הסיבוב השני יוצא לדרך כששתי המדורגות הבכירות במזרח ובמערב יארחו את הקבוצה מהמקום הרביעי. כאן, בערך, נגמרת הסימטריה ביניהן. בואו נתחיל.
02:00 – דטרויט פיסטונס – קליבלנד קאבלירס
המשחק הראשון בסדרה.
כתבתי פריוויו נפרד על הסדרה שתצא הלילה לדרך. לכן אני מתנצל מראש על חזרתיות, ובוחר לכתוב בצורה קצת אחרת. אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית, כידוע, ולנו יש שבע מערכות. מה צריך לעניין אותנו במשחק הראשון ספציפית?
האגרסיביות של ג'יילן דורן. הסנטר של דטרויט היה אחד השחקנים הטובים ביותר בעונה הסדירה ונראה כמו מי שייבחר (ובצדק) לאחת מחמישיות ה-NBA, אך בפלייאוף הוא נראה אחרת. אולי בהשפעת מערכת היחסים של וונדל קרטר ג'וניור עם אנג'ל ריס, האקסית של דורן, ואולי בגלל שהכדורסל משתנה, אבל הוא היה רך מדי בהתקפה ובהגנה. אמנם ראינו שיפור במשחקים 5-7, אבל דטרויט תצטרך אותו בגרסה שקולעת 20 נקודות למשחק ומקשה מאוד על הצבע של היריבה. מול אורלנדו, בסדרה בה המג'יק הפסידו יותר ממה שדטרויט ניצחו, זה כמעט לא הספיק. כשבצד השני מחכה ג'ארט אלן, שחקן עם תדמית "נעלם" בפלייאוף, דורן חייב להיות השחקן השני בטיבו של הפיסטונס.
הקליעה של קליבלנד. בהמשך ישיר להגנת הצבע של דטרויט, רוב השחקנים של קליבלנד לא קלעו באחוזים מספיק טובים. דונובן מיצ'ל נעצר על 33% מהשלוש, דין ווייד על 29.6% ודניס שרודר, 6.6 נקודות ב-5.7 זריקות למשחק, על 23.5%. אם הם לא יקלעו בצורה טובה מחוץ לקשת מול אחת מהגנות הצבע הכי טובות בליגה, אין להם סיכוי.
הרכבי שני הגארדים של דטרויט. אחת השאלות המעניינות היא על מי ג'יימס הארדן ודונובן מיצ'ל ישמרו, והפיסטונס עשויים להציע תשובה מעניינת עם דקות של קייד קנינגהאם ודניס ג'נקינס. השניים שיחקו יחד במשך 67 דקות בשישה משחקים בסדרה, כולל ארבעת הניצחונות, והיו ב-12+. מול קליבלנד זה עשוי להיות משמעותי יותר, כשכל אחד מהם יכול להעניש את הארדן או מיצ'ל בצורה משכנעת.
ג'יימס הארדן.במשחק השביעי מול טורונטו, בסדרה שהייתה צריכה להגמר 1:4 או 2:4 ובלי הסקורר המוביל של הראפטורס, הארדן עשה הארדן עם 3 מ-9 מהשדה ושני אסיסטים. משחק טוב של אוון מובלי וג'ארט אלן הציל את היום בסופו של דבר, אבל מול דורן (ואוסאר תומפסון) הארדן יצטרך להיות יציב יותר. האם הוא מסוגל? לא בטוח בכלל. דטרויט תנצח את המשחק הראשון.
03:30 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר – לוס אנג'לס לייקרס
המשחק הראשון בסדרה.

הת'אנדר שיחקו את הכדורסל הטוב ביותר בליגה בעונה הסדירה, ועשו כן בסיבוב הראשון מול פיניקס. שיי גילג'ס אלכסנדר קלע 33.8 נקודות עם שמונה אסיסטים למשחק, צ'ט הולמגרו נראה טוב ורק משחק אחד הסתיים בהפרש חד ספרתי. כפי שראינו כל העונה – כשאוקלהומה סיטי טובה, היא מצוינת.
איך הלך לה מול הלייקרס, אתם שואלים? מצוין. הת'אנדר השלימו סוויפ עונתי על הלייקרס, בו ניצחו משחקים ב-29, 9, 36 ו-43 הפרש. המשחק היחיד שהסתיים בהפרש תחרותי היה גם היחיד בו הלייקרס חצו את רף 100 הנקודות, והיחיד בו שיי גילג'ס אלכסנדר לא שיחק. אם הת'אנדר שיחקו ככה מול הלייקרס כשהיה לה את אחד משלושת שחקני ההתקפה הטובים בפלנטה, לוקה דונצ'יץ' שכנראה לא ישחק בסדרה ובוודאות לא היום, למה צריך להיות לנו אכפת מהמשחק הזה?
