בוודאי שמתם לב שתרומתי לאתר ירדה משמעותית. לדבר שתי סיבות: אחת זו ההתדרדרות של גייל הסובלת ממחלת הפרקינסון, ובשבועות האחרונים חלה ירידה משמעותית ביעילות הגופנית שלה. פרקינסון היא מחלה של המוח, ולמזלנו אין אצלה ירידה משמעותית ביכולת המנטלית שלה. הירידה היא ביכולתה הגופנית. היא זקוקה עתה לכסא גלגלים להליכה, ולעזרה שלי ברוב פעולותיה הגופניות.

אצלי גילו גידול די גדול במעי הגס, ואם בתחילה נאמר לי שאין כל גרורות מחוץ למעי, בדיקות יותר משוכללות גילו שבמעי עצמו ישנם תאים סרטניים. בינתיים הם לא פרצו מחוץ למעי, ודבר שני שלא ידוע הוא כמה זמן התאים הסרטניים קיימים. אולי הם 'חדשים' ואולי הם בני שנים.

ולי ישנן שתי ברירות: אחת היא להמשיך לחיות כאילו מאומה לא קרה, ולקוות לטוב. הברירה השנייה היא MAJOR OPERATION במעי, להוציא את הגידול, ולקוות לטוב. כמובן שישנן מעלות וחסרונות בכל החלטה. אני נוטה לניתוח להוציא את הגידול אבל עדיין לא החלטתי סופית.

אני מרגיש חולשה גופנית, אבל אני מתקרב לגיל 89, ושוכח זאת לעתים יותר מדי קרובות.

בקיצור ולעניין, עמיחי היה היחיד שידע על מצבי הגופני ועתה כולכם יודעים. אין צורך לאחל לי בריאות והחלטה נכונה בקשר לניתוח או לא ניתוח. אני בטוח שכולכם מאחלים לי רק טוב.

המצב הגופני והטיפול בגייל מונעים ממני לכתוב כרגיל. אני אמשיך לכתוב, אבל לא בתדירות של פעם. מאומה לא יקרה לי מחר או מחרתיים, ואני מבטיח לכתוב מתי שרק אוכל.

זהו, לא תשמעו יותר ממני על מצבי הגופני אלא אם כן יקרה משהו דראסטי. אני ממשיך לעקוב ולקרוא, ובקרוב גם לתרום. אם אחליט על ניתוח אתם תהיו כמעט הראשונים לדעת.

כמעט שכחתי: התעוררה עוד בעייה: הניקס או ההאוקס?