וושינגטון וויזארדס 131 (59-17) – פילדלפיה 76' 153 (34-42) / ג'ף פוסטר

ערב התקפי מטורף של פילי הכניע את וושינגטו אבל לא בלי קרב – המחצית הראשונה הסתיימה ביתרון 2 בלבד לפילי, 73-71, במשחק שהיה פשוט נטול הגנות של ממש. ברבע השלישי בוושינגטון החליטו שאם כבר אז כבר וכמעט סייעו לפילי לקלוע – קונוסים היו שומרים טוב יותר, כקלישאת הכדורגל – ופילי קלעה 47 נק' ברבע לעומת 32 של וושינגטון בדרך ליתרון מבטיח ורבע אחרון נינוח. פילי קלעו ב-62% מטריפים מהשדה (61-99) וכאמור, באימונים לבד מול הסל מחטיאים יותר.

ג'ורג' היה הנהנה הראשי מהאין קבוצה שמולו עם 39 נק' בשלושה רבעים וקצת (15-22 מהשדה) עם 3 חט', מקסי סיים עם 28 ו-9 אס' (ולא ברור למה שיחק 34 דק'), אדג'קומב היה כינור שלישי ראוי עם 23 (10-15) מהשדה ו-10 אס', אדם בונה החליף את אמביד בחמישייה עם 13 וקלי אוברה ג'וניור המתקמבק מהפציעה וקוונטין גריימס שהחליף אותו בהצלחה קלעו 12 כ"א. אצל המתכנה "קבוצת כדורסל" מוושינגטון, אנתוני גיל קבע שיא קריירה של 21 (8-9 מהשדה), 18 לריילי, 17 לווקצ'ביץ' המשתפר ולשמפאני הסולידי, שהוסיף 7 ריב', 13 לבאב קרינגטון עם 7 אס' ועוד 33- בפלוס מינוס לאוסף (הגרוע בקבוצה כמובן), 12 לבילאל שגם בערב כזה לא מצליח להתעלות התקפית ושאריף קופר סיים עם 11.

טורונטו רפטורס 115 (34-42) – סקרמנטו קינגס 123 (57-20) / ג'ף פוסטר

הפתעה רבתי בקנדה, שם הקבוצה המקומית נכנעה במשחק מאסט ווין מבחינתה לקבוצה העצובה ביותר בליגה שאין לה על מה לשחק בערך מדצמבר. סקרמנטו פתחה מעט טוב יותר וירדה להפסקה ביתרון 5 שצמח ל-9 בתחילת הרבע האחרון, טורונטו ניסתה לרדוף אחרי הקינגס ונקודות מהעונשין של פולטל צמצמו את ההפרש ל-2 בלבד, אבל דרוזן ומונק שהיו הבולטים בשורות הקינגס, עם נקודות מהעונשין ודקה לסיום עם שלשה של דרוזן מאסיסט של מונק דאגו לקחת את הניצחון לבירת קליפורניה. הראפטורס יורדים למקום השביעי במזרח במאזן זהה לזה של פילי שעקפה אותם בשעה שאטלנטה מתחילה לתפוס פער מכולן במקום החמישי.

דרוזן קלע 28 נגד האקסית (12-12 מהקו) ועקף את דומיניק וויליקינס ברשימת קלעי כל הזמנים וזה אך סמלי כשזה קורה מול האקסית המיתולוגית, אצ'יווה גם הוא ראה את האקסית ואדום בעיניים וקלע 28 גם הוא עם 19 ריב' (11 בהתקפה!) עם 12-19 מהשדה, מונק קלע 18 והיה משמעותי בקלאץ', קרטר תרם 13 ודקוואן פלואדן סיים עם 11. אני גם יודע שהסתקרנתם, אז אספר שקיליאן פאקינג הייז סיים עם 5 נק' אבל גם 3 חט'.

אצל הראפטורס שחסרו את אינגרם, בארט ומארי בוילס הובילו עם 20 כ"א, פולטל סיים עם 18, 17 לממוקשווילי, 16 לשיד עם 7 אס' וסקוטי בארנס סיים עם 14 באחוזים רעים (5-14) ו-10 אס'. יתרון 48:32 לסקרמנטו בריבאונד ניצח את המשחק, מתוכם לא פחות מ-19 כ"ח בהתקפה.

