"THE RISE AND FALL OF THE LAKERS" (המאמר האחרון עליהם אלא אם כן…) / מנחם לס

המאמר האחרון שלי על הלייקרס עד שהם יעשו מהלך חיובי רציני אחד (לא 40 נק' של קובי, מבצע שקובר אותם יותר עמוק!) או שיהפכו לקבוצה, אפילו שייקח 7-8 שנים. אחרת איבדתי עניין בהם.

 subrata-bachchan(פעם הלייקרס היו כמו הלורדים של הסמים המכסיקנים האלה. היום כולם נירקבים בבתי סוהר) 

 

אתם זוכרים את הכרך החשוב ביותר שאי-פעם ניכב על גרמניה הנאצית, THE RISE AND FALL OF THE THIRD REICH"?

היום הייתי בספרייה של עירי GREER (היא מין 'עיר תאומה ל-GREENVILLE שאתה לא יודע היכן אחת נגמרת והשנייה מתחילה) לחפש אטלס אנטומי מפורסם משנת 1820 של גוף האדם. לפתע נתקלו עיני בספר ההסטורי הנפלא "העלייה והנפילה של הרייך השלישי" ומיד עלה במוחי שהגיע הזמן לכתוב ספר כזה על הלייקרס.

אני זקן מדי מלהתחיל עם זה, אבל אילו כתבתי ספר הייתי מתחיל עם קבוצה שמשך 65 שנה היתה בראש הגבעה, והיום היא הקבוצה הגרועה ביותר בין כל ה-30, שאולי רק פילדלפיה גרועה ממנה, והיא לא תצא מתחתית בור הצואה ב-6-7 השנים הבאות, עם סכוי להיות סתם 'עוד קבוצה' עד סוף ימי חייהם של אנשים באתר כרועי ויינברג וגילעד זריצקי, במאה ה-22.

הייתי מתחיל עם הענק הלבן (היום סנטר נמוך!) ג'ורג' מייקן, שהיה הרוקי ששיחק בשיקגו 'גירס' עם ה-10'6 שלו (2.11 מ') , והיה בלתי ניתן לעצירה,  והוביל את קבוצתו לאליפות ה-NATIONAL BASKETBALL LEAGUE, אבל באמצע עונתו השנייה בעל הקבוצה מוריס ווייט החליט להוציא את קבוצתו מהליגה וליצור ליגה חדשה.

הליגה 'החדשה' התפרקה כעבור כמה שבועות, ושחקניה פוזרו בין 11 הקבוצות של ה-NBL. לפי ה-NBA.COM לכל קבוצה היו 9% לזכות בפרס הגדול – ג'ורג' מייקן, ומי זכתה בו? הלייקרס. לא משנה שהיא היתה אז מיניאפוליס. 'לייקרס' זה לייקרס, שם באוש ומצחין שלא משנה באיזו עיר הוא נמצא.

זה קרה ב-1947, והתחיל מין שרשרת אירועים שהלייקרס כמעט תמיד יצאה מהם מריחה כמו 'שנל 5':  כשגייל גודריץ' עזב את הלייקרס לשחק בניו אורלינס ב-1976, הלייקרס קיבלה עבורו את בחירת הג'אז ב-1979. זאת היתה השנה שאחד בשם מג'יק ג'ונסון שיחק במישיגן סטייט ולקח איתם אליפות. לפי הסידור אז, הלייקרס עדיין חייבת היתה לזכות בהטלת מטבע, כמובן שהיא זכתה בו.

שלוש שנים אחרי הלייקרס שלחה אחד בשם דון פורד לקאבס עבור שחקן דראפט סיבוב ראשון ב-1982. ככה היא זכתה בג'יימס וורת'י.

כל פעם שהלייקרס היתה זקוקה לסנטר, פתאום הופיע הסנטר הענק הטוב בכולם: קודם ווילט צ'מברליין.אח"כ קרים עבדול ג'אבר. אח"כ שקיל או'ניל. אח"כ פאו גאסול. אז הוליווד עדיין היתה משיכה גדולה  – היום רוב הסרטים עוברים לדיסני בפלורידה כי הכל אנימציה ו-SCIENCE FICTION והוליווד הופכת ליותר ויותר בית שאן – וכולם רצו לשחק שם.

ב-1996 12 קבוצות לא התלהבו מקובי בריאנט וההורנטס בחרו בו, ואז העבירו אותו בטרייד ללייקרס.

אז אחרי 16 אליפויות וישיבה על ראש פירמידת הכדורסל כשרק לסלטיקס ישנן יותר אליפויות בגלל הפרה-הסטוריה, המזל החל לעזוב את הקבוצה, כשאלילת המזל מתחילה להתיישר עם "חוק הרגרסיה לקראת הממוצע":  היית ברומו של עולם?  עליך לחזור לממוצע, אבל קודם עליך לרדת לבור הצואה כדי שהממוצע עם ראש הפירמידה יהיה הממוצע.

אז הישיבה בבור הצואה לא תהיה קצרה, כי ה-"REGRESSION TOWARD THE MEAN" דורד עתה את תשלומו.

