מארק קוזנצוב, ״הלוהט״, הוא אוהד מיאמי היט ומנהל את קהילת אוהדי מיאמי היט בישראל. זהו מאמרו הראשון לאתר.

בשנים האחרונות יצא לי לחיות את מיאמי היט כמעט בכל יום, דרך העמוד ״הלוהט״, והפודקאסט ״החום של מיאמי״, דרך משחקים באמצע הלילה, ודרך שיחות בלתי נגמרות עם אוהדים שמנסים להבין לאן בדיוק המועדון הזה הולך.

אני כותב את הטקסט הזה מנקודת מבט של אוהד. לא רק דרך מספרים, אלא דרך תחושה. ומיאמי היט נמצאת כרגע באחת הנקודות היותר מעניינות שלה בשנים האחרונות. זו לא קריסה, זו לא בנייה מחדש, אבל זו גם לא קבוצה שמרגישה באמת קרובה לאליפות.

והשבוע קיבלנו עוד חתיכה בפאזל – מיאמי תבחר במקום ה-13 בדראפט 2026

על הנייר, זו לא הפתעה. מיאמי נכנסה ללוטרי עם סיכוי של 92.9% לקבל את הבחירה ה-13, ורק 1% לקבל את הבחירה הראשונה. בסופו של דבר לא קרה נס. ההיט נשארו בדיוק במקום שבו הסטטיסטיקה אמרה שהם יהיו.

מצד אחד, בחירה 13 היא לא אסון. טיילר הירו עצמו נבחר 13 ב-2019, ובאם אדבאיו נבחר 14 ב-2017. גם שחקנים כמו דווין בוקר, דונובן מיטשל וקובי בראיינט הגיעו מהאזור הזה של הדראפט. מצד שני, אחרי עונה שבה מיאמי שוב סיימה תקועה באמצע, התחושה היא שהמועדון לא צריך עוד ״שחקן נחמד״. הוא צריך החלטה שתשנה כיוון.

ופה מגיעה השאלה הגדולה: האם מיאמי בכלל תשתמש בבחירה הזאת?

להערכתי, התשובה הסבירה היא שלא. לפחות לא במובן הרגיל של לבחור שחקן ולהכניס אותו לרוטציה. במצב הנוכחי, בחירה 13 יכולה להיות נכס הרבה יותר חשוב בתוך חבילת טרייד. השם שממשיך לרחף מעל הקיץ הזה הוא כמובן יאניס אנטטוקומפו. לפי דיווחים, מיאמי הייתה בין הקבוצות שניסו לרדוף אחריו באגרסיביות, ואם הסיפור הזה באמת יזוז, הבחירה הזו יכולה להפוך לחלק מחבילה גדולה יותר שתכלול גם את טיילר הירו, אחד הצעירים ובחירות עתידיות.

וזה אולי הסיפור האמיתי של הקיץ. מיאמי לא נראית כמו קבוצה שרוצה להתחיל מחדש. כל עוד באם כאן, כל עוד ספולסטרה על הקווים, וכל עוד פט ריילי עדיין מקבל החלטות, קשה לראות את ההיט אומרים לעצמם: ״בואו נחכה שלוש שנים״. זה פשוט לא האופי של הארגון.

אבל אם הבחירה כן נשארת במיאמי, צריך להבין מה ההיט באמת צריכים

הצורך הראשון הוא יוצר מצבים אמיתי. גארד או שחקן כנף שיכול לייצר לעצמו ולאחרים, לא רק ליהנות משטף המשחק. כשהמשחק נתקע, כשההגנות סוגרות את באם, וכשהקצב יורד, מיאמי צריכה עוד שחקן שיודע ליצור סל.

הצורך השני הוא גודל ואתלטיות בכנפיים. מיאמי תמיד אהבה שחקנים שיודעים לשמור על כמה עמדות, לחתוך נכון, לרוץ, ולשרוד פיזית מול קבוצות גדולות. בליגה של היום, אין דבר כזה יותר מדי שחקני כנף חזקים וחכמים.

הצורך השלישי הוא קליעה אמינה. לא קליעה תיאורטית, אלא שחקן שההגנה באמת צריכה לכבד. ליד באם, ליד קל׳אל וור, וליד כל כוכב שאולי יגיע בטרייד, הריווח יהיה קריטי.

והדבר האחרון הוא תקרה. בחירה 13 לא צריכה להיות רק בחירה בטוחה. היא צריכה להיות ניסיון למצוא משהו מיוחד.