שיקגו בולס 126 (47-29) – אינדיאנה פייסרס 145 (58-18) / ג'ף פוסטר

בגארבג' של הגארבג' של העונה הפייסרס משיגים לראשונה מאז ראשית פברואר שני ניצחונות רצופים אחרי התפוצצות התקפית על שיקגו שלא עשו יותר מדי מאמץ מצידם להפריע לפייסרס או לשמור כללית, או לשחק בצורה אחראית (20 איב' לשיקגו). המחצית נגמרה ביתרון 17, הרבע האחרון נפתח ביתרון 25 ושתי הקבוצות נפרדו כידידות והתקרבו בטבלה, כאשר הפייסרס עקפו את ברוקלין ו-וושינגטון והתייצבו במקום ה-13 במזרח. הפייסרס, שימו לב, קלעו ב-57% מהשדה ומסרו 49 אס' (!) מתוך 58 סלי שדה, וזה בערב בלי נמבארד ומקונל.

סיאקם הוביל כרגיל עם 25 (11-16 מהשדה) ב-22 דק' בלבד, אית'ן תומפסון סיים עם 24, 17 להאף (5 שלשות) וגם לקובי בראון (8 ריב'), שפרד קלע 13 וטיילון פיטר קלע 10 עם 3 חט'. אצל שיקגו יבוסלה הוביל עם 20, סקסטון עלה בחמישייה ותרם 18, 17 היו לבוזוליס עם 9 ריב', 15 היו לטרה ג'ונס מהחמישייה ולמחליפו דילינגהאם מהספסל, אוקורו סיים עם 14 ולאונרד מילר סיים עם 11.

יוטה ג'אז 117 (56-21) – דנבר נאגטס 130 (28-49) / ג'ף פוסטר

בשלב מסוים, הג'אז הצליחו להתקרב עד פיגור 4 ברבע הרביעי אבל ריצת 15-2 באדיבות מארי ו-ולנצ'יונאס גמרה את המשחק והשיגה לדנבר את ה-W החשוב במאבק על הביתיות במערב, משחק וחצי מהלייקרס במקום ה-3 וחשוב מכך, משחק וחצי ממינסוטה שבמקום החמישי.

מארי בער עם 37 ב-37 דק', כולל 10 שלשות (מ-16 ניסיונות) והוא מגיע לפוסט סיזן בכושר מעולה, יוקיץ' עם עוד יום עבודה במשרד של 12-17-15, קאם ג'ונסון מראה סימני נפט עם 19 ו-9 ריב', 18 לכ. בראון, 13 לולנצ'יונאס וב. בראון תרם 11 עם 4 חט'. אצל יוטה, באין ציפור שיר גם הישבן זמיר ובאין קיונטה ג'ורג' ואייזיאה קולייר אז ברייס סנסבו יוביל עם 28, לצידו יהיה פיליפובסקי עם 25 ו-12 ריב', 16 לקנדי צ'נדלר ואייס ביילי & ג'ון קונצ'אר סיימו עם 12 כ"א, כאשר הרוקי מביניהם מפליא מכותיו בסלים עם 5-17 מהשדה ו – 1-9 משלוש ואילו אקס ממפיס קוטף את מלאכת הנגרות של ביילי עם 10 ריב' (6 בהתקפה)

אורלנדו מג'יק 101 (36-40) – אטלנטה הוקס 130 (33-44) / מאנו

המג'יק המותשים הצליחו לשרוד עד אמצע הרבע השני, אבל בהפסקת המחצית זה כבר היה 72-54 לאורחים, ומשם הפער המשיך לגדול עד לסיום.

המג'יק התקשו בקליעה הלילה, עם 40% מהשדה (יחסית ל51% סבירים של אטלנטה), ו-19% מזעזעים מהשלוש (6/32 מהטווח, כלומר שלשה וחצי לרבע… לא נעים), יחסית ל41% מרשימים של אטלנטה. תוסיפו נחיתות מוחצת בריב' עם 36 בהשוואה ל-52 של הניצים, בחטיפות עם 7 בלבד מול 14 של דייסון דניאלס ושות', ובנק' במתפרצת עם 9 בלבד, כלומר בערך 2 נק' ברבע, כלומר מתפרצת מוצלחת אחת בלבד ברבע… וקיבלתם מתכון מצוין לתבוסה ביתית צורבת מול מתחרה על המקום והמיקום בפלייאוף ובפלייאין. לא נעים.

