הפלייאוף הוא הזדמנות לראות קבוצות שמכינות את עצמן להתמודדות אחת עם השנייה, ומתאימות את עצמן לחוזקות של היריבה, בעיקר דרך משחק ההגנה, ולפעמים ההתאמות האלה הופכות לחלוטין את עורה של קבוצה מסוימת, או משפיעות באופן דרמטי על משחקים וסדרות פלייאוף מסוימות. כמו בשנים הקודמות, גם במהלך הפלייאוף הזה, ובכפוף לזמן שיהיה לי, אני אנסה לסקור את הנושא הזה, ואתמקד בכל טור בקבוצה ספציפית.

הקבוצה עליה נדבר הפעם זו אטלנטה, ונתמקד ברבע האחרון של משחק 2 בו ההוקס ספגו 15 נקודות בלבד מהניקס וחזרו מפיגור 12 לניצחון חוץ דרמטי. הניקס קלעו ברבע הזה 15 נקודות בלבד כאמור, כשברונסון היה אחראי על 10 האחרונות ב-8:42 האחרונות של המשחק, ובאופן כללי הניקס היו עם 3/11 לשלוש ו-5/22 מהשדה ברבע. היה לניקס נתון חריג של 1/7 מתחת לסל ברבע הזה, נתון שכולל 2 החטאות של קלארקסון בניסיון לטיפ-אין בין היתר, אבל הרבה מזה גם נבע מהגנה טובה של ההוקס, שידעו להביא עזרה במקומות הנכונים, לא לתת מבטים פנויים מהפינות, שם הניקס מצטיינים לאורך העונה (5 שלשות למשחק – מקום ראשון בליגה), ולהוביל לזריקות קשות, גם אם ביום אחר ברונסון אולי יקלע יותר מהן.

בגדול, הניקס חיפשו בדקות האחרונות לייצר מיס-מאצ' עבור ברונסון, לרוב מול אוקונגו ולפעמים מול מקולום, ומכיוון שכך, כמה מהמהלכים שלהם התחילו בחסימה של הארט, עליו שמר אוקונגו, לברונסון, כדי לבחון האם אטלנטה יבצעו חילוף או יבחרו באסטרטגיה אחרת. ניקח לדוגמה את המהלך הבא, בו הארט חוסם את אלכסנדר-ווקר ונצמד אליו באופן שלא משאיר לאטלנטה ברירה, אלא לבצע חילוף בשלב הראשון.

אולם, ברגע שהארט משחרר, אלכסנדר-ווקר מנצל את זה שהחסימה הייתה גבוהה מאוד ומתקרב לכיוון ברונסון. הארט כבר נמצא ליד העונשין, מבצע מה שנקרא בלעז "שורט רול" שיאפשר לו לקבל את הכדור בעמדה בה הוא יוכל לקבל החלטה. השלישייה האחורית של אטלנטה, שכוללת את מקולום, ג'ונסון וקומינגה, עושה צעד לכיוון הצבע, והם מוכנים לעזור אם יידרש.

אוקונגו ממהר לחזור אל הארט, ואם היה לברונסון רגע למסור להארט, הוא פספס אותו, בין אם בגלל שאלכסנדר-ווקר קצת חסם את זווית המסירה ובין אם בגלל שהוא היה באמצע כדרור בין הרגליים. בכל מקרה, לברונסון יש יתרון של חצי צעד על אלכסנדר-ווקר, ובגלל שאין לו באמת אפשרות מסירה טובה במיוחד, הוא מתחיל בחדירה לסל.

בשלב הזה מגיע האתגר העיקרי מבחינת ההגנה. אלכסנדר-ווקר צריך להחזיק בשמירה על ברונסון כמה שיותר, כדי שלא יהיה צורך בעזרה שתשאיר מישהו פנוי במצב נוח. לכן, כל השחקנים כמובן עוקבים אחרי המצב ומחכים לראות אם יהיה צריך עזרה, אבל היחיד שמרשה לעצמו לקחת יותר מצעד לכיוון הצבע הוא ג'ונסון ששומר על הפינה הרחוקה, וגם הוא יישאר מספיק קרוב לאנונובי כדי להגיב לתנועה שלו, אם וכאשר.

בסופו של המהלך, נוצרה סיטואציה בה הריווח ההתקפי מאוד בעייתי, כי טאונס עומד ממש ליד המקום בו ברונסון עוצר ומנסה לייצר זריקה, הארט נמצא גם כן בצבע ומאפשר לאוקונגו לעזור במידת הצורך, והנוכחות של ברידג'ס ואנונובי בפינות מאפשרת למקולום וג'ונסון להיות בקו נמוך ובעזרה אפשרית אם ברונסון ינסה ללכת קצת הצידה, ואם אחד מהם היה נע לכיוון אמצע הקשת זה היה עשוי למשוך את אחד משחקני ההגנה. ברונסון כן הצליח לייצר מרווח קטן מאלכסנדר-ווקר, אבל קומינגה ששומר על טאונס נמצא ממש ליד, והוא חוסם את הזריקה הזאת.

