וואו איזה משחק.

נתחיל בוידוי אישי: ראיתי שיש 27 הפרש במחצית, חשבתי שגמור, והחלטתי לצאת מוקדם לעבודה. כ-safety measure, הנחתי את הטלפון לידי עם הליג פאס פתוח והתחלתי לנהוג. בדקה האחרונה – כבר עצרתי בצד והסתכלתי בהשתאות על הקאמבק המטורף הזה. תודה למי שהמציא את הסלולרי והליג פאס. יש לי חבר שלא היה כל כך בר מזל לפני 30 שנה בערך: ראיתי עם חברים אחרים בנעורים בקיבוץ את הניקס (שוב הם…) מציגים משחק נהדר מול אינדיאנה בבית בפלייאוף, ו-practically מנצחים את המשחק (נשארו 18 שניות ו-6 הפרש…). החבר ראה גם כן, אבל בבית של ההורים שלו. הוא הבין שזה גמור והחליט לצאת אלינו לנעורים. הוא הגיע כשהמשחק כבר נגמר וכולם תופסים את הראש בקשר למה שכרגע ראו…   

טוב, נחזור ל-2026. משחק מספר 4 הוא בעצם משחק ה"אמרתי לכם" האולטימטיבי מבחינתי:

1. בסיכום משחק 1 כתבתי על חשיבות הנימוס ושמירה על קור רוח מול שיפוט עוין/שוגה (מחקו את המיותר). ובאמת בתחילת המשחק ראינו שתי עבירות מאוד משמעותיות ולא בהכרח נכונות של טאונס (השניה בטוח שגויה, ועוד אחרי review). מאוד קל אחרי דבר כזה, פלוס הפרש שמתגבש ורק עולה, להגיד "על ה*** שלי" ולהתחיל לפוצץ בלי הכרה ושימות העולם. ראינו לא מעט מקרים כאלו שמי שמקופח כבר אומר לעצמו שממילא הכל אבוד וכל העולם נגדי, אז אני "הופך שולחן" ולא אכפת לי מכלום. הניקס במקרה הזה שמרו על קור רוח, ובדרך נס זה השתלם להם בסוף.
2. בסיכום משחק 3 (ממש לפני 12 שעות…) כתבתי על פתיחות המשחק הרצחניות של הספרס, והנה ראינו עוד אחת כזו על סטרואידים. צריך להסתכל שוב ולהבין מה עשו נכון (היו שם הרבה זריקות פנויות), אבל לתחושתי הם פשוט קלעו באחוזים מדהימים – וזה משהו שתמיד עוזר בכדורסל… שמעתי הערה בשידור שבכל משחק בסדרה הזו הספרס הובילו בדו ספרתי ברבע הראשון. זה מטורף בעיניי, ומחזק את מה שנכתב בטור הקודם.
3. אולי ה-icing on the cake: בסיכום משחק 2 דובר על חשיבות הגודל והאורך של הפורוורדים של הניקס מול הגארדים של הספרס. מספיק לראות את הצילום כאן בכתבה של רגע הטיפ אין של OG מול ידיהם המושטות של ואסל והארפר כדי להבין את העניין – check and mate.

בסיכומו של דבר, אני עדיין מרגיש כמו שתיאר את זה אחד משחקני הספרס – הסדרה הזו היתה בשליטתם ברובו של הזמן, והם בסופו של דבר בועטים בדלי. אפשר לדבר המון על ניסיון מול החוסר בו – תראו את התוצאה של הניקס בפוזשן אחרון במינוס נקודה (היום) אל מול התוצאה של הספרס בפוזשן אחרון במינוס נקודה (משחק 2) – אבל האמת היא שזה דמגוגיה כי הספרס הגיעו לזריקה הרבה יותר טובה מאשר הניקס, והמזל (שהולך עם הטובים?) בשני המקרים נטה לאותו כיוון.

אני חושב שמה שהחזיר את הניקס למשחק היה הירידה באינטנסיביות של הספרס – הם החליטו שהמשחק גמור והתחילו ליידות שלשות בחצי השני, במקום "להתלכלך" בצבע ומקסימום משם להוציא לשלשה פנויה. המשחק הזה מראה לנו עד כמה בעידן השלשות אי אפשר להגיד על שום משחק שהוא גמור, וחייבים ללחוץ על הדוושה לכל אורך 48 הדקות (הספרס מצידם היו אמורים להכיר את זה – הם עשו את אותו תרגיל לדני ופורטלנד שלו בסיבוב הראשון).

ונקודה אחרונה לגבי מאמנים: זה נכון שאתה לא רוצה שכוכב שלך יסתבך בעבירות. אבל ההתנייה האוטומטית הזו של "פאול שני—> הורדה לספסל" היא מיותרת והרבה פעמים פוגעת בך יותר משעוזרת. טאונס היה לגמרי מחוץ לאירוע במשחק הזה בעקבות הספסול המהיר, וזה אחרי סל מוקדם שלו שהכניס אותו לקצב. היה הרבה יותר נכון להשאיר אותו בתקווה שייזהר ולא יעשה את השלישית, מאשר לצאת לגמרי מתוכנית המשחק שלך.

יאללה משחק 5! בהצלחה לסדרה שמול עינינו הופכת לאייקונית.