אחרי יומיים של חצאי גמר, ורגע לפני הקרב על המקום השלישי בין אנגליה לצרפת במוצ"ש והגמר הגדול בין ספרד לארגנטינה בראשון, זה זמן טוב לסכם את מה שראינו בחצי הגמר.

1. הסיפור החלקי של הנתונים.

מבט על הסטטיסטיקה במשחק בין ספרד לצרפת מראה משחק שקול כמעט לחלוטין. שתי הנבחרות עם כמות זהה של בעיטות לשער (10) ודווקא צרפת ביתרון 3- 2 בבעיטות למסגרת, 51- 49 לספרד בהחזקת הכדור, יתרון מינימלי לספרד בכמות המסירות (517- 496) ובאחוזי ההצלחה שלהן (85- 84), ועוד כל מיני נתונים מתקדים יותר או פחות מצביעים על משחק שקול. למרות זאת, התחושה הייתה של שליטה ספרדית במשחק, ולא רק בגלל שני השערים שהם כבשו. חלק מזה בגלל היכולת שלהם לנטרל את משחק ההתקפה של צרפת ולהביא למשחק בקצב שלהם עם יחסית מעט מצבים, אבל מדובר גם באיזון סטטיסטי שלא ניצח את מבחן העין.

ניתן להצביע על הדקה ה-58, בה פדרו פורו כבש את השער השני, כרגע ששינה את הדינמיקה של המשחק. זו הייתה הבעיטה השמינית לשער של ספרד מול 2 של צרפת, ומאז הצרפתים הגבירו את הלחץ והספרדים הורידו אותו, וזה הוביל לכך שביתר המשחק מאזן הבעיטות היה 8- 2 לזכות צרפת. בנוסף לזה, ספרד הגיעו ל-5 בעיטות מתוך הרחבה (כולל הפנדל), 2 נוספות על סף הרחבה ורק 3 בבעיטות מרחוק, ואילו צרפת הגיעו רק ל-3 בעיטות מתוך הרחבה, עוד 2 על סף הרחבה ו-5 בעיטות מרחוק יותר. הבעיטה הראשונה של צרפת למסגרת הייתה מרחוק בדקה ה-80 אחרי יציאה של סימון, ורק בתוספת הזמן הגיעו שני מצבים של דמבלה בצד ימין שנעצר על ידי סימון.

כלומר, אחרי הגישושים של הפתיחה ספרד עלו ליתרון מפנדל, וגם אם עד אז הם לא הרבו להגיע למצבים, אחרי זה הם השתלטו על המשחק, גם מבחינת הקצב וגם מבחינת ההגעה למצבים. ברגע שהם עלו ל-2- 0 הם קצת הרגיעו את הקצב וצרפת הצליחו לייצר קצת יותר מצבים, אם כי 4 מתוך 10 הבעיטות שלהם לשער היו בדקה ה-88 והלאה, אבל גם העובדה שהצרפתים התחילו לשלוט בקצב קצת יותר לא אפשרה להם להגיע להרבה מצבים, אולי בגלל שספרד הלכו אחורה במידה מתונה ולא יותר מדי, והכניסו את פראן טורס וניקו וויליאמס כשחקני התקפה מהירים שיכולים לייצר מתפרצות.

2. חילופים שמשנים את המשחק משני הצדדים.

בחצי הגמר השני, קיבלנו מחצית ראשונה עם 19 עבירות ו-3 בעיטות לשער, אף אחת מהן לא בכיוון, ואת המחצית השנייה ארגנטינה פתחו עם דקות טובות, עד שמתפרצת אנגלית הסתיימה בשער של גורדון. ב-10 הדקות הבאות קיבלנו בעיטות מרחוק של פרננדס מארגנטינה ורייס וקיין מאנגליה, ואז הגיעו החילופים. הראשון של ארגנטינה היה ניקו גונזאלס שדקות בודדות לאחר מכן נגח כדור שפיקפורד הדף, ואז הנבחרות ירדו להפסקת השתייה. כמה דקות אחר כך, בדקה ה-72, שני הצדדים עשו חילופים. טוכל של אנגליה החליף את כובש השער בשחקן הגנה, ואילו סקאלוני של ארגנטינה הכניס מגן התקפי יותר בדמותו של מונטיאל במקום מולינה, את דה-פול במקום סימאונה שבעיקר הרביץ, ואת אוטמנדי המסוכן יותר במצבים נייחים במקום ליסנדרו מרטינס.