נבחן כעת מהלך נוסף עם אותו עיקרון. הניקס מגיעים אחרי פסק זמן ומנסים לשחרר את ברונסון על ידי זה שהכדור יהיה אצל הארט וברונסון יהיה זה שיחסום לו, מה שמאלץ חילוף כי את השחקן עם הכדור אי אפשר להשאיר לבד כמו שאטלנטה השאירו את הארט במהלך הקודם. שימו לב לקומינגה שמתמקם לעזרה במידת הצורך, כי הוא לא שומר על הפינות, שהן האזור ממנו שלשות נכנסות באחוזים גבוהים יותר בדרך כלל.

לאחר החילוף ההגנתי, הארט מחפש להחזיר את הכדור לברונסון, אבל אלכסנדר-ווקר לוחץ עליו נהדר ואוקונגו צמוד לברונסון, אז לא נשארת להארט ברירה והמסירה לברונסון הלכה אחורה. קומינגה הוא האיש בכוננות למקרה שברונסון ינסה לחתוך מאחורי אוקונגו, אבל מבחינת הניקס הם השיגו את החילוף אז ברונסון פשוט רצה לקבל את הכדור.

הארט מצליח למצוא את ברונסון, אבל זה רחוק מהסל ואלכסנדר-ווקר מגיע לשמירה כפולה כדי להימנע מהמיס-מאצ', בזמן שג'ונסון מגיע בעזרה ומכסה את הארט שמתגלגל לצבע, וגם קומינגה נמצא בעמדת עזרה פוטנציאלית בצבע, אם כי מספיק קרוב לטאונס.

ברונסון מעביר את הכדור לאיש הפנוי, אנונובי, אבל הלחץ גרם למסירה להיות בזווית לא פשוטה, וכפי שניתן לראות בתמונה הבאה, ההגנה פחות או יותר הסתדרה בשלב הזה, למעט יתרון של צעד שיש לאנונובי על ג'ונסון כאן.

אנונובי מצליח לנצל את היתרון הזה כדי לעבור את ג'ונסון ולהגיע לצבע, אבל שם מוצא את עצמו בתוך יער של שחקני אטלנטה. אלכסנדר-ווקר נשאר ליד ברונסון, טאונס והארט נמצאים גם כן בצבע ועם שחקן לידם, ואילו ברידג'ס הוא האיש הפנוי בפינה, אבל אנונובי כבר מסתבך, מאבד את הכדור ומיד מבצע עבירה.

בסרטון של המהלך ניתן לראות את המיקום המצוין של קומינגה ואוקונגו במהלך החדירה, שלא מאפשר לאנונובי לעצור ולקבל החלטה. גם אם ברידג'ס היה פנוי בפינה, ההגנה לא באמת אפשרה לאנונובי לבצע את המסירה הזאת, אולי בניגוד לשחקנים יוצרים טבעיים יותר, כמו ברונסון למשל.

נקפוץ עכשיו ישירות אל חצי הדקה האחרונה, כשהניקס בפיגור 2. ניסיון ראשון לחסימה של הארט לברונסון לא הצליח, וכעת זה הניסיון השני, שלפחות בשלב הראשון הצליח לייצר את המיס-מאצ'.

ברונסון רואה את השמירה הכפולה ומיד תופס את הכדור ומחפש את המסירה, כשהזווית להארט מכוסה על ידי אלכסנדר-ווקר, ו-3 שחקני הקו השני מוכנים לעזור במידת הצורך, בהתאם למקום אליו הארט ינוע.

ברונסון רואה שאין לו זווית מסירה להארט, ומוסר למקום הנוח יותר עבורו, ברידג'ס שלקח שני צעדים אחורה וקיבל קצת מרווח ממקולום. מאוד מהר, ההגנה של ההוקס כבר הספיקה להסתדר וכולם צמודים לשחקן שלהם, למעט מקולום שמשלים את המרחק מברידג'ס, שלא נמצא באזור זריקה, אבל בעיקרון יכול לנסות לנצל את זה כדי לחדור.

