בואו נדבר שנייה על טוביאס האריס.

לאורך שנים, טוביאס האריס היה השק חבטות המועדף על אוהדי ה-NBA. המילה שחזרה על עצמה בהקשר שלו היא תמיד "Overpaid". שחקן משלים שמרוויח כמו סופרסטאר, כזה שנעלם ברגע שהאורות של הפלייאוף נדלקים ומשאיר את הכוכבים שלידו לבד במערכה.

אז נכון, ברוב המקרים הביקורות עליו היו מוצדקות, אבל צריך לדעת גם לפרגן כשמגיע – ובפלייאוף הנוכחי מגיע לו ובגדול.

בעיניי, האריס הוא האקס פקטור הכי משמעותי של דטרויט בריצה הזו. אם בעונה הרגילה הוא נראה כמו צופה מהצד, בפלייאוף הזה הוא פשוט השתלט על העניינים.

שימו לב להבדלים במספרים:
בעונה הרגילה הוא העמיד ממוצעים סולידיים (אולי סולידיים מדי) של 13.3 נק' ו-5.1 ריב'. אבל ברגע שהתחיל הפלייאוף? המספרים קפצו ל-20.8 נקודות ו-7.7 ריבאונדים למשחק.

אבל זה לא רק הנקודות. השיפור המשמעותי ביותר הוא באנרגיות ובצד ההגנתי, שם הוא תמיד נחשב לנקודת תורפה. בחטיפות הוא עלה מ-0.9 ל-1.5 בממוצע, בחסימות הוא מכפיל את התפוקה שלו (מ-0.4 ל-0.8) והדיפנסיב רייטינג שלו ירד מ111.2 בעונה הסדירה ל-105.4 בפלייאוף. הוא פתאום נמצא בכל מקום, נלחם על כדורים חוזרים בהתקפה וסוגר חורים בהגנה שבחיים לא ראינו אותו סוגר בעבר.

האריס של הפלייאוף הזה הוא שחקן שלא מפחד לקחת את הזריקה המכרעת, שלא מחכה שהמשחק יגיע אליו אלא יוזם ותוקף. הוא הפך משחקן שמחפש את הפינה לשחקן שדורש את הכדור, וזה בדיוק מה שהקבוצה שלו הייתה צריכה כדי לעלות רמה.

דטרויט נאלצים להסתדר בפלייאוף הזה עם יכולת פושרת מאוד(ואני עדין) של ג'יילן דורן ואלמלא יכולת טובה של האריס, יתכן מאוד והפיסטונס היו רואים את סדרת חצי הגמר האיזורי מהבית.

אז לא, אני לא טוען שטוביאס האריס הפך פתאום ללברון ג'יימס, אבל אי אפשר שלא להעריך את המהפך שהוא עבר ברגע הכי חשוב של העונה. אם הוא ימשיך לספק את התפוקה הזו בשני צדי המגרש, כל מי שצחק על החוזה שלו יצטרך להתחיל לאכול את הכובע.

אז מה אתם אומרים? האם מדובר בהתעלות זמנית בגלל שמדובר בשנת חוזה, או שטוביאס סוף סוף מצא את המקום שלו ככינור שלישי דומיננטי באמת?