איזה משחק היה לנו! קרו בו המון דברים. ברשותכם נעשה פוקוס על כמה חברים פה..

1. ג'יילן ברונסון –

האיש שאיתו הניקס יחיו ואיתו ימותו. יכולת יצירת וצבירת הנקודות שלו היא אחת המרשימות. הגוץ הזה נכנס לסל בדרך לא דרך, מחטיא זריקות פשוטות שבקושי נוגעות בטבעת ואז כשהכל נראה אבוד הוא פועל כמו מתוך כישוף וקולע כמעט 20 נקודות בכמה דקות. תמיד נראה שהוא נכנס ומסתבך ואז איכשהו מתייצב ועושה סל קשה. תופעת טבע. מומלץ מאוד לראות שם משחק בית שלהם ולהרגיש איך הקהל מחובר אליו.

2. דונובן מיטשל –

שיחק קרוב למושלם בהגנה ובהתקפה רוב המשחק. השליטה שלו בגוף, במרחב ובקצב בזמן חדירה לסל היא מרשימה וכיפית לצפייה. לא רק במשחק עומד. גם במתפרצות. בהגנה הוא חטף 6 פעמים. המהלך הכי מרשים שלו הוא כדור אבוד שהסתבך בין שחקנים במהלך התקפה של הניקס. הוא קפץ על הכדור באינסטינקט חד, התגלגל ושנייה לפני שקם הניח את הכדור על הפרקט תוך כדי גלגול. אם מישהו תהה למה הוא עשה את זה – התשובה היא צעדים. אם הוא היה קם כשהכדור בידיים שלו, סביר להניח שהיו שורקים צעדים. כל הסיפור הזה קרה בשבריר שנייה. שחקן מזהה הזדמנות לזנק על כדור, מתגלגל, מניח את הכדור, קם, אוסף אותו וטס למתפרצת – אלו יכולות נדירות שאי אפשר ללמד. חבל שמיטשל נעלם ולא בלם את הקריסה של הקאבס.

3. או ג'י אננובי –

חזר מפציעה, היה די אנמי ובילה דקות לא מעטות על הספסל. בהמשך הוא חזר ואז נהיה אגרסיבי וניסה דאנק די מסוכן שנבלם רק עם עבירה. ברבע האחרון ובהארכה הוא כבר קלע נקודות חשובות, רובן מהעונשין. היה גורם משמעותי בניצחון הזה ועוד יותר חשוב – צבר ביטחון למשחק הבא.

4. אוון מובלי –

למרות השלשה שקלע בדקות האחרונות – לא ברור לי למה הוא משחק כל הזמן בחוץ. בפעמים הבודדות בהן הלך אגרסיבי לטבעת לא הייתה לניקס תשובה מולו. לניקס יש התקפה איכותית ביום נתון ולכן לקליבלנד אין את הפריבילגיה לקבל תפוקה כזו דלה מהצבע מהגבוה הבכיר שלה.

5. קארל אנתוני טאונס –

תפסיק כבר לבכות לשופטים! כל התקפה שהוא מסיים שלא נגמרת בעבירה לזכותו גוררת ישר הנפות ידיים, תסכולים וצעקות. קאט נכנס בכוח לסל, לרוב בצורה גמלונית, יוצר מגעים בעצמו כמתקיף ומצפה לקבל שריקה על כל אחד מהם. לקינוח עשה פאול של ליגה ב' כשהחזיק זרוע של שחקן קליבלנד ומנע ממנו לעזור מול חדירה של שחקן ניקס. תתקדם, בן אדם! או שפשוט תתעסק בפליימייקינג. אתה לא רע בזה..

6. מיקאל ברידג'ס –

כמו דונובן מיטשל בקאבס, מיקאל היה האיש המדויק יחסית. עדה מינימום טעויות, תרם בהתקפה לניקס כולל שלשה מטורפת במאני טיים כמעט מבלי לראות את הסל וגם עשה הגנה מצוינת לא מעט זמן. הוא אף פעם לא משתלט בכוח על המשחק וחי טוב עם מה שברונסון משאיר לו.

7. ג'וש הארט –

לב אמיץ. שחקן נשמה. הפרקט בגארדן קיבל את הצורה של הפנים שלו מכמות הפעמים בהן היה שם מפגש בלתי אמצעי. לדעתי צריך לקחת על עצמו יותר בהתקפה כשלא הולך לברונסון.

8. ג'יימס הארדן –

היתרונות והחסרונות שלו ידועים. הוא עוד מעט בן 37. לצפות ממנו להשתנות זה כמו לבקש מזקן בן 98 להתחיל ללמוד לבשל. לא יקרה. הטענה שהוא נחנק הייתה רלוונטית אם הוא היה האופציה מספר 1 בהתקפה הקאבס. כיום הוא אופציה 2 או אפילו 3. מי שהיה צריך להשתלט על המשחק זה דונובן מיטשל.