RUN D.M.C חדש -דירק (נוביצקי) , מונטה, וצ'אנדלר / מנחם לס

 

היי. K-700. מה הבעייה שלחך עם דווייט הווארד? הוא חייב לך משהו? מה כולם רוצים ממנו?
האם כתוב בתורה שעליו להיות בין חמשת – או אפילו עשרת – הסנטרים הגדולים אי-פעם? רגע. אפילו בין חמשת הסנטרים הטובים ביותר בליגה כעת חייה הוא לא חייב להיות.
הוא באמת לא: לפי ה-EFF של הליגה הסנטר המוביל הוא אנטוני דייויס עם 32.3, אחריו כריס בוש עם 30.0, ניקולה ווצ'וויץ' עם 28.7, זאק רנדולף עם 25.3, ואז ישנם 4-5 עם בערך 20, כמו הווארד. אבל תהיו רציניים לרגע: אם אתם מאמנים ב-NBA, הישנו סנטר אחר מלבד הווארד שהייתם בוחרים לקבוצתכם שני אחרי אנטוני דייויס?
אני רואה רק שלוש ידיים מורמות: K , מומי, והאשך. מומי לא מחשיב אותו בגלל מה שהוא עשה ללייקרס ולא כמה הוא טוב או רע, אז ניתן לו פתק ריק.
אז ס"ה 2 מתוך איזה 3,000 גולשים שהיו אתמול באתר (אולי יותר; היו 8,897 כניסות) היו בוחרים מישהו אחר במקום הווארד לסנטר אחרי אנטוני דייויס.
מה הדבר אומר? שרבים לועגים לו ולא מכבדים אותו, BUT WHEN PUSH COMES TO SHOVE – את הווארד הם רוצים בקבוצתם.
בינתיים הוא קולע 15.0 נ'ק' למשחק ב-60.8% (מהקו? 42.4%),  10.8 ריב', ו-2.3 חסימות. היו לו סטטיסטיקות הרבה יותר טובות, וגם העונה הכל ישתפר. הוא פשוט החליט לעשות קצת פאסון בהתחלה AND TO TAKE IT EASY כדי להעלות את המוראל בקרב שונאיו, אך אתם יכולים לרשום זאת באותיות סגולות: להווארד תהיה העונה את העונה הטובה ביותר מאז שיחק ביוסטון, והוא ימשיך להשתפר עד 2016 אז יעלה כסנטר שני לחד-גבה בנבחרת ארה"ב לאולימפיאדת ריו.
בעוד חודשיים אני מתחיל ללמד מחדש, וכבר בא לי לראש נושא מעניין לעבודה סמינריונית – אבל לצערי זה לא ביומכניקה וזה לא יעבור – "מקורות השנאה לדווייט הווארד".
לדבר על זה שוב  זה כמו הביטוי הנפלא באנגלית "BEATING A DEAD HORSE". אז מישהו כבר כתב "CRAPPING ALL OVER DWIGHT HOWARD" – מחררבנים עליו מכף רגל ועד ראש.
והוא? ניותא מחייך מכל הצואה, כי יש לו חיוך ילדותי משגע, והוא לא שם רבע קצוץ על מה אומרים וכותבים עליו אנשים. אני מאמין לו: הוא כמו טפלון שכל הביקורת עליו מתחלקת לשר לביוב. מה שעומד יציב וקבוע כסלע הגיברלטר היא העובדה שאין שחקן אחר ב-NBA שבשלוש השנים האחרונות שפכו עליו פסולת יותר מאשר על דווייט, ואולי זה אפילו נכון שלאף שחקן אחר לא הגיעה בקורת קשה כזו.
*משום מה עזיבתו את המג'יק גרמה לקיטונות בוז גדולים יותר אפילו מעזיבתו של לברון את קליבלנד.
* רק חוסר היכולת (או לך תדע מה היה שם) של שקיל לנשום אותו אוויר שנושם בריאנט הגיעה לרמת הביקורת של אי יכולתו של דווייט לחיות באותה עיר עם קובי.
בשני המקרים היו גורמים נוספים למה שקרה והוא בוודאי לא היה הארכיטקט היחידי – תגידו, בינינו, מי כן יכול לחיות ולשחק עם קובי באותה עיר? וסטן ואן גנדי הוא במאמן הקשה ביותר בליגה להסתדר איתו כי אין לו מסננת בפיו – אבל האשמה היתה בו. כשהוא לא יכול היה לשחק עם קובי – אף אחד לא האשים את קובי. זה תמיד היה "דווייט הווארד לא מסוגל…". ומה שיותר גרוע אפילו מלהטיל את האשמה תמיד עליו היא העובדה שגם בעזיבת המג'יק וגם העזיבה את הלייקרס היתה העובדה שאיש לא דיבר על הכדורסל שלו, אלא על האישיות שלו.

