8.12.2025, פילדלפיה נגד הלייקרס. ג׳ואל אמביד מסיים עם 16 נקודות (4/21 מהשדה) ומפסיד לפילי את המשחק.

לא היה אין אחד, ואני רציני, אחד, שלא חשב שהנהלת פילדלפיה צריכה להטריד את אמביד כמה שיותר מהר. אמרו שהוא ״בנוי מזכוכית״, ״אכפת לו רק מהכסף״, וש״לא אכפת לו מהקבוצה והוא לא יקריב את עצמו בחיים בשבילה״. אנשים ברחבי ארה״ב והעולם התחילו להגדיר את הקריירה שלו באותה התקופה (לפני פחות מחצי שנה כן?) ככישלון, למרות שזכה בתואר ה-MVP.

כנראה שאמביד לקח את כל הביקורות האלה אישית, ועוד מה זה אישית – מאז אותו משחק ועד פגרת האולסטאר אמביד קלע קצת יותר מ-30 נקודות למשחק, נתונים שלא חשבנו, אז ב-8.12, שנראה אותו מתקרב אליהם בכלל. לאחר פגרת האולסטאר סבל ממספר פציעות, אבל גם אז העמיד ממוצעים נאים של קצת מעל 28 נקודות למשחק, כולל 34 נגד סן אנטוניו ו-וומבי (פלאשבאק למשחק 70 הנקודות שלו נגד הספרס לפני שנתיים).

אבל אז, דווקא כשהכל היה נראה טוב מבחינת פילדלפיה ואמביד, גילו לו דלקת בתוספתן והוא עבר ניתוח. דלקת בתוספתן זה לא משהו קל, זה אומנם ניתוח יחסית קל אבל זאת תקופת שיקום לא קצרה, פלוס מינוס חודש וחצי, כנראה שאם זה היה בעונה הסדירה היינו רואים אותו מושבת ללפחות חודשיים. אבל הפלייאוף זה לא העונה הסדירה, ואמביד חזר אחרי 17 יום למשחק 4 בפילי.

זה לא עשה הבדל – בוסטון יצאה עם ידה על העליונה, ועוד ב-30 הפרש. אחרי המשחק נראה היה שאוהדי בוסטון כבר חשבו על הסדרה של ניו יורק מול אטלנטה, והתעניינו בה עוד יותר מבסדרה שלהם שטרם הסתיימה, מאחר והיו בטוחים כל כך שהם עומדים לנצח גם את המשחק הבא ב-30 הפרש קליל, ולעלות לשלב הבא.

אבל כנראה שהמשחק הרביעי העיר את הדוב. להעיר את הדוב זה לא מושג חדש לאוהדי בוסטון, ובפעם האחרונה זה גם נגמר לא טוב, כשגרנט וויליאמס עשה טראש טוק לבאטלר בגמר המזרח ב-2023. בתגובה, מיאמי בהובלת באטלר יצאה לריצה וניצחה, כשבאטלר היה זה שצחק אחרון.

במשחק החמישי, בוסטון מגיעה בטוחה בעצמה (אולי יותר מידי?) ופילי מגיעה עם הגב אל הקיר. המשחק התחיל בדיוק כמו שהקודם נגמר – בוסטון ביתרון 7 במחצית למרות אחוזים נוראיים מחוץ לקשת (29), והיא בדרך הבטוחה לשבוע מנוחה לפני הסדרה מול ניו יורק/אטלנטה.

אבל לאמביד ולפול ג׳ורג׳ היו תוכניות אחרות, עם 28-11 ברבע האחרון. פילי גנבו את המשחק מבוסטון וחזרו הביתה למשחק מספר שש. אמביד סיים עם 33 נק' ו-8 אסיסטים, מקסי עם 25 ו-10 ריבאונדים, כשגריימס עם 18 נק' מהספסל.

רגע לפני המשחק השביעי הודיעו שטייטום לא משחק, כלומר בוסטון משחקת בערך כמו שהיא שיחקה כל העונה, עם בראון כאופציה ראשונה ודי יחידה, ודריק וויט גם זורק הרבה.

פילי פותחת עם החמישייה הרגילה, כשבוסטון מורידה את קייטה לספסל, ומעלה במקומו את גרזה (סימן לזה שווץ׳ לא ישחק?), אבל ההפתעה הכי גדולה היא רון הארפר ג׳וניור, הבן של, ואח של, שפותח בחמישייה במקום האוזר, כששיירמן מחליף את טייטום בחמישייה – 3 שינויים בחמישייה אצל בוסטון, מטורף לעשות דבר כזה במשחק השביעי, לא?

כנראה שכן, כי כבר אחרי 4 דקות פילי בפלוס 7 ובסיום הרבע הראשון הסיקסרס מובילים 32-19. בתחילת הרבע הרביעי כבר חשבתי לסגור את הטלוויזיה וללכת לישון – פילי ברחו ל-18 הפרש והמשחק היה נראה גמור, ובכל זאת מחר יש עוד שני גיים 7, וצריך לשמור כוחות. אבל בכדורסל אין גמור, וההפרש ירד עד ליתרון נקודה לפילי, כשלבוסטון היו 3 אפשרויות להחזיר לעצמה את היתרון, בפעם הראשונה מאז הרבע השני, אבל בוסטון החמיצו ומקסי העלה את פילי ליתרון חמש עם 2 סלי קלאץ׳ כשאמביד קופץ על כדור במהלך הקרבה מטורף ועוצר את בוסטון מהתקפה מתפרצת שיכלה לשנות את גורל המשחק.

אמביד סיים את המשחק עם 34 נק', 12 ריב', ו-6 אס' על איבוד כדור אחד. הופעה שלדעתי ספק אם נראה מיוקיץ, שלא הצליח לנצח מינסוטה נטולת אנט, דוסונמו ודיויצ׳נזו.

לדעתי, אם יש שחקן אחד בפלייאוף הזה שמגיעה לו אליפות זה אמביד. אמביד הקריב את עצמו כל כך הרבה פעמים בשביל הקבוצה שלו, והדבר היחיד שחסר לו כרגע זאת אליפות. השנה זו כנראה הזדמנות שקשה לראות אותה חוזרת, אבל עם אמביד קשה לדעת.