האמת אני לא כל כך אוהב דירוגים. בנוסף לסובייקטיביות של מלאכה, לא תמיד ברור איך לדרג? קריירה שלמה או כמה השחקן היה גדול בפריים שלו? ניקולה יוקיץ' מעמיד ממוצעים מטורפים כבר כמה שנים רצופות, מצד שני לקח אליפות אחת בלבד ועד פעם אחת היה בגמר האזורי. לעומתו השיא של שאקיל היה יחסית קצר, אבל באותן עונות של תחילת שנות האלפיים הראה דומיננטיות מוחלטת.

ובכן, כשהסתיימה סדרת הגמר, עלתה לי המחשבה – איפה אפשר לדרג את ג'לן ברונסון בין כל השחקנים הנמוכים בכל הזמנים. מה זה נמוך? נגיד מתחת ל- מטר שמונים וחמש סנטימטרים או משהו קרוב, כי מטר תשעים יהיו המון שחקנים, אני לא רוצה לכלול את סטיב נאש או סטף קרי, ואם אשים את הסף על מטר שמונים, אזי ג'לן ברונסון לא ייכנס לדירוג. דבר שני – כל הזמנים, גם פה אני אתקן – אני רואה NBA מסוף שנות ה-80- תחילת שנות ה-90 ומרגיש יחסית בטוח לדרג רק את השחקנים שראיתי בעיניים. כל מיני בוב קוסי – לא ראיתי וגם הכדורסל אז היה שונה מידי בשביל להשוות. 

אז בואו נתחיל. 

שווה לאזכור 

• קמבה ווקר – מי שהוביל את שארלוט הורנטס להישג שיא של הדחה מכובדת בסיבוב ראשון ב-2016 ממיאמי היט. שחקן נחמד, בחירת דראפט המוצלחת היחידה של מייקל ג'ורדן (גיחי גיחי שמחה לאיד של אוהד יוטה…) 
• קווין ג'ונסון – הרכז המהיר בליגה באמצע שנות ה-90 וחלק מפיניקס סאנס המופלאה שהפסידה בגמר 93 לשיקגו. תהנו מהדאנק שלו על האקים אולג'וון בסדרת גמר מערב 1994

• אייזיאה תומאס (בוסטון). לצערו, הפציעה קטעה את הקריירה שלו והשיא שלו היה מאוד קצר. נמצא כאן גם בגלל שהוא השחקן הנמוך ביותר (1.75) שנבחר לאולסטאר.

הדירוג 

5. קריס פול (1.83) – הפויינט גוד

יכול להיות איש שנוי במחלוקת, מצד שני אי אפשר להתווכח כמה שחקן גדול הוא. קריירה של 21 שנים ב-7 קבוצות שונות, כאשר הוא שיפר כל קבוצה שהוא הגיע. המקרה הבולט ביותר היא הקדנציה בפיניקס סאנס שבעונה לפניו לא עלתה לפלייאוף ועונה לאחר מכן שיחקה בגמר. יש להזכיר גם 7 בחירות לחמישיות ההגנה של העונה, אז אל תגידו לי ברונסון שחקן הגנה גרוע כי הוא נמוך. 

למה לא יותר גבוה? 

אני לא נכנס לאישיות של כריס פול, הוא לא בן אדם נחמד ולא חייב להיות בן אדם נחמד. מייקל ג'ורדן הוא ההפך מלהיות בן אדם נחמד וקולגיאלי והוא עדיין נחשב ל-GOAT. 

