משחק שני שלי במה שהוא עבורי, מסע בן 20+ שעות: רכבת הלוך שלוש שעות, אין רכבת חזור בלילה ,אז מלון ואז רכבת חזור בבוקר למחרת אבל לא מוקדם מדי בבוקר כי צריך לישון – כל הכבוד לאשתי שאין עליה בכל העולם שנותנת לי לעשות את החרא הזה בשביל משחק בין קבוצה שתסיים בפליי אין, לקבוצה שכבר אין לה על מה לשחק בעונה הרגילה. האמת היא שיש לי קצת מזל שקייד קנינגהם לא שיחק איזה חודש ומשהו, כי עכשיו כשהוא בריא, הוא מרגיש צורך לשחק עם הקבוצה למרות שתכל׳ס אין לה על מה לשחק (אפילו לא על ביתיות מול הת׳אנדר או הספרס במקרה ש..) וזה אומר שהפיסטונס מגיעים בהרכב די מלא, ובוודאי ששרלוט שעדיין בונה על הסיכוי הקטן למקום השישי כאן בהרכב די מלא, ואבי מבסוט. בטח כשגם דורן וגם קייד נמצאים בחימום ביחד, רגע אחרי שהמקרר סטויארט ירד מהמגרש (אגב, זוכרים את קיבו סטיוארט? זכור לי גם כמקרר כמו איזייאה, אבל אולי אני טועה). בצד השני, ראיתי את למלו, גרנט ווליאמס, קאלקברנר וכאלה מין. ואיכשהו קרה שאפילו הגעתי מראיונות המאמנים לפני המשחק, והצלחתי לשאול את ביקרסטאף מה הוא חושב על הסיכויים של דורן ל MIP. וואלה, שכנע אותי.

אה, נכון, תנאים וכאלה. אני עדיין יושב באותו מקום (בשליש הראשון של האולם, אבל מאחורי הסל. בסך הכל, לא יכול להתלונן). אבל מה שאני כן יכול להתלונן הוא למה לעזאזל – המושבים האלה כל כך כל כך נמוכים. הגבהה שלהם בעשר ס״מ היתה עושה את כל ההבדל, וחבל. אוכל, אין, אבל בפעם הקודמת שהייתי בשרלוט, גיליתי סנדביצ׳יה טנזנאית (יעני, מטנזניה. להבדיל מטוניסאית, יעני מטוניסיה) שהיתה די טעימה, אז יש לי סנדוויץ׳ בתיק. וגם כאן, קשה לי להתלונן, אולי פרט לעובדה שעד כמה שהסנדביץ׳ הזה חביב, שווארמה זה לא. וגם שזה עלה לי כסף, ובקריפטו הזכור לטוב, זה לא עלה כסף.

תחזיות להיום? מקווה ששרלוט כי זה עכשיו הסטייט שלי ואני פטריוט, וגם כי למלו באמת שחקן אטרקטיבי במיוחד. מאמין שדטרויט (שאולי משחקת בשביל להגיע ל 60 נצ׳?). עוד שעתיים וחצי בערך, אדע.

להזכירכם, באנו לראות משחק. ומשחק , לפחות בשלוש הדקות הראשונות יש. עם קצת דורן, וקצת ברנדון מילר, ועוד כל מיני קצת. אבל בגדול, פרט למילר, הפיסטונס נראים קצת יותר טוב, לפחות בפתיחה. וגם מהר מאד, הם מחליפים חלק גדול מהחמישייה (בעיקר קייד) בחלק גדול מהספסל (בעיקר ג׳נקינס). ג׳נקינס זרק נכנס, כבר יוצא. ברנדון מילר ממשיך לככב, וגם קובי וויט עושה את שלו, ההפרש צמוח ל-6, לפני צימוק של הולנד. ופתאוםלו הפיסטונס שמובילים לאחר עוד כמה נקודות של אותו הולנד, שאמנם עלה מהספסל, אבל יש לו כבר 10 נקודות, ועוד לא הסתיים לו הרבע הראשון. קובי ווייט שיחד עם ברנדון מילר הוא אחד משני השחקנים שמשחקים כדורסל טוב ברבע הראשון אצל המקומיים מצמצם אבל סופו של דבר, יתרון בן 6 נקודות לאורחת מדטרויט בסיום הרבע הראשון.

