ערב קרבות היאבקות בסגנון חופשי על אליפות העולם

נסאו קולוסיאום, לונג איילנד, 1990

"זאוס" כאן! מה, לא ידעתם? הוא נחת זה לא כבר מכוכב הלכת כדי לפגוש את האלק הוגאן, המתאבק הטוב ביותר שיש לעולמנו להציע, בקרב "עד המוות" בכלוב מתכת. משם לא יוצאים חיים. הוגאן יגן על כבוד כדור הארץ והגזע האנושי. הוגאן, שמאז ברונו סמרטינו לא היה טוב ופופולרי כמוהו, הוא אתלט מצוין, שחקן קולנוע וטלוויזיה, איש פרסומת מהיקרים ביותר, ידיד הנשיא, שחקני קולנוע, סלבס וסתם מולטי מיליונרים (כמוהו), והוא גם המתאבק המוכר בעולם.

הקרב המקצועני שודר בטלוויזיה בכבלים ב"צפייה תמורת תשלום" (VIEW PER PAY), ועוד לפני שעזבתי את ארה"ב בדרכי לחופשת הקיץ בישראל כבר אמרו שיהיה זה מאורע ספורט שיכניס יותר כסף מכל מאורע ספורט אחר בהיסטוריה. הקרב היה בסגנון NHB (NO HOLDS BARRED), הווה אומר קרב ללא חוקים, הכל מותר, "תפוס ככל יכולתך". עד הסוף. עד שאחד הוא המלך והשני הוא "זיגי" מעתה ועד עולם. הקרב נערך ב-CAGE" STEEL" המפורסם (ראיתם בוודאי בטלוויזיה את כלוב הפלדה הסגור, בסגנון צ'יטה נגד הגורילה), שהיה למילה האחרונה בהיאבקות המקצוענית. הכלוב מסמל חייתיות, גלדיאטורים מודרניים והעיקר, חוסר יכולת לברוח. הם ביחד באותה הזירה עד הסוף המר.

הקרב המוקדם היה בין רנדי "מאצ'ו" קינג' סאבאג' (המתאבק השני בטיבו בעולם) ובין  MUTA" GREAT THE", אף הוא בין הטובים בעולם (כרגע חמישי).

לכל אחד מהלוחמים בקרבות השונים מעריצים רבים מכל רחבי כדור הארץ: מפלינט, מישיגן, ועד מוסקבה, רבת עמון (ההיאבקות החופשית היא עניין פופולרי מאוד בארצות ערב), ועד למגדל העמק.

אמת? הצגה? קרב מעושה? מתוכנן? את מי זה מעניין? לא את החובב האמיתי, הסובל עם ברוטוס "ביפקייק" (עוגת בשר-בקר) בכל יריקת שן – אמיתית או חרוז לבן קטן – ועם כל זרימת דם מהפתח מתחת לעינו של "הונקי-טוק" – מלך הקאנטרי. ולמי זה כבר משנה אם זה דם אמיתי או קטשופ? הקרבות מרתקים. היכולת האתלטית מעולה. למשחק יש חוקים, קיים סדר בקצב  המהלומות וחלוקת תפקידים. הקרבות דורשים קואורדינציה עילאית, כושר גופני מעולה ותזמון נהדר. בלי כל אלה, עלולים המתחרים להיפצע קשות. תארו לכם ריחוף מהחבלים לעבר יריב שבעצם צריך לבלום את הנפילה (בשעה שהוא עושה פרצוף כאילו הוא בלם טנק באותה שנייה). אם הוא לא יהיה היכן שהוא אמור להיות, והקופץ נוחת על המשטח על גבו, היו קורים אסונות חמורים.

ההתעסקות סביב הענף כוללת היום עשרות מגזינים שבועיים, ירחונים, תוכניות רדיו מיוחדות, שעות על גבי שעות של שידורי טלוויזיה יומית בשני ערוצי ההיאבקות בכבלים. יש דירוג אמריקאי ודרוג כלל עולמי, ויש אליפויות עולם מכל הסוגים: קרבות ללא גימיקים, קרבות עם מסכות, עם איפור, עם נשק (שוטים, גרזנים, חגורות, מסמרים, "מזרקי איידס"). ביחידים, בצמדים ובקבוצות. גברים ונשים. קפיטליסטים נגד קומוניסטים. סטרייטים נגד הומואים. לבנים נגד שחורים. ציונים נגד פלסטינים. איראנים נגד המארינס. יו ניים איט, יש להם קרב בשבילך.