כריס פול לא נמצא יותר גבוה בעיקר בגלל חוסר בטבעת אליפות (מתברג במקום הרביעי במספר משחקי פלייאוף ללא טבעת), אבל לא רק. למרות היותו שחקן קלאצ' מצוין, כמו למשל סל הניצחון נגד האלופה סן אנטוניו ספרס במשחק 7 של הסיבוב הראשון ב-2015

לאורך הקריירה הקבוצות של כריס פול חוו החנקויות מטורפות בפלייאוף. אפשר רק להיזכר בחזרה של יוסטון ב-2015 מפיגור 3-1 (נכון, המאמן דוק ריברס, אבל מי היה על המגרש). את הרבע הרביעי של משחק מספר 6 באותה סדרה הקליפרס התחילו ביתרון 13 וקרסו בו לחלוטין 40-15. מקרה נוסף – התבוסה המשפילה לדאלאס במשחק 7 בפלייאוף 2022.

לסיכום – כריס פול במקום החמישי. 

4. אלן אייברסון (1.83) – התשובה 

השחקן הנמוך ביותר שנבחר ראשון בדראפט שלו, ועוד איזה דראפט, 1996, אחד הדראפטים הכשרוניים בהיסטוריה. ריי אלן, סטפון מרבורי, קובי בראיינט ואחרים, יצאו משם.

איך להסביר לדור הצעיר מי היה אלן אייברסון? דמיינו לעצמכם את ג'ה מוראנט, רק בלי השטויות של ג'ה מוראנט, לא בעצם – דמיינו לעצמכם את ג'ה מוראנט כאשר כולם עוצמים עיניים לשטויות של ג'ה מוראנט. לא! זה לא הוגן כלפי התשובה. 

אז דמיינו לכם שחקן עם הגובה, האתלטיות והשטויות של ג'ה מוראנט, אבל עם קשיחות ויכולת הקרבה עצמית של קובי בראיינט. אז זה בערך אלן אייברסון. 

להלן עוד ציוני דרך שאלן אייברסון מחזיק בהם: 

• השחקן הנמוך ביותר שזכה בתואר ה-MVP 
• השחקן הנמוך ביותר שזכה בתואר בתואר הקלע המוביל בעונה הרגילה

בנוסף למשחק המלהיב, האיש היה תופעה תרבותית. הקעקועים, כאשר הם עוד לא היו המיינסטרים, הלבוש, מסיבות עיתונאים. אייברסון הביא את ההיפ הופ לNBA.  

בואו נהנה מכמה קטעי היילייטס הזכורים ביותר שלו

הקרוסאובר על מייקל ג'ורדן

10 הדאנקים הגדולים בקריירה שלו

וכמובן – מעבר מעל טיירון לו שעליה כתבתי פוסט נפרד

למה לא יותר גבוה? 

לא הגיע למספיק בקריירה שלו. כאשר הוביל את פילדלפיה החלשה לגמר מול הלייקרס, כולם הסכימו שזו הייתה קבוצה בלי כישרון, לא היה שם אף שחקן חוץ ממנו שהיה מסוגל לייצר לעצמו מצב קליעה. מצד שני, כאשר עבר לדנבר נאגטס מפוצצת כישרון עם כרמלו אנתוני הצעיר, מרקוס קמבי וקניון מרטין, לא הצליח להשיג שום דבר. החיסרון הבולט אצלו שהוא היה חייב מבנה קבוצה מאוד מיוחד בשביל למקסם את הכישרון שלו. 

אולי ההגדרה הכי מדויקת לשחקן מנהיג לקבוצות קטנות. 

3. ג'לן ברונסון

החלטתי לדרג את ג'לן ברונסון במקום השלישי. אולי שחקן הכי over achiever בעשור האחרון. לא אתלט, לא מהיר וגם נמוך. הגדרה מדויקת של גארד ישראלי ממוצע. רק להוסיף לכאן "שחקן נשמה". 

אני לא יודע לגבי כל העולם, ג'לן ברונסון הוא שחקן אמריקאי הטוב ביותר כרגע. ההישג הזה מטורף בהתחשב בפער האתלטי בינו לבין המתחרים שלו העונה- אנטוני אדוורדס, קייד קנינגהאם או ג'לן בראון. 