באטלנטה כיכב ניקיל אלכסנדר ווקר, פשוט תותח הבחור הזה, עם 32 נק', כולל 11/16 מהשדה ו-5/9 מהקשת, 5 ריב', אס', 2 חט', חסימה אחת, איבוד בודד, ופלוס 28 מרשים ב-33 דק' משחק. אאל"ט הבחור הוא בן דוד של שרגא, אז נראה שיש במשפחת אלכסנדר איזה גן ספציפי שגורם להם להיות שחקנים מצוינים. כל הגנטיקאים שבין קוראינו מוזמנים לפרט על כך בתגובה או בפוסט ייעודי, מה שתעדיפו.

מעניין לציין שדייסון דניאלס, עם 15 נק', 13 ריב' ו-4 אס', הסתפק הלילה בחטיפה אחת בלבד. אני תוהה האם יכול להיות שהוא הגיע לסיטואציית קוואי כזו – שהקבוצה השנייה כבר מפחדת למסור כשהוא בסביבה ולכן מספר החטיפות יורד? אי שם בין play by play ל-cleaning the glass בוודאי ימצאו אישוש או הפרכה להיפותזה הזו. כל הסטטיסטיקאים שבין קוראינו מוזמנים לפרט על כך בתגובה או בפוסט ייעודי, מה שתעדיפו.

עוד בלט ג'יילן ג'ונסון המדובר עם כמעט טריפל דאבל של 18 נק', 14 ריב' ו-8 אס'.

מי שלא בלט הוא זכארי ריסרצ'ה, שעלה מהספסל, קלע 4 נק' ב-2/2, קטף 3' ריב', חטף וחסם פעם אחת ב-13 דק' בלבד. אאל"ט הבחור נבחר בבחירה הראשונה או השנייה, ולמרות שזה היה לאחרונה, והוא עדיין על חוזה רוקי, ו"גבוהים מתפתחים לאט" (זה משפט ששמעתי הרבה פעמים, לא יודע אם הוא נכון, אבל כולם אומרים אותו, והוא רלבנטי בהקשר הזה, אז יאללה נכניס אותו), אני תוהה אם הוא לא יתברר כבאסט בהמשך הקריירה, ובזמנו דיברנו על זה שיתכן שקיימת הטייה בבחירות גבוהות לטובת שחקנים גבוהים, והוא גבוה, אז יכול להיות שזה נכון וקשור.

קומינגה שיחק וקלע בערך כמו ג'וק לנדייל, שזה יפה כי קומינגה נבחר גבוה, קיבל חוזה שמן ועשה הרבה רעש, בעוד שלנדייל בכלל לא נבחר בדראפט, מסתפק בחוזי מינימום ולא עושה בכלל רעש, אז יש בכך כדי ללמדנו לא להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. מ.ש.ל.

קורי קיספרט ובאדי הילד, לא זכרתי בכלל שהם באטלנטה, לא שיחקו כלל, אולי כי קווין סניידר חושב שביום בו הקבוצה שלך קולעת 72 נק' במחצית, אין סיבה להשתמש בקלעים הטהורים שלך, ואם אכן כך הוא חושב, אז אני מסכים איתו.

אצל המג'יק העייפים פיזור נאה של הבינוניות בין שחקני החמישייה, עם 11, 12, 14, 14 ו-7 נק' לבנקרו, פ. ווגנר (הוא בריא?!?), קרטר ג'וניור, ביין וסאגס בהתאמה. אני לא באמת עוקב אחרי הקבוצה הזו, אבל זכורה לי בעיית קליעה עוד מהעונה הקודמת ויתכן אף זו שלפניה, אז ה-6/32 הזה משלוש לא באמת מפתיע, והם צריכים לטפל בנקודה הזו בקיץ. יתכן שטרייד עבור קיספרט או באדי הילד, המוזכרים למעלה, יכול להועיל לשתי הקבוצות. ג'ט הווארד לא עשה רעש כמו ג'ונתן קומינגה, אבל למיטב זכרוני גם הוא נבחר די גבוה ועם זאת לא שמעתי שהוא עשה יותר מדי.

ממפיס גריזליז 119 (51-25) – ניו יורק ניקס 130 (28-49) / מאנו

הניקס פתחו פער באמצע הרבע הראשון, ממפיס צמצמו לקראת סוף הרבע השלישי, אבל לא יותר מזה, ושתי הקבוצות קיבלו בערך את מה שהן רצו מהמשחק הזה.

מעניין לציין שהניקס ניצחו למרות נחיתות מחוץ לקשת – המנצחים קלעו רק 13 קליעות ב-41%, בהשוואה ל-16 קליעות ב-44% של המפסידים. מעניין כמה פעמים זה קורה בליגה של ימינו.