עם זאת, בשלבים האלה של המשחק כבר היה ברור שברונסון הוא היחיד שיכול ליצור מצבי קליעה עבור הניקס, בין אם בזריקות שלו ובין אם במסירה ישירה. ברידג'ס מחזיר לברונסון את הכדור עם ניסיון לא כל כך מוצלח לעזור לו לייצר יתרון ראשוני על אלכסנדר-ווקר.

ברונסון חודר לכיוון הצבע, אבל העזרה של קומינגה מגיעה בתזמון ששוב מאלץ את ברונסון לוותר על הכדרור. הפעם האיש הפנוי הוא הארט בפינה הרחוקה, ונוצר שילוב בין השחקן שאטלנטה יהיו מוכנים כנראה להמר על הקליעה שלו ובין העובדה שאין לברונסון זווית טובה למסור להארט ואך אחד אחר לא בעמדה טובה.

בסופו של דבר, ברונסון מנסה לייצר זריקה, אבל נחסם על ידי אלכסנדר-ווקר שמוביל מתפרצת בדרך לסל מהיר וקריטי של ג'ונסון.

ברונסון נכנס למשחק כשנותרו לו 7:56 דקות, והיו רק 3 מהלכים התקפיים של הניקס שלא נפתחו בחסימה עבורו כדי לייצר מיס-מאצ', ואז החלטה שהוא מקבל שמובילה את מה שקורה במהלך ההתקפי הזה. מדובר בזריקות מרחוק שברידג'ס החטיא, אחת בסיום המשחק ועוד 2 שלשות שהוא החטיא באותה התקפה, ופעם אחת שהניקס הלכו לטאונס, שהיה מצוין ברבע השלישי, אבל אחרי ניסיון אחד לא מוצלח ויתרו על הרעיון עד לסיום המשחק. נראה עכשיו את המהלך הזה.

הניקס הריצו כמה חסימות שאפשרו את זווית המסירה לטאונס, והוא מקבל את הכדור בצד שמאל. בתמונה הבאה, אני ממליץ לשים לב לעזרה של ג'ונסון שנעשית מהשחקן ששומר על הארט, האיש שההגנה תעדיף להמר על הקליעה שלו ולא של מישהו מהאחרים, אבל בעיקר למיקום של ג'ונסון שמונע מטאונס לעשות את התנועה לצד ימין שהוא היה רוצה לעשות, ומאלץ אותו לקחת זריקה משמאל.

המהלך הזה כולל גם שני ניסיונות טיפ-אין לא מוצלחים של קלארקסון, וייתכן שתנועה של הארט בלי הכדור הייתה מובילה ליותר אפשרויות עבור טאונס, אבל המהלך הזה הסתיים בהחטאה שכנראה שכנעה את בראון לוותר, ומאז הכל עבר דרך ברונסון.

טאונס אמנם קלע 14 נקודות ברבע השלישי, אבל גם אז, הניסיון לתת לו ללכת באחד על אחד לא הצליח. הנקודות שלו אז התחלקו ל-2 שלשות, 3 סלים מריבאונד התקפה ועוד סל אחד בפיק-אנד-רול עם אלברדו, ובפעם היחידה שהוא ניסה ללכת לבד זה הסתיים בעבירת תוקף. אפשר לזקוף לזכות ההגנה של אטלנטה את העובדה שאוקונגו הלך לשמור על הארט במקום על טאונס, מה שצמצם את האפשרויות של טאונס לקבל כדור כתוצאה ממיס-מאצ', ובעיקר את ההגנה המצוינת של קומינגה, שלא אפשר לטאונס לייצר מולו יתרונות.

עכשיו מגיע השלב שבו אני מנסה להציע לניקס פתרונות קטנים ופשוטים, אבל נפתח דווקא עם דוגמה למהלך מורכב יותר, שהם ביצעו היטב פעם אחת, אטלנטה הגיבו היטב בניסיון השני, ולניקס יש אפשרויות תגובה טובות בהמשך.

כמו שניתן לראות בתמונה לעיל, ברונסון עובר את החצי עם הכדור, והארט, רובינסון וטאונס מחכים לחסום לו בזה אחר זה. בפועל זה לא בדיוק מה שקורה, כי הארט חוסם לו, רובינסון חוסם עבור הארט ומיד מתגלגל פנימה ואל החסימה של טאונס ברונסון בכלל לא מספיק להגיע, אבל זה יוצר בעיות בהגנה של אטלנטה. דניאלס עובר מעל החסימות ונשאר ליד טאונס, אבל גם אוקונגו יוצא גבוה מראש וזה משאיר את ג'ונסון שבוחר ללכת עם הארט ואת רובינסון שמתגלגל לצבע ומאלץ את וינסנט להישאר בצבע, ולעשות עוד צעד לכיוון בזכות ההטעיה של ברונסון, וזה מסתיים בשלשה פנויה ונוחה של ברידג'ס.

