שבוע היריבויות ממשיך, והלילה נקבל חמישה משחקים של יריבויות היסטוריות, עכשוויות וגם אחד שהיריבות ללא ממש קיימת בו.

19:00 שארלוט הורנטס (28:17) – וושינגטון וויזארדס (33:10)

באיזה דליקטס פינקו אותנו בשעת ערב מוקדמת, אם מגדירים דליקטס כבורקס תפוחי אדמה בסוף יום על מגש חלוד במאפיה זולה. האמת שמדובר כאן על יריבות ארוכת שנים על בחירה גבוהה יותר בדראפט:

מה היריבות? הצמידות בדראפט? מי בוחרת גרוע יותר? ואם נצלול יותר עמוק לדראפטים – מי השאירה על הלוח שחקנים טובים יותר? מי כבר בחרה טוב אבל לא ידעה לשמור על הבחירה שהלך ופרח במקום אחר (דני אבדיה, פי ג'יי וושינגטון). שתי הקבוצות חיות זו לצד זו כבר שנים ארוכות בתחתית המזרח והן חברות קבועות שם, לרוב במפגשים ביניהן כל אחת מעדיפה שרעותה תנצח וככה גם היריבות הזאת נראית.

בוושינגטון ייעדרו באגלי, קוליבאלי, איי ג'יי גונסון,, ווקצ'ביץ', וויטמור וגם טריי יאנג, כשמידלטון בספק (מתי מוציאים אותו משם); בשארלוט פחות חיסורים – פלאמלי וסימפסון בחוץ, קלאקברנר ומילר ככל הנראה ישחקו.

הימור: אמצע העונה אבל עבור שתיהן היא כבר גמורה, רוסטרים של ג'י ליג, שעה מוקדמת, שארלוט פחות גרועה ותנצח ב-15.

הימור מוגזם: משחק נטול הגנות, 310 נק' משותפות עם כמה דקות שזה נראה כמו קרקס או אולסטאר בפיליפינים.

22:00 פילידלפיה סבנטי-סיקסרס (19:24) – ניו יורק ניקס (18:26)

למי ששרד את הסנאף מהמשחק הקודם, מחכה חתיכת בונבון שגם הולם לשבוע היריבויות, במשחק שהיריבות בו היא מעבר לכדורסל ומעבר לספורט בכלל בין אולי שתי הערים עם הכי הרבה גאווה עירונית בחוף המזרחי. יריבות עתיקה שמשתרעת על פני כל ענפי הספורט (החבר'ה הנהדרים מהפוטבול באתר יוכלו להסביר טוב ממני על השנאה התהומית בין הפילידלפיה איגלס לניו יורק ג'איינטס, שרק שנאה אחת גוברת עליהן – זו המשותפת לדאלאס קאובויס), וגם ברמת הכדורסל יש כאן שתיים מהקבוצות הוותיקות בליגה, עם שנים של יריבויות עזות וקרבות נהדרים. וכל היריבות העזה היא למרות שהסיקסרס חייבים לניקס את השחקן הגדול בתולדות המועדון – אחד ג'וליוס ארווינג, בעל תואר דוקטור באווירונאוטיקה אנושית.

בקצרה – דוקטור ג'יי כיכב בניו יורק נטס ב-ABA, וכשליגת ה-ABA התאחדה עם ה-NBA, הניקס הציבו תנאי לכניסה של הנטס לליגה בתשלום קנס על "הפגיעה הטריטוריאלית" שיספגו הניקס. על מנת לשלם את אותו הקנס, הנטס נאלצו להעביר את הדוקטור לפילי (אחרי שהניקס דחו את ההצעה של הנטס לקבל את הדוקטור במקום הקנס – מאז ומעולם הניקס הצטיינו בקבלת החלטות שערורייתית), והשאר – היסטוריה.

אצל הניקס קא"ט בספק למשחק, כאשר אצל פילי אמביד וג'ורג' בספק קל וכנראה ישחקו.

הימור: קשה קשה, אבל נלך כאן דווקא עם קבוצת החוץ, ניקס ב-4.

הימור מוגזם: גרשון יבוסלה יפציע מול האקסית עם 20 ו-10 ונתהה כולנו איפה ולמה מייק בראון החביא אותו חצי עונה ואיך בכלל אפשר להחביא טוסיק כזה על הספסל.