כדי לפצות על היתרון התחרותי הלא רצוי הזה, ממפיס התאמצו שלא לקחת ריב' וסיימו את המשחק עם 20 בלבד, שיא שלילי עבור הפרנצ'ייז, שבוודאי גורם לזק רנדולף, טוני אלן והגאסולים להתהפך בקברם. הניקס עצמם לקחו 20 ריב' רק בהתקפה, ו-49 סך הכל. השאלה האם יכולתם הגבוהה של הניקס היא זו שגרמה להישג השלילי של הגריזליז או שמא יכולתם הדלה של הגריזליז היא שגרמה למספרים הנאים של הניקס, תתווסף, ככל הנראה לשאלת הביצה והתרנגולת המפורסמת, בכך שלא תתקבל עליה תשובה בעתיד הנראה לעין, וחבל.

נראה שרוחו של ת'יבודו ממשיכה להטיל את מוראתה על הניקס – אננובי שיחק 40 דק', וידידי מיקאל ברידג'ס 36 דק', ובאמת צריך להביא לשם איזה מגרש שדים או פשוט מישהו עם סטופר שיגיד למייק בראון למנן את הדקות האלה, כי מילא ברידג'ס, שידוע בבריאותו וזמינותו התמידיות, אבל אננובי נפצע לא אחת ולא שתיים, וזה פשוט לא הגיוני לתת לו לשחק כל כך הרבה כשהפלייאוף מעבר לפינה. אבל לא, רגע, עצרו הכל, אני חוזר בי – מתברר שג'יילן ברונסון לא שיחק כלל, אז אני מניח ששאר שחקני החמישייה היו צריכים לפצות על כך. בסדר, נסיבות מקלות, אני מבין, אבל עדיין צריך לשים לב, וגם לא הייתי רוצה שהבחור עם הסטופר, שזה עתה מיניתי לתפקיד, יאבד מיד את משרתו, אז ההמלצה בעינה עומדת.

אננובי קלע 25 והוסיף 13 ריב', ברידג'ס קלע 24. הארט הסתפק ב-5 נק' בלבד, וג'רמי סוהאן שלנו לא שיחק כלל.

חשוב לציין את ידידי חוזה אלבראדו עם 15 נק', 4 ריב', 4 אס', 2 חט' וחסימה, (ולהצניע את ה-1/5 שלו מעבר לקשת) ב-32 דק' משחק. מישהו, כאמור, צריך היה למלא את מקומו של ברונסון בחמישייה, וכך עשה אלבראדו. סחטיין.

אני מבקש להסב את תשומת ליבכם לשורה של קאט – 20 נק', שזה יפה, 11 ריב', שזה סבבה, 11 אס' שזה מרשים, אבל גם 7 איב'. אז ברור שקאט נדרש למסור יותר עקב העדרו של ברונסון, וכבר כתבתי ש-11 אס' זה מרשים, אבל יחס של 7/11 הוא בעייתי, ואני לא יכול שלא לחשוב שזה קשור למגבלה של קאט בניקס – הוא תמיד נראה לי לא לגמרי מחובר לקבוצה. ימים יגידו.

יוסטון רוקטס 119 (29-47) – מילוואקי באקס 113 (46-30) / מאנו

יוסטון הובילה לאורך כל המשחק, שהיה צמוד ממה שניתן היה אולי לצפות, לאור העובדה שלמילוואקי היו באיזשהו שלב רק 7 שחקנים כשירים לשחק.

הבאקס קלעו 0 נק' במתפרצת, כנראה שהשילוב של בק-טו-בק והעדר שחקנים כשירים גרם להם לשחק בהליכה מהירה, לעצור ליד הקשת של היריב, לזרוק את הכדור, ולקוות שהוא יכנס, בזמן שהם פוסעים נמרצות חזרה להגנה. זה חצי עבד, כי הבאקס אכן קלעו 43% מעבר לקשת, אבל כך גם עשתה יוסטון, ועיקר ההבדל היה בהגנה כשיוסטון חטפו 7 וחסמו 4 פעמים בהשוואה ל-3 ו-1 בלבד אצל הבאקס.

שחקניה הכשירים של הבאקס ניצלו את הדקות כדי לרשום מספרים יפים. אדם בשם פיט נאנס (יש קשר לנאנסים ה"מפורסמים"?), קלע 23 נק' ב-40 דק' משחק. עוסמאן דיינג, שנבחר בזמנו על ידי אוקלהומה ובקושי שיחק שם, קלע 36 נק' והוסיף 7 ריב' ו-10 אס' ב-45 דקות משחק! איי.סי גרין עם 15 נק' ב-46 דק' משחק, ואפילו אלכסיס אנטדקומבו, האח של דריקס, זכה ל-4 דק', והותיר שורה סטטיסטית מאופסת.

