אין מה לעשות, אולי עברתי לצפון קרולינה, אבל שרלוט רחוקה. רחוקה , רחוקה. 3 שעות נסיעה. שזה לא אותו דבר כמו שהיה עבורי הקריפטו או האינטואיט בלוס אנג׳לס. מה לעשות. הגעתי לכאן ברכבת ,אחזור מחר גם ברכבת (אותו זמן נסיעה, אבל אפשר לעבוד תוך כדי). מקווה שאגיע לעוד הרבה משחקים, אבל עם המרחק קשה להאמין שזה יהיה יותר מעוד פעם או פעמיים העונה.

הכניסה אמנם היתה קלה יחסית, אבל מסתבר שפינקו אותנו בווסט קואסט. כאן אין באמת אוכל פרט לעוגיות ופופקורן. אמנם אומרים שאתה אמור לקבל אוכל גם דרך האפליקציה, בכל דוכן, אבל זה לא עבד לי. אז אני רעב.

המושבים? חצי כוח. מצד אחד, די קרובים, בהחלט בשליש התחתון של המגרש שזה יפה. מצד שני, ממש מול הסל, ולא מהצד. כך שקשה יותר לראות. מה גם, שהכסאות מאד נמוכים (שזה לא הגיוני בכלל), מה שאומר שאצטרך קצת להרים את עצמי בשביל לראות את המשחק. בנוסף לכל האמור ,גם הוויי-פיי חלש עד בלתי קיים (תלוי בדקה הספציפית). אבל עם זה הגענו, ועם זה נילחם. כלומר, נעקוץ.

מה עוד? אנשים בשרלוט חביבים, זה כן. פחות תופסים מעצמם כמו באל.איי. (ובטח שבסן פרנסיסקו) וזה בהחלט נחמד. הגעתי לחימום זה או אחר, צילמתי את חאקז, הירו, ובצד של שארלוט ראיתי גם את לאמלו עם ווייף ביטר, וגם את הווייף ביטר אבל בלי ווייף ביטר., ועם שתי קבוצות בריאות אני מצפה למשחק טוב. בטח כשהקבוצה הביתית נמצאת בכושר פסיכי בחודשיים האחרונים. האולם בתפוסה טובה מאד (90 אחוז אולי, אולי אפילו יותר), אבל גם נראה קטן יחסית לאולמות שאני רגיל אליהם בקליפורניה, אבל אולי זה רק עניין של פרספקטיבה.

המשחק מתחיל, ומה שבאמת טוב, זה לראות את שרלוט בריאה. זה לא קרה הרבה בשנים האחרונות, אבל כשברנדון מילר, שנדמה שהעלה מסת שרירים לא מבוטלת בשנה האחרונה, וכמובן הסנסציה הרוקית קנופל משחק לצד למלו והקעקועים, בהחלט יש למה לצפות. אני אמנם די מחבב מוסרתית את ההיט, אבל היום אני בעד המקומיים. קנופל שנראה כמו השחקן כדורסל הכי לא שחקן כדורסל מאז סטוקטון, פותח היטב עם שתי שלשות ו 8 נקודות, ושרלוט ביתרון מינימלי. טוב מהצד השני, גם לראות את הירו, שפעם היה פוטנציאל להיות השחקן האהוב עליי בליגה, ומאז בעיקר נפצע. בסך הכל, רבע ראשון טוב ויש לי הברקה. עם כובע הראפרים, אקרא לאיש מהיום – באם אדביסי (והמבין יבין). וחוץ מזה, בהעדר קנופל, מילר משתלט על המשחק בסוף הרבע הראשון עם איזה 9 רצופות. שחקן, שחקן, האיש. באמת מזכיר סוג של פול ג׳ורג׳ מודרני ופחות מסומם. עם סוף הרבע הראשון, זאת דווקא מיאמי שמובילה, כי למרות שאף אחד באמת בלט בה, בצד השני נדמה ששיחק ורק שני שחקנים (מילר וקנופל), בעוד מיאמי הציגה ארסנל קצת יותר מגוון.

שרלוט מתחילה לשחק עם עוד קצת שחקנים, ברבע השני, ומיד מתוגמלת ביתרון קטן, אבל מילר (שנראה כמו שחקן של 6-10 לפחות, לא יודע מה כתוב לו בפרופיל השחקן), עדיין גדול מעל כולם, כשקנופל כבר יחסית הרבה זמן על הספסל בתמורה לכל מיני סיון ג׳יימס וג׳וש גרין. אגב, אמרתי קודם שבמיאמי אף אחד לא באמת בולט וזה נכון, חוץ מטיילר הירו, שכאמור ,ראיתי רק פעם אחת, במיאמי עצמה, נדמה לי בדצמבר 2022 . והנה, הוא נותן משחק גדול. הפציעות אנם גמרו לו את היכולת לשחק הרבה משחקנים, אבל בניגוד לאנשים אחרים שדעכו עם הפציעות (דרק רוז?) כשהוא כן מואיל בטובו לשחק, הוא עדיין מצוין. דיאבטה הוא שחקן הגנה טוב, באמת, אבל כשנותנים לאדביסי את הכדור במקומות הנכונים, הוא עדיין פשוט טוב יותר. ומיאמי עם 7-8 שחקנים מובילים באמת די מאוזנים, משווה את המחשק שוב, עם דקה לסיום המחצית.

