצליח להשתלב כמו שצריך ונדחק ברוטציה ובבלאגן בבלגרד. בולנסיה, אולי במשחק יותר מרווח ובאווירה פחות לחוצה – הוא יביא את השקט והקליעה שמצפים ממנו.

בשונה מהם, מו גיי הוא חיית האסל עם רגליים זריזות ואתלט אדיר. הוא לא הצליח לפרוץ בNBA, אבל בג'י ליג זה היה נראה הרבה יותר טוב והוא שדרוג הגנתי וחוסם נהדר.

בעמדת הסנטר, חסיאל ריברו (32, 2.06) חוזר הביתה לוולנסיה בחוזה זמני אחרי עונות טובות במכבי ת"א ועונה בכוכב האדום שנגדעה בפציעה אכזרית במשחק הראשון של העונה. ריברו הוא שחקן של לב ונשמה עם נוכחות בצבע, אבל נראה שהפציעות והגיל עושים את שלהם והוא יצטרך להתמודד עם הקשיים בשביל לחזור להיות "פאפי" הידוע הישן והטוב.

חמישייה מסתמנת:

PG: טי ג'יי שורטס (מריו סיינט-סופרי)

SG: ארמוני ברוקס (עומארי מור, לוקאס מארי)

SF: קמרון טיילור (גונזאלו קורבלאן/ג'וספ פוארטו, אליאס ולטונן)

PF: ניקולה מירוטיץ' (נייט ריברס, מו גיי/דילן אוסטקובסקי)

C: ניל סאקו (חסיאל ריברו, יאנקובה סימה)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 7/10- שורטס חוזר לסביבה שמתאימה הרבה יותר לאיכויות שלו, כשמהספסל סיינט־סופרי אמור לספק דקות איכותיות ולתת לו את הגיבוי.

עמדת הקלע: 5/10- ארמוני ברוקס יביא קליעה ברמה גבוהה, אבל הספסל דל… מור נעלם אחרי כמה מחזורים בעונה שעברה ומארי עוד לא שחקן יורוליג.

עמדת הסמול פורוורד: 7/10- טיילור כבר ביסס את עצמו כבעל בית וכאחד מהשחקנים האיכותיים והיציבים בעמדה שלו, קורבלאן הוא סימן שאלה מסקרן, פוארטו ו-ולטונן על קליעה. יש עומק.

עמדת הפאוור פורוורד: 7/10- גם כאן יש עומק וגיוון במה שכל שחקן נותן. מירוטיץ עם הניסיון, ריברס התחיל להוכיח את עצמו במהלך העונה שעברה, וגיי ואוסטקובסקי ישלימו אותם בפן ההגנתי וההתקפי בהתאמה.

עמדת הסנטר: 5/10- ריברו יביא את האיכויות שלו בכפוף למגבלות שלו, סאקו שחקן הגנה לא רע אבל יהיה חייב לשפר את משחק ההתקפה שלו בשביל להיות סנטר מוביל בקבוצה כזאת, סימה יקבל פירורים וגם זה בקושי.

תחזית: מקום 11

מירוטיץ'. בחירה מעניינת של שני הצדדים.

באסקוניה

בניגוד לריאל, ברצלונה ו-ולנסיה – באסקוניה יצרה לעצמה בשנים האחרונות מעמד ותדמית של קבוצה בלי שאיפות. לא במובן שאין שם כישרון, אלא שבאיזשהו שלב התרגלנו לראות אותה בונה סגלים מעניינים, מבליחה לכמה שבועות טובים ואז דועכת חזרה לאזור האפור בלי שאף אחד באמת מופתע. גם הקיץ הזה לא בדיוק משדר שינוי כיוון. יש שם כמה שחקנים מסקרנים וכישרון התקפי, אבל שוב מרגיש שחסר החיבור בין החלקים ובעיקר חסרה התחושה שנבנתה כאן קבוצה עם תקרה אמיתית. באסקוניה כבר מזמן לא מפחידה בגלל העומק או האיכות הכוללת שלה אלא יותר בזכות כמה שחקנים שיכולים לתפוס ערב ולהפוך משחק לבד. הבעיה היא שעונת יורוליג שלמה אי אפשר לשרוד על הברקות, ובטח לא כשמסביב חסרים יציבות, הגנה ועומק. אז כן, היא יכולה להפתיע לא מעט קבוצות ואולי אפילו להיכנס לתקופות טובות, אבל נכון לעכשיו קשה לראות משהו בסגל הזה שמרמז על שינוי אמיתי במעמד שלה.

פנים חדשות:

השם הבכיר שמגיע לקו האחורי הוא הבחירה ה-13 בדראפט 2021 – כריס דוארטה (29, 1.96) ואיתו הקומבו גארד דמיון באו (26, 1.93)

אם נחזור בערך 5 שנים אחורה, השם כריס דוארטה לא היה צירוף מילים גס לתואר רוקי העונה ב-NBA בשלבים מסוימים. מאז הקריירה שלו די צנחה ירדה, אבל במלאגה הוא כבר התחיל להזכיר למה התלהבו ממנו מלכתחילה. יש לו גוף טוב לגארד-פורוורד, קליעה שיכולה להידלק ברצפים ויכולת לייצר נקודות גם בלי שהכול מסודר עבורו. הוא מגיע הרבה פחות נוצץ מפעם, אבל גם הרבה יותר בשל, ואחרי עונה טובה בספרד זה כבר מרגיש יותר כמו ניסיון אמיתי להחזיר את הקריירה למקום הנכון.