הרבע השני מתחיל, וכמה מהלכים טובים (כלומר, סל ואסיסט) של לאמלו, והעסק נצמד. למרות זאת, קצת חורה לי שבינתיים לפחות לא ראינו את קון קנופל מנפק גדולות ונצורות וחבל, כי אני כן בונה עליו בתור רוקי עונה. אבל כמה מהלכים הגנתיים מעולים של דיאבטה ואסיסט של למלו בול לקופנל, והמשחק בהחלט נצמד למרות שאיכשהו עדיין דטרויט מובילה… או שלא… עם הנקודה ה 15 של למלו. שחקן שחקן הבחור, לפחות בצד ההתקפי של המשוואה. שוויון 46 כצפוי, ובלי קשר לזהות המנצחת בסוף, לפחות בינתיים, יש לנו משחק וטוב שכך. ועם זאת בניצוחו של קנינגהם שאמנם לא קולע הרבה היום אבל כן מנווט המון, הפיסטונס חוזרים להוביל. שוב. הפעם בשבע עם 5 דקות לסיום המשחק. אפרופו קנינגהם, ולמרות שזה לא בדיוק אותו דבר, הוא הכי מזכיר לי את דרון ווליאמס, כמוהו הוא היה גנרל אמיתי במגרש. חוץ מזה, שגם פיזית הם די דומים (קנינגהם אמנם גבוה יותר אבל פרט לזה אותו צבע ומבנה גוף, ולפחות בינתיים גם הישגים).

בכל מקרה, קנופל עם עוד שלששה (8 נקודות באיזה חמש דזקות), שרלוט במינוס שניים בלבד, וכאמור, משחק לפחות יש. מה שהיה די ברור גם מההתחלה בקרב בין קבוצה שלא רוצה לבייש את הפירמה לקבוצה שרוצה פלייאוף. וטוב שכך. היציעים אגב מלאים לגמרי, שזה סביר , טוב והגיוני לקבוצה שלראשונה מזה איזה עשור משחקת כדורסל מנצח. יפה לה, וכאמור ,זה רק קרה מהרגע שאני עברתי לצפון קרוליינה אז אני הסיבה. למזלה של הפיסטונס, יש לה קון קנופל משלה, וקוראים לו דנקן רובינסון, שעם עוד שלשה ועשר נקודו תבסך הכל, ממשיך לתת לפיסטונס אדג׳ קטן.

ובינתיים אני קולט משהו על הקהל, מצד אחד, כאמור, האולם מלא. מצד שני, צריך לומר שיחסית למה שאני רגיל, הקהל לא ממש מעורב. אפילו אחרי החלטת שיפוט לטובת המארחים, לקהל עושה רושם שבקושי אכפת. אולי פשוט אין משהו טוב יותר לעשות בשרלוט. אתם יודעים מה, קבלו תיקון. באמת שאין משהו טוב יותר לעות בשרלוט, שנראית כמו חרא של עיר. אבל לפחות האולם מלא, גם זה משהו, והפיסטונס יוצאים למחצית ביתרון בן 3 נקודות.

הפסקה – עשיתי סיבוב באולם. בנוהל. נחמד, יש אלכוהול, יש נקניקיות. שווארמה, אין. לא נורא

מחצית שניה – משגעים אותי הכסאות הנמוכים האלה, אני לא חושב שאני יכול להתרגל. שוקל לעמוד, אבל המחצית מתחילה וברנדון מילר איתה, אז צריך לראות. מה שמזכיר לי, שלא משנה מה הם עושים, בחייאת ששרלוט יביאו סנטר בפגרה. זה ההבדל בין קבוצת פליי אין לקבוצת פלייאוף ממש טובה, אולי אפילו בצמרת המזרח. רק סנטר נורמלי. תארו לכם שבמקום סנטר רוקי בינוני מינוס לבן כמו קלקברנר היה להם סנטר רוקי לבן בינוני פלוס כמו ריינו(לד) – הנה ,קבוצת סיבוב שני. ככה קל. הדיאבטה הזה זה נחמד, אבל זה נחמד כמו ג׳קסון הייז כזה, האסל, כמה ריבאונדים, סל או שניים במשחק שבדיוק מסדרים לו לנגיחה. זה לא מספיק. (אומר אבי בעוד דיאבטה נוגח פעמיים ברציפות ומשווה את המשחק. זה לא משנה. שחקן כדורסל זה לא רק נגיחות מאסיסטים מתוזמנים היטב). כדורסל, זה גם מהלך אחד על אחד מעולה של מילר, ומתפרצת של קנופל ויתרון של הורנטס. ועדיין, המשחק צמוד, צמוד מאד.

