קרל מלון הופך לכוכב על בליגה

סולט-לייק סיטי, יוטה, 1995

מי שביקר פעם במדיסון סקוור גארדן יודע שמולו, בהשדרה השמינית, ניצב בניין הדואר המרכזי של מנהטן. בראש הבניין המפואר מתנוססת כתובת ענק: "לא גשם ולא שרב, לא שלג הרים ולא חום המדבר ימנעו מהדוור האמין שלנו להביא את הדואר לכתובת הנדרשת".

המוטו הזה כאילו נכתב במיוחד בשביל דוור אחר, קרל "MAILMAN" (דוור) מלון, הפאואר-פורוורד הטוב בליגה ואחד הטובים אי-פעם. כולם עולים ויורדים, ורק מלון נשאר. תראו מה עשה העונה: 26.5 נקודות ממוצע (רביעי בליגה אחרי שלושת הסנטרים הגדולים שאקיל, האדמירל והחלום); ממוצע קליעה מצוין של 54 אחוזים (עשירי), ו- 10.3 ריבאונדים (עשירי). אמינות אתם רוצים? קביעות? אז הנה העונות מ-1988 עם ממוצעי 27.7, 29.1, 31.0, 29.0, 28.0, 27.0 ו-25.2. רק בשנתו הראשונה והשנייה בליגה היה 14.9 ו-21.7. בסך הכל ממוצעו בעשר שנותיו בליגה (כולל השנה) הוא 26.1. ובאילו אחוזי קליעה? 53 אחוזים! ממוצע הריבאונדים שלו לעשר שנים אדיר אף הוא – 10.9! בפלייאוף הוא טוב אפילו יותר: בתשע שנות פלייאוף קלע בממוצע 27.3 נקודות עם 11.4 ריבאונדים.

הוא נכלל בחמישייה הראשונה של הליגה בבחירת סוף העונה כל שנה מ-1989, והעונה ייכנס לחמישייה הראשונה בפעם השביעית ברציפות. הוא היה חלק מנבחרת החלום בברצלונה וה-MVP של האולסטאר ב-1989 ו-1993 (חבר ב"חמישיית המערב" בכל שבעת האולסטארים האחרונים, אם כי ב-1990 לא שיחק בגלל פציעה).

שוחחתי עמו פעמים רבות. הוא אחד השחקנים הפיקחים, האמיתיים והמיוחדים בליגה. כשאתה מראיין אותו הוא עונה תשובה ישירה לשאלתך או אומר, "מצטער. אני מעדיף לא לענות לשאלה הזאת". הוא עבר כברת דרך ארוכה מאז היה הסטודנט שעזב את לואיזיאנה-טק בשנה השלישית עם ציון ממוצע של "מספיק בקושי" – עת נבחר על ידי יוטה בדראפט של 1985 כמספר 13 וכרוקי ששאל עם בחירתו, "יוטה היא עיר או מדינה?" היום הוא איש עסקים מתוחכם המנהל כל משא ומתן חוזי בעצמו. "למה אתן לאיזה עו"ד ממושקף ושמן מתנה של שני מיליון דולרים? מה הוא יכול לעשות שאני לא יכול?"

יש לו חברת הובלות מצליחה ביותר, כיאה לדוור החייב לשלוח חבילות שיגיעו בזמן. רכב הדגל שלו הוא משאית ענק שעליה כתוב באותיות קידוש לבנה  "MAILMAN DELIVERS".

ראיתי אותה בלובי הענק של ה"דלתא סנטר" באול-סטאר. מפלצת מצופה כרום, 28 גלגלים ומנוע אדיר. בתא הנהג מערכת סטריאו, פאקס, טלוויזיה, מיקרוגל, מיטה ושירותים. גם מטוס פרטי דו מנועי כלול ברכושו הפרטי – בכלל זה ג'קוזי ושאר פינוקים – שהוא מטיס אותו בעצמו בכל המערב.

הוא מאושר ביוטה, מדינת המורמונים שלא כל כך אוהבת שחורים. "אותי קיבלו כבן. זהו ביתי. אני לא רוצה ללכת לשום מקום אחר. אמנם לא אשכח לעולם מהיכן באתי (סומרוויל, לואיזיאנה, 900 תושבים) אך לעולם לא אוכל לחזור לשם".

הוא אחד השחקנים החייכניים ומלאי הומור בליגה. מדבר נון-סטופ ועל כל נושא בעולם. באול-סטאר הוא שאל אותי על "גאזה סטריפ" ו"מה ההבדל בין ערבים לפלשתינאים?" מדבר ברצון על ניסיון העבר שלו להתחרות בתחרות "מר עולם", או על היום שבו כמעט הוצע לו חוזה בליגת המשנה בבייסבול לאחר שחבט 32.4 אחוזים (מצוין!) בתיכון, ועל איך שכמעט חתם על חוזה לקרב אגרוף מקצועני בהשפעת אנג'לו דאנדי, אחד ממאמני האגרוף הגדולים בהיסטוריה.