האופנה החדשה היא לתת למתאבקים רגעי טלוויזיה מול המצלמה שבהם הם חופשיים לאתגר את יריביהם. המתאבקים  מזהירים, מעליבים, מזמרים, מייללים, קוראים תיגר זה על זה. עכשיו עומד מול המצלמה ענק שמן, MYSTERIOUS WHALE"" (הלווייתן המסתורי), הפונה להאלק הוגאן: "אתה אפס, זקן וקירח. יש לך גידול על הצוואר, שקוראים לו ראש, ואני רוצה למלוק אותו. אתה הבושה של יצירת אלוהים. אולי הוא ברא לך את האוזניים והעיניים, אך האף המחורבן שלך הוא כולו רעיון פרטי. אשכיב אותך ותתחנן על ברכיך לרחמים. אשבור וארסק כל עצם מעצמותיך הרקובות. אני קורא לך פומבית לקרב לפני כל האומה. עוד תתחנן אלי שאהרוג אותך. העינוי יהיה גדול מנשוא, הוגאן. אתה שומע אותי, הוגאן? היכן אתה? למה אינך עונה? הנה הסלולרי שלי 5694-434-788. צלצל. אני מחכה!"

הצופים באולם ובטלוויזיה נדהמים. נעלבים בשם גיבורם. זו פגיעה רשמית בהאלק שלהם, ועוד לפני העולם כולו, בטי.ווי, והם כותבים בכל הרצינות אלפי מכתבים (וכיום אי-מיילים) למגזינים המכסים את התחרויות ולערוצי הטלוויזיה המשדרים. את אחד המכתבים הטיפוסיים העתקתי מ"מכתבים לעורך": "איך יכולתם לתת ל'לווייתן' כל כך הרבה מקום וזמן בטלוויזיה? הוא בושה לגזע האנושי עם דעותיו החולניות. קשה להאמין שהוא תוצאה של מיליוני שנים של אבולוציה. הוא אדם חולה, אם הוא יכול לדבר ככה על האלק. הוגאן ייצא זכאי מהרצח שיבצע בטלוויזיה, לעיני כל האומה, אחרי שהלווייתן ביטל את עצמו מכל צלם אנוש בהופעתו אצלכם. כשהוגאן יהרוג אותו זה לא יהיה רצח. אפילו לא רצח מתוך רחמים. זו תהיה המתנה הטובה ביותר להיאבקות והצלה לגזע האנושי".

המפסטד, לונג איילנד. אני יושב עם כמה חברים, שפעם בשנה הולכים יחד להיאבקות, 48 דולרים לכרטיס בשורה השלישית. אם כבר, אז כבר. לובשים את הבגדים שמוכנים לזרוק לזבל, כי שם, כה קרוב לזירה, ירקו עלינו, יזרקו עלינו מכל הבא ליד, ושם לבטח יישפך "דם". מסביבנו כ-2,000 צופים, חתך מייצג של האוכלוסייה: אני מכיר רופאים ועורכי דין מגארדן סיטי, עיר מגורי השכנה להמפסטד, שהולכים קבוע להיאבקות. תמצא בין הצופים נהגי מוניות, קציני משטרה, סנדלרים (הנותרו סנדלרים בעולם?), בעלי מוסכים ופרופסורים מאדלפי ומהופסטרה. תגידו שזה פורקן? ניצחון הטוב על הרע? בידור נקי? בסתר, ובלי שאיש יראה, הם מגיבים לנעשה על הזירה כאילו הם מאמינים שהם רואים קרב לחיים ולמוות, באמת ובתמים!

הם יגידו לך תמיד ש"אנחנו יודעים שהכל הצגה". אך בשעת הקרב, כש"בד ניוז בראון" מוציא מכיסו חגורה מכוסה סיכות, ומתקרב ל-WARLORD"" מאחור, ו"וורלורד" לא מרגיש, הם קופצים ממושבם לידי וצורחים: "וורלורד, מאחור! מאחור, היזהר! יש לו סיכות בחגורה!" ראיתי בנקאים ובני תשחורת, פרופסורים ומסוממים כאחד, צורחים "קיל הים! קיל הים!" כשאנדרה "הענק" שכב אין אונים על הקרשים אחרי שניסה להוציא את עיניו של "האקו". האקו ניצל ברגע האחרון, ובסיבוב של 360 מעלות, ושש ריצות מחבל לחבל, הוא משכיב את הענק. עתה האקו – כולו נוטף דם – מוציא מכיסו חבל חניקה דק בדרך להריגה הסופית.