ברנדון מילר, אגב, מאד דומיננטי ברבע הזה, אבל צריך לומר שהוא אמנם מנצל את הגובה שלו ובכלל את הגודל והפיזיות, אבל הכדרור שלו עדיין מ שלוקה בחסר, וחבל. כי הוא יכול להיות עדיין כל כך יותר טוב. בהחלט יש לו על מה להתאמן בקיץ הקרוב והבעל״ט. וכך, נגמר לו עוד רבע, עוד פעם דטרויט מובילה אבל ממש בקטנה והכל מוכן לקראת רבע אחרון שאמור להיות תחרותי וטוב.

וצריך לומר, דטרויט של היום שמובילה באורח קבע, ולא דיברנו עליה מספיק ,היא קבוצה של ממש. אף אחד לא באמת מככב בה היום. אבל רובינסון ביום טוב, דורן ביום סביר, קנינגהם מנווט, הולנד משחק היטב, ועוד שחקן תורם ועוד שחקן תורם ואיכשהו כל זה מספיק ליצירת קבוצה מנצחת. גם היום. לפחות בינתיים. וזה עם כל הכבוד ללמלו ומילר שהם שני הקלעים המובילים במשחק עד כה.

וזהו, מכל האנשים בעולם, דורן מתחיל להשתלט על המשחק, והמשחק שהיה צמוד לכל אורכו, פתאום נראה לגמרי בידיים של הפיסטונס עם 16 נקודות הפרש. כאמור, ציפיתי בהתחלה שהמשחק יילך לכיוון של דטרויט, אבל הייתי בכל זאת רוצה עוד רבע צמוד אחד. אבל שרלוט כבר כמה דקות לא מצליחה להכניס את העור לסל, וזאת בעיה, כי עם שש דקות לסיום המשחק אין להם המון זמן לעשות את זה, וכשהם עושים פאול על גרין מהשלוש, ובדרך להפרש בן 20 נקודות כנראה שזה כבר לא יקרה היום.

ניסיון אחרון לפוש של שרלוט שמחזירה את קנופל, בול ומילר ואפילו עושה עכשיו האלי הופ יפה בין למלו לדיאבטה. אבל איכשהו התחושה היא שדזה ממש מאוחר מדי. בטח כשהיום רק שניים משלושת הגדולים הגיעו למשחק, ואילו קנופל אפעס, לא ממש (וגם ברידג׳קס אפעס, ממש לא). הקהל בשלו, מבין עניין ומתחיל לברוח מהאולם. אבל טרכטמן יישאר כי אפשר לחשוב מה עדיף – מלון השני כוכבים שלי או כאן?

והנה, שרלוט מעלה את הספסל, ומודה שהמשחק גמור. אגב, קצה הספסל של שרלוט, קצת חבל לי לראות את קונטון, שחקן שמאד אהבתי בתקופתו במילווקי, אבל כך דרכו של עולם, כשעם 1:48 שניות לסיום, גם דטרויט מעלה את קצה הספסל שלה. ורק אבי נשאר באולם, כי כאמור – מלון שני כוכבים. לא שוס גדול. מה גם שצריך לקחת אובר ואני מעדיף לא לקחת אובר כשכל שאר העולם ואשתו לוקחים גם הם אובר.

100-118 בסיום אחרי שלושה רבעים מעולים ורבע אחד מעולה פחות. בדטרויט דורן עם 20 ו 9 ריב׳. רובינסון 19, קנינגהם 14 ו 7 אס׳, הולנד 13, אסור תומפסון הוסיף 12.

בשרלוט שכנראה תעשה רק פליי אין (בטח אחרי הניצחון של אטלנטה היום), למלו עם 27 ו 8 אס׳, מילר 22, קובי וויט 11, קנופל והמרביץ עם 10 כ״א