עדכון פציעה של סטף קרי

לכל מי שנכנס רק בשביל לדעת מתי חוזר המלך – אז הנה השורה התחתונה.
סטף התחיל את תהליך החזרה והתאמן כדי לבדוק איך הברך מגיבה. אחרי ה"ניסוי" הוא דיווח על כאבים ונפיחות 😬. ה־MRI לא הראה נזק מבני, וזה החדשות הטובות. החדשות הפחות טובות? אחרי שיחה עם הפיזיותרפיסט של הקבוצה (שנמצא כרגע במילאנו לעקוב אחרי הבן שלו שמשחק הוקי עבור נבחרת ארה״ב), הוחלט לתת לברך עוד 10 ימי מנוחה לפני הערכה מחדש.

Warriors' Stephen Curry will be re-evaluated in 10 days due to his persistent right knee injury, sources tell me and @anthonyVslater. He has been sidelined since Jan. 30 and will miss at least five more games. https://t.co/9qnnIbfUGm

— Shams Charania (@ShamsCharania) February 20, 2026

בתרגום חופשי: כנראה שלפחות עוד שבועיים בלי סטף על הפרקט. וזה קריטי, כי בלעדיו הקבוצה מאבדת לא רק נקודות – אלא זהות. בנוסף, רשמית, סטף לא יהיה זכאי לשום תואר אישי העונה בגלל שלא יעמוד ברף 65 המשחקים. עונה שהתחילה בתקוות חמישייה ראשונה או שניה ומסתיימת ב־“load management כפוי” 🏥.

חוזרים לשגרה

בכנות? פגרת האולסטאר לא יכלה להגיע מוקדם יותר. עונה מתסכלת, גל פציעות, אנרגיה נמוכה – כולם הרגישו את זה במסדרונות. מי שעובד סביב הקבוצה חיכה לחופש. חלקם כי זה פשוט חופש, וחלקם – כמוני – כי לפעמים אתה צריך להתרחק כדי לזכור למה אתה אוהב את זה מלכתחילה.

לפני שנתיים לא הייתה פה תחושת “ברוך שפטרנו”. השבוע? לגמרי כן. במיוחד אחרי ההפסד המעצבן ל־סן אנטוניו ספרס – משחק שבו כל מטאטא שלנו קלע, הם היו מתחת ל־25% משלוש, ועדיין איכשהו מצאנו דרך להפסיד. אם זה לא סיכום עונה, אני לא יודע מה כן 🤦‍♂️.

יחסינו לאן

היציאה לפגרה פתחה מחדש את השאלה הגדולה: לאן הולכת העונה הזו?
אני חוזר על זה הרבה – ה־NBA מענישה בינוניות. אם אתה טוב – אתה מקבל כסף, חשיפה, ושחקנים רוצים לבוא. אם אתה רע – אתה מקבל בחירות דראפט גבוהות. אבל אם אתה מקום 8, עובר פלייאין ב-2 משחקים, עושה חמישה משחקי פלייאוף מול אוקלהומה ומסיים עם בחירה 18? נתקעת באמצע. וזה המקום הכי מעפן להיות בו.

עד סוף העונה ל־גולדן סטייט ווריורס יש 27 משחקים, 12 מהם מול קבוצות טנקינג. על הנייר – אפשר להישאר עם הראש מעל המים. אולי אפילו לרוץ אם סטף וקריסטוף יהיו בריאים. מקום 6–7 לא דמיוני בלו״ז הזה.

סטף, קר וההנהלה אומרים שהם רוצים רק דבר אחד – לתת לעצמם סיכוי. וכשאתה בזירה 🥊, לפעמים אגרוף אחד מדויק משנה הכול. ואם זה מה שסטף רוצה – מי אנחנו שנגיד לא? ריצת פלייאוף גם נותנת לצעירים דקות אמיתיות של לחץ. וזה שווה זהב.

אבלללל….

המציאות פחות רומנטית. אם מתוך ה־27 משחקים סטף ישחק בערך 20 – וזה תרחיש אופטימי – אז בשבעת המשחקים שבלעדיו, רק שניים מול טנקינג. יש סיכוי לא קטן שעד שיחזור הקבוצה כבר תהיה מתחת ל־.500.

