הפלייאין לפני סיום ותחילת הפלייאוף, וזה הזמן לדבר על כמה מסקנות ותובנות מהסיבוב הראשון של הפלייאין.

1. הפורמט של הפלייאין ממש אבל ממש טוב. גם התחרותיות שנוצרת סביב זה בעונה הסדירה מוסיפים נקודות זכות. (למרות שיש לי בעיה עם זה שקבוצה עם מאזן שלילי תיכנס על חשבון קבוצה עם מאזן חיובי). קיבלנו משחקים צמודים ומעניינים. החל מסל ניצחון של שארלוט, דרך דני אבדיה עם תצוגת ענק. גם הקריסה של אורלנדו והקאמבק של גולדן סטייט ברבע האחרון וההדחה של הקליפרס.

2. לאמלו בול שלח את ידו ודאג שבאם יפצע, באופן סימבולי דווקא במשחק ה-83 של העונה. והשופטים לא שרקו בזמן אמת עבירה שהם הוסיפו רק אחרי המשחק. עבירה של שתי זריקות עונשין כאשר מה שחסר להם זה נקודה בודדת.
בעקבות האירוע טענתי שצריך להשהות את לאמלו ושמיאמי צריכה לדרוש משחק חוזר. ועשיתי בדיקה מתי זה קרה בפעם האחרונה. ובכן, מיאמי מככבת גם שם, שאקיל עשה עבירה חמישית, 52 שניות לסיום ושולחן המזכירות טעה וחשב שזאת העבירה השישית והוא יצא מהמשחק. הם ערערו וקיבלו משחק חוזר מאותה נקודת זמן. שום דבר לא השתנה והתוצאה נשארה אותו דבר.

3. שארלוט היא קבוצה מרתקת. ברנדון מילר קיבל את המפתחות של הקבוצה ולקח את זה בשתי ידיים. הוא הפך לשחקן מפלצת שקלע בזמנים חשובים ובסיטואציות קשות. יחד איתו גם קניפל (ששיחק פחות טוב הפעם) לאמלו ברדיגס וקובי וויט הפכו לחוויה של ממש. קובי וויט עלה מהספסל בתור שחקן שישי ונתן כמה וכמה סלי מומנטום חשובים וסיים עם 19 מהספסל. יהיה מרתק לראות אותם מול אורלנדו.

4. על דני אבדיה דיברו בכל מקום וידברו על היכולת שלו עוד, לכן ארשה לעצמי לוותר על המשחק הזה ולעבור למשחק הבא.
דזמונד ביין, פרנז ואגנר, ג'יילן סאגס, אנתוני בלאק וגם פאולו באנקרו שווים יותר ממקום שמיני במזרח. אני לא יודע אם דווקא המאמן הוא זה שצריך לשלם את המחיר על זה. אבל הם לא מסתדים ואין סנכרון טוב בקבוצה. ראיתי שניר חבצלת (טור-ניר) כתב על כך שביין צריך לקחת את הכדור יותר ולהיות בעל הבית, אבל זה קשה כאשר שחקן אחר עושה טעויות בלי סוף וזה מביא אותי לסעיף הבא:

5. שחקני חילוש:

בכיתה ז' חבר שלי טבע משפט שאנחנו אומרים מאז, "יש שחקני חיזוק ויש שחקני חילוש". אני רוצה להתמקד בשני שחקני חילוש משמעותיים במשחקים של הלילה השני של הפלייאין:

פאולו באנקרו:

יש לי וידוי – התאהבתי באורלנדו מג'יק. מאז שהייתי בפלורידה אי אז בנובמבר וראיתי את הקבוצה מקרוב בועטת ונושכת את גולדן סטייט ואת הקליפרס, התלהבתי מאוד עליהם. על ג'יילן סאגס ועל אנתוני בלאק. באנקרו לא שיחק אז, הוא היה פצוע. ומזל. כי כשאני רואה אותו, אני צועק על המסך. "מה אתה עושה?! למה ככה?!" ובכן, כתבתי בסעיף הקודם שביין לא לקח על עצמו מספיק, נכון. כי באנקרו לקח ולא בהצלחה גדולה. 35.7 ביוסג' לעומת 27.5 של ביין 17 של ואגנר ו11.4 של סאגס. הוא זרק 22 זריקות וקלע רק 7. לצד 6 איבודים והחלטות הזויות. עזבו, תנו לבחור הזה להסביר:

ברוק לופז:

אני ממש אוהב את ברוק לופז, זה שהוא נולד בראשון באפריל זה אדיר ומסמל את היותו ליצן שכיף לפגוש ולצחוק ממנו. הקריירה שלו אדירה. החל מהיותו סקורר אדיר במדי הנטס (הוא עדיין שיאן הנקודות בהיסטוריה של הנטס) דרך שינוי סגנון המשחק שלו והקליעה מרחוק וגם באליפות שהוא היה בורג מרכזי. אבל היום הוא כבר לא מה שהיה בעבר. לא התקפית ולא הגנתית. הוא היה מגן טבעת נפלא במילווקי. גם במילווקי הוא היה מגן איטי ותפקדו איתו בעיקר בתור עוזר. מיאמי ובאטלר ניצלו את זה בפלייאוף וכנראה שהוא לחש כמה מילים לסטיב קר, כי זה בדיוק מה שגולדן סטייט עשתה. הם חיפשו אותו פעם אחר פעם.

נתונים הגנתיים:

20 זריקות נזרקו עליו
17 קליעות
44 נקודות סה"כ.

הוא נלכד כל פעם מחדש כמו גמל.

אני לא מבין את המאמן, אתה לא רואה שלוכדים אותו? תעשה משהו!!

6. לסיום – הפעלה:

אם אתם מקבלי ההחלטות בקבוצות שהודחו – מיאמי וקליפרס, מה הייתם עושים כדי לשנות?