אלון הוא גולש ותיק בהופס, זהו מאמרו השני לאתר. הערת המערכת – המאמר נכתב באפריל, לפני שפורסמו תוצאות פרסי העונה, ולפני ההחרגה של קייד ולוקה מחוק ה-65, אבל הדיון נותר רלבנטי.

מבין 30 קבוצות הליגה, הנציג היחיד של קבוצה מחוץ לפלייאוף / פלייאין שיש לו איזשהו טיעון, קלוש ככל שיהיה להיכנס לחמישיות העונה הוא קופר פלאג, אבל אני חושב שאפשר להסכים שכל הרוקיז יאלצו לחכות עוד קצת עד שיוכלו להתברג פנימה, כולל קניפל ואדג'קומב שהיו מעולים העונה.

בשאר קבוצות הטנקינג לא היה אף כוכב בריא מספיק כדי להיכנס לדיון אפילו. גם בקרב קבוצות הפלייאין נותרו פיניקס וגולדן סטייט ללא נציג עקב חוק ה-65.

ואלו הקורבנות העיקריים של חוק ה-65 (בסוגריים כמות משחקים העונה): קייד (64), בוקר (64), סיאקם (62), אנט (61), לברון (60), פאוול (58), ברוקס (56), גידי (54), מייקל פורטר ג'וניור (52), ריבס (51), סטף (43), אמביד (38), יאניס (36), פרנץ ואגנר (34), וטייטום (16).

רגע לפני אלו שכן זכאים, מילה על חוק ה-65. החוק הזה נועד כדי שנזכה לראות כמה שיותר מהכוכבים הגדולים ביותר בליגה, אבל הוא פוגע בלא מעט שחקנים ראויים, ולכן בדקתי גם את כמות הדקות המצטברת ששיחקו הכוכבים הבולטים.

מבין המועמדים הבולטים שיופיעו עוד רגע, מי ששיחק הכי הרבה דקות הוא דוראנט ששהה על הפרקט 2840 דקות מצטברות, ומי ששיחק הכי מעט הוא וומבי, שהיה על המגרש סך הכל 1866 דקות. מבין קורבנות ה-65, קייד, בוקר, סיאקם, אנט ולברון שיחקו יותר דקות העונה מוומבי, אז אולי עדיף לשנות את החוק שיחושב לפי דקות מצטברות, כי הכוכבים של הקבוצות לרוב משחקים הרבה יותר, כל ערב, משחקני המשנה או מכל שחקן אקראי בקבוצות הטנקינג בליגה.

 ועכשיו למי שכן יהיו שם

אז כמובן שיש את המובנים מאליהם שהם יוקיץ', שג"א, וומבי, ודונצ'יץ' (אם הערעור שלו יתקבל), אבל מפה זה מתחיל להסתבך, ולכן החלטתי לחלק את שאר המועמדים לקטגוריות משנה שיעזרו לעשות סדר, וסטטיסטיקות יצורפו בטבלה בסוף מכיוון שכולם נתנו מספרים יפים.

הכוכבים של קבוצות הביניים

ג'יילן בראון – נכון שבוסטון לא קבוצת ביניים אבל זה בעיקר בגלל האיש הזה שהעלה את הרמה ואפילו נכנס לדיוני הMVP-.

ג'יילן ג'ונסון – עם כל הכבוד לפריצה של ניקיל אלכסנדר ווקר, ג'יילן ג'ונסון נתן מספרים אדירים, והוציא את ההוקס מביצת הפלייאין לדרך חדשה בכיוון מוצלח בהחלט.

קוואי לנארד – התחיל פצוע ולא מרשים, אבל סיים עונה מעולה ובריאה, והוביל קבוצה מוגבלת שגם התחלפה לחלוטין בדד ליין (ועדיין נשארה מוגבלת) כל הדרך אל המקום התשיעי.

טייריס מקסי – הוא היה נפלא, הוא שיחק הכי הרבה דקות לערב בממוצע, והוא הצליח להחזיק את פילי בזמן שפול ג'ורג' ואמביד שדדו את הקופה בלי בושה ובלי בגדים.