התשובה היא הרצפה של הת'אנדר. פיניקס היא אתגר מסוג אחד, קבוצה שהטיקט שלה הוא אינטנסיביות הגנתית ומעט סייז. הלייקרס קבוצה מנוסה יותר, ופתיחה אגרסיבית יכולה להוביל למשחק שונה. תוסיפו לזה את האחוזים הרעים של הת'אנדר מהשלוש לאורך כל העונה (כשבפלייאוף הם קלעו ב-36% ממוצע מול הסאנס) ובעיקר את הפציעה של ג'יילן וויליאמס, שלא שיחק בשני המשחקים הקודמים, והפער אולי לא כל כך גדול כמו שנראה במהלך העונה הסדירה.
הלייקרס הרשימו מול יוסטון מפורקת וחסרה. זה מתחיל מלברון ג'יימס שנתן סדרה מדהימה בגיל 41, אבל הפעם יתמודד עם לו דורט ועם הגנת צבע שתהמר על הקליעה שלו אחרי 30% מהשלוש. אוסטין ריבס חוזר בהדרגה לכשירות ואמור להיות האופציה השנייה בהתקפה, למרות שעל פניו יש לת'אנדר תשובה גם אליו. היו ללוק קנארד דקות נפלאות מול יוסטון, אבל הוא שחקן הגנה רע. הת'אנדר, כקבוצה, מצטיינת בבידודים של שיי מול שחקנים כאלה בדרך לנקודות.
אפשר פחות או יותר לצפות לאותו דבר משלושתם, התקפה ממוצעת ומטה מול ההגנה הטובה בעולם הכדורסל היום. האקס פקטורים הם שלושה שחקנים אחרים. מרקוס סמארט רחוק משיאו, אבל אמור להוציא את שיי גילג'ס אלכסנדר מאיזון ולא לעשות עבירות מטופשות. רוי האצ'ימורה קלע 15.8 נקודות למשחק באחוזים מדהימים מול יוסטון ודיאנדרה אייטון סבל מעליות וירידות, אך עשה עבודה טובה מול אלפרן שנגון. אם הם יצליחו לשלוט מתחת לסל ולהכריח את הת'אנדר לנצח דרך שלשות, הסדרה תראה אחרת. זה שינוי גדול מהקבוצה שפתחה עם רכז, שלושה שוטינג גארדים ואוסו איגהדרו. הפער בריבאונד יהיה אחד הנושאים המעניינים לאורך הסדרה, כבר מהלילה.
המשחק הראשון ברוב המקרים הוא ההזדמנות של האנדרדוג. הלייקרס וג'יי ג'יי רדיק יכולים לנסות להוציא שפן מהכובע, לתפוס את היריבה לא מוכנה או להיות אגרסיביים יותר, אבל הטיעונים האלה לא מחזיקים מול אלופת ה-NBA המכהנת שניצחה פעמיים במשחק שבע. זה אולי יהיה צמוד יותר ממשחקים אחרים בסדרה, אבל הלילה הזה יהיה הלילה של אוקלהומה סיטי.

תודה רועי. פריוויו מעולה ללילה לא רע בסך הכל (ביחס לשתי הסדרות המקבילות שעל פניו הרבה יותר מותחות)
מודה שאני מתבאס על דטרויט. קבוצה עם המון גוד וייבס ומימוש פוטנציאל בעונה הסדירה מתגלה כמוגבלת התקפית ונעדרת ניצוץ.
הקבוצה מזכירה לי, מכל דבר בעולם, דווקא דג אבו נפחא – מרחוק אתה חושב לעצמך "אומייגאד דג ענקק מלא קוצים חדים בואו נברח!" אבל מקרוב מתגלה שהוא סתם בלון מלא אוויר (גילוי נאות – אף פעם לא ראיתי אבו נפחא אבל זה הדימוי שעלה לי לראש אין מה לעשות).
לדעתי לקליבלנד, עם כל הבעיות שלה, יש התקפה מגוונת מדי, ודטרויט לא תצליח לקלוע יותר נקודות ממנה ב4 משחקים מתוך ה7 הקרובים. מקווה להיות מופתע לטובה.
אוקלהומה – לייקרס ייגמר באופן די חד צדדי, במיוחד אם לוקה לא חוזר. הסיבוב הבא במערב יהיה כבר הרבה יותר מעניין
ועדיין אפקט הזקן…אם קייד מתעלה על עצמו הזקן תמיד מוכיח מהסיבוב השני, שאין רצפה שהוא לא מוכן לרדת מתחתיה…
למרות העליונות הברורה של אוקלהומה , קיים מסלול טקטי להפתעה המבוסס על שינוי הזהות שהלייקרס עברו תחת רדיק/לברון בסיבוב הראשון. בעוד, אוקלהומה מצטיינים במשחק קבוע מול יריבה הרי שהצוות רידיק-לברון הוכיח מול יוסטון (ובמשחקים הקודמים) שהם יודעים להתאים עצמם ליריבות השונות, לנצל מיסמצ'ים. ויכולים ליצור תכנית משחק שתגנוב ניצחון במשחק הראשון.
להלן המפתחות המרכזיים שדרכם הלייקרס יכולים להפתיע הלילה:
שלח מס׳ אעביר לך בביט עבור כתיבת כל מה שחשבתי ואף מעבר לכך