1.לברון ג'יימס הגדול – שאישית אני לא מחבב – היה ענק בנצחון על הרוקטס, אע"פ שהמספרים בלבד לא היו מעולם אחר.

הוא קלע 19, חילק 13 אסיסטים, קטף שמינייה, וגנב צמד, אז לפני ששימון יגיד שאלה מספרים של בנו ברוני, ולא של האבא, אני אתקן ואסביר את חשיבות המספרים.

בהעדרם של לוקה דונצ'יק ואוסטין ריבס שישבו על הספסל ב'אזרחי', לברון ידע דבר אחד: הוא לבדו לא ינצח את הרוקטס, אפילו ששיחקו ללא קווין דוראנט (כאב בברך הימנית). הוא החליט לשתף כמה שיותר שחקנים, וכבר ברבע הראשון הוא עשה שיא אישי של 8 אסיסטים ברבע משחק, דבר שלא עשה אף פעם באף משחק אחר מתוך ה-292 ששיחק.

"ידעתי שלבדי לא אוכל לנצח את הרוקטס, אז כבר מהשנייה הראשונה רציתי שכל שחקני הקבוצה יידעו שננצח רק אם כל אחד ישחק ויתרום כמיטב יכולתו".

אמר ועשה. אני לא במוח של לברון, אבל אם תשאלו אותו הוא יאמר בדיוק מה שאני אומר עכשיו: "רציתי לשתף את כולם במשחק. חסרון של שני שחקנים כלוקה ואוסטין ניתן לכסות רק אם כל שחקן מתעלה על עצמו".

ל-19 הנק' של לברון נוספו 27 נק' של לוק קנארד, שהייתה זו תרומתו החשובה ביותר בכל המשחקים ששיחק מאז ניבחר מס' 12 ע"י דטרויט פיסטונס ב-2017. כל החמישייה סיימה במספרים כפולים: רוי הצ'ימורה 14, דיאנדרה אייטון 19, ומרכוס סמארט 15. אני עוקב אחרי מרכוס סמארט מאז ימיו המאושרים (והמאושרים פחות) בסלטיקס, ולי נדמה שהוא מרגיש סוף סוף בבית בלייקרס אחרי התחלה לא מאושרת כלל וכלל.

אני אוהב הצהרות, במיוחד כשאני מאמין בנכונותן: אף פעם לא היה שחקן ברמתו של לברון שהחליט החלטה אמיצה כזאת שהוא מקריב את הסטטיסטיקה האישית שלו כדי לשתף את שאר שחקני הקבוצה בנצחון, כשכל אחד מתעלה על עצמו כתורם חשוב מאד בנצחון.

נצחון הלייקרס על יוסטון הושג כמובן גם בגלל החסרון של 27 הנקודות של קווין דוראנט, ודבר נוסף: קווין דוראנט חיסל לקובי, דירק נוביצקי, ודנקן סריות בפלייאוף של הנ.ב.א:

• Kobe’s last playoff series was a loss to KD in 2012
• Dirk’s last playoff series was a loss to KD in 2016
• Duncan’s last playoff series was a loss to KD in 2016

2. Murray's 16-for-16 night at line lifts Nuggets in Game 1 win

ג'מאל מוריי הוא שחקן מצטיין ביותר בנאגטס, שחשיבותו מוקטנת קמעה בגלל הסנטר הענק בקבוצתו, ניקולה ג'וקיץ'.

שלשום נגד מינסוטה טימברוולבס מוריי היה הקאנון של קבוצתו בנצחון 105-116 על מינסוטה טימברוולבס, כשהוא קובע שיא קבוצתי של 16 מ-16 מהקו, ומוביל את קלעי קבוצתו עם 30 נקודות. ה-30 מ-33 מהקו של הקבוצה כולה הם גם שיא קבוצתי. אבל כאן חובה לציין עוד שיא קבוצתי (שלילי) 1 מ-17 מהטריי…

כשמיד החלו רינונים על כך שלא כל הפאולים היו 'מחוייבי שריקות', מוריי הגיב בחריפות:

"I thought I got fouled on every single one of them," Murray said. "I don't know what everybody's talking about. [They were] real fouls."

