מדי סוף עונה, הדיון על תואר השחקן המשתפר ב-NBA ננעל בתוך תבנית קבועה: האם לתת אותו לכוכב בהתהוות שעלה מדרגה, או לשחקן שנה שלישית שעשה את הקפיצה הטבעית שלו?

אבל יש קסם מיוחד בסוג אחר של שיפור: זה שמגיע אחרי שהליגה כבר "תייגה" אותך, אחרי שעברת פציעות, טריידים או ספסולים, ודווקא אז – כנגד כל הסיכויים – אתה ממציא את עצמך מחדש. זהו שיפור שלא נובע רק מכישרון גולמי, אלא מהבנה עמוקה של המשחק, בגרות מנטלית ומציאת הסיטואציה המושלמת.

בעיניי, זה צריך להיות הטיעון המרכזי כשדנים במועמדים לתואר הזה, מכיוון שלא מדובר בשיפור טבעי של שחקן שרק מתחיל להבין את הליגה ולא מדובר בשחקן שכבר הראה יכולות של סופרסטאר והיה צריך לבצע עוד איזשהו שדרוג למשחק שלו(לא שאני מזלזל חלילה) ועשה את קפיצת המדרגה.

ובעונת 2025-26, נדמה שיש שחקן שעונה בדיוק על ההגדרה הזו – ניקייל אלכסנדר ווקר.

אם יש שחקן שמגיע לו לקחת את הפסלון הביתה העונה, זהו ניקייל אלכסנדר-ווקר, בן דודו של שיי גיל'ג'ס אלכסנדר(כנראה שמשהו בכל זאת עובר בגנים) . בעונתו השביעית בליגה, הפך ניקייל משחקן משלים וסולידי למפלצת דו-כיוונית:

הגארד של אטלנטה שיפר את ממוצע הנקודות שלו ביותר מפי שתיים, מ-9.4 נק' למשחק בעונה שעברה ל-20.9 העונה, תוך כדי קליעה בכמעט 40% לשלוש, מעל ל-50% לשתיים ומעל ל-90% מקו העונשין, אבל זה רק חלק מהסיפור.

השיפור שלו בא לידי ביטוי ביעילות חסרת תקדים ובביטחון עצמי של כוכב וטרן. הוא הפך לאחד הקלעים הקטלניים בליגה מחוץ לקשת, תוך שהוא שומר על אינטנסיביות הגנתית נדירה (שיפר את ממוצע החטיפות שלו מ-0.6 ל-1.3). לראות שחקן פורץ בצורה כזו דווקא בשלב הזה של הקריירה זה לא פחות ממעורר השראה, וזה מוכיח שתקרת זכוכית היא לפעמים רק המלצה.

ההצלחה של אלכסנדר-ווקר העונה, מציתה את הדמיון עבור שחקנים פוטנציאליים לקראת העונה הבאה והנה כמה שחקנים שבעיניי יכולים להמשיך את דרכו של ניקייל:

איביצה זובאץ:

הסנטר הקרואטי, שעבר בטרייד דד-ליין האחרון לאינדיאנה פייסרס, יתחיל את עונתו ה-11 בליגה הטובה בעולם.

אמנם זובאץ כבר הראה שהוא יודע לנפק מספרים מרשימים, אבל נדמה שהוא מיצב את עצמו כסנטר סולידי שיעשה את העבודה השחורה בשני צדי המגרש ודי התקבע סביב המספרים וסגנון המשחק שלו, אך בעונה הבאה, כשיהיה כמעט בן 30 וכשנדמה שראינו ממנו כמעט הכל, הוא יעמוד בפני סיטואציה חדשה.

בעונה הבאה, הפייסרס יקבלו חזרה את טייריס האליברטון, אחד המוסרים הטובים בליגה, וכבר ראינו איך סנטרים נהנים בסביבתו, תשאלו את מיילס טרנר.

כשיש לך רכז כזה איכותי לידך, כל מה שאתה צריך זה לשחק פשוט ולבנות איתו כימיה טובה ואני מאמין שהשילוב של הסנטר הקרואטי יחד עם האליברטון יכול בהחלט להזניק את המספרים שלו ולהפוך אותו למועמד ליגיטימי לתואר.

פייטון ווטסון:

הפורוורד האנרגטי של דנבר נאגטס כבר התחיל להראות לנו ניצוצות העונה, אך המומנטום נקטע בעקבות פציעה שהשביתה אותו ללא מעט משחקים.

ווטסון, שיכנס לעונתו החמישית בליגה, הראה לאורך העונה הגנה מרשימה על מגוון עמדות, תוך כדי שהוא מציג שיפור מרשים בממוצע הנקודות, ריבאונדים, אסיסטים וגם באחוזי הקליעה מכל הטווחים.