00:30 – מינסוטה טימברוולבס (18:27) – גולדן סטייט ווריורס (21:25)

השנה היא 1995, גולדן סטייט בדיוק סיימו (עוד) עונה רעה וכך גם מינסוטה. בהתאם החזיקה הקבוצה נציגת קליפורניה בבחירה הראשונה בדראפט ונציגת מדינת 10,000 האגמים אחזו בבחירה החמישית. גולדן סטייט בוחרים את ג'ו סמית, האיש בעל השם הגנרי ביותר שסיים עונת סופמור עוצמתית במרילנד. כמה דקות אחר כך, בבחירה החמישית מהמרת מינסוטה על תיכוניסט בשם קווין גארנט, שהוביל את הפרנצ'ייז לתקופה הטובה ביותר שלו עד זו הנוכחית, עם גמר מערב ו-MVP בשנת 2004. אבל בניגוד לכל מהלך הקריירה של שניהם, הסיפור הוא דווקא סמית' (שהחזיק בשיא של משחק ב-12 קבוצות NBA, עד שבא סמית' אחר – איש סמית' – ששבר את השיא עם 13 קבוצות שלבש את מדיהן).

חצי עונה לפני תום חוזה הרוקי שלו, הועבר סמית' – שהיה אז עדיין סחורה די חמה – בטרייד לפילי. בקיץ 98', רגע לפני השביתה הגדולה, השחקן החופשי סמית' היה אחד המלפפונים המעניינים בשוק ומינסוטה עם הכוכב בהתהוות גארנט ביקשה לבנות קבוצת צמרת אימתנית איתו. אממה, סמית' היה זכאי לחוזה שמן שביחד עם החוזה של גארנט (שגם היו סביבו שערוריות), שלא היה מאפשר לטימברוולבס להתחזק ביתר העמדות. במקום, סמית' שוכנע על ידי הוולבס לחתום על שלושה חוזים קצרים, פחות מ-3 מיליון דולר בסך הכל, כל אחד מהם לשנה, כדי שהוולבס יוכלו להתחזק בלי לעבור יותר מדי את התקרה. בתמורה, הובטח לסמית' כי בתום חוזים אלו, הוא יוחתם על חוזה ענק לזמנו של 86 מיל' ל-4. כמובן שכל המהלך הזה היה לא חוקי וכשהסידור התגלה – דייויד סטרן הטיל עונש קשה על מינסוטה וסמית': ביטול החוזים הקצרים של סמית' וגם ביטול "זכויות הבירד" שלו, שהיו במרכז העסקה המפוקפקת; גלן טיילור בעלי מינסוטה הורחק מכל פעילות הכדורסל של המועדון וקווין מקהייל הוצא לחל"ת, אבל העונש הקשה ביותר חיכה בהמשך – סטרן שלל ממינסוטה לא פחות מ-5 בחירות סיבוב ראשון (2001-2005). אגב, בדראפט 2009 המצב היה הפוך – מינסוטה היא זו שהחזיקה בבחירות הגבוהות יותר, אותן ניצלה לבחירה בריקי רוביו (בחירה 5) וג'וני פלין (בחירה 6), כשמיד אח"כ בחרה גולדן סטייט באחד, סטף קרי.

סת' קרי שוב בחוץ וכך גם קומינגה (שצריך הגדרה של DNP – I don't wanna be here); אצל הוולבס רק שאנון בחוץ

הימור: בניגוד לעשור האחרון אך כן בדומה לתקופת גארנט וסמית', מיניסוטה טובה יותר ותנצח ב-13 את קשישי הווריורס ויתר השאריות.

הימור מוגזם: במאץ' אפ האישי, הבחירה ה-3 בדראפט 2007 אל הורפורד ינצח את זה שנבחר מיד לאחריו מייק קונלי עם 5-10-15 כולל חסימה איטית ומהדהדת על לייאפ איטי לא פחות של אותו הקונלי.

