שבע שנים עברו מאז המסע המופלא של הבלייזרס בשנת 2019 אל גמר המערב, זכיתי לצפות מקרוב בכל משחקי הפלייאוף (8) בפורטלנד באותה עונה. ההפסד במשחק 4 לווריורס היה הפעם האחרונה מאז שחוויתי את ההתרגשות של משחק פלייאוף במודה סנטר. מאז הקבוצה הגיעה עוד פעמיים למעמד אבל שיחקה בבועה בפלורידה ושנה לאחר מכן בתפוסה חלקית תחת מגבלות הקורונה. היו באותה ריצת פלייאוף רגעים בלתי נשכחים כמו סל הניצחון (it was a bad shot) ונפנוף היד אחריו של של לילארד.

סדרת 7 המשחקים מול הנאגטס כולל משחק 4 הארכות שהוכרע ע"י לא רחק מאשר רודני הוד

וההופעה הבלתי נשכחת של CJ במשחק 7 , גם אז הוא ידע לסגור משחקים :

אז הגיע הזמן לייצר רגעי קסם חדשים מול הקהל הביתי שחיכה בסבלנות לחזרה של הפלייאוף לעיר וממלא את האולם הערב. רבות דובר על ההחלטה לא לחלק חולצות לאוהדים ואין ספק שזה מוסיף צבע ואווירה, אי אפשר היה לפספס את היציעים שנצבעו בצבעי הפיאסטה במשחק אחד בסן אנטוניו. לאוהדים בפורטלנד חיכו על המושבים מגבות בצבעי הקבוצה בתקוה שינופפו בסגנון הטימברס (קבוצת הכדורגל של העיר )

השאלה הגדולה סביב המשחק היתה שיתופו או היעדרו של ויקטור וומבנימה, מיץ ג'ונסון הגיע באיחור של כמה דקות, התנצל והודיע שויקטור בחוץ כהתבקש להרחיב הוא ענה שהוא מתקדם עם הפרטוקול. ואמר שיש הבדל גדול בין לאבד שחקן מסוגו של וומבי במהלך משחק לבין לההתחיל את המשחק בלעדיו. הספרס הראו שיש להם מספיק כישרון גם ללא ויקטור כולל ניצחון כאן במשחק שקבע את המעפילה לשלב הבא של הגביע כשפוקס ודני קלעו 37 נקודות.

וומבי עלה לחימום והאמת לא נראה טוב, החזיק את הראש די הרבה והרבה להחטיא.

האם דני וסקוט יספקו רגעי קסם שיזכירו את ימי DAME ו CJ ? האם דארון פוקס יתעלה סוף סוף במאני טיים ? האווירה כאן מטורפת, נקווה שרמת הכדורסל תשתווה לה.