סלטיקס – לייקרס

משחק 2, גמר ה-NBA

בוסטון גארדן,  בוסטון, 1985

מי שניצח ללוס אנג'לס את המשחק השני בסדרת הטוב מ-7 בגמר הפלייאוף של ה-NBA – ובזה כנראה את הסדרה כולה – היה הלוחם המזדקן קארים עבדול ג'באר, שעדיין מסרב למות ושנתן את אחת מהצגות הכדורסל הגדולות שראינו מסנטר זה שנים. הייתה זו תצוגת כדורסל עד כדי כך אופטימלית, שאיש לא האמין כי גופו בן ה-38 של הלוחם הזקן מסוגל לתת. בסוף ההצגה ניצחה לוס אנג'לס לייקרס את סלטיקס בבוסטון 102-109 והשוותה את התוצאה בסדרה.

יכול מאוד להיות שהבוסטון גארדן הישן ראה היום את משחק הכדורסל האחרון של עונת 1985. לייקרס עשתה כל מה  שקיוותה לעשות: ניצחון באחד משני המשחקים הראשונים בחוץ. עכשיו, אם היא מנצחת שלושה בבית, הסיפור גמור; אם היא לא מנצחת בכל השלושה יהיה לה הכבוד המפוקפק לחזור לבוסטון גארדן ולקהל המטורף שם להשלמת הסדרה.

רק שלושה ימים קודם לכן שברו סלטיקס על גב הלייקרס כמעט כל שיא פלייאוף בספר ה-NBA. היא חיסלה, מחצה והעליבה אותה בהפרש של 34 נקודות במשחק פיסי וחזק. אבל הפעם באו הלייקרס והצהירו: ננצח אתכם בנשקכם. על כוח נחזיר בכוח. על פיסיות נענה בפיסיות. על כל מרפק שתשלחו תקבלו חזרה אחד – אם לא שניים.

הצרה של הלייקרס במשחק הראשון הייתה, שקארים עבדול ג'באר לא היה מסוגל יותר – כך לפחות חשבו המומחים – לשאת את 38 שנותיו ואת ה-2.17 מטרים שלו לגבהים הדרושים כדי לעצור את הטריו רוברט פאריש-לארי בירד-קווין מקהייל מתחת לסל. היה זה במיוחד רוברט פאריש, שחיסל את עבדול ג'באר במשחק הראשון: הוא לקח ממנו ריבאונדים בהגנה ובהתקפה (ג'באר סיים עם שלושה ריבאונדים בלבד), מנע ממנו להתקרב אל מתחת לסל  – משם ג'באר קולע את קליעת ה"סקייהוק" (וו השחקים) השמימית הבלתי ניתנת לעצירה שלו – ואם זה לא מספיק, קלע פאריש מצוין מתחת לסל ומחצי מרחק. אבל במשחק השני הוכיח ג'באר מהשנייה הראשונה שאסור, פשוט אסור להרגיז ולהעליב שור זקן. אני עוקב אחריו כבר 24 שנים, עוד מהימים שבהם כיכב בתיכון במנהטן ואחר כך במכללות. מעולם לא ראיתי אותו בתצוגת שיא כזאת. הוא השתמש בכל הכלים שעשו אותו לאחד מהסנטרים הגדולים בכל הזמנים: ריבאונדים בהגנה ובהתקפה (18), אחוז קליעה מדהים בדרך ל-30 נקודות, חסימות נהדרות (5), עמידה מתחת לסל המשנה את זווית הקליעה של כל השחקנים היריבים, מציאת האדם החופשי בשעה שעושים עליו דאבל-טים (שמירה כפולה) ושליחת כדורים נהדרים לפאסט-ברייק של הלייקרס, המהיר והיעיל בעולם. כשג'באר מקבל כדור מתחת לסל ומתכונן לסקייהוק המפורסם שלו, הוא כמו מחלת הסרטן: הדיאגנוזה ידועה, אבל אף אחד לא יודע מה לעשות בנידון. גם לא השחקנים בירוק לבן. בוסטון ניסתה למזער נזקים עם דאבל-טים – שמירה עליו עם שני שחקנים, אחד מלפנים מקדימה ושני מאחור – אבל אז מצא ג'באר גיבור שני: מייקל קופר, שכבר כמה שבועות שיחק חלש. קופר קבר שמונה מתוך תשע מרגמות בדרך ל-22 נקודות גדולות, כשהדאבל-טים על ג'באר משאיר אותו בחוץ חופשי לגמרי. אם קופר לא היה שם, היה זה מג'יק ג'ונסון, שלא נחשב לקלע חוץ מעולה, אבל הערב הפציץ שש מתשע מחצי מרחק בדרך ל-14 נקודות. ג'יימס וורת'י (16 נקודות) עשה עבודה מצוינת על לארי בירד בצד אחד של המגרש, ובצד השני היה ראש החץ של הפאסט-ברייק  המסחרר.

לוס אנג'לס השתיקה את הקהל המטורף של בוסטון כבר מהרגע הראשון. אין דרך טובה לנטרל קהל חוץ עוין מאשר פתיחה של 14-31. סלטיקס, במאמץ עילאי ובהקרבה מקסימלית, יצאה לריצת 0-14 והקטינה ל-28-31, אבל ריצה זו הוציאה לה את כל האוויר, ואז ג'באר וקופר, בסדרת קליעות מדהימה, ברחו שוב קדימה ל-48-64 במחצית.

לארי בירד נראה רע. פציעותיו במרפק ובאצבע הקטנה של ידו הזורקת עשו את הנזק. הוא קלע אמנם 30 נקודות אבל באחוזים נמוכים, כשאת מרביתן השיג במחצית השנייה ב"גארבג'" (סלי אשפה) מתחת לסל. הוא גנב שם כדורים מתחת לסל כאילו היה ראש המאפיה, וכך עשה את נקודותיו. מבחוץ הוא לא היה מסוגל לקנות סל. לא היום.

הסנטר פאריש התקשה להתמודד עם קארים. הוא נפצע במחצית הראשונה, חזר צולע במקצת  במחצית השנייה וסיים עם 18 נקודות. גם דני איינג' (15 נקודות), אחד מגיבורי המשחק הראשון, לא מצא את הטבעת במחצית הראשונה, ובשנייה, כשהכדורים התחילו לצלול, כבר היה מאוחר מדי. אפילו למקהייל התחילה זריקת הנפילה האחורית הנפלאה שלו לצלול פנימה רק במחצית השנייה (15 נקודות). דניס ג'ונסון (15 נקודות) סיים עם כמה פאסט-ברייקים נהדרים, שצמצמו את הפער פעמיים (98-102 ו-100-104), אבל לארי בירד החמיץ עוד שני ניסיונות קליעה לשלוש מדאונטאון והלייקרס ברחו עד לניצחון.

**************

כשהכל נגמר עמד הקהל המשוגע של בוסטון על בערך כמו להגיד לי רגליו והריע לענק הזקן. גם הם הבינו שהם ראו עכשיו הצגת כדורסל מיוחדת מאוד, אולי האחרונה של ג'באר. אם היה מישהו מספר לי לפני המשחק שזה מה שיקרה הייתי שולח אותו להסתכלות. זה היה שקיבוץ גן שמואל עמד כולו על רגליו בחדר האוכל והריע ליצחק שמיר על נאום שנתן במצודת זאב.