2:00 אורלנדו מג'יק (20:23) – קליבלנד קאבלירס (20:26)

בתחרות אכזבות המזרח, אורלנדו מאכזבת גם כאן כשהיא מגיעה למקום השני בלבד ומפסידה לקליבלנד אם כי הקאבס משתפרים לאחרונה (4 ניצחונות ב-5 האחרונים, ההפסד היה ל-OKC). אבל גודל האכזבה כגודל הציפייה, ומקליבלנד היה מצופה לטרוף את המזרח ולהתחרות על שני המקומות הראשונים, לא על הביתיות מול טורונטו. בהתאמה, הציפייה מאורלנדו הייתה להתחרות על הביתיות, לא על המקום בפלייאוף בלי פלייאין. הזיכרון הקרוב ביותר שלנו מיריבויות השתיים היא סדרת הסיבוב הראשון ביניהן לפני כשנתיים, שני ניצחונות ביתיים והגנתיים של הקאבס נענו בשתי תבוסות שנחלו נגד אורלנדו בחוץ, ניצחון ביתי קשה של קליבלנד נענה בעוד ניצחון של אורלנדו למרות 50 נק' של מיטשל, אבל מיטשל שיורה במערכה השנייה פוגע בשלישית ו-39 נק' שלו הובילו את הקאבס לניצחון קשה נוסף במשחק מס' 7 ולעלייה לסיבוב השני, שם הפסידו לנמסיס מבוסטון.

בתסריט הטוב לשתיהן, הן נפגשות שוב בסיבוב הראשון העונה כאשר אורלנדו יכולה להיות זו שמורידה את הגיליוטינה על הגרסה הנוכחית של קליבלנד, אם זו לא תוריד את הגיליוטינה בעצמה בחלון ההעברות הקרוב.

נכון למועד כתיבת שורות אלה, הקאבס לא דיווחו על פצועים. במג'יק לעומת זאת, סאגס כנראה ישחק אבל פרנץ לא.

הימור: אורלנדו תסיג את קליבלנד לאחור, מג'יק ב-9.

הימור מוגזם: הניצחון יהיה למרות התעלות של מיטשל על המשחק ההוא עם 60.

3:00 שיקגו בולס (22:22) – בוסטון סלטיקס (16:28)

השנה היא 2009, הזמן הוא זמן פלייאוף, סיבוב ראשון. פחות משנה לפני כן, דרק רוז נבחר במקום הראשון בדראפט. קצת לפני כן, הסלטיקס זוכים באליפות אחרי 22 שנות בצורת. המשחק הראשון נתן לנו טעימה ממה שיתרחש בהמשך, כאשר הבולס (מהסיד השביעי) גונבים לסלטיקס את הביתיות, בהארכה, עם הצגת ענק של דרק רוז של 36 נק' ו-11 אס'. במשחק השני הסלטיקס משיבים לבולס באותו המטבע עם ניצחון צמוד, ללא הארכה, עם טריפל דאבל של רונדו (16-12-19) ו-26 נק' של ביג בייבי גלן דייויס, שהתגברו על מופע 42 נק' של בן גורדון (היו ימים). הסלטיקס ממשיכים לרכב על המומנטום ומרביצים תורה בשוורים הצעירים עם ניצחון משכנע בחוץ במשחק השלישי והשבת הביתיות, אבל מהמשחק הרביעי זה היה סיפור אחר. הבולס מנצחים אחרי שתי הארכות עם עוד הופעה קסומה של רוז והסדרה חוזרת לבוסטון. הסלטיקס מנצחים שוב, בשיניים, ושומרים על הביתיות אחרי הארכה עם עוד הצגה של רונדו, ואז הגיע משחק מספר 6. שלוש הארכות נדרשו לג'ון סלמונס ודרק רוז (ששיחקו, כמיטב מסורת הת'יבס, כמעט 60 דק' כל אחד) להכריע 51 נק' של ריי אלן באחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים ביותר שאני זוכר. אחרי משחק 6, משחק 7 היה אנטי-קליימקס ובו הסלטיקס הביתייים ניצחו. איזו סדרה.

אצל הסלטיקס לא מדווחות פציעות, בעוד אצל הבולס קולינס בחוץ וטרה ג'ונס כנראה גם, בעוד שגידי ופטריק וויליאמס (וגם לאכלן אולבריך) כנראה ישחקו.

הימור: סלטיקס ב-16.

הימור מוגזם: פריצ'ארד והאוזר יראו להוארטר מאיפה משתין הצלף הלבן עם 16 טריצות משותפות.