כשאתה בוחן בעיון את אנדרה אתה בטוח שהענק הנראה מפגר אינו מסוגל לספור עד 20 בלי להוריד את נעליו, אך אל תוטעו עקב מראהו המוזר, ובעיקר מראשו הענק, המפחיד. מספרים עליו שהוא איש עסקים חריף ביותר מחוץ לזירה. הוא הופיע גם בסרט "הנסיכה הקסומה". "מפגרים" לא מקבלים תפקידי משחק הוליוודיים.

או. קיי. בקרב הבא מופיע המנג'ר שייח עדנאן אל קאיסי עם ה-P.L.O שלו, המתאבק עבדול "קוקינה" עזיז, שנכנס לזירה מניף דגלי אש"ף, כל ראשו מכוסה כדי שסוכני ה-C.I.A והמוסד לא יכירו את פרצופו, מעשן נרגילה, וקורא ל"יהודי" ברקוביץ' לבוא ולגמור את העסק אחת ולתמיד. ברקוביץ' רק נכנס לזירה, ועזיז משכיבו. עכשיו המנג'ר אל קאיסי זורק לעזיז קותלי חזיר כדי שינסה להאכיל בכוח את ברקוביץ. פתאום מסתובב ברקוביץ' ובהינף יד משתחרר. עכשיו עזיז מבקש רחמים, מתחנן על חייו. "קיל הים! קיל הים!" כולם צועקים. אני מסתכל ימינה ושמאלה, וכשאיש לא רואה גם אני צורח: "הרוג אותו! הרוג את ת'בנזונה!" (החברים שאיתי מסתכלים עלי כאילו גם אני "שייך"…)

עזיז מוציא עכשיו מכיסו מפתח שבדי ומאיים להרוג את ה"יהודי". כל הקהל זועק: "היזהר, המפתח! היזהר, המפתח!" ברקוביץ' חוטף את המפתח, זורק אותו מחוץ לזירה, ועכשיו נשכב על גבו של עזיז ומתחיל לעבוד על כל איבר מאברי נציג העם הפלשתינאי, עד שלבסוף השופט מרים ידו לקול תרועות הניצחון של ה-2,000 באולם, שיכולים סוף-סוף להירגע. אני מסתכל על חולצתי ולא מאמין: אני עצמי, נטוף זיעה כולי, סיימתי זה עתה "מאבק" דמיוני לחיים ולמוות! אוי, כמה טוב שברקוביץ' ניצח. היהדות ומדינת ישראל יכולים עכשיו לנשום לרווחה!

הקרב הבא הוא בין "איש הנחשים" (סנייקמן) רוברטס ו"הייסטאק" קלהון. הייסטאק הוא הכבד והשמן מכולם – משהו בסביבות 580 פאונד. חלקו ב-2.2, אם אתם תוהים מהו מספר הקילוגרמים. לקיבתו אבד הזיכרון לפני שנים. יש לו ראש עצום על כתפיו, אך נראה כי הראש היה נראה טוב יותר לו היה מונח על צוואר. אמו סיפרה בתוכנית טלוויזיה, שכבר כשהיה בן 18 החל להתקלח בלי להרטיב את רגליו. הוא "הרע" הערב. "איש הנחשים" הוא סיפור אחר: לפני שנה שבר לו "הקולונל" דה-בריס 18 עצמות גופו, וכשהקרב נגמר צרח שכמו עשרת הדיברות, כל עצמות "איש הנחשים" שבורות. הערב הוא "הטוב". הייסטאק מבטיח לפני הקרב שהוא "ייהנה לשבור לסנייקמן עוד עצם אחת, אם אמצא בגופו עצם אחת שלמה". איש הנחשים הוא צעיר יפה תואר, מהיר ויעיל. הייסטאק? אחרי כל קרב, וגם לפניו, באים אליו מנתחים פלסטיים ובפיהם הצעות. מה שיש לנו רבותי זה בו דרק נגד ד"ר רות, הטוב נגד הרע, היפה נגד המכוער.

אך הערב מנצח הרע השמן. גם זה קורה מדי פעם. איש הנחשים שוכב והייסטאק שוכב מעליו. רוברטס מוציא "נחש". הייסטאק תוקע בנחש ביס, והשופט מחליט לסיים את הקרב עם ידו של השמן מורמת באוויר. עכשיו 2,000 צופים, בכלל זה עבדכם הנאמן כמובן, עומדים וצורחים, "בוז, השופט בנזונה; בוז, השופט בנזונה".

