ממפיס גריזליס @ גולדן סטייט ווריורס – היום שאחרי אירוח הסופרבול / שחר שרון

היום שאחרי הסופרבול

יש משהו כמעט אוניברסלי ביום שני שאחרי הסופרבול: ארה״ב מתעוררת עם האנגאובר ספורטיבי, קפה קר, וחלום רחוק על עוד יום חופש. אבל הפעם זה היה אקסטרא – כי “הביי” לבש חליפה חדשה ואירח את המסיבה הכי גדולה באמריקה.

שדה התעופה המקומי לא ראה כזו מסיבת פיג׳מות (PJ=Private Jet) מאז… טוב, כנראה שמאז ומתמיד. הסלבריטאים הסתובבו בעיר כאילו זה קואצ’לה מאולתר, והיו אירועים בכל קצבות הביי. אנחנו הלכנו לtailgating שזה מסיבה/מנגל בחניון.

זאת הייתה מסיבה מאורגן של איזה סליבריטאי אוכל שמוכר ברחבי ארה״ב מערוץ האוכל והוא יליד המקום. באופן מפתיע כמות הדברים שהיו שם בחינם הייתה בהחלט מכובדת אך כמות התורים שם שברה אותי די מהר. בכל זאת אם אני רוצה צ׳יפס אני מעדיף לשלם 10 דולר ולא לעמוד עם ילדה בוכה 45 דקות בתור.

כולל קרדי בי שנתנה הופעה חיה במסעדת בשרים ארגנטינאית – אותה אחת שרק לפני כמה חודשים גררתי אליה חבר מהארץ עם קרייב רציני לסטייק. אם הוא היה יודע שהמקום יהפוך לבמה של קרדי בי, הוא כנראה היה מזמין עוד אנטרקוט.

ובזמן שכל אמריקה מתווכחת אם באד באני הציל או קבר את מופע המחצית, אני ישבתי וראיתי משחק פוטבול שהצדיק סוף-סוף את השם “כדורגל”: בעיטות, בעיטות ועוד בעיטות. כדורגל אמיתי – רק בלי דריבלים, בלי מסי, ועם הרבה יותר קסדות. החצי הראשון של ההופעה עוד ממש טוב לטעמי (כי לפחות הכרתי את השירים), והתפאורה שמספרת את הסיפור של פורטו ריקו היה משהו שממש אהבתי. אבל בהמשך היתה מוזיקת סלסה שאני פחות מכיר או מתחבר וגם הביצוע של ליידי גאגא ל die with a smile היה חמוד אך לא הצלחתי להתחבר אליו בכלל.

בכל מקרה אני חופר לכם על הסופרבול בעיקר בכדי לדחות את הבלתי נמנע: לדבר על הטרייד דדליין של הווריורס.

כי בואו נהיה כנים – כבר נאמר הכול. הנהלה שמצליחה להיות גם שאפתנית וגם חסרת תכנית באותו זמן, קבוצה שבורה מפציעות, ועונה שנראית יותר כמו ניסוי חברתי מאשר פרויקט ספורטיבי. במקרה הטוב הם יפסידו מספיק כדי לזחול ל-10 האחרונות של הליגה; במקרה הרע – הם יעשו פלייאין ינצחו פתאום בפוקס ויגיעו לסדרה שבה אוקלהומה או מי שזאת לא תהיה תבוא לכאן עם מטאטא מעליב. מצד שני עדיף אולי פלייאוף עלוב מאשר לקבל בחירה גבוה בדראפט ואז להתאכזב שוב שבמקום טרייד הם מפתחים עוד איזה פרויקט קמינגה עלוב שלא יקבל דקות בשיטה של סטיב קרר.

הצ’ייס סנטר הערב? מת. לא “רגוע” – מת.
הגעתי חצי שעה לפני המשחק, חיפשתי חימום, חיפשתי אנרגיה, חיפשתי משהו — ולא ראיתי אפילו שחקן אחד של גולדן סטייט על הפרקט. בממפיס לפחות היה קייל אנדרסון שעבד על הזריקה שלו, אבל אם זה הדבר הכי מעניין שקורה על המגרש – אל תתפלאו שהיציעים מלאים בקרחות כמו מטוס מלא גברים בדרך לטורקיה.