וצריך לומר – נדמה ששרלוט משחקת או עם קנופל או עם מילר אבל כמעט ולא עם שניהם ביחד וחבל. נדמה לי שהם משלימים האחד את השני מצוין. מילר בתור תואם ג׳ורג׳ או דוראנט, וקנופל בתור תואם קליי תומפסון. חבל קצת, אבל זה לא משנה. המשחק צמוד וטוב בינתיים. מחצית ושרלוט ביתרון בן 3 נקודות. בשרלוט, מילר אדיר, קנופל היה בסדר בהתחלה, למלו נותן שלשה כל 5 דקות וזהו… במיאמי הרבה שחקנים טובים, כולל חיימה ״איניגו מוטויה״ חאקז, פלה ״תומאס אנקויסט״ לארסן. באם ״אדביסי, ובעיקר כאמור טיילר הגיבור.

צריך גם לומר, אטרקטיביות אישית היא חלק חשוב מאד מהמשחק. לאמלו (בוודאי, אולי השחקן הכי אטרקטיבי מאז סטף), והירו הם שניים מהשחקנים הכי אטרקטיביים בעולם ,וכיף לראות אותם. מה גם שאין כאן שחקן שלא משחק משחק אסתטי. הנדנדנה בכל מקרה, נשארת גם ברבע השלישי, והמשחק הצמוד ממשיך לו להיצמד וזה יפה לראות. אבל מצד שני, טוב לי שעברת לצפון קרולינה. כי לא רק ששרלוט נראית כמו קבוצה חביבה מאד השנה – באם היא תמשיך עם הכוכבים שלה, ובאם הם ימשיכו להיות בריאים, היא עשויה עוד להיות ממש טובה בשנים הקרובות. בכל מקרה, רבע נוסף מסתיים, ועדיין צמוד. גם הפעם, שרלוט מובילה וגם הפעם זה ממש בקצת עם שלוש נקודות יתרון. משחק, משחק.

מה שיפה כאן, זה שבניגוד למשחקים במקומות אחרים, בהם קבוצות עם קהל ברור (נגיד, בוסטון. הווריורס בלוס אנג׳לס. הלייקרס בסן פרנסיסקו) הן לפעמים עם יתרון קהל. לא נראה לי שזה יקרה בשרלוט. שרלוט ,זה שרלוט. אפשר לחשוב מה עוד יש לאשים כאן? את הפנת׳רס?? וזה לא שהקהל כל כך רועש. אבל עדיין, זה נחמד לראות קהל שהוא באופם מובהק בעד הקבוצה המארחת. לא דבר מובן מאליו בכלל בנ.ב.א.

הירו במשחק גדול, הוא השחקן הראשון שמגיע ל 30 נקודות, וגם נותן שוב את היתרון למיאמי במשחק בו ההובלה מתחלפת לא מעט. אב ל בצה השני, גם קנופל, גם מילר וגם בול משחקים ביחד

טוב, יכול להיות שדיברתי מוקדם מדי, כן יש אוהדים בקהל למיאמי, וההאסל – שלא לומר כמה סלים של אדביסי עושים להם את זה. איכשהו מיאמי מגיעה ליתרון בן 7 נקודות עם 6 דקות לסיום המשחק, ולפחות חלק מהקהל בעד ההתפתחות הזאת..

את גרנט ווליאמס אני זוכר מהימים בבוסטון, בהם הוא היה הנודניק שקולע שלשות בדיוק כשהקבוצה השניה רוצה לרוץ ,והוא עושה את זה גם בשארלוט, שזה מאד נחמד. אבל עם חמש דקות לסיום, ויתרון קל לאורחת, צריך לומר שמדובר במשחק שייגמר כנראה רק בשניות האחרונות והמכריעות. מי ינצח? נדמה לי שזה תלוי בברנדון מילר. בול זה נחמד, קנופל זה ממש נחמד אבל הוא תלוי באסיסטים, ברנדון מילר תלוי בעצמו. הירו שלשה, קנופל שלשה, מיאמי ביתרון 6 עם שלוש וחצי דקות לסיום

ריבאנד התקפה ונקודת ראשונות של דרו סמית׳ מעלות את ההיט ליתרון.בן 7 עם דקה ורבע לסיום. קנופל עם עוד שלשה (סליחה, אבל האיש הוא אוטומט כשהוא מקבל את הכדור לקליעה) ,מצמצם. משחק קרוב. אבל למיאמי יש לכאורה יתרון ברור בדקת הסיום, והכדור אצלה עם יתרון 4 ו 20 שניות לסיום.

צריך לומר משהו – למלו הוא באמת שחקן נהדר, אבל כשהוא לא במרכז העניינים הוא רכז לא משהו. ולמרות שקנופל כן קיבל היום כדורים למקום שהוא רצה, קשה לומר שלמלו ניהל את המשחק כמו שהוא היה צריך ויכול. ובגלל זה מיאמי שזכתה למשחק גדול מיותר מדי שחקנים ניצחה.

והאמת? קצת חבל

.בכל מקרה, מיאמי מנצחת 120-128. הירו מוביל עם כמעט טריפל דאבל 33, 9 ו-9. אדביו עם 24 ו 12 ריב׳, חאקז 21, מיצ׳ל עם 13 ו 7 אס׳, לארסון עם 11 וחליל וור עם 10.

בשרלוט, קנופל עם 6 שלשות ו 27 נקודות. מילר עם 22 ו 13 ריב׳, בול עם 21, קובי וויט עם 13, גרנט ווליאמס ומיילס ברידג׳ס עם 12 כ״א, ודיאבטה הוסיף 14 כדורים חוזרים.