הגדול מכולם הוא האלק הוגאן, ואותו באנו לראות. אין ולא היה אליל כמוהו. הוא המוחמד עלי, המייקל ג'ורדן, הג'ו מונטנה, הבייב רות' והוויין גרצקי של ההיאבקות. סדרת הווידאו היוקרתית שלו, WRESTLEMANIA, כבר הכניסה מאות מיליונים של דולרים לו ולחברת הווידאו שהוציאה אותו. ב"רסלמאניה V", הסדרה החדשה שזה עתה יצאה לאור, הוגאן פוגש את רנדי "מאצ'ו קינג" סבאג' בקרב על אליפות העולם, קרב העשור כמו שכינו אותו, אחרי ש"מאצ'ו קינג" לא סתם קרא תיגר על הוגאן, אלא כינה אותו "הומו" והזמין אותו לקרב "עד הסוף". עכשיו הגיעה שעת הפירעון.

מהשורה השלישית אתה רואה כל צבע, כל מסמר, כל מברג. דם או קטשופ? למי אכפת? לנו זה דם וזהו. בתחילת הקרב הוגאן זורק את סבאג' לכל פינות הזירה ומשכיבו ב"מייקרו ווייב" כפול (תרגיל שקשה להסבירו; חייבים לראותו בפעולה!). סבאג', מתאבק חושב, מחליק מתחת להוגאן, רץ לחבלים כדי לקבל תאוצה, ואז תופס את הוגאן בשערו, ובכל התנופה שלו זורק אותו לקנבאס. הוא חונק אותו עם ה-ARM-BAR המפורסם שלו, כשברך אחת נתקעת בגרונו של המלך. הוגאן נראה מחוסל. אבל פתאום הוא מתרומם, מכניס את ראשו לבטנו של סבאג' וזורק אותו אל הקרשים.  כל הקהל – בכלל זה עבדכם הנאמן – באקסטזה. "קיל הים, האלק, קיל הים!" אני וחברי צורחים. 'קיל דה באסטרד!" סאבג' שומע אותנו, זורק עלינו מבט מאיים ומפחיד, ואני מתחנן, "לא התכוונתי, לא התכוונתי!"

עיניו ננעצות עתה בהוגאן. יצר ההישרדות של סבאג' מאפשר לו להסתובב ולנתר, ולהכניס להוגאן בעיטה בצווארו. הוגאן פצוע! סבאג' מריח דם ומתקיף בכל כלי הנשק: ה"וויי", ה"קונברטדפין" (כל ילד באור-עקיבא יגיד לכם מה זה), ה"דאבל-צ'יין", מה לא. אך הוגאן – בשארית כוחו ורק תודות לאינסטינקט החייתי שבו, מתחמק ומתרומם באוויר ונוחת עם בעיטה לפרצופו של סבאג'. אחר כך נמשך הקרב עוד שש דקות אכזריות, כשהוגאן מכה, סבאג' מחזיר, אך לבסוף, הבלונדיני המקריח, גיבורה של אמריקה, עושה זאת! הוא מנצח באליפות ה-WWF ומוכיח שוב שהוא, האלק הוגאן, הוא עדיין המלך של ההיאבקות. ברמת עמון, פלינט, מוסקבה, פתח תקוה וגארדן-סיטי יכולים הלילה אוהדיו ללכת לישון בשקט. עד הקרב הבא.

***********

ההיאבקות המקצוענית הייתה ב-25 השנים האחרונות לעסק ענק, חובק עולם. מי שאחראי יותר מכל להצלחה המסחררת הזאת – בשל הפופולריות העצומה שלו – הוא האלק הוגאן. הוא שהפך את ההיאבקות ממין "כת" של אוהדים בודדים בערי שדה לשורה הראשונה של  הבידור העולמי, והוא שעשה מה-WWF אחד מארגוני הספורט הגדולים, העשירים והחשובים בארה"ב. בשנים האחרונות, אגב, עבר הוגאן להתאבק בשביל ה-W.C.W, היריבה הגדולה של ה-WWF. הוגאן, שהיה אלוף העולם שבע פעמים, הפסיד את התואר ב-1988 לאנדרה "הענק" – המתאבק הבלגי/צרפתי – בקרב שנחשב עד היום לגדול בכל הזמנים. שנה אחר כך החזיר לעצמו את חגורת האלוף. למרות שעבר מזמן את גיל 50 הוא עדיין הכרטיס החם בענף.

אגב, למה לא להביא 'התאבקות מקצוענית' לארץ? יוציא קצת את המתח מחיי היום-יום! אני בעד.