3:30 דאלאס מאבריקס (26:19) – לוס אנג'לס לייקרס (17:26)

הודות לניקו האריסון, היריבות הזו חמה ומתוקשרת גם כעת, אבל גם לפני מדובר בקבוצות שלא מתות אחת על השנייה עם סדרות זכורות בפלייאוף (הסוויפ שהמאבס הנחילו לאלופה מלוס אנג'לס ב-2011), אבל ברשותכם נלך 20 שנה אחורה, אל העונה הסדירה. לא ראיתי שזה צוין היכנשהו, אבל לפני 20 שנה + יומיים ניפק קובי בריאנט את ה-משחק של הקריירה שלו, אותן 81 נק' על הראש של הראפטורס עם 12 שלשות ואפילו 2 אסיסטים ונתון מאוד מוזר כי במשחק הזה הוא וסמוש פארקר הפכו לצמד הגארדים הפותחים שקלעו הכי הרבה נקודות במשחק אחד (פארקר קלע 13 למיטב זכרוני, ומקרה קלאסי של פיל ונמלה רצים במדבר, נעצרים ומסתכלים אחורה, והנמלה אומרת – יו, תראה, כמה אבק עשינו). זה ה-משחק בקריירה של קובי, בדיוק באמצעה כשהוא משחק לבד פחות או יותר עם שאריות לייקרס בעונה שבה הוא ניפק הצגות סטייל ווילט צ'מברליין ב-1961/1962.

שלא בצדק, המשחק הזה שם בצל משחק אדיר אחר של קובי – ואסתכן ואומר, לא פחות אדיר – שנתן קובי רק חודש לפני כן, 20.12.2005 מול דאלאס. 62 נק' בשלושה רבעים על קבוצת צמרת שתגיע לגמר בסיום אותה עונה, כשהוא לא משחק את כל הרבע האחרון. בתום הרבע השלישי, התוצאה הייתה 61:94 לייקרס, כלומר 61:62 קובי. משמעות חדשה למונח "לנצח לבד". קובי לא שיחק כל הרבע האחרון.

אוסטין ריבס ואדו ת'יירו בחוץ אצל הלייקרס, אצל דאלאס מיטת הטיפולים עמוסה יותר מהספסל – דייויס בחוץ בנוסף לנעדרים הקבועים, מוסא סיסה בספק בעוד שגאפורד ונמבהארד אמורים לשחק.

הימור: דאלאס ב-7.

הימור מוגזם: לוקה יעשה לילי אלן עם "הצגת נקמה" של 60 נק' ו-10 אס', שלא יספיקו.

4:30 יוטה ג'אז (30:15) – מיאמי היט (22:23)

זו יריבות זו? הדרבי של קווין לאב? מה למשחק הזה ולשבוע היריבויות. אולי הכנה לטרייד של מארקנן למיאמי? מה ליוצא הלסינקי ולפלורידה החמה והלחה? פלה לארסון רוצה חבר סקנדינבי?

כל אחת בשלה בעונה הזו – ההיט משייטים בתחומי הפלייאין המזרחי בדרך לעוד עונה של הדחה בסיבוב הראשון (כמו פיטסבורג סטילרס של הכדורסל. גם כאן החבר'ה של הפוטבול יסבירו טוב ממני וזה זמן טוב להמליץ על הפוסטים שלהם כי תכף תכף העונה נגמרת), הג'אז משייטים להם בתחתית המערב בדרך ועוד עונה של בנייה וציפייה לבחירת דראפט גבוהה שלא ברור מה ייבנה מכל זה. אולי זו יריבות המנהלים בין איינג' לריילי מימיו של איינג' בסלטיקס נגד ההיט? ואולי בכלל המקור הוא איינג' שחקן הסלטיקס נגד ריילי מאמן הלייקרס ביריבות הקלאסית של שנות ה-80? לסילבר הפתרונים.

האקס קווין לאב לא ישחק וכך גם ניאנג, מארקנן ונורקיץ' בספק. אצל ההיט הירו ו-וור בחוץ, כשמיטשל ופאוול בספק.

הימור: מיאמי צריכה את הניצחון ותשיג אותו.

הימור מוגזם: מיאמי תשיג אותו בענק עם ניצחון ב-50 הפרש, קודי וויליאמס ישבור את שיא הפלוס מינוס של עצמו עם 63-.