נדמה, שכל עוד הוא ישאר בריא, הוא צפוי לקבל יותר ויותר קרדיט בעונה הבאה ויזכה להנות משיתוף הפעולה לצד ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי וכל החבורה ולהיות העוגן ההגנתי ואולי אפילו להוריד מהשניים את העול ההתקפי.

קוונטין גריימס:

הגארד, שעבר לא מעט תחנות בקריירה היחסית קצרה שלו(סה"כ נמצא בעונתו החמישית), הראה לפרקים יכולות גבוהות, אך מעולם לא הצליח לייצר יציבות, אחת הסיבות הן בגלל שסביבו יש שחקנים טובים ממנו(בין אם לוקה דונצ'יץ' בדאלאס או טייריס מקסי בפילדלפיה).

העונה, גריימס הראה שהוא יכול להראות יציבות, כשסיפק לא מעט הצגות בהיעדרם של שחקנים כמו אמביד, ג'ורג', אדג'קומב ומקסי ובהתחשב בהיסטורית הפציעות של השחקנים הללו, בהחלט יתכן שבעונה הבאה נראה אותו מקבל לא פחות ואף יותר הזדמנויות להציג את האיכויות שלו.

איו דוסומו:

בטרייד דד-ליין האחרון, ראינו את אחד המהלכים, שבעיניי בעתיד הנראה לעין יתבררו כאחד המשמעותיים שקרו. איוד וסומו, עבר משיקאגו בולס למינסוטה טימברוולבס ומהר מאוד השתלב בקבוצה.

דוסומו הוא Two way player. הוא קולע בכמעט 44% לשלוש העונה, תוך כדי שהוא חטוף כדור אחד למשחק ומראה קשיחות הגנתית, כיאה למועדון כמו מינסוטה.

בהיעדרו של אדוארדס, דוסומו לקח על עצמו הרבה מהעול בשני צדי המגרש ולאחר חצי עונת התאקלמות, אני מאמין שבעונה הבאה נראה אותו מתמודד ראוי לתואר הזה ואולי אפילו לתואר השחקן השישי של העונה.

ונדל קארטר ג'וניור:

הסנטר של אורלנדו לאורך שמונה עונותיו בליגה, די התקבע סביב אותם המספרים.

בעונת 2024-25, נדמה שקרטר קצת הלך אחורה. לראשונה בקריירה שלו, הוא קלע מספר חד-ספרתי של נקודות בממוצע למשחק, כשגם ירד משמעותית באחוזי הקליעה שלו.

אבל דווקא העונה, נדמה שמשהו חזר לתחייה. הוא קולע כ-12 נקודות למשחק, אבל הדבר המשמעותי ביותר זה שיפור אחוזי הקליעה שלו מכל הטווחים, תוך כדי שהוא מגדיל את כמות הזריקות שלו.

כששחקן משמעותי כמו דזמונד ביין הגיע בקול תרועה למג'יק, דובר על כך שמשחקה ההתקפי של הקבוצה ישתפר ושמו דגש על אחוזי הקליעה לשלוש, מה שקרה אך באופן לא משמעותי כפי שציפו.

יחד עם זאת, נדמה שבתקופה האחרונה משהו משתנה בקבוצה מפלורידה. פרנץ וגנר חזר מהפציעה שלו, פאולו בנקרו מתחיל לשחק בצורה יעילה ודזמונד ביין נכנס לקצב.

כל הדבר הזה מייצר ציפייה לעונה הבאה, כשנראה שקרטר ג'וניור יכול להיות אחד המרוויחים העיקריים מהסיטואציה.

אם הקבוצה תמשיך את מגמת השיפור שלה, בעיקר מעבר לקשת השלוש, זה ירווח לה את המשחק ואם ישכיל להמשיך לזרוק מבחוץ(זורק העונה כ-3 זריקות למשחק) ולהעלות את האחוזים שלו לסביבות ה-37%, כפי שעשה בעבר, אני מאמין שהוא בהחלט ישפר את המספרים שלו ויהיה מועמד ראוי לתואר.

בסופו של דבר, ה-NBA היא ליגה של נרטיבים, ואין נרטיב מרגש יותר משחקן שמוכיח שהזמן הוא לא המחסום אלא המורה הטוב ביותר. הפריצה של ניקייל אלכסנדר-ווקר מזכירה לכולנו שהתפתחות היא לא תמיד קו לינארי של צעירים רעבים, אלא לפעמים תוצאה של סבלנות, עבודה קשה ומציאת המקום המדויק שמאפשר לכישרון לנבוע החוצה. כשהעונה הבאה כבר מעבר לפינה, יהיה מרתק לראות מי מהווטרנים ירים את הכפפה ויוכיח שגם אחרי שנים בליגה, השיא שלו עוד לפניו.

מה אתם חושבים? האם אתם מסכימים שאלכסנדר-ווקר הוא השחקן המשתפר של העונה, האם יש לכם מועמד אחר? ומי לדעתכם יהיה מועמד לתואר בעונה הבאה?