בדרך כלל כשאני בדרך לצ’ייס סנטר אני מדליק את תחנת הספורט המקומית כדי להיכנס לאווירת המשחק, אבל היום הרדיו סיפק פתיחה שלא חלמתי עליה. אנתוני סלייטר חשף שבתקופת המתיחות בין ג’ונתן קומינגה לגולדן סטייט — רגע לפני שהעבירו אותו לאטלנטה — הקבוצה זימנה אותו לשיחת בירור לא רק על כך שפספס אירוע קבוצתי, אלא גם כדי לטפל ב”שערורייה” שמישהו מהסביבה שלו לקח יותר מדי אוכל מחדר האוכל של המועדון. כן, כאילו זו סוגיה אסטרטגית שדורשת ישיבת הנהלה דחופה.

קומינגה לא נשאר חייב והגיב בפוסט עמוס אמוג’ים על הטענות שהוא “אכל יותר מדי”, כאילו מדובר בכותרת צהובה מרכילות בסופרמרקט. ברדיו כבר ניתחו את האוכל שהכתבים מקבלים (השידור רדיו היה מהצ׳ייס אז כבר בדרך ידעתי שהתפריט לא יהיה משהו הערב). לבלאגן ב-X הצטרף באדי הילד — מי אם לא הוא — שהמשיך לעקוץ את ג’ימי, בעוד סטף, בתפקיד המבוגר האחראי, ניסה להרגיע ועודד את קומינגה “לעלות ולהצליח” – go be great!.

ומהצד השני של הפרקט? וומבניאמה מגיע אחרי המחצית הטובה בקריירה שלו ונראה לגמרי בתוך הזרימה שלו. בשלב הזה, עדיף פשוט לתת למצלמה לעשות את העבודה.

הרכבים

מהלך המשחק

רבע ראשון

תוכנית המשחק של גולדן סטייט הייתה ברורה מהרגע הראשון: להרחיק את הכדור מוומבניאמה כמה שאפשר, להציב עליו את הכוח של דריימונד גרין כדי להוריד לו את היעילות, ובמקביל לרווח את המשחק מחוץ לקשת. ובפתיחה זה באמת עבד לא רע. הרגע הסמלי הגיע כשדריימונד קבר שלשה ישר בפרצוף של וומבי כאילו הוא סטף — והקהל בצ׳ייס התפוצץ.

עד שוומבי ירד לנוח, הווריורס כבר הובילו ב-9, ביצעו אפס עבירות ולא לקחו אפילו פסק זמן אחד. ואם מוזס מודי — שבאמת קולע מצוין משלוש מאז דצמבר — לא היה מחטיא פעמיים כשהוא פנוי לגמרי, הגג בצ׳ייס כבר היה עף לשמיים.

דווקא הדקות בלי וומבי התחילו טוב יותר עבור סן אנטוניו, אבל מהר מאוד המשחק חזר לשליטה של גולדן סטייט. מבחן העין אומר שזה בעיקר בזכות ההגנה והקצב שהם כפו (גם אם אין לי נתון מדויק לגבות את זה). כמעט כל הלוחמים נראו מחוברים, בזמן שהספרס נראו קצת עייפים ומוכנים לפגרת האולסטאר. מי שהחזיק אותם בעניינים היה דיארון פוקס — כבר בדו-ספרתי ברבע הראשון, ונראה הרבה יותר טוב מהיכולת האנמית מול ממפיס לפני יומיים.

תוצאה: 31-38 גולדן סטייט

רבע שני

הרבע השני נפתח כשקונטין פוסט עולה לצד דריימונד גרין כדי לחלוק את משימת השמירה על וומבניאמה — אבל זה לא החזיק הרבה זמן: פוסט ספג שתי עבירות מהירות, וב-10:33 לגולדן סטייט כבר היו ארבע עבירות קבוצתיות אחרי דאבל-טים של גרין ופוסט על וומבי ששלח אותו לקו. רגע מוזר הגיע קודם לכן כשמלטון קלע סל עצמי בניסיון למנוע ריבאונד התקפה של הספרס, אבל כיפר מיד בצד השני עם סל משלו.

בגדול, שיטת המשחק דווקא נטתה לטובת סן אנטוניו — הם ניצלו את האתלטיות והצעירות כדי לחדור לצבע, וכשגולדן סטייט נאלצה לצופף בגלל וומבי, הקלעים של הספרס קיבלו מבטים פנויים לשלוש. הבעיה שלהם הייתה האחוזים: 26% בלבד מחוץ לקשת, בזמן שגולדן סטייט בשיא כבר הייתה על 42%, מה שהסביר את היתרון של 12 לווריורס. עד סוף הרבע גולדן סטייט התקררה ל-37.5%, והספרס הבינו שהם חייבים בעיקר לתקוף את הצבע.

דקה וחצי לסיום הגיע רגע הגנתי גדול — שלשה של גארי פייטון השני, ואז בלוק מרשים במתפרצת בצד השני, כמעט “לברון בגמר”, רק בחצי הגודל.

