הפעם לא היה לסלטיקס צ'אנס

לייקרס – סלטיקס

משחק 5, גמר NBA

הפורום, לוס אנג'לס, 1985

לוס אנג'לס לייקרס, ובראשה "השלישייה הגדולה" – קארים עבדול ג'באר, ג'יימס וורת'י ומג'יק ג'ונסון – סירבה להיכנע ללחץ העצום שהפעילה בוסטון סלטיקס במשך כל הרבע האחרון של המשחק החמישי. הייתה זו מלחמה לחיים ולמוות. הלייקרס רצו קדימה. הסלטיקס סגרו. שוב פתחו הלייקרס פער ושוב מיאנו הסלטיקס להיכנע. כך זה נמשך עד לסוף המוחץ של ג'באר, וורת'י ומג'יק: 111-120 ללייקרס ו-2-3 לזכותה בסדרת הגמר.

המשחק החמישי היה האחרון של הלייקרס בפורום השנה. שוב הופיעו כל כוכבי הוליווד, כל היפים והיפות, העשירים והעשירות. האמינו לי, לא היה נהג משאית אחד או מסגר בכל האולם. ככה זה: אם את הסלטיקס שונאים מכיוון שהם מנצחים יותר מדי, את הלייקרס שונאים מכיוון שהם הקבוצה של החוג הנוצץ.

המשחק הרביעי היה אכזבה איומה ללייקרס. היא הובילה רוב הזמן, אבל פתאום נשמט המשחק  מהידיים ובוסטון ניצחה בשניות האחרונות. ג'ק ניקולסון, האוהד מספר אחת של הלייקרס, הוריד בשאט נפש את נעלו וזרק אותה למגרש. אני יודע שקשה להאמין, אבל ראיתי חור גדול בגרב שלו ליד העקב. ככה זה עם כוכבי קולנוע: הם יפים רק מבחוץ. ללימוזינה שלו הוא עלה עם נעל אחת.

פאט ריילי, מאמן הלייקרס, אמר לעיתונאים לפני המשחק החמישי: "יהיה מה שיהיה, בשום אופן לא ניתן למשחק להיות שקול בסופו; בכל המשחקים של השנים האחרונות הסלטיקס מנצחים בכל המשחקים השקולים". איך בדיוק הוא יכול להבטיח זאת, זה דבר נעלה מבינתי, אבל הוא צדק. שכשגורל המשחק על הקו, הפועלים השחורים של הסלטיקס מוצאים דרך לעשות זאת דרך גרונן של הפרימדונות. אני נזכר במשחקים הגדולים של הסלטיקס נגד הלייקרס, פילדלפיה 76', הפייסרס ופניקס, כשהירוקים – בשניות האחרונות כמובן – מנצחים משחקים אבודים על ידי גניבות כדור בשנייה האחרונה או סלים שלא מהעולם הזה. צריחתו של השדר "הבליצ'ק גנב את הכדור; הבליצ'ק גנב את הכדור", במשחק האחרון נגד פניקס עדיין מצלצלת באוזני. לארי בירד עשה אותו הדבר שנים אחר כך נגד אייזיה תומאס. מג'יק ג'ונסון אמר לנו: "כאילו יש שם איזה מלאך אירי בשמים שעושה בשביל הסלטיקס נסים בשניות האחרונות". האם יש כאן איזה כוח עליון הקובע שאת הסלטיקס אי אפשר לנצח כשהזמן אוזל? לארי בירד אמר לנו לפני שבוע בחדר ההלבשה של בוסטון: "אין כאן כל כוחות עליונים, אבל יש בנו מין הרגשה שאם התוצאה שקולה, נמצא כבר איכשהו דרך לנצח. ביל ראסל, ג'ון הבליצ'ק ודייב קאונס התחילו במסורת, ואנחנו מרגישים חובה להמשיכה". עד עכשיו, לא הייתה הסדרה יכולה להיות שקולה יותר: אחרי ארבעה משחקים – ממוצע הקליעות הוא 117 לבוסטון לעומת 116 ללייקרס. בריבאונדים המצב הוא שוויון 50. לייקרס מובילים בהפרש קטן בממוצע האסיסטים, 32-34.

תחילת המשחק. הכדור אצל דני איינג' והוא קולע מיד סל ראשון מרחוק. הלייקרס משווים ל-2 – 2. לארי בירד קולע סל מצוין בזריקתו הראשונה, 2-4. אם ימשיך בירד במשחקו הנפלא מהחצי השני של המשחק הרביעי, ללייקרס אין סיכוי. אבל בירד שוב חלש, ובמשך כל המחצית הראשונה כמעט אינו מורגש. כל החטאה שלו מעמידה את הפורום על הרגליים. הוא קולע 1 מ-5 בחצי הראשון. בינתיים עפים הלייקרס על כל המגרש. וורת'י, מג'יק וקארים קולעים מקרוב ומרחוק. אבל דניס ג'ונסון וקווין מקהייל מחזירים בסדרת קליעות נהדרת כמעט ללא החטאה ומחזיקים כמעט לבדם את הסלטיקס בחיים. הרבע הראשון מסתיים בתוצאה גבוהה, 31-35 ללייקרס. וורת'י קלע 12 נקודות ברבע הזה.

רבע שני. רוברט פאריש, הסנטר של הסלטיקס, נראה חסר ריכוז. פעמיים רצופות הוא עושה צעדים וג'באר לוקח ממנו ריבאונדים ממש מתחת לאף. מקהייל הוא היחיד ברגעים האלה המצליח איכשהו להתמודד עם הסגולים-הצהובים. כל כדור בהתקפה הולך אליו. הוא משווה ל- 44–44, שמונה דקות לפני המחצית, וצובר את הנקודה ה-18 שלו באחוז קליעה מצוין. הקהל הלייקרי שונא אותו. מקהייל, הרזה בעל הידיים הארוכות והמרפקים החדים, מעצבן את הלייקרס, קולע הרבה "גארבג'" מתחת לסל, גונב ריבאונדים שלא שייכים לו, ויש לו חיוך מסוים שמסוגל לעצבן ולגרום כאב ראש לאספירין. זה חיוך שבבוסטון אוהבים ובעיר המלאכים מתעבים.