אז למה לא לחשוב קדימה? אם הדראפט עמוק ואפשר למצוא כישרונות גם במקומות 12–16, אולי עדיף לצבור נכס אמיתי לקיץ במקום לנסות להציל עונה שהתקרה שלה נמוכה.

יש יתרונות ברורים:
הצעירים מקבלים דקות, לומדים מטעויות, מתפתחים בלי חרב על הצוואר. אין לחץ על פוזינגס להקריב את הגוף, ואולי זה גם יקל על מו״מ עתידי.

תחשבו על שנה הבאה: סטף, ג׳ימי שחוזר בינואר, דריימונד שמרים אופציה, פוזינגס, הורפורד, מלטון. זו אליפות? כנראה שלא. זו קבוצה שיכולה לתת לעצמה סיכוי אמיתי? בהחלט כן.

והכי חשוב – זו קבוצה שחסרה מהלך אחד נכון כדי להפוך לקונטנדרית. מהלך שמנסים כבר ארבע שנים. אולי הפעם זה יתחבר. קצת מזל בכדורי הפינג פונג 🎱, בחירה בטופ 10–12, שילוב עם חוזה נגמר – וגמישות. ב־CBA החדש זה כל המשחק. לא סתם הווריורס היו עמוק במירוץ על יאניס אנטטוקומפו.

סקר

אני אגב ב team tannking – חושב שצריך לבנות את העונה הבאה כבר מעכשיו.

קצת חופש

ובין כל זה – היה גם אוויר לנשימה. סופ״ש ארוך במרכז קליפורניה. עצרנו ב־Gilroy – בירת השום של ארה״ב. כן, אכלתי גלידת שום. כן, זה קיים. לא, זה לא טעים. מומלץ רק אם אתם מתכננים להילחם בערפדים 🧄🧛‍♂️.

יום אחרי זה המשכנו ל־Santa Barbara. עיר מהממת. עננים נמוכים, ירוק של אחרי חורף, וייב של עיירת גולשים בהוואי. קליפורניה יודעת להיראות כמו גלויה.

ואז – Solvang. אחד הדברים שאני הכי אוהב בארה״ב זה שהמהגרים בונים לעצמם חתיכת בית רחוק מהבית. אם זה צ’יינה טאון ב־San Francisco, ג׳פן טאון שמרגיש כמו פסטיבל אביב בכל ביקור, איטליה הקטנה עם פיצריה שהתגעגעתי אליה אפילו כשהייתי ברומא 🇮🇹 – אבל עיר דנית שלמה? עם מוזיאון ויקינגים, תחנות רוח וקינוחים סקנדינביים? זה כבר רמה אחרת.

לרוב כשיוצאים מסן פרנסיסקו אנחנו מגיעים לכרמים שם כיף לעשות טעימות יין עם נופים ומזג אוויר מצוין, הפעם עשינו טעימות שמן זית. קונספט מדהים!

לפעמים צריך קצת מרחק מהכדורסל כדי לזכור למה אנחנו אוהבים את המשחק הזה מלכתחילה. 🏀

הרכבים

מהלך המשחק

יש לציין שיש נוכחות נכבדת של הקהל הניו אינגלנדי באולם. וזה מורגש במיוחד כשהאולם לא מלא במיוחד

רבע ראשון

פתיחה יחסית אופטימית של גולדן סטייט ווריורס. לכמה דקות זה אפילו נראה כאילו בוסטון סלטיקס עדיין בשדה התעופה, עוד עם מצב טיסה מהפגרה ✈️. הכדור זז, הזריקות נכנסות, ויש תחושה שאולי – אולי – זה ערב שבו הדברים מסתדרים.

אבל כמו לא מעט פעמים העונה, זה התהפך מהר. המזל של הזהובים התחלף באיבודי כדור רכים מדי, מהסוג שמרגיש כאילו פשוט ויתרת על פוזשן. בצד השני, הזריקות הקשות של בוסטון הפכו לחדירות פשוטות לסל. פתאום זה כבר לא היה משחק של "מי חם יותר", אלא של מי יותר מוכשר.

