הגנה, בואו נדבר על הגנה. הצד הפחות סקסי של המשחק. הצד שכל צופה נ.ב.א רנדומלי, או חובב יורוליג מתנשא, יצהיר עליו בפה מלא: "אין בנ.ב.א הגנה". אני, בתור סנגור מושבע של הליגה הטובה בעולם, נלחם בטענה הזאת כאילו אני רון ארטסט באולם בדטרויט.

ההתקפה היום נמצאת בשיא של כל הזמנים, ורואים את זה בכל הנתונים. המרחק הממוצע של הזריקה בליגה התרחק בלמעלה ממטר וחצי מהסל מאז תחילת שנות ה-2000. המשחק היום הרבה יותר מרווח ("ספייסינג"), מה שמקשה על ההגנות להחזיק מעמד מול הוורסטיליות האדירה. אפשר לראות את זה במספר הנקודות למשחק, או למשל, בנתון אחוזי השדה המשוקללים (True Shooting %) שמודד יעילות התקפית בצורה הוליסטית, ומשקלל גם את הערך המוסף של השלשות והדיוק מהקו.

הגרפים לא משקרים: העלייה במדד היעילות היא עקבית וחדה. אם פעם שחקנים כמו כריס מאלין (הרבה אחרי הדרים טים), או בריאן קרדינל, הובילו את הליגה ביעילות כשהם בקושי מגרדים מספר דו-ספרתי של נקודות, היום המובילים הם הסופרסטארים שקולעים הכי הרבה. היעילות הזו לא מעידה על הגנה פגומה, אלא על התקפה ואיכויות שלא מפסיקות להתחדד.

אבל באנו לדבר על הגנה, אז מכאן והלאה נתמקד בצד האפל, הסיזיפי והפחות מוערך. נהוג להגיד שהיום "התקפה מביאה אליפויות" – הרי הת'אנדר שולטים בליגה עם היכולת שלSGA, הווריורס של KD וקרי בנו שושלת על קליעה, ויש שיגידו שהשחקן הכי טוב בעולם כיום הוא בכלל נטל הגנתי (אציין שהוא סרבי כדי למנוע בלבול).

כדי לבדוק אם זה נכון, בחנתי את 25 האלופות האחרונות (מהמאה ה-21) דרך שני המדדים המרכזיים: Offensive Rating  (מספר הנקודות שהקבוצה קולעת לכל 100 החזקות כדור) ו-Defensive Rating (מספר הנקודות שהיא סופגת לכל 100 החזקות כדור). השימוש בנתונים האלה קריטי כי הוא מנטרל את "קצב המשחק", ומראה כמה הקבוצה באמת יעילה בכל פעם שהכדור אצלה, או אצל היריבה.

התוצאות הפתיעו אפילו אותי – הדירוג ההגנתי הממוצע של האלופות היה טוב בדרגה אחת שלמה מהדירוג ההתקפי שלהן. בהסתכלות על החציון, התמונה מתבהרת עוד יותר: בעוד שהחציון ההתקפי של האלופות עומד על מקום 5 בליגה, החציון ההגנתי עומד על מקום 3. המשמעות פשוטה: המתאם בין יכולת הגנתית גבוהה לבין זכייה באליפות הוא חזק יותר מהמתאם ההתקפי.

אז אחרי ההקדמה הזו, הגיע הזמן להלל ולקלל. בכתבה הזו נצלול לשחקני ההגנה הטובים ביותר והגרועים ביותר בליגה, וברשותכם – אחזק הכל עם "נתונים של חנונים". את השחקנים בחרתי על פי "מבחן העין", וחיזקתי באמצעות מכלול הנתונים הנמצאים ברשותנו.

