ניר חבצלת, בן 32, אוהד פיניקס סאנס עוד מימי סטיב נאש. התחלתי לכתוב על ספורט בקטנה לפני כמה שנים אבל לאחרונה מצאתי את התשוקה מחדש והקמתי דף בשם טור-ניר שבו אני מעלה כמעט מדי יום תוכן במגוון ענפי ספורט. מוזמנים לעקוב.

בכל שנה, אור הזרקורים של ה-NBA ננעל על השמות הנוצצים עוד לפני שהם דרכו על הפרקט. העונה זה היה קופר פלאג עם כל ההייפ(שבהחלט הוכיח את עצמו עד כה), קון קניפל עם הקליעה האוטומטית, או וי ג'יי אדג'קומב והאתלטיות המפלצתית. אנחנו אוהבים את הכוכבים שלנו מוכנים להגשה, עם טירוף של מיליוני צפיות ביוטיוב עוד מהתיכון.

אבל הפעם, אני רוצה להתמקד ברוקיז שמגיעים מהדלת האחורית. אלו שלא נבחרו בלוטרי, אולי אפילו לא בסיבוב הראשון, ומצאו את עצמם נלחמים על דקות בקבוצות עמוקות או במושבים האחוריים של הספסל. אלו שחקנים שהערך שלהם לא נמדד בסטטיסטיקה של "דאבל-דאבל" בכל לילה, אלא ביכולת להבין את התפקיד שלהם בתוך המכונה.

בעיניי, דווקא שם מסתתר הפוטנציאל הגדול ביותר לפריצה של העונה הבאה. כי בזמן שהכוכבים הגדולים כבר קיבלו את המפתחות, ה"ילדים" האלו לומדים איך לגנוב את המנעול.

הנה כמה שחקנים שפחות מדברים עליהם העונה, אבל כדאי לכם מאוד לשים אליהם לב לקראת 2026-27:

דילן קארדוול (סקרמנטו קינגס):

הסנטר שהגיע מאובורן, ואפילו לא נבחר בדראפט, הוא אולי לא השחקן הכי אסתטי לצפייה, אבל הוא בדיוק מה שקבוצה כמו סקרמנטו צריכה ליד סאבוניס. בעוד שהליגה הולכת ל"סמול בול", קארדוול מביא אולד-סקול של הגנה על הטבעת ואנרגיה בלתי נגמרת.

העונה הוא בעיקר על תקן ה"אנרג'ייזר" לכמה דקות בודדות, אבל היכולת שלו לשנות זריקות ולחסום(חסימה וחצי למשחק) מבלי להיכנס לרוב לבעיית עבירות היא נדירה לשחקן שנה ראשונה. בעונה הבאה, כשהקינגס יחפשו לעבות את הקו הקדמי שלהם כדי לתת לסאבוניס מנוחה, קארדוול יכול להפוך לאחד הגניבות של הדראפט כסנטר מחליף דומיננטי שיכול לשנות משחקים מהספסל.

קורמאק ריאן (מילווקי באקס):

במילווקי, שחקנים צעירים בדרך כלל צריכים לעבור מסלול ייסורים עד שהם מקבלים את האמון של יאניס. אבל ריאן מביא איתו משהו שאי אפשר להתעלם ממנו: בגרות של שחקן מכללות מנוסה וקליעה אבסולוטית(בעשרה משחקים העונה הוא קולע ב51.1% לשלוש).

הוא לא הרוקי הקלאסי. בליגה שסוגדת לילדים בני 19-20, ריאן הוא הוכחה שלניסיון חיים אין תחליף. מדובר בגארד בן 27 שלא אמר נואש ולמרות שלא הצליח להיכנס מהדלת הראשית בדראפט, נלחם על מקומו ונכנס מהחלון. הוא יודע לעמוד בפינות, לרווח את המשחק ולספק הגנה סולידית.

העונה, קיבל ריאן את הבמה ביישורת האחרונה, אבל עם הבעיות שמקיפות את מילווקי מכל עבר והעובדה שזו כנראה העונה האחרונה של יאניס בקבוצה, רוב הסיכויים שנראה את הקבוצה מוויסקונסין מתחילה בתהליך של בנייה מחדש ויתכן שריאן יהיה אחד המרוויחים הגדולים מהסיטואציה בעונה הבאה.

ג'אבון סמול (ממפיס גריזליס):

ממפיס היא חממה לשחקנים קשוחים, וסמול נראה כאילו נוצר במעבדה של הגריזליס. מדובר בגארד עם יכולת מסירה נהדרת ושליטה בקצב המשחק, שבשקט בשקט מנפק דקות איכותיות כשהוא מקבל את ההזדמנות.

ב-40 משחקים העונה, הראה סמול יכולות ניהול משחק מרשימות, לצד קליעה יציבה מכל הטווחים כשקלע בכמעט 44% לשלוש וב-82.5% מקו העונשין ומסר כארבעה אסיסטים למשחק.

למה הוא יפרוץ בעונה הבאה? כי ממפיס החליטו לצאת לבנייה מחדש כשהעבירו את ג'ארן ג'קסון ג'וניור וספק גדול אם ג'ה מוראנט ישאר שם גם בעונה הבאה. לממפיס יש סגל צעיר ולאורך כל העונה היא דגלה ברוטציה רחבה. בתוך כל התמהיל הזה, אני מאמין שסמול יראה צמיחה והשתפרות טבעית ויקבל הרבה יותר קרדיט בעונה הבאה.

קובי סנדרס (לוס אנג'לס קליפרס):

בצד הכחול של LA, קובי סנדרס הוא הסוד השמור ביותר. הגארד המוכשר הזה הראה ניצוצות של יכולת יצירה לעצמו שלא רואים אצל רוקיז שנבחרו במקומות נמוכים. הוא יודע להגיע לטבעת ולסיים בתנועה, ויש לו "איי קיו" כדורסל גבוה מאוד.

בכל הפעמים שסנדרס קיבל את ההזדמנות להוכיח את עצמו, הוא לקח אותה בשתי ידיים. סנדרס מראה בגרות, אחריות וקליעה יציבה מאוד, כשקולע בכמעט 41% מחוץ לקשת, ב-52.7% לשתי נקודות וב-81.5% מקו העונשין.

הסיבה שאני מהמר עליו לעונה הבאה היא הסיטואציה. הקליפרס נמצאים בצומת דרכים של הצערת הסגל, כאשר ויתרו על ג'יימס הארדן לטובת דאריוס גארלנד. קוואי יהיה בקרוב בן 35 וכולנו מודעים להיסטורית ההיעדרויות שלו. בהתחשב בכל מה שנכתב, סנדרס הוא בדיוק סוג השחקן שיכול לקבל את המושכות לידיים בערבים שבהם הכוכבים נחים. ברגע שהוא יקבל ביטחון עקבי, התקרה שלו תעלה משמעותית.

בסופו של דבר, הסיפור של ה-NBA הוא לא רק על אלו שנכנסים מהדלת הראשית עם שטיח אדום. הוא על אלו שמחכים לרגע שלהם בפינה, לומדים את המערכת ומתפוצצים בדיוק כשכולם מפסיקים להסתכל. "איפה הילד?" – הוא כנראה בחדר כושר, עובד על הצעד הראשון שלו לעבר הפריצה של 2027.

מי הילד שלכם? זה שאתם רואים בשלוש בלילה ואומרים לעצמכם "איך אף אחד לא מדבר עליו?"