השם שחוזר הכי הרבה בתחזיות הוא לאבארון פילון ג׳וניור מאלבמה

זו אולי הבחירה הכי הגיונית למיאמי אם היא מחפשת יצירתיות בקו האחורי. פילון ג'וניור הוא גארד שיודע לייצר נקודות, לשחק עם הכדור ביד ולתת ניצוץ התקפי. בעונה האחרונה הוא קלע 22 נקודות ומסר 5 אסיסטים למשחק, והראה שיפור משמעותי בקליעה מבחוץ. היתרון שלו ברור – פילון ג'וניור יכול ליצור משהו גם כשהתרגיל לא עובד. סימן השאלה הוא האם הוא באמת רכז שמנהל משחק ברמה גבוהה, או יותר סקורר עם יכולת מסירה. במיאמי זו שאלה חשובה.

יאקסל לנדבורג ממישיגן מרגיש כמו בחירה מאוד ״מיאמי היט״

הוא לא הכי צעיר, וזה אולי יוריד אותו אצל חלק מהקבוצות, אבל אצל ההיט זה יכול דווקא לעבוד לטובתו. מדובר בשחקן פיזי, חכם, עם גודל, מוטת ידיים ארוכה ויכולת להשתלב מהר. הבעיה היא שהתקרה שלו אולי פחות מלהיבה. הוא יכול להיות שחקן רוטציה טוב מאוד, אבל לא בטוח שיש שם פוטנציאל לכוכב.

קואה פיט מאריזונה הוא אולי השילוב המעניין יותר בין התאמה לתקרה

הוא פורוורד חזק, אתלטי, עם יכולת לייצר מהעמדה שלו ותחושה טובה למשחק. מבחינת סגנון, הוא מתאים מאוד לכדורסל שמיאמי ניסתה לשחק העונה. השאלה הגדולה היא הקליעה. אם היא מתפתחת, יש פה פוטנציאל לשחקן חמישייה מודרני. אם לא, הוא עלול להפוך לשחקן שהיריבות עוזבות ברגעים החשובים.

כרים לופז הוא ההימור עם הכי הרבה דמיון

פורוורד מקסיקני ששיחק בניו זילנד, עם גודל של שחקן כנף מודרני, ותחושה שיש שם משהו שעוד לא התפוצץ. זו לא הבחירה הכי בטוחה, אבל לפעמים בבחירה 13 צריך לשאול מי יכול להיות הכי טוב בעוד שלוש שנים, לא מי הכי נוח מחר בבוקר. ובמיאמי, ארגון שמתגאה בפיתוח שחקנים, זה שם שאי אפשר לפסול.

האנס שטיינבאך מוושינגטון הוא עוד שם ששווה מעקב

שטיינבאך מביא גודל, ריבאונד ויעילות בצבע, אבל השאלה היא כמה מיאמי באמת צריכה עוד גבוה כשיש לה את באם וקל׳אל וור. אם ההיט מאמינים שהוא יכול לשחק לידם, זה מעניין. אם לא, קשה לראות בזה את הכיוון הטבעי.

אז מה מיאמי צריכה לעשות? בעיניי, קודם כל לחפש טרייד.

לא כי הבחירה 13 לא חשובה. להפך. היא חשובה בדיוק בגלל שהיא יכולה לעזור להביא שחקן משמעותי יותר. מיאמי לא במצב של קבוצה שמתחילה מאפס, והיא גם לא יכולה להרשות לעצמה עוד שנה של ״נראה מה יהיה״. אם יש אפשרות להפוך את הבחירה הזאת, יחד עם הירו ואחד הצעירים, לשחקן משנה גורל, מיאמי חייבת לבדוק את זה עד הסוף. אם אין טרייד גדול, הבחירה חייבת ללכת לשחקן עם תקרה.

מיאמי קיבלה בדיוק את מה שהסיכויים אמרו שהיא תקבל. עכשיו השאלה היא מה היא עושה עם זה. כי בקיץ הנכון, עם המהלך הנכון, בחירה 13 יכולה להיות הרבה יותר משחקן צעיר בסגל. היא יכולה להיות המפתח לטרייד שישנה את כל הסיפור.

אני אמשיך לעקוב אחרי זה מקרוב גם כאן, גם בעמוד ״הלוהט״, וגם בפודקאסט ״החום של מיאמי״. כי בתור אוהד היט, קשה לי להסתכל על הקיץ הזה כעוד אוף סיזן רגיל. זה מרגיש כמו קיץ שבו מיאמי חייבת לבחור מי היא רוצה להיות.