נתחיל עם הבשורות הרעות – שני שחקני פנים ושני שחקנים שנמצאים בעיקר בפרימטר, והם:

לוקה דונצ'יץ': "חיסכון באנרגיה" כדרך חיים

על היכולת ההתקפית שלו אין חולק, והדבר האחרון שאני רוצה זה להצדיק את הטרייד ההוא של ניקו האריסון. אבל יש גבול: לוקה הוא הרבה מעבר לנטל הגנתי – נראה שזה פשוט לא מעניין אותו. הדאטה מראה שלוקה מדורג במקום לפני האחרון בליגה גם במרחק הגנתי (רק 100 מטר של ריצה הגנתית פר דקת משחק), וגם במהירות הממוצעת שלו בהגנה (5.5 קמ"ש בלבד). מי שהצליח לראות משחק שלם של הלייקרס השנה לא יופתע; כאשר כל השחקנים שסובבים אותו בדירוגים נולדו לפני שנות ה-90. גם כמות האיבודים שלו למשחק, שמובילה את הליגה, לא עוזרת למספרי ההגנה – לוקה מדורג במקום הראשון במספר הנקודות במתפרצות שהקבוצה שלו סופגת כשהוא על המגרש.

אבל הנה נתון מטורף באמת: שחקנים עליהם לוקה שומר עוברים אותו ב-41% מהמקרים (מה שנקרא בעגה המקצועית  
(Blow-By). Blow-By מוגדר בדרייב שהחודר עובר את המגן עם שתי הכתפיים לכיוון הסל (נתון מ-ALLNBA Podcast). גם כאן לוקה בטופ השלילי של הליגה. אפילו ג'יימס הארדן שומר קצת יותר טוב, ונותן "רק" ל-40% לעבור אותו. כשמסתכלים על הנזק, זה נהיה גרוע יותר: כל "בלואו ביי" כזה מול לוקה שווה ליריבה1.23  נקודות לפוזשן, לעומת 0.98 אצל הארדן. זה אולי אומר משהו על העדיפות של זובאץ' וקוואי כקו הגנה שני על פני אייטון והאצ'ימורה, אבל זה בעיקר מגדיל את הנזק במעברים הקלילים שלוקה מאפשר (נכון לדצמבר 25', עבור שחקנים שהגנו על לפחות 100 חדירות). וחשוב לזכור – השחקנים עליהם לוקה שומר בדר"כ הם לא העפרונות הכי מחודדים בקבוצה. תחת השחקנים שלוקה שמר עליהם הכי הרבה העונה נמצא שמות כמו ג'יילן וולס, הרב ג'ונס, קריס דאן וחברנו האוקראיני צבי מכאיילוק.

לוקה גם "זוכה" להיות במקום ה-42 מתוך 50 (שמשחקים מעל 32 דק') בכמות הנקודות שהקבוצה סופגת כשהוא על המגרש – 118.3 נקודות ל-100 פוזשנים כמעט כל מי שסביבו ברשימה נמצא בקבוצות הגרועות בליגה, חוץ מיוצא דופן אחד… השחקן הבא ברשימה.

ג'יילן ברונסון: המושיע של ניו יורק (רק בצד אחד)

יקיר העיר, שחקן התקפה יעיל שהחזיר את הרלוונטיות לניקס. אבל כנראה שברונסון חיכה שתום ת'יבודו ילך כדי שהוא יוכל להפסיק לעשות הגנה לחלוטין. כשברונסון על המגרש, הניקס סופגים מעל 120 נקודות ל-100 פוזשנים, הנתון הגרוע ביותר לשחקן בקבוצת פלייאוף. מה שיותר קריטי? הניקס סופגים 10 נקודות פחות בממוצע כשהוא נח.

ברונסון מדורג באחוזון ה-5 בליגה מלמטה בכל מדדי ההגנה הקלאסיים: חטיפות, חסימות ודיפלקשנס. והנה הנתון שמחזק את חוסר האקטיביות שלו: שחקנים שהוא שומר עליהם קולעים ב-5% יותר מהממוצע שלהם כשהם מולו. זה מציב את ברונסון במקום ה-70 מתוך 72 השחקנים שזורקים עליהם הכי הרבה בליגה (מעל 12 זריקות למשחק). מתחתיו תמצאו רק שחקני קבוצות תחתית כמו קיונטה ג'ורג' או נואה קלאוני. אגב, לוקה לא מאכזב ומגרד אותו מהמקום ה-63 בדירוג הזה. וגם, אצל ברונסון, או.ג'י אננובי ומיקל ברידג'ס מקבלים את המשימות הקשות, בעוד שברונסון לרוב שומר על האופציה השלישית-רביעית, כך שלמעשה שחקנים כמו אנתוני בלאק, ריאן רולינס וג'מאל שיד נראים כוכבים כשברונסון לידם.

