או קיי, אז עוד עונה? אספתי כאן כמה נקודות 

1. סדרה הכי מפתיע וצמודה בשנים האחרונות. 

מאז דאלאס של 2011 קיבלנו אלופה שהייתה אנדרדוג לפני הסדרה. גם לראשונה אחרי 2011 קיבלנו סדרה שבה ההפרש הכי גדול במשחק היה 10 נקודות. אז גם הפעם קיבלנו אלופה מאוד מרגשת, דווקא מבחינת השחקנים לא צעירים שזה יכול היה להיות הסיכוי היחיד שלהם להיות אלוף NBA. 

2. ספרס לאן 

כל משחק בסדרה סן אנטוניו פתחו עם יתרון דו ספרתי וכל משחק ניו יורק חזרה. זה יכול להיות תוצאה של עייפות או הגדולה של הניקס, אבל כנראה חלק לא מבוטל – חוסר הניסיון של סן אנטוניו. 

אני לא סובל את סן אנטוניו, מועדון הצבוע (על הסיבות לכך אפשר לכתוב כתבה נפרדת) והצרפתי החייזר שהתגלה כשחקן דיי מלוכלך ואדם זחוח להפליא.

מצד שני, הם מאוד מוכשרים, אתלטים ויודעים מה הם עושים. עושה רושם בסדרה הזו הם שילמו את שכר הלימוד הנדרש בדרך לעוד הרבה אליפויות בשנים הקרובות (בעסה). צריך לזכור – אין קבוצה ואין כוכב שבפלייאוף הראשון שלהם לקחו אליפות. זה לא עובד ככה, הדרך לגביע תמיד עוברת דרך הדחות ואכזבות. 

יחד עם זאת, אותה הרגשה של סגירת הליגה הייתה בתחילת שנות ה-2000 כאשר שאקובי דרסו את כולם, גם ב-2010 כאשר לברון התפתח להיות משאית עם גמישות של חתול רחוב וגם ב-2020 כאשר ראיתי לראשונה את לוקה דונצ'יץ' בפלייאוף. לכן וומבניאמה / קאסל / הארפר יצטרכו להוכיח שהם דנקן פרקר ג'ינובילי חדשים ולא דוראנט ווסטברוק והארדן. 

3. ניקס 

קודם כל אני אגיד מי ה-MVP עבורי בסדרה הזו – מייק בראון. מאמן וותיק בן 56 עם המון ניסיון ושתי זכיות בתואר מאמן העונה. מצד שני יצא לו שם של מישהו שטוב רק לעונה הרגילה. 

בפלייאוף הזה, כמות ההתאמות, חידושים ואלתורים שהוא הוציא הייתה פשוט מטורפת! קארל אנטוני תאונס מנהל משחק, שילוב של אלורדו עם ברונסון, אלה רק חלק מהם. 

שחקני ניקס מבוגרים יותר מאשר בסן אנטוניו, אך הם עדיין בפריים שלהם, רק ג'ורדן קלארקסון מעל גיל 30. נכון שבעונה הבאה, בוסטון יהיו טובים יותר ואינדיאנה תחזור להיות קבוצה תחרותית, אבל אני לא רואה סיבה למה ניו יורק לא יהיו בשלבי פלייאוף מתקדמים. 

4. זווית שחקן – קארל אנטוני תאונס

נחזור ל-2018. 

ג'ימי באטלר מעביר זובור דיי מגעיל לשני כוכבי מינסוטה טימברוולבס, KAT ואנדרו וויגינס ואז עוזב בטריקת דלת ל-Tobias Harris over me סוונטי סיקסרס. 

אז וויגינס סגר את המעגל ב-2022 כאשר היה השחקן השני הכי טוב באליפות של גולדן סטייט. לא ציפיתי שקארל אנטוני תאונס יזכה באליפות, אבל הנה – נחמד שגם לו יש עכשיו הזדמנות לענוד את טבעת האליפות על האצבע המשולשת ולהראות אותה לג'ימי.  