השינויים האלה אפשרו למקאליסטר להגיע לעמדות מסוכנות יותר, והוא פגש את העמוד ואת פיקפורד כמה דקות מאוחר יותר, ובדקה ה-79 מתפרצת אנגלית הסתיימה בבעיטה של רוג'רס שנבלמה. זו הייתה הבעיטה האחרונה שלהם לשער, כשדקלן רייס, ששלט במרכז השדה, הוחלף בדקה ה-82 על ידי הבלם דן ברן, ומנגד ארגנטינה הכניסה חלוץ נוסף, כי למצבים היא התחילה להגיע, אך הייתה חסרה רגל מסיימת. למעשה, הבעיטה של קיין העמידה את כמות הבעיטות לשער על 6- 4 לזכות ארגנטינה, אך מאז ועד לסיום זה היה 9- 1 לזכות אלופת העולם המכהנת. בסוף הגיעו בישולים של מסי לפרננדס ולאוטרו מרטינס ומהפך ארגנטינאי, ששיקף היטב את השליטה שהם השיגו במגרש בזכות החילופים משני הצדדים.

לאורך כל המשחק, ארגנטינה הייתה הנבחרת שהחזיקה יותר בכדור (56- 44 במחצית הראשונה), וגם זו שהגיעה לקצת יותר מצבים, אבל בהרכב הפותח אנגליה שלטו במרכז השדה, כשרייס ניהל את המשחק האנגלי, גם בהתקפה וגם בהגנה, ואנדרסון שמר אישית מצוין על מסי. עם הזמן ושער היתרון של אנגליה, הדינמיקה השתנתה עוד קצת לטובת ארגנטינה, ובזמן שסקאלוני זיהה את מה שחסר לו ועשה חילופים בהתאם, טוכל הגיב בצורה הגנתית מדי, איבד את מרכז השדה, וכך גם כשהוא רצה לשחק התקפי יותר לא היו לו כלים לייצר מצבים, למרות שהוא הספיק להכניס את ראשפורד וטוני אחרי שער המהפך.

3. הגמר לו ציפינו ב-2010.

אם מודדים לפי מונדיאלים, 2010 היה הקרוב ביותר לשנות השיא של מסי בברצלונה כקבוצה. 3 אליפויות רצופות ב-2009-11, שתי זכיות בליגת האלופות וקבוצה מהגדולות בתולדות הכדורגל העולמי שמשפיעה עד היום על הכדורגל המשוחק ברחבי העולם. באופן טבעי, במצבים כאלה נוצרים דיונים תיאורטיים סביב השאלה מי יותר גדול ממי, הכוכב או המערכת, ואני יכול להעיד על עצמי לפחות שהייתי שמח לראות משחק בין ארגנטינה לספרד ב-2010. בהרכב של ספרד בגמר המונדיאל עלו פויול, פיקה, בוסקטס, צ'אבי, אינייסטה ופדרו שהיו אז שחקני הרכב בברצלונה, וגם דוד וייה שחתם בברצלונה באותו קיץ, והיה יכול להיות מאוד מסקרן לראות אותם נגד מסי במונדיאל.

בפועל, ארגנטינה הובסו 4- 0 על ידי גרמניה ברבע הגמר שהתקיים בליל שבת, ומכיוון שקודם שמעתי את התוצאה 4- 0 ורק אחרי זה גיליתי מי ניצח, חשבתי בהתחלה שזה היה הפוך. ביום רביעי הגיעה הנקמה של פויול שכבש את שער הניצחון בחצי הגמר נגד גרמניה, ואינייסטה כבש את שער הניצחון בגמר נגד הולנד, בטורניר בו ספרד ניצחו 1- 0 בכל אחד משלבי הנוקאאוט. אנחנו לקראת סיומו של המונדיאל הרביעי מאז, ומסי וארגנטינה העפילו כעת לגמר שלישי מתוכם וגם זכו בפעם שעברה, ובינתיים ספרד הספיקו לזכות ביורו עם אותו סגל, לספוג כמה הפסדים כואבים, לעבור חילופי דורות, לזכות ביורו האחרון, וכעת לראשונה אנחנו מקבלים אלופת עולם מכהנת נגד אלופת אירופה מכהנת בגמר מונדיאל.