ניקולה ווצ'ביץ': השטיח האדום של עיר הרוחות

אי אפשר לדבר על הגנת צבע רעועה בלי להזכיר את ווצ'ביץ'. אם יוקיץ' הוא "רוח רפאים", ווצ'ביץ' הוא פשוט השטיח האדום של הבולס. הוא אמנם מפלצת ריבאונד וסקורר מאוד מחונן, אבל בצד השני? הוא הסיבה המרכזית לכך ששיקגו היא אחת מהקבוצות הגרועות בליגה בהגנה (מדורגת 25 מתוך 30 ברייטינג הגנתי).

המספרים הישירים מראים עד כמה הוא "מזמין" את היריב לטבעת:  כשהוא על המגרש, ה-Defensive Rating של שיקגו צונח ל-120 נקודות ל-100 פוזשנים. מה קורה כשהוא יוצא? הבולס סופגים 6 נקודות פחות, זה אומר שגם עם הספסל הלא-מרשים של שיקגו, הם עדיין שומרים טוב יותר מאשר עם הסנטר הפותח שלהם. הנתון מחמיר כאשר מסתכלים על הדקות שלו בלי בוזליס או סמית, היחידים בבולס שיכולים להרתיע שחקנים מלהיכנס לסל בחופשיות – ב-300 דק' בהן ווצ' שיחק בלעדיהם, הקבוצה ממול חוגגת עם כ-125 נקודות ל-100 פוזשנים.

הנתון הכי מרשיע הוא ה-On/Off והיעילות של היריב – שחקנים שחודרים מולו משפרים את אחוזי הקליעה שלהם בכ-2% מעל הממוצע העונתי שלהם. ווצ'ביץ' פשוט לא מרתיע אף אחד. מתוך כל הגבוהים בליגה ווצ' מאפשר את האחוז קליעה הגבוה ביותר בצבע (לפחות 5 זריקות כשהוא מגן); הוא חוסם בממוצע פעם כל שני משחקים (מהנמוכים בליגה לסנטר במשרה מלאה); הוא לא יוצא לשלשות (מדורג באחוזון ה-20 במרחק הגנתי), ולא מצליח להגן על הטבעת. ולכן הקבוצות הנגדיות מנצלות את זה, והוא מוביל את הליגה במספר פוזשנים בהם הוא מגן על פיק אנד רול במשחק, ואין פלא, כי 57%  מהם מסתיימים בסל עבור ההתקפה.

ב-455 פוזשנים בהם שמר על גארדים ווצ' מאפשר להם לקלוע 59 נקודות ל-100 פוזשנים (משחק, להזכיר, כולל 99-108 פוזשנים בממוצע). בקיצור, ווצ' הוא "סנטר של פעם" בליגה שזזה מהר מדי בשבילו.

ניקולה יוקיץ': חולם על סוסים במקום להגן

אחרי כמה שנים שבהן "ויתרנו" ליוקיץ' על המחדלים ההגנתיים, בזכות היותו שחקן ההתקפה היעיל ביותר של המילניום הנוכחי (ואני פתוח לשיח של "אי-פעם"), נראה שהשנה המגמה ההגנתית חזרה אחורה – ובגדול. אם בעבר ראינו סימני עלייה במאמץ, העונה יוקיץ' נראה לעיתים קרובות כמו רוח רפאים כששחקני התקפה חודרים לצבע.