עשו ממנו אדם רע!

עשו ממנו אגואיסט!

עשו ממנו 'מחפש' הצלחות'!

עשו ממנו רודף בצע!

עשו ממנו פחדן!

עשו ממנו 'אנטי חברתי'!

אף אחד מה"עשו ממנו…" אינו נכון. הוא אדם טוב… הוא בכלל לא אגואיסט… הוא לא מחפש הצלחה יותר מכל אחד אחר…הוא כלל לא רודף בצע כי היה יכול להישאר במג'יק עם סידור כספי שאיש לא יכול היה להשוות…הוא דווקא איש אמיץ, והוא 'THE MOST FUN PERSON IN THE LOCKER ROOM' לפי צ'אנדלר פרסונס.

מה שכן, הוא הפך לשק החבטות של הליגה. למה? כי הוא לא מחזיר. הוא לא אוהב לדבר, וכל מה שהוא עושה זה לחייך, וזה מטריף את השונאים אפילו יותר.

 

עם מל גיבסון

כשניגמרו הביקורות על משחקו, החלו לחטט בחייו הפרטיים. האשימו אותו בנהיגה שחצתה 9 אורות אדומים במכה אחת. העתונים היו מלאים בסיפורים עליו. הצילומים הראו שהמכונית היתה מסןוג דודג'. אפילו מומי באל.איי לא השפיל את עצמו לנהוג בדודג'. אשמה אחרת שהוא ניתפס כאילו נוהג בשכרות באל.איי קרתה בעוד הוא היה בניו יורק בצילומים של פרסומת של משחת שיניים. כן, תפסו אותו פעם נוהג באור אדום באורלנדו, ומאז כל נהג באר"ב שהוא מעל 2.00 מ' שהוא שחור, ורואים אותו עומד ליד שוטר הרושם רפורט פתאום הופך להביות דווייט הווארד.

אנשים רעים – לא יודע מי הם – ניסו לעשותו מולטי מיליונר צעיר חסר אחריות שחושב שמותר לו לנהוג בתמרורים אדומים בגלל ששמו הווארד, והכל בגלל שפעם חטף TICKET באורלנדו.

כמה אנשים ניתפסו נוהגים ללא ביטוח במכוניות על שמו. הוא מאד נדיב – אומרים עליו שהוא GENEROUS עד רמות של הגזמה – ונתן מכוניות על שמו לכל חבריו בתיכון. הם נהגו אחרי שתוקף הביטוח עבר, ובעתונים זה תמיד 'דווייט הווארד'. הוא נדיב, הוא נאיבי, והוא מין צעירון שאולי עדיין לא התבגר. אז כשהוא נישאל לפשר אירועי המשטרה הוא נותן את חיוכו הרחב וממשיך הלאה.

המקרה האחרון היה הראיון שנתן הווארד על עזיבתו של צ'נדלר פרסונס, חברו הטוב ביותר עוד מהימים שדווייט שיחק באורלנדו, ופרסונס באוניברסיטת פלורידה הקרובה (הממוקמת בגיינסוויל, 45 דקות מאורלנדו). הווארד לא הפסיק להלל את פרסונס כשחקן וכאדם, אבל בסוף אמר שכל עוד הוא וג'יימס הארדן ברוקטס, "הם יסתדרו יפה מאד".

מה כתבו בעתונים וברוב האתרים? "הווארד טוען שהרוקטס לא צריכה את פרסונס, ואולי טוב שהוא עזב כי הוא לקח יותר מדי זריקות משחקנים טובים ממנו".

פרסונס עצמו הגיב:

Parsons' response, on the Jim Rome Show: "He's one of my closest friends. He's got to be confident with the Rockets moving forward with or without me there, so I understand where he's coming from. I think it's a ridiculous statement, but at the end of the day, he has to stick up for the Rockets and I don't think he meant it in a bad way and didn't try to bash me at all."

למעשה, הארדן היה זה שהוריד מערכו של פרסונס כשחקן, וכתורם לרוקטס.

הנה מה שהארדן אמר: 

Harden was far more dismissive of Parsons' importance, and Parsons took far greater exception to his remarks. "Dwight and I are the cornerstones of the Rockets," Harden said at a charity event in the Philippines, per The Philippine Star. "The rest of the guys are role players or pieces that complete our team. We've lost some pieces and added some pieces. I think we'll be fine next season."

ואז פרסונס הגיב, שהצהרות כאלה של הארדן גרמו לו לרצות לעזוב את הרוקטס:

To which Parsons responded (via ESPN): "That's part of the reason I wanted to go to Dallas, because I'm ready for that next step. If anybody should understand that, it's James, because he was in the same situation in Oklahoma City and then he got his chance to come to Houston and shine. I'm not real sure what that means."

כשהשניים ניפגשו במשחק הראשון (נדמה לי משחק טרום-עונתי) הווארד מיד ניגש וחיבק את פרסונס. פרסונס חיבקו בחזרה. השניים רצו להראות לעולם שאין ביניהם כל ANIMOSITY – שנאה. למעשה הווארד חיבקו והחזיק בו כ-NOT WANTING TO LET GO. חבר פוגש חבר, ואחרי כל השטויות והשקרים הווארד רוצה לחבקו עוד כמה שניות נוספות.

מה כתבו בעתונות הצהובה ובכל האתרים? "ההצגה הגדולה של דווייט". היו אפילו שכינו את הווארד "הומו": "ראיתם את החיבוק הארוך? רק הומו מחבק ככה!".

DWIGHT JUST CANNOT WIN! לא משנה מה יעשה, כולם ימצאו משהו דפוק במה שעשה.

הווארד סרב לענות על 'הביקורת' כאילו על פרסונס, והחיבוק המוגזם כי ידע שלא משנה מה יענה זה יהפוך להיות נגדו. אז הוא ענה כפי שהוא נוהג לענות לאחרונה:

"All I can do is play basketball and win games," he said. "The rest will take care of itself."

הנה מה שאומר פרנציסקו גרסייה על כך:

Rockets teammate Francisco Garcia, however, stood up for him.

"I just don't think it's fair," Garcia said. "He's a great teammate and he's a winner. He's playful on the outside, but every game we lose he stays late in the locker room because he wants to win so badly. He takes the game real serious. People [outside the team] don't really know him, but the guys in the locker room know."

 

מה שפוגע בו לדעתי זה חיוכו. הוא נראה 'מוקיוני' מדי וכאילו לא רציני מספיק. אבל בינתיים כל הקבוצות שהוא שיחק עבורן – מלבד שתיים – הגיעו לפלייאוף.