הוא ידבר על מוסיקה ופילוסופיה, בוסניה וזיהום אוויר. הוא ידבר מעתה ועד הודעה חדשה על הטירה היפהפייה שלו הצופה לעבר "האגם המלוח" (סולט לייק), שבה הוא חי עם אשתו המהממת ביופיה ובנותיו. הוא ידבר גם על שלושת כלביו, שלושת חתוליו, האיגואנות, הנחשים והתנינים באגם הפרטי שבחצרו. הוא ידבר על כל נושא שבעולם. כשאמרתי לו שסולט לייק הוא אגם מתוק לעומת ים המלח שלנו, הגיב: "באמת? לא חשבתי שדבר כזה ייתכן. אצטרך לבקר שם יום אחד. היי, זה לא המקום שבו היו סדום ועמורה?"

הוא אפילו ידבר איתך על הדבר היחיד שעדיין אין לו – טבעת אליפות: "אני מקווה שזה יקרה העונה. עד העונה חסרו לנו תמיד 3-2 שחקנים. העונה, עם ספנסר, בנואה, ג'ף הורנסק וכמובן סטוק, יש לנו סיכוי. אבל אם לא, לא יקרה שום דבר. אשאר שלם עם עצמי. אדע שנתתי הכל. אני לא יכול להשפיע על מה שלא תלוי בי. אם אסיים קריירה ללא טבעת, לא אהיה הראשון ולא האחרון".

אבל פלטון ספנסר, הסנטר הלגיטימי היחיד של יוטה, פצוע. סטוקטון הוא אמנם הפוינט-גארד הטהור הטוב בליגה, והורנסק יושב על 16.9 בממוצע, אבל אנטואן קאר, תום צ'יימברס ובלו אדוארדס מזדקנים. את ג'יימס דונלדסון הם הוציאו מבית זקנים ואדם קיף עדיין לא התבשל. ההרגשה היא שאין להם זכות לרוץ ראש בראש עם פניקס על המקום השני במערב עם צוות כזה. אבל אז אתה נזכר שיש להם את הצמד-חמד הגדול בתולדות המשחק, "מלון את סטוקטון"|. ואז אתה נזכר שאין עוד דוור (דבר) כזה, "אין להם זכות".

************

מלון סיים את הקרירה עם צ'ארלס בארקלי כשני הגדולים ביותר שלא השיגו תואר. הוא עבר ללייקרס כדי להיות גלגל עזר לשאקיל ולקובי, אבל העסק לא עבד והוא פרש בלא טבעת אליפות. אבל הוא פרש עם רשימת הישגים אישיים מופלאה: אחד מ"50 הגדולים"; פעמיים MVP של הליגה; 11 פעמים בחמישייה הראשונה של האול-סטאר (13 פעם בסך הכל); שני בכל הזמנים במספר נקודות כולל (36,928 לעומת 38,387 של קארים); 15 עונות עם ממוצע של 20.0 לפחות (ממוצע קריירה של 25.0); מחזיק בשיא עונות שבו קלע לפחות 2,000 נקודות לעונה (15) ועוד 14 הישגים המעמידים אותו בין עשרת הראשונים בקטגוריות השונות. עד השנים האחרונות, כששאלו מי היא "חמישיית כל הזמנים" שלי, תשובתי הייתה אחת: ג'ורדן ומג'יק מאחור, לארי בירד הסמול-פורוורד, אלג'ין ביילור בפאואר-פורוורד ווילט צ'מברליין בסנטר ככל שעוברות השנים אני נוטה להאמין יותר ויותר שאולי דווקא קרל מלו חייב להיות בפאואר.

אבל הישגו הגדול ביותר של מלון, הישג שעשה אותו "גיבור אמריקאי", היה עזרתו לקורבנות הסופה בניו-אורלינס בקיץ 2005. קרל, בן לואיזיאנה, לקח את האסון ללב. בלי שהתבקש הביא את כל צי המשאיות שלו, כולן עמוסות לעייפה מכל טוב, וחילק הכל חינם אין כסף לתושבים. כשהמשאיות התרוקנו הוא ציווה על הנהגים לחזור למחסנים לסיבוב נוסף ולהופיע שוב עמוסות באוכל, לבוש ושאר מצרכים. אמרו עליו שבמשך כל התקופה הוא פעל כ"צלב האדום" של אדם  אחד.