3. המשחק של פילדלפיה נגד בוסטון, ואחריו המשחק של הסאנס נגד אוקלהומה סיטי הוכיחו לי שבוסטון ואוקלהומה הן שתי הקבוצות הטובות ביותר במזרח ובמערב, ואם הן לא השתיים בגמר, אהיה מופתע מאד.

בוסטון סלטיקס בדרך להגיע לשיאה. ג'ייסון טאטום מתחיל להזכיר את עצמו לפני הפציעה, וסם האוזר הופך לשחקן חמישייה בעל ערך. ללא ג'ואל אמביד הסיקסרס אינה מתפקדת, נקודה. 91-123 היה ההפרש הנכון בין שתי הקבוצות. כל החמישיה של הסלטיקס בספרות כפולות, ופריצ'רד מהספסל הוא ששי בדאבל-פיגר. עצוב לי מה שקרה בסיקסרס.

4. אוקלהומה סיטי היא לא בדרך לשיאה. היא בדרך לשיאים חדשים.

הת'אנדר היא הקבוצה הטובה ביותר ב-NBA, וזאת הפעם הראשונה שאני כותב זאת. היא הוכיחה לי זאת היום כשראיתי קבוצה עם 10 שחקנים מצויינים קורעת לסאנס את הצורה בנצחון 84-119. שג"א הוא השחקן הטוב ביותר היום בליגה. דילון ברוקס מהסאנס הוא דפוק בראש. שני הפאולים שעשה היו ממש מסוכנים. אלכס קרוסו מהת'אנדר משחק באי חשק ממש. אני לא יודע אם זה בגלל שהוא ירד נמוך לחמישייה השנייה. מנגד, גם דווין בוקר מאכזב. במשחק כזה הוא חייב לקלוע 35 -40 נק'. הוא הסופרסטאר, והיום הוא נראה משחק ללא מרץ, ללא חשק. 23 נק' עבורו במשחק כזה חשוב?

5. ההפתעה היחידה עד עתה היה נצחון אורלנדו על דטרויט. אבל, בינינו, זו לא ממש 'הפתעה'.

ההפתעה היחידה עד עתה – עבורי זו לא הייתה הפתעה כי משך כל העונה הרגשתי שאורלנדו טובה יותר מאשר חושבים – היה נצחון אורלנדו מג'יק בדטרויט, הקבוצה המובילה במזרח.

פאולו בנצ'רו – אולי בחמישיית האנדרייטד ביותר בליגה – קלע 23 עם 9 ריב' ו-4 אסיסטים, ואורלנדו מנצחת את הקבוצה המחזיקה בשיא שלילי של 11 הפסדי בית רצופים, רצף שהתחיל לפני…18 שנים.

לא עזרו 39 הנקודות של קייד קנינגהאם – שיא קריירה שלו – כי מלבד טוביאס האריס שתרם 17, שאר הפיסטונים חרקו כמו בשברולט מודל 1952.

פרנץ ווגנר קבר 11 נק' מה-19 שלו ברבע האחרון עבור המג'יק שהובילו מהשנייה הראשונה של המשחק ועד סיומו.

6. יותר מדי וומבניאמה, ולדני אבדיה אין עם מי לשחק.

ויקטור וומבניאמה היה אדיר. 35 נקודות כולל 5 מ-6 מהטריי ונצחון 98-111. דני אבדיה שלנו היה מצויין בחצי הראשון עם 19 נק'. וסיים עם 30. אבל היה הבדל גדול מאד בין השניים מלבד הבדל בגובה: לויקטור וומבי יש עם מי לשחק. לדני אין עם מי לשחק. הוא, דני, מנסה לשחק נכון אבל משחקו הולך לאיבוד עם שאר השחקנים. מאוחר מאד. 12 שעות כדורסל. עוד אכתוב על דני אבל עלי לעצור כאן וללכת לישון.