"החוק" היה הגורם הבלתי ידוע והניסתר שדייויד סטרן ביטל את  הבאתו של כריס פול לקבוצה, ועתה הוא משפיל אותם באותה עיר בה הם נמצאים.  "החוק" המשיך להכות והמכות הגיעו ברצף כי החוק לא יודע רחמים: קודם שלושה מאמנים שכל אחד יותר גרוע מהשני. "החוק" המשיך להכות: החתמת שני זקנים המתקרבים לגיל 40 על LUDICROUS CONTRACT – חוזים מגוחכים, גרוטססקים, תמהונים, ולא מתקבלים על הדעת. אז מותו של בעל הקבוצה ג'רי באס שהחל מלחמת ירושה מכוערת שבסופה ביתו חסרת המושג של ג'רי ג'ודי – הארוסה של מנכ"ל הניקס פיל ג'קסון, הפכה למילה האחרונה בקבוצה.

"החוק" לא הרגיש שהוא שבע: אז באה קריעת האכילס של קובי. עוד: הסדק בבירכו. לא מספיק – אז "החוק" גבה עוד חוב: שבירת רגל של סטיב נאש, ואז חיסולו הסופי עם גב דפוק.

אבל "החוק" לא הסתפר בזקנים: הוא רצה לפגוע גם בצעירים: שבירת רגלו של הרוקי ג'וליוס רנדל שהיה אמור להביא הקלה מסויימת.

לך תדע. אולי הלייקרס תשבור את שיאה של פילדלפיה במספר ההפסדים הגדול ביותר בעונה.

כדי להיאבק מעט "בחוק", הדבילים של הלייקרס במקום להתחיל מחדש עם צעירים לכל האורך והרוחב, הביאו שני בינוניים דאוכלים להם ת'כסף – קרלוס בוזר וג'רמי לין. הם היו יכולים למצוא בליגת "D" צעירים מצויינים שהיו מתפתחים להיות תוך עונה או שתיים להיות טובים כבוזר ולין, או טובים מהם.

זהו מאמרי האחרון על הלייקרס אלא אם כן הם יעשו מהלך רציני אחד עם סכוי לעשות מהם קבוצה רלוונטית. אין טעם להכות יותר בגופה מתה. אין יותר כיף לחבוט בקבוצה בלתי משמעותית, ושתוך שנתיים תהיה לא יותר מזכרון עצוב. אחזור אליה רק כשתהיה שווה חזרה אליה. אחרת היא גמורה אצלי ולא מעניינת.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  2. גל אל איי

    8 נוב 2014 06:05:22

    מל הוא כמו רוק האדסון
    כוכב שאפילו בערוב ימיו לא יצא מהארון
    ויודה באהבתו העזה לסגולים זהובים
    רק בגלל ידיעת העובדה הזו אנחנו סולחים לו מראש

  3. רועי ויינברג

    8 נוב 2014 08:55:35

    הלייקרס בלי ג'רי באס זה כמו בוסטון בלי רד אאורבך. הם נפלו מהר מאוד, וחזק מאוד. הדבר הכי מעצבן בכל הסיפור הזה, הוא שכל פעם שקובי עושה הילייט כל אתרי הספורט האמריקאים אומרים שהוא חזר לעצמו, בלי קשר לזה שהם מפסידים ב-15 נקודות.

  5. Berch

    8 נוב 2014 11:02:46

    יכולה להיות שנת זבל אחת, מזל בדראפט וניהול נכון יכולים להחזיר אותם לקדמת הבמה תוך שנתיים שלוש.
    מזל יש להם
    השאלה מה הם יעשו עם אתגר הניהול הנכון….

    1. מומי שאוהב חציל בטחינה

      8 נוב 2014 13:23:48

      בצד שמאל יושב אמיטב באצן כוכב סרטים הודי
      מומי לא סובל סרטים הודים הכוללים מכות ואלימות ומןזייקל

  7. Ofer

    8 נוב 2014 13:38:44

    אחרי שראיתי לראשונה מונופול אמריקאי אני נוטה להאמין למנחם לגבי לוס אנגלס. כנראה שמדובר בחור רציני אם שמים אותה שנייה במקביל לק״ש בגרסה הישראלית. מצד שני ניו יורק מקבילה לאשקלון אז אני לא יודע….

  8. שרון לוינסון

    8 נוב 2014 22:51:32

    לגבי לין , הם קיבלו מיוסטון עליו גם בחירת סיבוב ראשון שלהם {ובמערב של השנה , הבחירה הזו יכולה להחשב לטובה מאוד}.
    בנוסף לכך , החוזים של בוזר ולין ייגמרו השנה , כך שבסוף העונה הנוכחית יהיה להם כסף לפתות כוכבים אחרים שיסיימו חוזים {אם הם רוצים להרוס לקליפרס , דיאנדרה ג'ורדן מסיים חוזה בסוף העונה , והם יכולים ליצור קו קדמי בשנה הבאה של רנדל-ג'ורדן}.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט