40 שנה ל-"RUMBLE IN THE JUNGLE" / הגולש דור נחומי

הראמבל שבג'אנגל

השנה היא 1974. מובוטו ססה סקו, הדיקטטרור של זאיר, מנסה ליצור לשלטונו האכזרי תמיכה בינלאומית ולהביא את זאיר לשיח העולמי בתנאים שלו. באותו הזמן, בקצה השני של העולם, רודן אחר העונה לשם דון קינג, רוצה לעשות לעצמו שם כאמרגן אגרוף. שני האינטרסים של שני האינטרסנטים הללו הביאו לארוע ההסטורי, ""The rumble in the jungle, שמלבד כובבי תרבות ומוזיקה כג'יימס בראון ובי בי קינג עמדו במרכזו שניים אחרים: הפייבוריט הברור, אלוף העולם באגרוף למשקל כבד ג'ורג' פורמן, והאנדרדוג הטוען לכתר בשנית מוחמד עלי, שקיבלו 5 מליון דולר כל אחד מהקופה הריקה של זאיר.

קצת רקע: בשנת 1967 סירב אלוף העולם עלי, אז בן 25, להתגייס למלחמת וייטנאם מטעמי דת. בעקבות סירובו נלקח ממנו הרשיון להתאגרף ונגזל ממנו התואר, בו זכה סמוקינג ג'ו פרייז'ר. לאחר שלוש שנים זיכה בית המשפט העליון את עלי ורשיונו הוחזר לו, ולאחר מספר קרבות הגיע עלי ב 1971 למדיסון סקוור גארדן ל"קרב המאה" מול פרייז'ר כששניהם למעשה אלופים בלתי מנוצחים. עלי, לראשונה בקריירה, הפסיד את הקרב בנקודות ומאז יחל לקרב נוסף על התאור מול פרייז'ר, אלא שהאחרון הדהים את העולם כשהפסיד את התואר ל"ביג" ג'ורג' פורמן כשהוא נופל 6 פעמים בשני סיבובים בלבד, כך שעלי, אחרי מספר קרבות נוספים כולל קרב בו נקם בפרייז'ר, קיבל סוף סוף את ההזדמנות להחזיר את התואר לחיקו בגיל 30, מול פורמן הצעיר (23) והאימתני, מה שמביא אותנו ל 30 באוקטובר 1974, קינצ'סה, זאיר, 4:00 לפנות בוקר, כלומר פריים טיים בניו יורק.

לפני הקרב עלי היה אותו עלי שהעולם התרגל לראות: שחצן, בטוח בעצמו, לא מפסיק לדבר,ומשוכנע שפורמן, כמו סאני ליסטון, איטי, חזק, ותו לא. עלי גם טרח להזכיר שפורמן לא חווה סיבוב רביעי די הרבה זמן ושלא ממש שמע שופט סופר עד עשר, כיוון שנצחונותיו האחרונים היו טכניים (פרייז'ר נפל שש פעמים וקם שש פעמים), כינה את פורמן "המומיה" כעקיצה על האיטיות שלו והבטיח לרקוד סביבו בסגנון המוכר. הכל היה מוכן לקרב הגדול: פורמן הרציני והמפחיד מצד אחד, עלי המשעשע מצד שני, והשיער של דון קינג באמצע.

כניסתו של עלי לזירה לוותה בעידוד קולני מצד המקומיים, שכמו שאר העולם התאהבו באישיותו הממגנטת של עלי די מהר, בטח מול פורמן האנטיפט, שטרח לאחר אופנתית בנסיון לעצבן את עלי. אחרי נגינת ההמנונים, הוראות השופט, קריאות הקהל "עלי בומא יי" (עלי, הרוג אותו) וים של צעקות מפי עלי ובונדיני בראון (איש הפינה של עלי) לכיוון פורמן, הקרב התחיל.

 הסיבוב הראשון נראה בדיוק כמו שכולם חשבו: עלי רוקד, פורמן רודף, והרושם היה שהסיבוב צמוד, אבל פורמן עוד יתפוס את עלי עם ההוק הימני המפחיד שלו ויסגור עניין תוך סיבוב או שניים. מה שאף אחד לא ידע, כולל אנג'לו דנדי, מאמנו המיתולוגי של עלי, שעלי הבין את זה עוד לפניהם. פורמן התכונן היטב לריקודים של עלי וחתך אותו די מהר לרוחב הזירה, לא היה חסר הרבה כדי שנראה את פורמן מסיים עוד קרב במהרה.

 עלי הבין שהוא צריך תוכנית חלופית, ובו במקום, בקרב על התואר ששודר לרוב העולם, הוא מצא טקטיקה חלופית וחסרת תקדים שלימים כונתה "רופ אה דופ". החל מהסיבוב השני עלי נשען על החבלים הרפויים של הזירה, ונתן לג'ורג' להרביץ. ההגנה השתנתה משיטת הריקוד לספיגה חופשית בבטן והגנת ידיים על הראש תוך ניצול הרפיון של החבלים להסיט את הראש אחורה, כשמידי פעם הוא מגיב בקומבינציה של אגרופים, לרוב די מדוייקים, וכרגיל, לא מפסיק לדבר ולהקניט את פורמן.

גם בשידור ניתן היה לשמוע את אנשי הפינה של עלי זועקים "צא מהחבלים" כיוון שזה בדיוק מה שאסור לעשות מול מתאגרף חזק כפורמן, שבאגרוף אחד מדויק יכול להפיל כל מתאגרף בעולם. גם השדרנים, כולל פרייז'ר שישב ליד הזירה, חשבו בתחילה שעלי נפגע וסך הכל מנסה לשרוד ולנוח על החבלים, אבל לאחר הסיבוב השלישי כבר היה די ברור שעלי מנצל את יכולת ההגנה הסטטית שלו ואת עובדת היותו של פורמן צעיר ולא חכם במיוחד, כיוון שזה המשיך להכות אגרופים חסרי תועלת לידיו השומרות של עלי ולפלג גופו התחתון שספג את העונש בגבורה.

 בסיבוב הרביעי פורמן כבר התחיל להתעייף, הלחות והחום החלו להשפיע, הרגלים הפכו יציבות פחות, האגרופים נשלחו יותר ויותר לאויר במקום לעלי שהמשיך לשלוח קומבינציות מידי פעם ולהתגרות בפורמן: "זה הכי טוב שאתה יכול? אמרו לי שאתה חזק".

 הייתי ממשיך לתאר לכם סיבוב אחרי סיבוב, אבל מפה כבר כולם נראו די אותו הדבר: פורמן מעייף את עצמו כמו "דופ" ועלי שולט בתזוזת הקרב בזירה, מוצא את ההזדמנויות לשלוח קומבינציות שהחלו לנפח את פניו של פורמן, ולא מפסיק לדבר, לקהל, לפורמן, קורץ לשדרים שליד הזירה. ואז הגיע הסיבוב השמיני: בתחילה הוא נראה כמו הסיבובים שקדמו לו, פורמן מרביץ ועלי סופג, ומחזיר קומבינציות מידי פעם, עד שכ 20 שניות לפני סוף הסיבוב, ככשפורמן עוד ניסה לתקוף עלי השחיל ימנית חמקמקה שהובילה לקומבינציה שהורידה את פורמן התשוש לראשונה בחייו לקנבס, כשעלי, בתמונה שתיחרט לנצח, מוותר על האגרוף האחרון שבדרך לנפילה. כשהשופט אמר עשר פורמן עוד היה על הברכיים. ועלי היה שוב האלוף.

את המהומה שאחרי קצת קשה לתאר, הזירה התמלאה באוהדים רוקדים, השדרים השתוללו כאילו כאילו חזו בקסם, בונדיני בכה מהתרגשות, וכאילו כדי להעצים את החוויה החל לרדת מבול ששטף את חדרי ההלבשה. פורמן ירד כמעט בודד ומוכה הלם, לימים יספר שההפסד הזה הכניס אותו לדיכאון עמוק של למעלה מעשור. עלי לעומתו נשאר אותו עלי שהימם את העולם עשור קודם לכן מול סאני ליסטון: גאוותן, מצחיק, ומאוד, אבל מאוד אוהב להגיד "אמרתי לכם".

40 שנה עברו מאז, מובוטו השלים 31 שנות שליטה אכזרית בזאיר עד שהודח עקב תמיכתו ברצח העם של שבט הטוטסי; דון קינג הפך לאמרגן הידוע ביותר והעשיר ביותר בעולם והמשיך להרוס חיים של אנשים; ג'ורג' פורמן נהיה נחמד, עשה קאמבק וזכה שוב בכתר בגיל 45, מאז הוא בעיקר משווק את הדת שלו ואת הגריל שלו, והיום הוא מולטי מיליונר גדול.

ועלי? עלי המשיך להגן על תוארו ועל אמונותיו. הוא הפסיד את התואר לראשונה על הקנבס לליאון ספינקס האלמוני, ותוך כשבעה חודשים השיב אותו לחיקו בפעם השלישית, הישג חסר תקדים שרק לנוקס לואיס חזר עליו. ב 1981 פרש עלי סופית כשהוא מותיר בענף האגרוף ואקום גדול שנשאר שם עד שהגיע אחד מייק טייסון. אבל זה – אוהדי כדורסל יקרים –  זה כבר סיפור אחר.

וידיאו מצויין של הקרב במלואו:

עלי, באחד הראיונות המצחיקים ביותר. הוא היה ממש קומיקאי גדול. הפעם הוא מדבר על "לבנים" נגד "שחורים". נפלא,נפלא , נפלא, פשוט נפלא!!!

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. מנחם לס

    27 אוק 2014 05:21:04

    מאמר מצויין על קרב שאני זוכרו כאילו היה אתמול. אני זוכר ממש תמונות מהקרב, כי מוחמד עלי היה 'הגיבור' שלי, ומי שקרא את ספרי יודע למה: בשנת 1961 ושנת 1962 הייתי בלואיוויל כמה פעמים אצל חברי הטוב אייב כרמל, והתקשרתי לקסיוס קליי. זה היה מיד אחרי שהחליט להפוך למקצועני אחרי אולימפםיאדת רומא ב-1960 והוא שמח לדבר עם 'העתונאי מההולי לנד'. מאז הוא זכר אותי בכמה מסיבות עתונאים (אחרי שהצגתי את עצמי והזכרתי לו שאני הישראלי שהתקשר אליו) שהייתי בהן אחרי 4 מקרבותיו, ופעם אפילו במסיבת עתונאים הוא אמר לפני שענה לשאלתי ש-"זה החבר שלי מההולי לנד שם יש את הנשים היפות בעולם והגברים הכי חכמים כי הם אוכלים הרבה תמרים ושותים שמן זית".

  2. מנחם לס

    27 אוק 2014 06:09:33

    אם תסתכלו על כל הקרב תראו שפורמו=ן מחזיק את זרועותיו בצורה מאוזנת ועלי זרועותיו מורדות למטה. ככל שהקרב אורך יותר, זרועותיו של פורמן נעשות כבדות יותרק ויותר. הוא גם חבט בעלי אולי 250 בחטות לבטן שכנראה לא עשו נזק (לא עשו נזק!) ורק גרמו לזרועותיו של פורמן להרגיש כמו משקל טון כל אחת!

  3. מנחם לס

    27 אוק 2014 06:44:16

    אם תשימו לב על חבטת הנוק אאוט בסיבוב השמיני, תראו שהיא לא פגעה ישר בלסת אלא באה בכזה סיבוב שרק סובב לפורמן את הראש. ישנם הרבה מומחי אגרוף שלא מאמינים שהחבטה חיסלה את פורמן, אלא הוא היה כה סחוט ועייף שלא יכול היה להרים יותר את זרועותיו, והוא נפל 'שדוד', אך לא בהכרח נוק אאוט. הוא פשוט היה מחוסל לחלוטין.