דני אבדיה – הפציעה בגב די הרסה לו אחרי פתיחת עונה מופלאה וסיום עונה נהדר, אבל הוא לקח את חבורת הנגרים הפצועים מפורטלנד ופרץ להם את הדרך למקום השמיני במערב.

הסגנים המצטיינים בקבוצות העל

ג'יילן דורן – סנטר מעולה שהרים את הרמה ככל שהעונה התקדמה, והנציג היחיד של דטרויט כי לקייד התפנצ'רה הריאה.

ג'מאל מארי – האולסטאר בעונת שיא. ואחת הסיבות שעלולות לפגוע בקייס של הג'וקר לMVP-.

צ'ט הולמגרן – היה סביר בהתקפה, ובורג מרכזי בהגנה האדירה של OKC, וניצל את היעדרותו של ג'יי דאב.

דרק ווייט – לא בעונת שיא התקפית, אבל הגנתית היה נפלא, ושחקן נשמה ומבוגר אחראי בבוסטון.

סטפון קאסל – באותה מידה יכל להיות פה גם דיארון פוקס, רק שקאסל היה יותר טוב ממנו בהגנה, אבל המכונה המשומנת שהיא הספרס קצת מורידה ממנו.

ג'וליוס רנדל – אם אנט היה בריא אז הוא כנראה לא היה בדיון, אבל סך הכל נתן עונה טובה בקבוצת פלייאוף במערב הקשוח שמגיע לה נציג, לפחות בתור מועמד.

אלו שדורכים אחד על השני

ג'יילן ברנסון וקארל אנטוני טאונס – הניקס סיימו במקום שלישי במזרח, כשלכל בר דעת ברור שברנסון הוא המנהיג, אבל קאט עם עונה מצויינת לא פחות מהרבה מועמדים אחרים.

קווין דוראנט ואלפרן שנגון – דוראנט הוא כמובן הקלע המוביל של הרוקטס אבל בכל מדד אחר, שנגון מוביל עליו והוא המנהיג של הקבוצה (לפחות בהיעדר רכז).

דונובן מיצ'ל וג'יימס הארדן – הקאבס היא הקבוצה של מיצ'ל, ששוב נותן אחלה עונה, אבל אי אפשר להתעלם מהעונה הטובה של הארדן, שהתחילה עוד בקליפרס, ונמשכה גם אחרי ההצרחה עם גארלנד.

סקוטי בארנס וברנדון אינגרם – הראפטורס ממש הפתיעו לטובה העונה עם הרכב הפורוורדים שלהם ואלו שני המובילים. אינגרם עם עונה התקפית טובה, ובארנס עם התקפה קצת פחות מרשימה אבל נתוני אולאראונד מרשימים והגנה אדירה ששמים אותו קצת מעל.

אלה שהובילו קבוצות פלייאין

באם אדאביו – כנראה שלפאוול הגיע יותר, אבל הוא לא עמד ברף, אז ניתן לשחקן ההגנה וההתקפה הכי טוב בקבוצה, כי לא כל יום קולעים 83 נקודות במשחק (גם אם זה מול ווש והחברים באים לעזרתך).

פאולו באנקרו – אם ואגנר היה בריא, והמג'יק היו מסיימים במקום שמוביל ישר לפלייאוף, אז הוא היה בקטגוריה מעל, אבל זה לא קרה, אז טפיחה על השכם על סיום עונה סביר, ושמישהו יתקן את מה שמקולקל שם.

לאמלו בול – בשארלוט קורה משהו טוב, וזה ככל הנראה קשור לצ'רלס לי שעושה עבודה טובה על הקווים, קון קניפל שיזכה ברוקי העונה, ברנדון מילר שנראה טוב, קובי וויט שהבאתו הייתה הברקה ועולה נהדר מהספסל, ומוסא דיאבטה ורייאן קלאקברנר שמפתיעים לטובה בצבע. ואולי זה קשור איכשהו לשחקן המתסכל בעולם שנותן מספרים טובים ומוביל את החבורה הזאת (על אף חוסר יעילות צפוי).

קטגוריות סטטיסטיות מרכזית של השחקנים המובילים