ביציע העיתונאים, כתב "לוס אנג'לס טיימס" מתבדח שאתמול טיילו קווין מקהייל, אשתו וילדיו להנאתם בדיסנילנד. בנו בן השש ניגש למיקי מאוס ללטפו, ומיקי מאוס נשך לו את האצבע. כשניגשה בתו בת הארבע לדונלד דאק הוא הבריח אותה בקללות. עד כדי כך שונאים את מקהייל בלוס אנג'לס.

על המגרש מקהייל הוא זה שמכניס מרפקים, קולע וחוטף ריבאונדים, אבל לבדו הוא לא יכול נגד מג'יק, וורת'י, ביירון סקוט, עבדול ג'באר וקורט רמביס. גם כשלייקרס מכניסה את מקאדו, קופר וקופצ'יק, המכונה לא נעצרת. הסלטיקס, מנגד, משחקים באותה החמישייה העייפה. למאמן קייסי ג'ונס אין את מי להכניס. סדריק מקסוול פצוע, ריי ויליאמס צולע, ורק סקוט וודמן נכנס למגרש מפעם לפעם, מאפשר ללארי בירד לנוח כמה דקות על הספסל ומשחרר אותו מעול המשחק. בירד עם גבו הפגוע בקושי נע, קולע בהיסוס. אפילו קהל הלייקרס יודע שזה לא הלארי שהם מכירים.

לוס אנג'לס בורחת קדימה ומסיימת את המחצית ב-51-64. הרבע השלישי נפתח בהחטאה נוספת של בירד, ולפני שאמרת "בו דרק" לייקרס בורחת קדימה עם 18 הפרש, 52-70. פתאום מתעורר לארי בירד לחיים, קולע 2 מ-3 וסלטיקס מתקרבת ל-68-76. בירד מוביל אותה קדימה, אך כשבוסטון מצמצמת ל-5, מכניסה לוס אנג'לס להילוך רביעי ושוב בורחת ומסיימת את הרבע השלישי עם 81-95. הלייקרס קולעים ברבע הזה באחוז מדהים: 76 אחוזים מהשדה.

אבל סלטיקס עוד לא נכנעת. היא נותנת ללייקרס מלחמה אדירה. הלייקרס מחליפים ומחליפים – יש להם ספסל נהדר – בעוד שהסלטיקס משחקים כמעט כל הזמן עם אותה החמישייה הרצוצה המסרבת למות. בירד קולע עכשיו 16 נקודות כמעט ללא החטאה. הוא יכול להיות גרוע, עד שהמצב קריטי ודורש התערבות מיידית ממנו, גב פגוע או לא פגוע. זו גדולתו. שלוש דקות לסיום המצב הוא 103-107 ללייקרס. דממה באולם. האם הסלטיקס השנואים שוב עומדים להוציא את הערמונים מן האש? האם הקסם פועל שוב? האם פטריק הקדוש עושה להם נס נוסף?

"לא", אומר קופר בשתי קליעות פנטסטיות מרחוק. "לא", אומר קארים עבדול ג'באר כשהוא  בדקות האחרונות משמש ככל ההתקפה של הלייקרס בשש צליפות מתוך שש זריקות "סקייהוקס" שאין מה לעשות מולן חוץ מלהסתכל. הלייקרס בורחים קדימה ומסיימים ב-111-120. ג'ק ניקולסון, בו דרק, וראקל וולש עומדים שם וצורחים כמו ילדים מהשכונה.

ללייקרס קלעו עבדול ג'באר 36 נקודות, וורת'י 33 ומג'ק ג'ונסון 26 ו-16 אסיסטים. ליד כל שם מהשלושה צריכים לשים חמישה כוכבים. לסלטיקס קלעו רוברט פאריש 26, קווין מקהייל, שנרדם ברבע האחרון, סיים עם 24, דני

ס ג'ונסון 22 ולארי בירד 20 .

להתראות הלילה בבוסטון גארדן.

***************

במשחק הבא בבוסטון קבעה לוס אנג'לס לייקרס את מקומה הראשון לפני סלטיקס בעשור השמיני של המאה. היא באה לגארדן האיום לקבוצה אורחת כדי לנצח באליפות העולם ב-ב-ו-ס-ט-ו-ן. ג'יימס וורת'י נשבע אחרי המשחק שרד אורבך סגר את מיזוג האוויר בחדר ההלבשה שלהם וזרק שם אוכל לעכברים ולעכברושים. זה לא עזר. לייקרס עשתה זאת עם ניצחון חוץ 100-111. הייתה זו האליפות השלישית (ניצחה ם ב-1980 וב-1982) שלה מתוך חמש בשנות השמונים. סלטיקס ניצחה רק שלוש פעמים בעשור הזה (ב-1981, 1984 וב-1986). הקרבות בין השתיים – ובמיוחד מג'יק נגד בירד – נכנסו זה מכבר להיסטוריה כקרבות הנפלאים ביותר. היריבות בין השתיים הייתה מרה, אבל גם "נקייה",  ורבים מאמינים שהיא הצילה את ה-NBA מכיליון והפכו אותה מליגה כושלת לליגה מובילה, בשורה אחת עם ה-NFL וה-MLB (ליגות הפוטבול והבייסבול) ומעט יותר מה-NHL (ליגת ההוקי).