  4. דובי

    27 אוק 2014 06:54:54

    מוחמד עלי הוא המלך. כמוהו לא היה ולא יהיה. כזה כישרון עם כזה חוש במה עשו אותו למה שהיה. הספורט חייב כאלה.
    מעניין איך הקשר של שחקן עם התקשורת מייצר את הדמות.
    פלה חיובי.
    מג'יק חיובי.
    מאראדונה שלילי.
    בירד זה מורכב.
    ג'ורדן. יא אללה ג'ורדן. איזה סופרסטאר. איך סלחו לו על הכל.
    אבל מוחמד עלי היה המלך. עם כל הגיל והפרקינסון הבנאדם נכנס רועד לזירה עם ארבעה פיליפינים שמחזיקים אותו, וכל הקהל משתחווה.

    1. נתן

      27 אוק 2014 09:26:43

      על מה היה צריך לסלוח לג'ורדן? במי הוא פגע יותר ממה שמקובל בתעשייה או בעולם העסקים בארה"ב?
      מוחמד עלי היה אדם עם עקרונות וייצג את הקהל שלו באומץ, אפילו היה מוכן ללכת לכלא בשביל העקרונות שלו, בגלל זה אוהבים אותו. הוא לא היה ספורטאי רגיל ולא בנאדם רגיל.

        2. נתן

          27 אוק 2014 19:18:02

          מהמר כפייתי זו בעיה שלו, חרא של בנאדם זה לא היה מעל לממוצע של כוכב נבא, ובקשר לחברים לקבוצה, תלוי את מי שואלים, לא היתה דעה גורפת עד כמה שידוע לי. כל החסרונות שציינת הם כלום לעומת דברים שמג'יק, בירד יואינג, בארקלי ואחרים עשו.
          מייקל נשאר בתחומים שלו והוא לגמרי חד מימדי, ספורטאי וזהו. אין מה להשוות בינו לבין מוחמד עלי בכלל, אבל זה נכון לכל הכדורסלנים שאני מכיר. אף אחד מהם לא סיכן קריירה מוצלחת כדי לעמוד על עקרונות.

    2. doriso

      27 אוק 2014 18:52:48

      אז ראשית: תודה על התגובות החמות.

      הערה קטנה ומהותית: "רודן אחר העונה לשם דון קינג", מנחם קצת ערך אותי משום מה, המילה במקור היא לא רודן אלא רוצח, וזוהי אבחנה מאוד חשובה בעיני (תשנה את זה חזרה, מנחם) קינג הוא רוצח שהואשם בשתי רציחות והורשע כדין באחת מהן, רק אחר כך הוא גם הפך לרודן…

      דובי: צריך לזכור שעלי היה שנוא על רוב האמריקאים (הלבנים מין הסתם) רוב הקריירה שלו ובעיקר בהתחלה, הם שנאו את השחצנות והפה הגדול, שלא לדבר על הפחד מאומת האיסלם.

      למי שמתכוון לראות את הקרב, ואני ממליץ בחום, כדאי לראות קודם את פרייזר – פורמן, רק כדי לקבל קונטקסט ולהבין איזה אנדרדוג עלי היה.