רוב המדיה (שהיא כותבת ומצלמת מה שהקהל רוצה לקרוא ולראות) היא נגד הווארד עוד לפני שעשה מה שעשה, כמו שבזמנו היו כולם נגד רון ארטסט עוד לפני שידעו על מה ולמה. לפני שהיה מטה שלום עולמי. זוכרים איך שעלו וגיחכו על תקליטו הראשון לפני שאפילו יצא לאור? ומה הסתבר? שהיה זה תקליט 'ראפ' כלל לא רע. אותו דבר עם דווייט: ב-TNT היה ויכוח איזה שחקן להכניס ל-50 האגדות, כריס וובר, גראנט היל, או דווייט הווארד. הבחירה היתה 1) גראנט היל, 2) כריס וובר, 3) דווייט הווארד.

הווארד יסבול כנראה עד שיזכה באליפות.

אבל למה על צ'ארלס בארקלי, ג'ון סטוקטון, וסטיב נאש לא אומרים "הוא חייב לזכות קודם באליפות"? רק על הווארד!

בפלייאוף בעונה שעברה הוא הוביל את כל שחקני הליגה בריבאונדים וחסימות למשחק, ושיחק את הכדורסל הטוב ביותר שלו מאז ניתוח הגב, אבל אחרי נההפסד לפורטלנד בסיבוב הראשון האצבע הופנתה רק כלפי הווארד עם מילה אחת: "LOSER!"

כשדווייט היה באורלנדו הוא אמר כמה טוב לו שם. הוא אמר אותו דבר באל. איי, ועכשיו הוא אומר: "זה המקום שלי. עם חבר קבוצה כמו הארדן, ומאמן כמו קווין מקהייל, ומאמן פרטי 10 דקות ממני כמו חאקים אולג'ואן, אין טוב מזה!"

אנשים מגיבים: "אותו שיר כמו באורלנו וכמו באל.איי". אבל הפעם יש צליל של בגרות במש שהוא אומר, והוא לא מחייך. הוא רציני לחלוטין.

הוא גם החליט לא לדבר על אליפות, למרות שברור שזאת מטרתו.

"אליפות לא תלוייה בי לבד. היא תלוייה בהרבה גורמים ובהרבה שחקנים. כל מה שאני דואג לו עכשיו זה לשפר את משחקי. זה כל מה שאני חותר לו עכשיו: TO BE A BETTER BB PLAYER!".

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 18 תגובות

    1. עדיין פה

      1 נוב 2014 16:21:15

      לא חשבתי שהיום הזה יגיע אבל הנה, אני קם להגן על כבודה של איירוסמית.
      הרבה לפני הכיוון הגלאמי שהם לקחו בשנות השמונים והטראשיות החצי מודעת לעצמה של שנות התשעים, הם עשו בסבנטיז אחלה הארד-בלוז. כדאי להכיר את התקליטים הראשונים שלהם.
      הנה טעימה:
      https://www.youtube.com/watch?v=RkK21V5hN2s

  6. מישקה

    1 נוב 2014 02:55:29

    דירק הגאון הזה, הודיע לצ'נדלר פארסונס שפארסונס חייב להזמין אותו לארוחה בכל אחד ממשחקי החוץ של העונה. "זה הכסף שלי בכל מקרה". מלך

      1. דובי

        1 נוב 2014 10:22:19

        הרבה יותר קל להיות נדיב וקליל אחרי שעברת את המאתיים מיליון במשכורות בקריירה.
        מצד שני, זה אף פעם לא הפריע לאחרים לדרוש עוד.
        קובי, למשל, מעריך את עצמו כגובה השכר שהוא מקבל.
        בקיצור, דאנקן ונוביצקי קלאסה.

  8. עגל

    1 נוב 2014 14:25:09

    באמת שלישייה מצחיקה. דירק גדול, דאנקן גם.
    run dmc היו שלשת היפ הופ גדולה, public enemy גם כן זכורים לטוב מאותה תקופה. אבל הכתב שציין שהם פיתחו את תרבות ה די.ג'י לא יודע היסטוריה, כי כל תרבות ההיפ הופ והראפ העתיקה את הרגאיי של ג'מייקה, ואז שינתה אותה.
    זה לא המקום אבל אם יש מישהו שמעוניין אסביר איך התפתח הראפ בג'מייקה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט