כמה קשה זה לנצח בפלייאוף השנה את האלופה, שעדיין לא הפסידה? אתה צריך להיות ביתרון 47.5 דקות מתוך 48 של הזמן הרגיל, וזה עדיין לא יספיק לך.

כמה קשה זה לנצח את שיי גילגס אלכסנדר? אתה צריך לא לתת לו לנשום שלושה רבעים וחצי, שהוא יקלע סל שדה אחד כל המחצית הראשונה, יגיע בקושי ל-10 נקודות כ-9 דקות לסוף המשחק, ואיכשהו באותן 9 דקות הוא יתפוצץ עליך ויתקרב לממוצע העונתי שלו, עם כמה סלים שרק הוא מסוגל לקלוע.

כמה קשה זה להעביר כדור מול אוקלהומה סיטי? הם זורקים עליך שלושה מגנים באזור קו החצי, שלא תעבור לך אפילו בראש המחשבה של לעשות סל. 14 פעם הם חטפו, 100 פעם שלחו ידיים. ובערך חצי מהפעמים האלה אלכס קארוסו גרם לשחקני הספרס להתחרט שהם נולדו ולמדו לשחק כדורסל.

ואיכשהו, אחרי שתי הארכות, זה קרה. וומבניאמה היה צריך להתחפש לסטף קרי ולדפוק שלשה מהלוגו חצי דקה לסוף ההארכה הראשונה, כשכבר היה נראה שזה הולך לכיוון של אוקלהומה סיטי. וגם זה עדיין לא הספיק כמובן.

רק בהארכה השנייה, כשוומבי עטה הפעם את תחפושת קארים עבדול-ג'אבר והטביע את הנקודה ה-41 על הראש של צ'ט הולמגרן האומלל, והעלה את הספרס ליתרון 6 עם קצת יותר מ-20 שניות לסוף, היה אפשר לנשום ולהגיד "אולי סוף כל סוף זה קרה ואוקלהומה סיטי הפסידה". 

כל זה נשמע כמו טקסט שבא לפאר את וומבניאמה והספרס, אבל האמת היא שהוא רוצה להגיד כמה טובה היא אוקלהומה סיטי, וכמה היא קבוצה שמאוד-מאוד-מאוד קשה לנצח.

הספרס עשו ככל שהם יכלו בשביל להוציא את שג"א משטף המשחק, ולמדו על בשרם שמה שעובד מול מינסוטה או פורטלנד – להפקיר שחקן בשביל להביא ממנו עזרה בהגנה – לא עובד מול אוקייסי. אחרי שבמשחק הכריסמס קארוסו היה 2 מ-12 מהשלוש, נתון מאוד חריג מבחינתו, הלילה הוא פשוט תפר שלשה אחרי שלשה. בלעדיו ההפרש היה דו-ספרתי עוד לפני הרבע השני, אבל זה בדיוק מה שמראה עד כמה האלופה היא קבוצה-קבוצה.

רוצים עוד נתון? 12 שחקנים שותפו הלילה במדי הכחול של אוקלהומה סיטי, מתוכם 10 ראו פרקט ל-10 דקות לפחות. אצל הספרס, בהיעדר דיארון פוקס שחצי שעה לפני המשחק הוחלט שיישב על אזרחי וייתן לקרסול הכואב לנוח, רק 7 שחקנים שותפו ל-10 דקות ומעלה. מאז אמצע הרבע הרביעי החמישייה הפותחת שלהם לא ירדה לנוח לשנייה, כולל ובמיוחד וומבניאמה, ועד לסוף ההארכה השנייה. למרות 10 הדקות הנוספות ששוחקו, רק שג"א עקף את שחקני הספרס בכמות דקות, כשכל השאר משחקים 40 ומטה. יהיה מעניין לראות כמה חומצת אמינו תישאר לוומבי וחבריו ברגליים במשחק השני מחרתיים.

לפחות על דבר אחד אפשר לסמן וי, ולהפסיק לשאול: האם וומבי מסוגל להיות אפקטיבי גם כשהוא משחק 48 דקות כדורסל. הלילה הוא הראה שדווקא בהארכות, כשהגוף כבר היה עייף וחבול, הוא התעורר ולוקח הכל עליו. בין אם זו אותה שלשה מהלוגו או מהלכים ששמורים לאגדות כדורסל, כולל חסימה על ג'יילן ויליאמס 18 שניות לסוף שאמרה לו "תשכח מזה, זה שלנו הלילה". 

כנראה שלראות את שיי גילגס-אלכסנדר מקבל את גביע האמויפי בפתיחת המשחק דירבנה אותו אקסטרה. כשנשאל בסיום אם הוא מרגיש, בעקבות התצוגה והניצחון הלילה, שהוא השחקן הכי טוב בעולם ולא שג"א, וומבי ענה שלא, אלא שהוא בעיקר מרגיש עייף כרגע.

וזו השאלה האמיתית שאיתה אנחנו נשארים עכשיו. לפני שנה בדיוק (ותודה לעמיחי) ניקולה יוקיץ' נאלץ לעשות משהו דומה: לקלוע 42 נקודות ולקחת 22 ריבאונדים, כדי לגנוב לאוקלהומה סיטי את הביתיות במשחק הראשון של הסיבוב השני. איך זה נגמר כולם יודעים. האם אחרי שנתן את כל כולו, ונסחט מילולית עד הטיפה האחרונה, לוומבי נשאר עוד משהו במיכל בשביל המשך הסדרה? נצטרך להתאזר בסבלנות קצת פחות מ-48 שעות בשביל לדעת. מה שבטוח, הסדרה שכולנו חיכינו לה קיימה את מה שהיא הבטיחה, בענק.