  8. אלעד אייל

    27 אוק 2014 10:09:20

    טור נפלא !
    לא טרחתי להציץ בשם הכותב כי הייתי משוכנע שזה מנחם כתב עד שראיתי בתגובה של דובי שזה דור.
    אתה מתאר את הקרב באופן חי ומאפשר לקורא לחוות את הקרב כאילו הוא היה שם.
    עלי באמת היה אחד ויחיד. גדולתו מתבטאת בין השאר ביכולתו לצאת ממצבים קשים כמו שתיארת בקרב הזה. יכולת האילתור שלו תוך כדי קרב מעידה על האינטליגנציה הגבוהה שלו והאמונה ביכולתו לצאת מנצח מכל מצב. כמה מבאס לראות אותו היום כמו שבר כלי למרות שהניצוץ בעיניים עדיין שם

  9. יניב

    27 אוק 2014 10:23:10

    בהחלט מאמר נפלא מצטרפים לכולם. אני רק מצטער שלא זכיתי לראות אותו בלייב ונאלצתי להסתפק במייק טייסון(שאפילו קמתי בשבילו כמה פעמיים בלילה בשביל לראות קרבות שלו שנגמרו עוד לפני שהתחילו

  11. Ori88

    27 אוק 2014 13:03:32

    מאמר נהדר, אבל הספורט הזה דופק את הראש יותר מכל ענפי הספורט.
    עלי הוא אגדה כאדם וכספורטאי.

    ציטוטים שלו (מתוך ויקיציטוט):
    ———————————-
    "אני מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה"
    "קשה להיות צנוע כשאתה עצום כמוני."
    "אני הגדול מכולם! אני הגדול מכולם!"
    "אין לי שום סיבה להרוג אף אחד בזירה, אלא אם כן זה מגיע לו."

    1. מנחם לס

      27 אוק 2014 16:42:03

      הציטוט "אני מרחף כדבורה…" הוא המפורסם ביותר שלו.
      אבל הציטוט –
      "I HAVE GOT NOTHIN' AGAINST THEM VIETCONGS" הוא שעשה את הרעש הגדול בעולם (ואולי אפילו תרם משהו ליציאת האמריקאים מוייטנאם)

      1. doriso

        27 אוק 2014 18:58:59

        דוק: הציטוט המדויק הוא:
        I ain't got no quarrel with them Viet Cong
        כלומר לא "אין לי שום דבר נגדם" אלא "אני לא בריב איתם".
        בהזדמנות הבאה אולי כדאי לכתוב איזה מאמר עליו ועל הווארד קוסל…

      2. עגל

        27 אוק 2014 22:29:56

        האמירה שלו בקשר לוייטקונג היא מקוממת בראייה אמריקאית של התקופה ההיא. כמו שישראלי יגיד שאין לו שום עסק להילחם עם האויבים שלנו (לא בדיוק זהה אבל יש דמיון).
        ועדיין אין מה להשוות את רמת המוסר והמחויבות החברתית של עלי מול ג'ורדן, שבאמת באמת בעולמו קיים רק דבר אחד – אני ואפסי עוד.

  15. ירון

    28 אוק 2014 01:40:46

    ראיתי במקרה את הקרב הזה ביוטיוב בשבוע שעבר.
    בכל הסיבובים, גם כשעלי היה במצב של מגננה, הוא שלח חבטות לראש של פורמן ולדעתי המאוד לא מקצועית היה בדרך לנצח את הקרב .

    טיפוס כמו עלי היה נשחט ונצלב ע"י הפוליטיקלי קורקט של היום. הפה הגדול שלו היה גורם לשנאה רבה כלפיו.

    ראיתי עוד סרט תעודי על אגרוף, על צ'אק וופנר (מומלץ!!!!), מתאגרף שלטענתו חלקים מהדמות של רוקי מבוססים על סיפור חייו (ושתובע את סילבסטר סטלון) ושבין היתר לחם בעלי והצליח להפיל אותו (אם כי עלי יותר מעד) ושרד 15 סיבובים איתו. וופנר מספר שלפני אחת ממסיבות העיתונאים לפני הקרב עלי ביקש מוופנר שיקרא לו "ניגר" כדי לעורר יותר עיניין בקרב. עלי היה איש ממולח, חלק גדול מהפטפוטים שלו היה כדי למשוך עיניין ולהכניס עוד כסף.

    https://www.youtube.com/watch?v=o_LD3vmL-w4

כתיבת תגובה

סגירת תפריט