אל הורפורד, שהיה כמעט נקודת האור היחידה של גולדן סטייט לפני הפגרה, מתקשה מאוד מול האקסית שלו. כלום לא הלך, וההשפעה שלו הרבה יותר שקטה ממה שהקבוצה צריכה.

מה שהשאיר את הווריורס איכשהו בתמונה זה הקליעה מבחוץ – 8 מ־17 לשלוש, 47%. שתי שלשות לסיום הרבע נתנו קצת אוויר, כשהאחרונה – על הבאזר של וויל ריצ'רד – לפחות סגרה את הרבע עם טעם סביר בפה 🔔🏀.

תוצאה: 32-36 לבוסטון

רבע שני

הרבע נפתח בשאגה של הקהל המקומי – בעיקר אלה שלובשים ירוק ☘️ – כשכרוז האולם מכריז שלראשונה מזה המון שנים עולה לשחק במדי גולדן סטייט ווריורס שחקן מעל 7 פוט: קריסטאפס פורזינגיס.

פתאום זו הגנה אחרת. גבוה שנשאר מאחור, שומר על הטבעת, לא רץ באוטומט לרוטציות על הקשת. התוצאה? בוסטון מהססת להיכנס לצבע, אבל מקבלת שלוש שלשות פנויות לגמרי – ושלושתן צוללות פנימה 🎯. בצד השני? ברדק. איבודים, זריקות רעות, והמשחק מתחיל לברוח מהר מאוד.

ומי שבאמת נראה דומיננטי בצבע היה דווקא ניקולה ווצ'ביץ', שהעלה את בוסטון סלטיקס ליתרון 19. פסק זמן שני בפחות מחמש דקות – וזה כבר סימן אזהרה מהבהב.

ואז רגע שאני משפשף עיניים כדי לוודא שאני לא מדמיין: סטיב קר עם שני גבוהים אמיתיים יחד – פורזינגיס ו־אל הורפורד – שניהם מול האקסית שוויתרה עליהם כדי לפנות תקרת שכר. יש בזה משהו כמעט פיוטי.

פורזינגיס שם את הסל הראשון שלו בשלומיאליות חיננית מכדור שנמסר אליו רע, כאילו אף אחד לידו לא שיחק עם מישהו בגובה כזה מעולם. איכשהו הכדור חוזר אליו והוא מטביע בקלילות. אחר כך שלשת סוף שעון מחצי פינה – וגם אותה הוא קובר.

אבל משם זה היה מופע של קבוצה אחת בלבד. בוסטון יורדת למחצית עם 74 נקודות, 12 מ־26 מחוץ לקשת (46%), בעוד גולדן סטייט מתקררת ל־11 מ־30 ו־37%. כשאתה סופג ככה משלוש – שום הרכב גבוה לא יציל אותך.

תוצאה: 51-74 לסלטיקס

מחצית שניה

המשך המשחק הוא גארבג׳ טיים אחד גדול, אני התקפלתי כשראיתי את בראון עובר את דריימונד גרין כאילו הוא קונוס. ברבע הרביעי הייתה ריצה קטנה שאולי משאירה קצת תקווה לקראת המשחק הבא, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

ניפגש בראשון חברים.

סיום בצ׳ייס: 110-121 לסלטיקס

מצטיינים

אצל בוסטון:

ג׳יילן בראון סיים עם 23 נק׳ ב 10-18 מהשדה ולמרות 0-3 מחוץ לקשת הוא תרם עוד 13 אסיסטים ו-15 ריבאונדים מה שהציל לי קצת את הפנטזי לפחות

פיצ׳רד עם 26 נקודות ב10-18 מהשדה ו 6-11 מחוץ לקשת

אצל גולדן סטייט:

מלטון עם 18 ב 7-13 מהשדה, גי וריצ׳רד עם 17 כ״א

סיכום

מי שהיה צריך להשתכנע שהמירוץ לתחתית הרבה יותר נכון עבור הקבוצה כרגע קיבל את הערב, וזה שאני כותב את המילים האלו כבר באמצע הרבע השני במהלך הרוייו השני לאותו מהלך, מסביר בדיוק למה זה המהלך הנכון לדעתי. מוזמנים להצביע בסקר ולספר לי בתגובות מה הייתם רוצים לראות את גולדן סטייט עושה עד סוף העונה.