בדרך כלל כשהשחקנים עולים לפרקט, הקהל משתגע, המוזיקה דופקת, ויש התרגשות של השחקנים. הערב? כמה שחקנים יצאו מהמנהרה באדישות, ומעט מדי אוהדים טרחו בכלל למחוא כפיים. זה לא “יום אחרי הסופרבול” — זה יום אחרי שהאמונה בקבוצה הלכה לישון.

אז מה זה?
• אפקט היום שאחרי הסופרבול?
• גל הפציעות?
• או פשוט אובדן עניין בקבוצה שהצליחה להפוך את בחירה 2 של 2020 ואת בחירות 7 ו-14 של 2021… לקריסטאפס פורזינגיס, מוזס מודי ושתי בחירות סיבוב שני?

זו לא סתם טעות בניהול נכסים. זו הקרבה מודעת של שנות שיא של סטף קרי – השחקן הכי גדול בתולדות המועדון, שעדיין בכושר מפחיד וכמובן קולע כאילו הוא בן 25 – רק כי ההנהלה “לא מאמינה בו מספיק”.

ואם הם לא מאמינים בו, למה שאני אאמין בהם? זה כנראה מה שהאוהדים שואלים את עצמם כשהם רואים שמחירי הכרטיסים עדיין גבוהים באופן מפתיע. אני מאמין שכבר בקרוב נראה גם את זה בקוסקו המקומי בביי.

בשלב מסוים שאלתי את עצמי למה בכלל באתי. ואז נזכרתי: היום זה דרבי הספנסרים.
אז יאללה פאט. מזל טוב על החוזה!
ויאללה נורת’ווסטרן — אשתי למדה שם, ואני חייב לפחות ניצחון אחד הערב.

הרכבים

מהלך המשחק

רבע ראשון

המירוץ לתחתית החל, שתי הקבוצות לא משחקות נהדר אך דווקא זאת ממפיס שנראית יותר מאורגן, ומשחקת את הכדורסל היותר נכון. האתלטיות שלהם ביחד עם תנועה של הכדור מצד לצד העלתה אותם די מהר ליתרון דו ספרתי 17-7 בקצת פחות מ5 דקות של כדורסל.

נראה שסטיב קר אמר לחבר׳ה שלו קדימה אנחנו צריכים להתחיל לשחק ומהצד השני ליסאלו אמר לחבר׳ה שלו ״אתם חייבים להפסיק להיות טובים כל כך אנחנו מפסידים את המצ׳אפ הזה״.

אז גולדן סטייט חזרו יפה למשחק ללא הגנות ממש כשהרבע מסתיים עם סל בבאזר של פודג׳מסקי שהיה נראה שלכדו אותו יפה אבל ההגנה החליטה להרפות ממנו בבקבוק למרות שהיו עליו שלושה שומרים.

תוצאה: שיוויון 32

רבע שני

יש משחקים שכיף לראות בגלל קבוצות — ויש משחקים שכיף לראות בגלל שחקנים ספציפיים. זה כמובן מהסוג השני, כי הקבוצות עצמן לא ממש נותנות סיבה להתלהב.

אבל ג׳אבון סמול? הוא עושה לגמרי מה שהוא רוצה להגנה של גולדן סטייט. יש לו כוח מתפרץ מטורף, והוא מגיע בכדרור עד הטבעת כמעט מתי שבא לו — כאילו ההגנה שם יותר כהמלצה מאשר כחובה. אז אולי למשחק הזה אין באמת חשיבות בטבלה, אבל האווירה מרגישה לגמרי סאמר ליג: באים לראות פרוספקטים עושים קסמים. אצלי זה היה ספנסר בהתחלה — ועכשיו זה סמול.