שני דברים מאוד מייחדים את ברונסון משאר כוכבי הליגה: פוקוס ומנהיגות. הוא תמיד מרוכז 100% במשחק, תמיד ישים לב לכל טעות הכי קטנה של היריב, תמיד יסב תשומת לב של השופט לעבירה מטופשת. ממש לא נעים לשחק נגדו – כאילו אתה משחק נגד עורך דין. 

עכשיו, בואו נדבר על המנהיגות. ג'לן ברונסון לקח אליפות עבור עיר שמאוד לא קל לשחק עבורה. ישנם שחקנים שלא הצליחו להתמודד עם הלחץ של ניו יורק והקריירות שלהם קרסו. הרבה קרדיט מגיע להנהלה של הניקס, אבל מאז שברונסון הגיע, קיים שקט תעשייתי מוחלט בקבוצה וכולם עוסקים אך ורק בכדורסל. ארגונים הכי יעילים בעולם כמו אפל ורכבת ישראל יכולים לבוא ללמוד כאן.   

למה לא יותר גבוה? 

כי עדיין מדובר בשחקן פעיל. בסיום הקריירה נחשוב מחדש. 

2. ג'ון סטוקטון

איש ברזל לפני שהמציאו את המושג הזה. 

19 עונות בליגה, 17 מתוכם שיחק את כל המשחקים של העונה הרגילה, כולל את העונה האחרונה בקריירה. לא פספס פלייאוף בקריירה. 

השאים שקבע – האסיסטים והחטיפות כנראה לעולם לא ישברו. ללברון ג'יימס חסרים כ-3800 אסיסטים והוא השחקן הפעיל עם הכי הרבה. 

כוכב על שהוא הכי לא כוכב, ההתנהגות הענווה שלו מעוררת השראה. 

למה לא במקום הראשון? 

יש שתי סיבות.

ראשית כל, אחד הדברים שאני הכי מצטער בשני הגמרים מול שיקגו בולס, זה שג'ון סטוקטון לא זרק יותר לסל. אם זה האופי השקט שלו או העובדה שתמיד העדיף מסירה שזו תכונה מצוינת עבור רכז של שנות ה-90 (עכשיו הדרישות קצת אחרות), אבל בגמרים מול ההגנה החונקת של הבולס, היכולת שלו ליצור מצבי זריקה לעצמו לא באה מספיק לידי ביטוי. 

לא יודע אם גם אז היינו מנצחים, אבל תנו להתמרמר בפינה בשקט.  

הסיבה השנייה למה ג'ון סטוקטון לא במקום הראשון זה בגלל הבחור הבא. 

1. אייזאה תומאס – באד בוי

אחד האנשים הכי שנואים בליגה, אבל אין מה לעשות, הוא השחקן הנמוך הגדול בהיסטוריה. קריירה יחסית קצרה שנקטעה בגלל פציעות (הפציעה האחרונה – קרע בגיד אכילס בגיל 32 במשחק האחרון של העונה הרגילה ב-1994), רק 13 עונות, כאשר רק בעונתו האחרונה הוא לא נבחר לאולסטאר.

טוב, להיות אולסטאר זה נחמד, אבל לא בגלל זה דירגתי אותו בראש. 

דטרויט באד בויס פיסטונס שאייזאה תומאס היה המנהיג שלה כמו שג'לן ברונסון הוא המנהיג של ניו יורק, הוא המועדון שניצח גם לוס אנג'לס לייקרס של מג'יק וקארים, גם את בוסטון סלטיקס של לארי וקווין וגם את שיקגו בולס של ג'ורדן ופיפן. 

זהו הישג עצום! אולי בגלל סגנון המשחק שלהם המאוד קשוח לא נותנים להם מספיק כבוד.  

רק תחשבו דטרויט היא הקבוצה היחידה שהצליחה לנצח את מייקל ג'ורדן בפריים שלו. זה שווה מקום ראשון. 

מקווה שנהנתם, תכתבו בתגובות מה חשבתם.

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו מיכל ז"ל. 

3 שנים.