כשצוללים למספרים, התמונה הופכת למדאיגה: יוקיץ', יחד עם חברו למדינות הבלקן ניקולה ווצ'ביץ', מאיישים באופן קבוע את התחתית בליגה בכל הנוגע להגנה על הטבעת. המדד המרכזי שחושף את הבלוף הוא ה Total Rim Points Saved  – בעוד שסנטר אמור להיות ה"ביטוח" של הקבוצה, יוקיץ' נמצא בגרעון עמוק. לא רק שהוא לא חוסך נקודות, הוא למעשה "מעניק" ליריב נקודות בונוס בכל פעם שהוא השומר הקרוב ביותר בטבעת (מקום אחרון בליגה בכמות קליעות שנספגות עליו כשהוא השומר הראשי).

להלן גרף הנקודות שנחסכו ל-100 פוזשנים (Pts Saved/100): אומדן של כמות הנקודות ששחקן "חסך" בהגנה בכל 100 פוזשנים בהשוואה לשחקן ממוצע. המדד מחושב על בסיס אחוזי הקליעה של היריב מול אותו מגן ביחס לאחוזים הצפויים (Expected) , Min 700 Minutes for a player , 2025-26 Season

נסביר מה זה אחוז שדה צפוי – אחוזי הקליעה שהיינו "מצפים" שייכנסו בזריקה מסוימת, בהתבסס על הממוצע ההיסטורי של הליגה מזריקות דומות. איך המחשב קובע מה "צפוי"? הוא משקלל אלפי זריקות דומות לפי שלושה פרמטרים עיקריים:

מרחק מהסל: זריקה מהטבעת "צפויה" להיכנס באחוז גבוה בהרבה מזריקה מחצי מגרש.

מרחק המגן הקרוב: זריקה חופשית (Wide Open) צפויה להיכנס באחוז גבוה יותר מזריקה עם יד בפנים.

סוג הזריקה: האם זה לייאפ, Catch and Shoot, Pull up וכל שאר סוגי הקליעה

נחזור לג'וקר – בדומה לווצ'ביץ', גארדים בליגה לא חוששים מהמפגש איתו בלשון המעטה. הם צדים אותו בחילופים אקטיביים, וקולעים עליו כ-50 נקודות ל-100 פוזשנים (במדגם של מעל 200 פוזשנים). גם שחקני הכנף חוגגים עליו בחילופים עם 34 נקודות ב-54% מהשדה. כשמדובר בשחקן שמכסה הכי מעט שטח בליגה, וגם עושה זאת במהירות הנמוכה ביותר, (דומה מאוד ללוקה דונצ'יץ'), אפשר להבין למה מובילי הכדור של היריבה מרגישים שהם בלונה פארק.

המספרים הופכים למפחידים באמת כשמסתכלים על ה-ROI הקבוצתי, ללא "תעודת הביטוח" שלו, ארון גורדון. דנבר סופגת כ-120 נקודות למשחק כשיוקיץ' משחק בלי גורדון, והקבוצה הנגדית מגיעה ליעילות התקפית מפלצתית של 60% (TS).

בניגוד לצ'ט ווומבי שמשמשים כחומה אנושית ומורידים את היריבים מתחת ל-50% בטבעת, יוקיץ' מאפשר להם לסיים ב-67%. אם נערב קצת מונחים פיננסיים: הולמגרן הוא נכס שמייצר רווח נקי בהגנה, בעוד יוקיץ' הוא חוב תופח שחייב לייצר תפוקה התקפית היסטורית רק כדי לאזן את הספרים. ברגע שההתקפה קצת מגמגמת, או שגורדון לא שם כדי לכסות על החור בטבעת, המודל ההגנתי של דנבר פשוט פושט רגל. המזל של דנבר כרגע שיוקיץ' לא רק מכסה את הריבית והקרן אלא משאיר מספיק מזומנים כדי גם 'לחלק דיווידנדים'.

בפוסט הבא נדבר על הצד המואר של ההגנה – השחקנים שעושים את זה נכון. אשמח לשמוע מי לדעתכם חייב להיכלל ברשימת השומרים שאנתח. רמז עבה  – ברוני ג'יימס הוא לא אחד מהם.