ב-65 שנות חיי בארה"ב ביליתי 55 מהן קרוב מאד ל-NBA. פגשתי, היכרתי, וראיינתי מספר גדול מאד של שחקנים. חיבבתי וסימפטתי עשרות, אם לא מאות שחקנים. בא לי לציין את אלה הקופצים לי לראש כחביבים, סימפטיים, וחברותים ביותר. כמובן שאשכח כמה שחיבבתי מאד, ואולי אוסיפם ברשימה שנייה.

*לארי בירד – האחד ואין שני לו מכל הבחינות!
*מג'יק ג'ונסון – חברו הטוב של לארי. חביב ביותר. התעניין מאד בשיחה די ארוכה איתי בבעייה הפלשטינאית.
*קרים עבדול ג'אבר – לא רק גדול הסנטרים, אלא סופר, חוקר, עבר משברים אישיים ותמיד יצא עם ראש מורם. גאווה לנבא! התעניין מאד בישראל ופלשטין.
*ביל ראסל – גדול הסנטרים של שנות ה-60 שממעט לדבר אבל נותן לך את הכבוד כשהוא הכוכב ואתה העתונאי.
*פט יואינג – נחשב שלא בצדק כ-'לא חכם במיוחד'. הוא הפך לשחקן הניקס הקרוב ביותר אלי. נפגשנו גם באטלנטה וצפון קרולינה, כשהוא מתעקש לקרוא לי 'מני'

*סטפן קרי: שוחחתי איתו כמה פעמים במשחקים ששיחק באטלנטה. הוא פשוט נראה לי ומתנהג כמו אחד החביבים ביותר!
*קובי בריאנט – אני כבר לא זוכר אם אי פעם פיטפטנו, אבל הוא תמיד נראה לי כשובב מס' 1 של הנבא!
*דוויין ווייד – שוחחתי איתו פה ושם בעשר שנותי במיאמי. שום שיחה לא התפתחה למשהו אבל הוא תמיד חייך ןהיה נחמד.
*וולט פרייזר – לא היה קל לשוחח איתו אבל חיוכו ותלבושתו היכו את המדיסון סקוור גארדן כל פעם.
*יאו מינג – לא דברתי איתו כמובן אבל הוא הביא איתו למשחקים מין חיבה והשראה.
*קיירי אירווינג – תהרגו אותי אם אדע מדוע חיבבתי את השמוק הזה!
*בובן מרג'נוביץ' – הסופר ענק החביב והמצחיק. אמרו עליו שיש לו לב של זהב.

*שאקיל או'ניל – נמצא בכל מקום – אפילו ב-"ROOMS TO GO" עד ששוככים איזה סנטר נפלא הוא היה!
*צ'ארלס בארקלי – ישנם שלא אוהבים את השטיקים שלו אבל לא יכול להיות NBA בלעדיו. שונא להתראיין עם לא ידועים, כד"ר מנחם לס.
*טים דאנקן – 'השחקן השקט'. הייתי מגדיר אותו כאחד השחקנים המושלמים ביותר ששיחקו בליגה – גם מבחינת אישיות.!
*ג'רי ווסט – עבורי הוא פרה הסטוריה. ראיינתי אותו 2 פעמים והוא היה סופר נחמד ונתן לי הרגשה טובה.
*ג'ון הבליצ'ק – סוםר נחמד והרגשתי אליו קשר מיטחד.
*האקים אולג'ואן – ראיינתי אותו משך שתי האליפויות. הרגשתי שהוא נותן לי אקסטרה טיים כי התעניין מאד בישראל.
ד"ר ג'יי – אני מכיר אותו עוד כשהייה משחק במגרש המשחקים קילומטר מביתי בגרדן סיטי.