מצד שני, הניקס ניסו בדיוק את אותו מהלך לא הרבה לאחר מכן, והפעם ג'ונסון השאיר את הארט פנוי והלך לעזור על רובינסון בצבע, מה שאפשר לוינסנט להישאר קרוב יותר לברידג'ס ולכפות עליו את אותה זריקה רק עם שומר צמוד, כך שהיא הלכה החוצה. כלומר, ההוקס עשו התאמה למהלך שעבד פעם אחת, ובניסיון השני הוא היה שקוף וצפוי מדי, אבל בשלב הבא של ההתאמות, ברונסון יכול לחפש את הארט, אליו אוקונגו הגיע באיחור משמעותי, ויש לו את האפשרות לזרוק שלשה פנויה או לחדור לסל.

נחזור רגע לחסימה של קומינגה על ברונסון אליה כבר התייחסנו, ואפשר לראות את בעיית הריווח של הניקס אותה הזכרנו שם, כשברגע החדירה של ברונסון יש 2 שחקני התקפה נוספים ו-3 שחקני הגנה בצבע, וגם שני הקלעים הנוספים שנמצאים דווקא בפינות מאפשרים להגנה להתפרס בקו נמוך די אחיד. אחד היתרונות הנוספים מהסיטואציה הזאת זה העובדה שלצד אלכסנדר-ווקר ששומר על ברונסון, שני השחקנים האחרים של אטלנטה בצבע הם שני הגבוהים, אוקונגו וקומינגה, ולמרות שהניקס לקחו 14 ריבאונדים בהתקפה במשחק, האחרון היה 6 וחצי דקות לסיום, במהלך בו קלארקסון החטיא פעמיים טיפ-אין שכבר ראינו קודם.

ברוב ההתקפות שלהם, הניקס מיקמו את הארט בצבע אחרי החסימה שלו לברונסון, וכך גם את טאונס בעמדה ממנה הוא יכול להשפיע על ריבאונד ההתקפה, אבל בדקות הסיום עם קומינגה ואוקונגו יחד בצבע ההוקס שלטו בריבאונד ההגנה שלהם, כך שהאסטרטגיה הזאת לא עבדה. השינוי שאני מציע הוא פשוט יחסית, וזה להחליף מקומות בין טאונס לברידג'ס, כלומר לתת לטאונס לנוע לקשת השלוש ולברידג'ס לנסות ללכת על הריבאונד, אם רוצים את זה ולא מעדיפים להוסיף ריווח במחיר ויתור על ריבאונד התקפה.

הדוגמה החיובית מבחינת הניקס היא של קלארקסון שהיה אחראי ל-5 ריבאונדים במשחק 2, כולם בהתקפה, כולל 3 האחרונים של הניקס במשחק, וראינו כבר את שני האחרונים בהם קומינגה נשאר בחוץ עם ברידג'ס וקלארקסון גבר על מקולום בקרב על הריבאונד. השינוי שאני מציע יאלץ את אחד הגבוהים להישאר מחוץ לקשת, ויעניק למישהו מהניקס יתרון בריבאונד על מקולום.

באופן כללי, האופן שבו ההגנה של אטלנטה התמודדה עם הניקס בסוף משחק 2 כלל כמובן גם מזל כיאה לכל משחק דרמטי, אבל אפשר לומר שההוקס הצליחו בדקות האחרונות להקשות על ברונסון ולמנוע כמעט לחלוטין את ההזדמנויות של האחרים. זה קרה בין היתר בגלל התקפה שחיפשה את ברונסון קצת בכוח בדקות הסיום, והניקס ישמחו לראות שחקנים מנצלים את המרווחים האלה גם כדי לחדור לסל או לזרוק מרחוק בעצמם, ובין היתר בהשפעת דברים קטנים יותר שניתן לשפר בקלות, הגדלת הריווח ההתקפי סביב ברונסון וכיצד הניקס יכולים לייצר הזדמנויות ולנצל את אלו שנוצרות כתוצאה מהבחירות ההגנתיות של ההוקס.

אחרי שני משחקים, הסדרה הזאת בשוויון 1, ועם הרבה פוטנציאל לסדרה שיכולה להיות מעניינת לפחות. כעת אפשר לומר שזה המבחן הראשון בתחום בו מייק בראון אמור להיות עדיף עם טום ת'יבודו, כלומר התאמות תוך כדי סדרת פלייאוף ותוך כדי משחק, והאופן שבו הניקס יתמודדו עם זה עשוי ללמד אותנו הרבה על המשך הפלייאוף שלהם.