מארק קוזנצוב, ״הלוהט״, הוא אוהד מיאמי היט ומגיש הפודקאסט ״החום של מיאמי״. זהו מאמרו השני לאתר.

בשבועות האחרונים כמעט כל שיחה אצלנו חוזרת לאותה שאלה: האם צריך לעשות הכול כדי להביא את יאניס אנטטוקומפו?

בקבוצת הוואטסאפ הדיון כבר הפך למחנות. יש מי שמוכן לשלוח למילווקי כמעט את כל הסגל, ויש מי שחושב שהמחיר יהרוס את הקבוצה עוד לפני שיאניס יעלה לפרקט. האמת? אני מבין את שני הצדדים, וכאוהד מיאמי אני מוצא את עצמי משנה דעה כמעט בכל דיווח חדש.

נכון לכתיבת שורות אלה, מיאמי ובוסטון מוצגות כפיינליסטיות במרוץ, כשההצעה של ההיט מבוססת על שחקנים בחוזים נשלטים ונכסי דראפט. יאניס בן 31, חתום לעונה הקרובה ומחזיק באופציית שחקן לעונה שאחריה, כך שהחלטה כזאת יכולה לקבוע את הכיוון של מיאמי לשנים.  

למה התשובה צריכה להיות כן

נתחיל מהמובן מאליו: זה יאניס.

מדובר באלוף, פעמיים השחקן המצטיין של העונה, ואחד השחקנים הגדולים ששיחקו כדורסל. אפילו בעונה שבה הופיע רק ב-36 משחקים בגלל פציעת ברך, הוא העמיד 27.6 נקודות, 9.8 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים ב-62.4 אחוזים מהשדה. כשהוא בריא, הוא עדיין כוח שמעט מאוד קבוצות מסוגלות לעצור.  

מיאמי מחפשת כבר שנים שחקן שיחזיר אותה למעמד של מועמדת אמיתית לאליפות. יאניס עושה את זה מיד. הוא נותן לחץ בלתי פוסק על הטבעת, ריצה במעבר, ריבאונד, יצירת מצבים והגנה ברמה הגבוהה ביותר. לצד באם אדבאיו, מיאמי יכולה לבנות צמד הגנתי מפחיד, כזה שמסוגל להחליף, לעזור, לסגור את הצבע ולהפוך כל משחק למאבק פיזי. אם יש מאמן שהייתי סומך עליו למצוא דרכים יצירתיות להשתמש בשני שחקנים כל כך ורסטיליים, זה אריק ספולסטרה.

יש גם את הצד הרגשי. אחרי שנים של ״כמעט״, שמועות על כוכבים וקבוצה שנשארת באזור האמצע, קשה להגיד לא להזדמנות להביא שחקן כזה. מיאמי לא מקבלת בכל קיץ הזדמנות לצרף שחקן ששינה ליגה, והפחד לפספס אותו גדול כמעט כמו הפחד לשלם יותר מדי. גם להישאר במקום הוא סיכון. מיאמי סיימה את העונה עם 43 ניצחונות והודחה בפלייאין. הסגל הנוכחי אולי יכול להשתפר, אבל קשה לראות בו בסיס שמגיע עד הסוף בלי שינוי משמעותי.  

אם הבחירה היא בין להמר על יאניס לבין להמשיך לקוות שאותו גרעין יתחבר פתאום למועמדת לאליפות, אני מבין לחלוטין למה ההנהלה רוצה ללחוץ על הכפתור.

אבל המחיר הוא לא פרט שולי

לפי הדיווחים, ההצעה של מיאמי עשויה לכלול חלק גדול מהנכסים הטובים שלה: שחקנים צעירים, הבחירה ה-13 ובחירות עתידיות, כשגם טיילר הירו מוזכר כחלק מרכזי במהלך. המשמעות היא שמיאמי לא רק מביאה את יאניס, אלא גם מפרקת חלק גדול מהסגל שאמור לתמוך בו. וזו הנקודה שהכי מטרידה אותי. לא מספיק להביא כוכב. צריך לבנות סביבו קבוצה שמתאימה לו.

יאניס הוא לא קלע שההגנה מפחדת להשאיר מחוץ לקשת. לאורך הקריירה הוא עומד על 28.5 אחוזים משלוש, ולכן הדרך הטובה ביותר לנצל אותו היא להקיף אותו בקליעה, תנועה ויוצר נוסף שמסוגל לנהל התקפה בחצי המגרש.  

אם מיאמי שולחת בעסקה את הירו, קל׳אל וור, חאקז, הבחירה ה-13 ועוד בחירות, כמה כלים יישארו לה כדי לבנות את הסגל הזה?

גם החיבור עם באם אינו מושלם באופן אוטומטי. הגנתית זה חלום. התקפית, שתי הבעיות הגדולות הן צפיפות וחוסר קליעה. בפלייאוף, כשהמשחק מאט והיריבות סוגרות את הצבע, מיאמי תהיה חייבת להציב סביבם לפחות שלושה שחקנים שההגנה מכבדת מרחוק. בלי זה, אנחנו עלולים לקבל קבוצה עצומה ומפחידה במעבר, אבל מוגבלת ברגעים שבהם כל התקפה הופכת למאבק בחצי המגרש. גם ניתוחים של ההתאמה בין השניים מדגישים שהפוטנציאל לאליפות קיים, אך בניית הסגל והריווח יהיו קריטיים.  

ויש גם את שאלת הבריאות. יאניס בן 31, שיחק רק 36 משחקים העונה ונושא חוזה כבד, עם שכר של כ-58.5 מיליון דולר בעונה הקרובה ואופציה של כ-62.8 מיליון בזו שאחריה. אם מיאמי מוסרת את העתיד שלה ומקבלת כוכב שנכנס לשנים שבהן הגוף הופך לשאלה מרכזית, זו כבר לא רק החלטה אמיצה. זה הימור על כל הקופה.  

אז מה אני באמת רוצה?

בסופו של דבר, התשובה שלי היא כן, אבל לא בכל מחיר.

אני רוצה את יאניס במיאמי כי שחקנים כאלה משנים את המציאות של מועדון. אני רוצה לראות אותו עם באם, תחת ספולסטרה, ולחזור להרגיש שכל עונה מתחילה עם סיכוי אמיתי להגיע עד הסוף.

אבל אני לא רוצה את הכותרת יותר ממה שאני רוצה קבוצה.

אם המחיר משאיר את מיאמי בלי קליעה, בלי עומק, בלי צעירים ובלי בחירות שיאפשרו לתקן את הסגל, צריך לדעת לעצור. אם אפשר להשאיר את באם, לשמור לפחות חלק מהעומק ולבנות תוכנית אמיתית להקיף את יאניס בקלעים וביוצר נוסף, אני לוקח את הסיכון.

הוויכוחים אצלנו ב״הלוהט״ כנראה לא ייפסקו עד שתגיע ההכרעה, וגם ב״החום של מיאמי״ עוד נדבר על זה לא מעט. אולי זה בדיוק מה שהופך את הסאגה הזאת לכל כך מרתקת: אין תשובה מושלמת.