הרבע היה אמור להיגמר שוב ביתרון 7 לגולדן סטייט, אבל טעות רוקי קלאסית של ג׳י — עבירה על שלשה בשנייה האחרונה — שלחה את וסל לשלוש זריקות, והוא סגר את הרבע מהקו בלי להחטיא.

תוצאה: 63-67 גולדן סטייט

הנה סיכום מהודק וחד של הרבע השלישי ששומר על הטון והקריאה שלך, אבל מסדר את הדברים בצורה זורמת וברורה יותר:

רציתי כבר למחוק את השורות על היתרון הבטוח — אבל היה מאוחר מדי: פוקס קלע על הבאזר והשווה, ואנחנו נכנסים לרבע הרביעי כאילו הכול התחיל מחדש.

הרבע השלישי נפתח מושלם מבחינת גולדן סטייט — ריצת 9–0 בפחות מדקה וחצי, והכול מחוץ לקשת. בפסק הזמן נדמה שמיץ׳ הזכיר לוומבניאמה שהוא באמת גבוה, וזה עבד לפוזשן אחד בלבד: הוא חזר פנימה והשיג נקודות, אבל מהר מאוד חזר לשחק בעיקר מבחוץ, בזמן שהגארדים של הספרס הם אלו שתוקפים את הטבעת.

כבר במחצית היה ברור שיש שני תסריטים לערב הזה — או שהאחוזים לשלוש של סן אנטוניו יתיישרו והמשחק ייטה לטובתם, או שאם זה יימשך ככה, היתרון של המארחת רק יגדל. באמצע הרבע זה נראה כמו האפשרות השנייה: הספרס ירדו ל-22.5% מחוץ לקשת מול 41.5% של הווריורס, והיתרון טיפס לשיא של 16.

ואז יצאתי חגית המנאחסת — גולדן סטייט חזרו זחוחים מפסק הזמן, וקֶלדון ג׳ונסון העניש אותם עם ריצת 7–0 אישית ועוד סל רך של הרפר בסוף. שוב ראינו את אותה תופעה: הווריורס מתקשים דווקא כשהם משחקים דקות בלי וומבי על הפרקט.

תוצאה: 94-94

רבע רביעי

הנה סיכום מהודק וזורם של הרבע הרביעי, עם אותו טון שלך אבל מסודר יותר לקריאה:

הרבע נפתח רע לגולדן סטייט — פודז׳מסקי עושה “פודז׳מסקי”, הריסון בארנס עם יורו קטלני, וקֶלדון ג׳ונסון שוב מגיע לקו אחרי איבוד של סנטוס. התחושה הייתה מוכרת מדי: ברגעי ההכרעה הכול מתפרק. האחוזים לשלוש חזרו למקום “נורמלי” (35%), אבל המאמץ המצוין של הלוחמים עד עכשיו נראה בדרך להיזרק לפח. הקהל מתעורר, הקבוצה עם הגב לקיר.

דריימונד מחרף נפשו ומצליח לכפות תוקף על וומבניאמה — אבל השופטים שורקים דווקא נגדו. קר עורך צ׳אלנג׳, אך השופטים מוצאים זווית דקה של הישענות, והווריורס נשארים עם פסק זמן אחד בלבד ובלי צ׳אלנג׳ כשנותרו עוד עשר דקות. פתאום זה כבר לא משחק — זה טיפוס על הר בגודל של וומבי. ערב הקליעה הרע של הספרס יצר אשליה, אבל וומבי קולע שלשה ומעלה אותם ליתרון 10, והכול חוזר לקרקע המציאות.

במשך דקות ארוכות המשחק מתנדנד סביב 10 הפרש: כל ריצה קטנה של גולדן סטייט מקבלת תשובה מידית מהספרס. הדקות בלי וומבי היו הזדמנות זהב — וגולדן סטייט פשוט פספסו אותה עם זריקות קשות ואיירבולים מביכים.

ועדיין, קשה להבין את סן אנטוניו: למה וומבי הולך לסטפ-בק שלוש כשגרין קופץ עליו והוא יכול לצעוד עד הטבעת? ולמה סטפון קאסל הוא זה שהולך לפוטבק? השיטה שלהם מרגישה מבולגנת גם כשהיא עובדת.

גולדן סטייט עוד התקרבו עד שבע הפרש בדקה וחצי האחרונות — אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

תוצאה: 113-126 לספרס

פוקס סיים עם 27 נקודות ב 11-16 מהשדה ו 3-5 מחוץ לקשת ו-8 אסיסטים

וומבי עם 27 ב8-17 מהשדה ו 2-9 מחוץ לקשת ו-9 ריבאונדים

ג׳ונסון היה זה שהטה את הכף הערב וסיים עם 21 נקודות ב8-13 מהשדה ו 2-6 מחוץ לקשת

מהצד השני היו אלו מודי גרין ומלטון עם 17 ופודג׳מסקי עם 16