אצל דמיון באו המסלול הוא די שונה ולא שגרתי דרך ה־ג'י ליג, ה־NBA ואפילו אפריקה, אבל עם דבר אחד שכבר ברור לגביו — הוא יודע לנהל משחק. הוא רכז גדול יחסית, אגרסיבי עם הכדור ומוסר ברמה גבוהה מאוד, כשהשיא היה משחק של 18 אסיסטים ב־BAL. מצד שני, הקליעה מבחוץ עדיין רחוקה מלהיות יציבה, ולכן יהיה מעניין לראות כמה מהר כל החבילה הזאת עוברת ליורוליג.

בגזרת הסמול פורוורדים – הסווינגמן די ג'יי סטיוארט (27, 1.96) ו-איי ג'יי לאוסון (26, 1.98) האתלט יוצא הדופן – מצטרפים לבאסקים.

די ג'יי סטיוארט מגיע אחרי שלוש עונות בצדביטה שבהן בנה את עצמו בהדרגה לאחד השחקנים היותר יציבים ביורוקאפ. בעונה האחרונה הוא כבר היה שחקן משמעותי מאוד, עם כמעט 14 נקודות לערב ו־42% לשלוש ואחרי זכייה בתואר ה־MVP של גמר הליגה הסלובנית.

מי שמגיע על תקן חיית משחק ואתלט קיצוני הוא לאוסון. שחקן שחי על קצב, ריצה למגרש הפתוח, חדירות וסיומות אגרסיביות, וביום טוב נראה כאילו הוא משחק חצי הילוך מעל כולם. הקליעה שלו עדיין לא תמיד שם, אבל לבאסקוניה הוא מביא בדיוק את מה שחסר לה לא פעם — שחקן שיכול להכניס למשחק אנרגיה בלי לחכות שיבנו לו משהו.

ואם בחיית משחק עסקינן, אז קנת' פאריד (37, 2.03) ימשיך להיות כזה ויכנס ישירות לעמדת הסנטר הפותח. אליו יחברו אלכס לן (33, 2.13) והילד הבריזלאי המבטיח תיירי הנרי דה סוזה (18, 2.11).

קנת' פאריד כבר רחוק מהימים שבהם היה ה־manimal, אבל דבר אחד אצלו כמעט לא הזדקן וזה ההאסל. הוא רודף אחרי ריבאונד התקפה כמו שוער שמזנק לכדור, מתאבד על כדורים אבודים ומסיים מעל הטבעת גם כשהמהלך נראה גמור. בגיל שלו כבר לא בונים עליו ל־30 דקות כנראה, אבל הוא ימשיך לתת את ה-100 אחוז ממה שנשאר לו במחסנית האנרגיה האינסופית.

אחרי חזרה לא מוצלחת לבמת היורוליג במדי ריאל, לא ברור כבר מה יביא איתו אלכס לן. אולי עוד כמה דקות של גודל וניסיון, אולי גוף בצבע מול הסנטרים הכבדים, ואולי פשוט עוד שם מוכר שהגיע קצת מאוחר מדי.

דה סוסה הצעיר הוא פרויקט פיתוח מבית היוצר של באסקוניה, שהרשים מאוד בטורניר הדור הבא. הוא כבר זומן לנבחרות הצעירות של ברזיל וסומן במועדון הספרדי כשחקן העשוי להשתלב בעתיד בקבוצה הבוגרת ביורוליג.

חמישייה מסתמנת:

PG: מתאו ספאניולו (קובי סימונס, דמיון באו, סטפן יוקסימוביץ')

SG: כריס דוארטה (מרקוס הווארד)

SF: די ג'יי סטיוארט (איי ג'יי לאוסון)

PF: טאדאס סדקרסקיס (רודינוס קורוצ'ס, קלמנט פריש)

C: קנת' פאריד (אלכס לן, תיירי הנרי דה סוסה)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 6/10- יש גיוון ועומק בעמדה אבל אף שחקן לא קרוב להיות טופ. ספאניולו יקח את המושכות, סימונס יביא זריזות ובאו גודל ומסירות. יוקסימוביץ' הוא יהלום שבגיל 17 כבר זכה ב-MVP של אליפות הנוער ותפר את ישראל והוא ינסה להביא דברים דומים לדקות שישארו בעמדה.

עמדת הקלע: 5/10- דוארטה הוא החתמה טובה והוא צפוי להוביל את הקלעים אבל הווארד הוא מניה בירידה כבר כמה עונות.

עמדת הסמול פורוורד: 5/10- סטיוארט ולאוסון הם הימורים בלי הרבה קבלות ויקוו להפתיע מהדלת האחורית.

עמדת הפאוור פורוורד: 5/10- סדקרסקיס חוזר סוף סוף לכושר מלא אחרי עונה שסחב איתו פציעה כמעט לכל אורכה, בעוד שקורוצ'ס שתפס את העמדה שלו והפתיע לטובה ינסה להמשיך ולעשות עוד צעד בוורסטיליות שהציג. פריש יביא גם הוא קצת קליעה מבחוץ. גם כאן הבעיה היא שאין שחקן ברמות הגבוהות.

עמדת הסנטר: 3/10- פאריד זה מאוד נחמד בתור סנטר שלישי או גג שני אבל בגיל שלו – לא הגיוני שיוביל קו קדמי. לן כבר לקראת סוף הקריירה שלו ודה סוסה ספק אם יראה דקות.

תחזית: מקום 18

דוארטה. מגיע לקבוצה ללא שאיפות.