בצד השני דוראנט שיחק 39 דק', ונמאס לי כבר להסביר שהוא לא צריך לשחק כל כך הרבה דקות בגילו, בטח לא בעונה הרגילה, אז לא אסביר זאת יותר. פשוט טיפשות מוחלטת. קלע 19, מסר 9. שנגון קלע 25 ותומפסון 18. ריד שפרד עם 27 נק' ב-9 שלשות ב-9/15 מהשדה – לא משהו שרואים כל יום.

מיאמי היט 129 (37-40) – בוסטון סלטיקס 147 (25-51) / שחר שרון

זה התחיל מאוזן לכמה דקות, עם באם אדאביו וג׳יילן בראון שמחליפים סלים, אבל אז בוסטון לחצה על הגז — ולא הסתכלה אחורה.

ההבדל הגדול הגיע מהספסל:
סם האוזר התחיל להפציץ מבחוץ בלי הכרה,
וביילור שרמן הוסיף קליעה + יצירה, וזה הפך ריצה קטנה להתפרקות.

הרבע הראשון כבר סיפר את הסיפור של שאר המשחק כשהאורחת מוציאה לקהל המקומי את הרוח מהמפרצים ומגיעה לתוצאת מחצית תוך 12 דקות – 53–33 לבוסטון.

משם זה כבר היה חד-צדדי:
הצמד בראון וטייטום ניהלו משחק רגוע,
הגבוהים של בוסטון שלטו בצבע,
ומיאמי פשוט חיה על שלשות — לפעמים נכנס, לרוב לא מספיק.

היה ניסיון קאמבק קטן ברבע השלישי, אבל בלי לחץ אמיתי — כל פעם שמיאמי התקרבה קצת, בוסטון ענתה מיד.

🎯 השורה התחתונה:
זה לא היה קרב — זה היה משחק שהוכרע בריצה אחת מוקדמת + עומק עדיף.

קלעים מובילים:

• מיאמי: בם אדאביו סיים עם 29 נקודות ו 10 ריבאונדים, דאביון מיצ׳ל הוסיף 21
• סלטיקס: ג׳יילן בראון סיים עם 43, טייטום הוסיף 25 ו 18 ריבאונדים, וסם האוזר 23 נק׳

גולדן סטייט ווריירס 162 (9-73) – סאן אנטוניו ספרס 85 (19-57) / שחר שרון

גולדן סטייט במשחק היסטרי לכבוד החזרה של סטף כשהיא מנסה לרדוף בחזרה את המקום ה-9 במשחק שלא ישכח כאן שנים. טוב נו 1 באפריל נכון לשעת כתיבת שורות אלו 🙂

התוצאה היא: 113-127 לספרס שעלו למאזן 18-58 לעומת גולדן סטייט שדי הבטיחה לעצמה את המקום ה10 כשהיא עם 40-36

ועכשיו למציאות – וזה היה הרבה פחות מצחיק מבחינת הווריירס שהגיעו היום עם ההרכב של סנטה קרוז. הספרס היו גדולים על המקומיים בכל פרמטר החל מהפתיחה. המשחק נפתח עם ריצת 17-3 שקבע את הטון להמשך שאר המשחק פרט לריצה קטנה שהורידה את ההפרש עד 5, אבל מעבר לזה לא היה לגולדן סטייט שום מענה לוומבי משני צידי המגרש. במחצית זה כבר היה 49-70 והקהל שנשאר זה היה בשביל הסיכוי להופיע על הג׳מבוטרון, לא בשביל לראות כדורסל.

גולדן סטייט עוד ניסו לתת קאמבק קטן ברבע השלישי עם ריצה שהורידה קצת את ההפרש, אבל זה היה יותר קוסמטי ממשהו אמיתי – בכל פעם שהתקרבו, הספרס לחצו גז חזרה. שבעה שחקנים של סן אנטוניו בדאבל פיגרס וזה הרגיש כמו משחק של קבוצה מול אוסף שחקנים שמחכים לפלייאין.

קלעים מובילים:

• גולדן סטייט: נייט וויליאמס 18, ל.ג’יי קרייר ועומר יורטסבן 17
• סן אנטוניו: וומבניאמה 41 ו 18 ריבאונדים