1983, פרנסיס פורד קופולה מביים את נערי הכרך, שורת כוכבים לעתיד מופיעה בסרט הזה, ביניהם טום קרוז בתפקיד משנה. איש לא היה מהמר ב83, שדווקא קרוז יהיה היחיד מהסרט הזה, שגם בגיל 63 עדיין יהיה כוכב על, ובכלל, יהפוך לאחד השחקנים הטובים בכל הזמנים בהיסטוריה של הוליווד. עוד יותר מפתיע שקרוז הפך להיות המודל לאלפא דוג המושלם, למרות שהוא בקושי מטר שבעים ובטופ גאן, היה צריך לנעול נעליים שיגביהו אותו כדי שלא יראו שקלי מקגיליס גבוהה ממנו. לקרוז על הנייר אין את מה שאמור להפוך להיות על זמני, מה שכן יש לו זה את המשהו באישיות שהיה לגדולים בהיסטוריה של הספורט, ואין טעם לנסות אפילו להגדיר את זה במדויק.
מה רוצה לומר, כשבוחרים בדראפט, הג'י אמ'ס מסתכלים על הסטטיסטיקות ועל הנתונים הפיזיים, גובה, מהירות וניתור, נגיד. מסתכלים ובסוף יוצאת רשימת מועמדים ובדראפט אין כמעט הפתעות, מה שהיה במוק זה פחות או יותר מה שיהיה ברשמי, בטח בלוטארי.
הבעיה הגדולה שפעם אחרי פעם דופקת קבוצות, הג'י אם לא משתמש באינטואיציה, אותה אינטואיציה שגרמה לרד אורבך לבחור את לארי בירד, למרות ב78, אינדיאנה סטייט של בירד בכלל לא השתתפה בטורניר סיום העונה של הקולג'ים, גם שנה לפני זה לא קרה, בירד הוביל אותם לגמר רק בעונתו האחרונה, אחרי שכבר נבחר בדראפט. עוד דבר, בירד פרש משתי מכללות לפני שהגיע לאינדיאנה סטייט, אינדיאנה של בובי נייט ונורתווד, מכללה קטנה ולא רלוונטית.
כל סקאוט היום, היה רושם על בירד, לא להתקרב, אין לו מנטליות בשביל ארגון גדול, ברגע שזה ארגון גדול הוא לא עומד בלחץ. אבל אורבך זה אורבך, ויש לו אינטואיציה, והוא ראה אצל בירד את ניצוץ הווינריות והמנהיגות והביא לכדורסל את אחד הגדולים שהיו, שלישי רק לג'ורדן ומג'יק.
ואם כבר אורבך, אחד מבוגריו, דני איינג', היה צריך לבחור בשביל הסלטיקס בדראפט 2017, מרקל פולץ היה ראשון במוק, לא ברור למה, אבל היה. פולץ נבחר ראשון, אחריו לונזו בול, שלעולם תישאל השאלה, מה היה בוחר איינג' אם בול היה פנוי בבחירה השלישית, ואז הגיע התור של איינג' לבחור, טייטום לא עשה טורניר יוצא דופן, ודיוק הופתעה בסיבוב השני, ודיארון פוקס מקנטקי היה פנוי, וגם ג'וש ג'קסון מקנזס היה פנוי. איינג' ידע על מה צריך באמת להסתכל, הוא ראה את האישיות של טייטום, ושושלת חדשה התחילה.
אי אפשר שלא להזכיר את הפאשלה המפורסמת מכולם, איך ג'ק רמזי בא לפני הדראפט לבובי נייט ומתייעץ את מי לבחור, וכשנייט אומר לו ג'ורדן, אז רמזי אומר שהוא צריך סנטר, ומסרב להשתכנע גם כשנייט המלאון אומר לו שיבחר בג'ורדן וישים אותו סנטר. רק לחשוב איך היתה נראית פורטלנד עם ג'ורדן וקלייד דרקסלר באותה קבוצה, ובכל מקרה, אם לא ג'ורדן, אז בארקלי היה פנוי, וגם סם פרקינס היה הרבה יותר איכותי מבואי, ולאותה פורטלנד היה חסר גם עמדה 4. ג'ורדן ודרקסלר יחד עם מייקל תומפסון, מדהים.
ועכשיו מגיעים לדראפט שהיה השנה, ועוד פעם דני איינג' במוקד. בשבוע שלפני הדראפט הסתבר שאייס ביילי לא הגיע לאימוני מבחן בקבוצות, מיד הדיבור בפודקאסטים היה להתרחק כמו מאש לא להתקרב, אין לו אישיות, בלאגן מיותר. מעניין שאף אחד לא ראה את האישיות הבעייתית של ג'ה מוראנט. ככה או ככה, דני איינג' סירב ללכת עם העדר ובחר בביילי, ולפני שנתיים פגע בול עם קיונטה ג'ורג', ועכשיו יש לו קבוצה שצריכה עוד דראפט אחד והיא חוזרת לפלייאוף.
ומול הבחירה בביילי יש את קופר פלאג, שגם פה באתר כבר היה מי שכינה אותו קופר באסט. כבר שבועיים שהוא פצוע, וכשהוא משחק, רוב הנקודות שלו נקלעות ברבע אחד, כלומר הוא יודע איך לבנות סטטיסטיקה איכותית, ודאלאס לא בתמונת הפלייאין, למרות שיש שם קבוצה לא רעה, ופלאג היה אמור לשדרג אותה לפחות לפלייאין, וזה לא קורה. פלאג לא עושה שום דבר שלא רואים בסטטיסטיקה, אין לו אישיות של כוכב, אחרי כל הטבעה סתמית הוא עושה פרצופים, ולמי שלא שם לא, הוא גם לא פעם מסתכל לספסל של היריבה במבט מתגרה, חסר אישיות לחלוטין. הוא לא ג'ה מוראנט אבל הוא גם לא שחקן היסטורי כמו שמנסים לעשות ממנו.