הליגה כבר שנים אינה מקיימת משחקים בחג ההודיה. זה לא תמיד היה המצב והיו תקופות שבהם היו משחקים בודדים או אפילו מחזור משחקים שלם. אולי זה חוסר הרצון להתחרות בפוטבול שהוא מסורתית חלק בלתי נפרד מהיום הזה ואולי זה הרצון לתת לשחקנים יום חג לבלות יחד עם המשפחות. כנראה שלא נדע במדויק אבל אולי למה שקרה בחג הודיה אחד לפני שנים רבות בתחילת הדרך יש איזשהו חלק קטן בכך.
ב-1949 ליגת ה-BAA הצעירה וה-NBL הוותיקה התאחדו ליצור את מה שאנו מכירים כיום כליגת ה-NBA. משתי הליגות יצאו לדרך 17 קבוצות שסודרו בשלושה בתים (מזרח, מערב ומרכז). בחג ההודיה של 1949 התקיים מחזור של חמישה משחקים במסגרתו נפגשו הסיריקוז נשיונלס (לימים הסבנטי סיקסרס) והאנדרסון פאקרס שזה עתה הצטרפו ל-BAA מליגת ה-NBL היריבה . הצופים שהגיעו לקוליסאום שבמרכז הירידים של מדינת ניו יורק, שם שיחקו הנשיונלס, קיוו לחזות בתצוגה של מי שהיה רוקי השנה של ה-NBL עונה קודם – דולף שייס, מול האורחת שהייתה האלופה היוצאת של ה-NBL. המשחק עצמו היה צמוד ונגמר בתוצאה 123-125 לסירקיוז אחרי 5 הארכות אבל מה שקרה בפועל כנראה גרם למרביתם של 6822 הצופים להדיר את רגליהם ממגרשי הכדורסל לתקופה ארוכה. כאמור זה לא שהמשחק היה נטול דרמה וגם לא היתה זו העובדה שאנדרסון ערערו על תוצאת המשחק בגלל טענה לחילוף לא חוקי 28 שניות לסיומו המקורי.
הסיבה הייתה שבמשך 3 השעות ו-48 הדקות שבהם "שוחקה" ההתמודדות שחקני שתי הקבוצות ביצעו לא פחות מ-122 עבירות!!! בקיצור הכוכבים האמיתיים של המשחק היו אלה עם המשרוקית. בהתחשב בעובדה שבשני הצדדים עלו לשחק 11 שחקנים בלבד זה ממוצע של 5.5 עבירות לשחקן. מכיוון שכך שתי הקבוצות ראו את מאגר השחקנים הזמינים מתדלדל לו במהירות עם כל הארכה שנוספה. בהארכה הרביעית כבר לא נותרו לפאקרס מספיק שחקנים כך שהם נאלצו לשחק עם שחקנים שיצאו כבר בשש עבירות כשכל עבירה נוספת מצידם גררה פאול טכני בהארכה החמישית הרויאלס כבר מצאו את עצמם בסיטואציה דומה. בסיום מרחץ הצפצופים הנ"ל לחובת הפאקרס נשרק שיא של 66 עבירות כאשר כל שחקניהם למעט אחד רשמו שש עבירות ולשניים מהם היו 7. אצל הנשיונלס רק שישה שחקנים הגיעו ל-6 עבירות עם 56 עבירות "בלבד" לחובתם בסך הכל.
לאור סימפוניית המשרוקיות זה לא מפתיע שמתוך 248 הנקודות בהתמודדות 126 הושגו מקו העונשין (מתוך 160 זריקות). שחקני הנשיונלס צעדו אל הקו שיא של 86 פעמים כשחמישה מתוך שחקני הקבוצה זורקים יותר מ-10 זריקות עונשין. הם דייקו ב-59 מההזריקות בעוד ששחקני הפקארס קולעים 57 מתוך 75. הפעם היחידה שקבוצה הגיע לכמות זריקות עונשין גבוהה כזו בתולדות הליגה הייתה כשהסאנס פגשו בג'אז לקראת סוף עונת 1989/90 במאבק על מיקום לפלייאוף. המשחק נגמר בהארכה ולמיטב זכרוני האישי היה סיוט מתמשך של שריקות לעבירות. הסאנס הלכו לקו 80 פעם ודייקו בשיא NBA של 61 זריקות מהקו כשקווין ג'ונסון רושם 23 מ-24 וטום צ'יימברס 17 מ-22.
בחזרה לסיפורנו, הפאקרס הפסידו בפלייאוף ללייקרס ולא שרדו מעבר לעונה אחת ב-NBA. הם התפרקו לפני תחילת העונה הבאה. הנשיונלס המשיכו לגמר באותה עונה והפסידו גם הם מול הלייקרס אבל עם רבים מאותו הרכב הם זכו באליפות חמש שנים מאוחר יותר.
מעניין מאוד. תודה רבה עידו
סיפור מעניין
אופתע אם השיקול שבגללו לא חוזרים לשחק בחג ההודיה הוא אחר מהשיקול העסקי.
רווחת השחקנים? זה משהו שמעוגן בסי.בי.איי? גם לשחקנים יש אינטרס בהגברת החשיפה לליגה בכלל ולהם בפרט.