אם נחלק את ריצת הפלייאוף של הניקס לשני חלקים – עד הגמר והגמר, אז KAT הוא ה-MVP של החלק של עד הגמר. זה לא רק הוורסטיליות הנהדרת, אלא גם הבגרות וההבנה שהוא יכול לתרום לקבוצה לא רק במדדים שנראים בסטטיסטיקות אלא בעוד דברים: הגנה חזקה על הפרימטר או שחרור מהיר של כדור בהתקפה.

5. במשפט אחד 

• הגנה על ויקטור וומבניאמה 1– מי היה מאמין שניקס ישמרו עליו יותר טוב מאוקלהומה סיטי, אבל הנה העובדה, האחוזים של הצרפתי ירדו בכללי בכ-7% כאשר מהשלוש ויקטור קלע בגמר 27% לעומת 40% בסדרה מול הת'אנדר. 
• הגנה על ויקטור וומבניאמה 2 – יודעים מי שמר הכי טוב על ויקטור בפלייאוף הזה? ובכן, קארל אנטוני תאונס! מולו הצרפתי קלע 38.1% מהשדה בלבד. KAT גם שמר עליו הכי הרבה דקות מכל אחד בפלייאוף הזה, 4 דקות יותר מאייזאה הרטנשטיין שבמקום השני ששיחק מול וומבניאמה שני משחקים יתר.  
• שיפור התקפי של ג'לן ברונסון – לאורך הסדרה התפוקה של ג'לן ברונסון השתפרה בהתמדה. אם שני המחשקים הראשונים בסדרה הוא קלע ב-33% מהשדה, 23% מהשלוש וביקר רק 4.5 פעמים על הקו, שלושת המשחקים הבאים הוא כבר קלע ב-48% מהשדה, 53% מהשלוש וזרק 11.3 פעמים מהקו. כמו כל שחקן גדול, הוא למד את המגנים שמולו וזיהה את נקודות התורפה שלהם, כמו האגרסיביות יתר של סטפון קאסל. במשחקים ארבע וחמש, ברונסון ידע כבר לנצל זאת ולסחוט עבירות וזריקות עונשין קלות. 
• טענה שלי: ג'לן ברונסון נמצא בשלישיית שחקנים הכי חכמים בליגה, יחד עם לוקה דונצ'יץ' וניקולה יוקיץ' והוא גם השחקן הכי חד בליגה. הוא תמיד 100% מרוכז במשחק, תמיד ישים לב לכל טעות של היריב, כמו לדוגמה החטיפה מהאיבוד של וומבניאמה בסיום משחק 2
• הגנה של ג'ילן ברונסון. אחד הדברים הכי חשובים – הניקס הצליחו להחביא את ג'לן ברונסון ולהימנע מכך שהוא יהפוך להיות נטל הגנתי. במשחקים האחרונים בסדרה, הנטל ההתקפי היה עליו כל כך גדול שגם אילו היה שחקן הגנה טוב, הוא פשוט לא היה מסוגל להשקיע גם בצד הזה של המגרש. מצד שני, זה אחד הכשלונות הגדולים של סן אנטוניו שלא השכילו לנצל את החולשה הגדולה של היריבה. במשך כל הסדרה ברונסון שמר על ג'וליאן שמפניה, שחקן מצוין, אבל לא כזה שלוקח כדור לסל. משום מה הגארדים של הספרס לא ביצעו חלופים בשביל להישאר עם ברונסון וככה תמיד נשארו עם השומרים האחרים של ניו יורק שהם כולם שומרי אחד על אחד מצוינים – ברידג'יס, הארט או אננובי.
• שיפוט
• התלבטתי אם לכתוב את זה או לא, אבל ניתן פה משהו – מאז הסדרה סקרמנטו קינגס לייקרס ב-2002, אני לא זוכר ביזיון כזה של שיפוט. זה לא רק עבירות מלוכלכות של וומבניאמה שלא טופלו. במשחקים 4 ו-5 KAT ממש קיבל עבירות מהירות על כלום ונראה היה שעושים לו סיכול ממוקד.

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו, מיכל ז"ל