הקלישאה אומרת שפלייאוף זה עניין של 50% יכולת ו-50% מזל. אתה יכול לשלוט אולי בחלק מהאחוזים של המזל אם תפגין יכולת טובה, אבל איכשהו הוא תמיד יפגוש אותך בסיבוב: אם הרגל של קווין דוראנט ב-2021 הייתה קצרה בחצי ס"מ אולי מילווקי לא הייתה זוכה, ואם קוואי לא היה קולע סל בלתי אנושי בכל קנה מידה ב-2019 בקנדה מעולם לא הייתה אלופה.

הלילה שחקני הספרס ופורטלנד למדו את זה על בשרם, כששלוש דקות לתוך הרבע השני וומבניאמה חדר על ג'רו הולידיי, מעד ופגע עם הראש בפרקט. במשך שניות ארוכות הוא נשאר לשכב, עיניו עצומות, כאילו חוטף תנומה, וכשלבסוף ניסה לקום על רגליו, הוא לא היה מסוגל. זה לקח עוד דקה וקצת עד שסוף כל סוף הוא קם וירד מייד לחדר ההלבשה. החשד המיידי הוא זעזוע מוח, ולפי חוקי הליגה אסור היה לו לשוב למשחק.

אבל פורטלנד לא ניצחה הלילה רק בגלל מזל, כמובן. היו המון אלמנטים של כדורסל. עוד הרבה לפני הפציעה היא הפגינה יכולות נהדרות, כשפתחה בסערה ועלתה ליתרון 11 מוקדם. נראה היה שהשחקנים באו יותר מפוקסים ואגרסיביים וזינקו על כל כדור, כולל סקוט הנדרסון עם שתי חטיפות אדירות בהתחלה. גם השלשות נכנסו לדני אבדיה, דונובן קלינגון והנדרסון ופתאום הספרס לא נראו כמו חיה כל כך מפחידה.

אומרים שהחיה הכי מסוכנת בטבע היא האריה הפצוע, שנלחם על חייו, וכך בדיוק זה היה מרגע שוומבי נפצע. עוד לפני זה הספרס חזרו בענק בזכות יכולת קבוצתית נהדרת בעיקר בהגנה, אבל מאותו רגע כולם היו מחויבים אקסטרה למטרה. ואסל ופוקס המבוגרים האחראים בהתקפה, דילן הארפר וקרטר בראינט עם הגנה מעולה על אבדיה, שנקלע לבעיית עבירות ולא הצליח להיכנס לקצב המשחק. 

גם לוק קורנט ניסה לחפות על הצבע הפרוץ, אבל בלי וומבי זה לא היה אותו דבר. פורטלנד לא התרגשה כש-8 וחצי דקות לסיום סן אנטוניו עלתה ליתרון 14, והמשיכה באותה טקטיקה של לנסות לחדור ולתקוף את הטבעת. גרנט, ויליאמס, הנדרסון ואחרים הגיעו בקלות יתרה מתחת לסל, וריצת 12-2 שלוש דקות לסיום הפכה את התוצאה.

הספרס עוד ניסו אבל הגנה מעולה של פורטלנד שלחה אותה לפוזשן מכריע, שהסתיים עם אולי המהלך הכי טוב של אבדיה במשחק: מסירה לאלי הופ לרוברט ויליאמס מעל ידיו המושטות אל על של קורנט, שקבעה את זהות המנצחת.

קשה מאוד להסיק מסקנות ממשחקים ראשונים בפלייאוף, כי הרבה עוד יכול לקרות הלאה, אבל נראה שבינתיים לפחות דבר אחד לא קורה בשורות הספרס, וזה שדיארון פוקס מצליח להתעלות במאני טיים. הלילה, כשוומבי בחוץ רוב המשחק, זה היה אמור להיות התור שלו, במיוחד בערב מאוד חלש של סטף קאסל (אל תתנו למספרים היבשים להטעות אתכם, הוא היה נזק על המגרש). ולמרות זאת, מי שרק לפני כמה שנים נחשב לשחקן הקלאץ' של העונה, במשך שלוש התקפות רצופות בסוף לא הצליח לנער מעליו את טומאני קמארה ולו פעם אחת.

מנגד, פורטלנד הראתה למה היא מאז האולסטאר הקבוצה עם הדירוג ההגנתי השלישי הטוב בליגה, כשקמארה, הולידיי וקלינגן מיררו את החיים לקו האחורי של הספרס. בהתקפה, סקוט הנדרסון התעלה על עצמו והזכיר שפעם הוא גם נחשב לפרנצ'ייז פלייר, לפחות לכמה דקות בדראפט, עם ערב מהסרטים שחיפה על ההגנה המדהימה שהספרס עשו על אבדיה. היכולת הפנומנלית שלו היא שהבטיחה שפורטלנד תנצח בסן אנטוניו בפלייאוף לראשונה בתולדותיה.

עכשיו רק נשאר לחכות ולראות כמה זמן וומבניאמה יצטרך להיעדר – לפי הפרוטוקול היבש הוא אמור להיות בחוץ לפחות 48 שעות, ומצבו יוערך מחדש מחרתיים. לרוב שחקנים נעדרים כשבוע בגלל שהפרוטוקול מחייב חזרה הדרגתית לפעילות במאמץ, ולעבור בדיקות אצל רופא בלתי תלוי של הליגה, אבל צריך לזכור פה שני דברים: זו לא העונה הסדירה, כך שינסו יותר לזרז עניינים, ולליגה יש אינטרס עצום שהוא ישחק, כך שהיא תגלה גמישות כמה שאפשר. הכל כמובן בהנחה שהוא בריא, אבל סביר שבמשחק 3 ביום שישי הוא לא ישחק, ויעשו מאמץ על לשתף אותו במשחק 4. בעצם, יש עוד דבר שצריך לזכור: המשחק הזה הוא בשעת ערב מוקדמת שעון פריז (ו-22:00 שעון בית זרע) והספרס עורכים שם מסיבת צפייה חגיגית. אלא אם באמת קרה לוומבי משהו, אני די בטוח שהוא ישותף.