וכשאני שואל את עצמי למה הוא לא מקבל יותר קרדיט, אני מקבל תשובה בהתקפה שאחרי: הבן אדם קונוס בהגנה. ספנסר לוקח אותו לסל כאילו הוא עמוד אימון. אבל היי — אתמול ראינו מספיק הגנות בסופרבול, היום באנו לראות התקפות. אז מבחינתי זה בסדר גמור. 🙂

המשחק ממשיך להיות צמוד עד הדקות האחרונות של הרבע. ממפיס מצליחה קצת לברוח, פודג׳מסקי מפספס את ה־“2 במחיר 1” — אבל כבר לא נשאר יותר בין השעונים. סקוטי פיפן ג’וניור מוריד את השעון עד הסוף, ואז ב־0.0001 שניות לבאזר מגיעה עבירה מטופשת של סנטוס ושולחת את ג׳יילן וולס לקו. וולס, רגוע לחלוטין, מעלה את ממפיס שוב ליתרון 10 — הגדול במשחק עד כה.

ואז, עם 2.9 שניות לסיום הרבע, מגיע הרגע הכי “NFL” של הערב: מסירת קוורטרבק של הורפורד למוזס מודי — מסירה שבמהלך אחד עשתה יותר מכל מה שהפטריוטס עשו בשלושה רבעים אתמול. מודי בא לתפוס… ו־pass interference. השופטים בודקים את זה ארוכות, ובסוף קובעים: כדור מהצד.

תרגיל חוץ, מודי משתחרר לשלוש — ושוב עבירה עליו. כמה עבירות מטופשות אפשר לעשות בשלוש שניות? כנראה הרבה. מודי הולך לקו, וקולע 2 מ־3.

תוצאת מחצית: 57-65 לדובים.

רבע שלישי

אז מה קיבלנו לקראת הרבע שינעל את המשחק, קצת קרבות חפיר עם הליכה מרובה לקו, קרב רגעי בין דריימונד גרין לבין קייל אנדרסון שהאחרון מחא לו כפיים ליד הפנים אחרי ששם עליו סל קשה והשני הגיב לו עם שלשה בפרצוף. ואיך לא, הפיגור הגדול ביותר במשחק של הזהובים שהיה 11 ואז וויל ריצ׳רד שם רגל לkcp כשהוא מסיים זריקה מחוץ לקשת והוא שם גם 2 מ3. לאחר מכן ראיתי 4 איבודי כדור רצופים שמסתיים בעוד סל ונראה שאנחנו בדרך חזרה הביתה מוקדם מהצפוי גם בערב שבו הקבוצה השניה היא מהחלשות בליגה.

תוצאה: 85-98

רבע רביעי

קר החליט שהגיע הזמן לנסות משהו חדש, ומכניס את הסנטר שהיה עד לא מזמן הסנטר הפותח שלו קווין פוסט, לדקות ראשונות במשחק. בינתיים הוא מסביר לנו דרך הרגליים שלו למה הוא לא רואה יותר דקות. ההגנה שלו הפכה מאחת המשובחות להגנה רכה, ג׳יג׳י ג׳קסון עושה עליו מה שהוא רוצה ולכן הוא גם לא נשאר להרבה. החלטתי שהמשחק לא מצליח לעניין אותי אז עזבתי את יציע העיתונות והחלטתי ללכת להתפלח הכי קרוב שאני מצליח. אז ככל שהצלחתי להתקרב כך גם גולדן סטייט התקרבה בחזרה אל ממפיס (או שלהפך). בכל מקרה לאט לאט ובעיקר בזכות הדוד אל שהיה המבוגר האחראי הערב, גולדן סטייט חזרה לאט לאט למשחק וב-2 דקות לסיום התוצאה היא 112-113 לממפיס. משם היה רק סל אחד שהגיע לאחר מלא כדורי ביניים ומשחק חפירות אך בסוף גי סנטוס הצליח להשתלט בצבע על מסירה מהורפורד וסיים עם סל ניצחון. לאחר מכן ממפיס מנסה לעלות שוב ליתרון ולהחזיר לעצמה את המשחק שהיא שלטה בו לאורכו.