סן אנטוניו ספרס 133 – מינסוטה טימברוולבס 95 (1-1 בסדרה)

בסיום המשחק הראשון בסדרה, כריס פינץ' מאמן מינסוטה התלונן שהשופטים נתנו לוויקטור וומבניאמה קצת יותר מדי קרדיט, ושלפחות 4 מ-12 החסימות שלו לא היו חוקיות, כדי לקוות שהמשרוקית תלך יותר לטובתו הפעם. הספרס הגיבו לזה במשחק השני בצורה הכי ספרסית שאפשר: במשך רבע וחצי וומבניאמה אפילו לא ניסה לקפוץ מול השחקן שעליו שמר. כי הרי אי אפשר לשרוק למה שלא קיים.

האמת היא, שהייתה לזה סיבה אחרת, קצת יותר חשובה. במשחקים שוומבי "משתולל" בהם עם חסימות הוא מוציא המון אנרגיות ובדרך כלל פחות אפקטיבי בצד השני של המגרש. זה לא רק אני אמרתי. זה החייזר.

"השקעתי יותר מדי אנרגיות בדברים שלא באמת תרמו לקבוצה", אמר וומבי אחרי ההפסד, בהתייחסו למאמץ-העל שנדרש ממנו כדי לחסום פעם אחר פעם, אחר פעם, מאמץ שגרם לזה שהוא קלע בקושי 11 נקודות והיה נון-פקטור בהתקפה.

זה לא הפריע לשחקני מינסוטה לחשוש ממנו – ההרתעה הכי טובה היא הפחד שהוא יבוא לך לחסימה – ולקחת זריקות קצרות שכל פעם פגעו בקושי בקצה הטבעת. את האנרגיות שחסך הוא השקיע מהשנייה הראשונה, עם 4 נקודות מהירות ויכולת להגיע בקלות יתרה לטבעת. בסוף הרבע הראשון הוא כבר קלע כמעט כל מה שקלע בכל ארבעת רבעי המשחק הקודם יחד, ובמחצית עקף אותו עם שלשה, אחרי שהחטיא את כל 10 הניסיונות הקודמים שלו בסדרה.

זה רק אחד מהשינויים הקטנים הרבים שהספרס עשו, שהוציאו את מינסוטה משיווי משקל בדרך ליתרון 24 בהפסקה. רבים יתמקדו בהגנה הלוחצת – 8 חטיפות במחצית שתורגמו לנקודות קלות, או הדאבל טים על אדוארדס בכל שנייה כדי להוציא את הכדור מידיו (33- בדקות שלו על המגרש) – אבל היא הייתה במובנים מסוימים גם במשחק הראשון. מה שהפסיד אותו היה חוסר היכולת לייצר נקודות בהתקפה.

הפעם כולם התייצבו לסחוב את האלונקה, בראש ובראשונה דיארון פוקס, שגם לקח אחריות על תצוגת הנפל במשחק הקודם. גם הוא לא פגע אז (10 נקודות), והלילה עקף עוד לפני המחצית את המספר הזה בקלות יתרה. למעשה, וומבי ופוקס קלעו במחצית הראשונה 29 נקודות כשכל שחקני מינסוטה קלעו יחד 35. גם קאסל לא פחד לחדור, וסחט עבירות ברמת מומחיות ששמורה רק לגיבורנו מהרצליה, סיבך את ג'יידן מקדניאלס, והעניש אותם מהקו. תוסיפו את ה-11 שלו ותקבלו שהשלישיה של הספרס קלעה במחצית יותר מכל מינסוטה.

אין ספק שהספרס רצו יותר הפעם, וגם רצו מהר יותר, כדי לתפוס את ההגנה הממושמעת של מינסוטה עם המכנסיים למטה. פעם אחר פעם הם הוציאו כדור מהר מתחת לסל ומצאו שם שער ריק כמעט. דילן הארפר, קלדון ג'ונסון, כולם היו שותפים לחגיגה. מינסוטה עוד נלחמה, אבל כשגם אחרי הרבע ההתקפי הכי "טוב" שלה עד אז היא סיימה בפיגור 36, שרק הלך וגדל, זה מלמד כמה היא לא הגיעה למשחק.

אומרים שגרג פופוביץ' ישב עם השחקנים בסשן הווידאו שבין שני המשחקים, כדי לגשר על פערי הניסיון בין הקבוצות – האחת עם צעדיה הראשונים, לומדת מה ההבדלים בין הפלייאוף לעונה הרגילה ועושה טעויות של צעירות, והשנייה הגיעה שתי עונות ברצף לגמר המערב. אין לי מושג מה פופוביץ' אמר שגרם להם להיראות ככה הלילה, אבל אם אני כריס פינץ', אני אולי לוקח תרגיל מהדף של פופוביץ' ומקרין הלילה לשחקנים שלי בכל שעתיים ו-50 דקות הטיסה חזרה מסן אנטוניו למינסוטה את הווידאו של המשחק.