דוקטור ג´יי

כשאתה אומר "דוק" בכדורסל כולם יודעים שמדובר בג´וליוס ווינפילד ארווין. ד"ר ג´יי היה השחקן הדומיננטי בתקופתו. הוא היה (ונישאר עד היום) המנתר והדנקיסט הטוב שהיה. כשה-NBA הבינה שהשחקן הטוב בעולם משחק בליגה האחרת, ABA, היא חייבת הייתה לקנותו. אך בגללו היא הייתה צריכה לקנות את כל הליגה.

מאמר זה הוא צרוף מאמר שכתבתי ל-"7 ימים" של ידיעות אחרונות כשפרש ב-1987, המאמר בספרי "חיצים ובונבונים", ועריכה חדשה למען קוראי HOOPS.CO.IL הנאמנים.

=================================================
השחקן שהביא כדורסל חדש לעולם
=================================================

ג ´וליוס ארווין, ד"ר ג´יי, היה השחקן הטוב בעולם כשה-NBA הביאה אותו לליגה שלה. הוא היה ממציא. הוא היה גאון. הוא היה קלסה בפני עצמה. הוא היווה קסם שעד אז לא ראו בכדורסל. אם האנגלית שלכם טובה, אז מה שהוא עשה היה ה-EXTEMPORANEOUS INDIVIDUAL EXPRESSION במשחק שהוא קבוצתי. הוא לא רצה לגנוב את ההצגה. הוא רק רצה להציג כדורסל כפי שהוא צריך להיות משוחק למיטב הבנתו.

הוא לא הגיע ל-NBA והרס את כל מה שידענו. להיפך, הוא בא לליגה, ובעדינות ומשמעת הכי גדולים שאפשר, הוא פשוט גילה משחק כדורסל חדש, משחק של שחקים. הוא היה מין סמול-פורוורד בגובה 2.00 מטרים עם כפות ידיים עצומות בגודלן. היו לו רגליים ארוכות עם שרירי קוודריצפס והמסטרינג ארוכים ודקים מאד, דבר שנתן לו יתרון עצום בניתור. אני מאמין בהחלט שאילו הקפיצה לגובה היה מקצועו, הוא היה שובר את השיא העולמי של תקופתו ב-25 סנטימטרים. היה לו צעד ראשון גדול משל כולם. כשהוא רצה להיכנס לסל, ידיו אחזו בכדור כאילו היה כדור טניס קטן, ובצעד ראשון ענק של שני מטרים ויותר הוא היה כבר באזור הצבע כששומרו עומד ניכלם מאחור, ואז בקפיצה לשחקים – ניתור כמו שלו לא היה לאף שחקן אחר, ואין עד היום – הוא היה מכניס בעדינות או בדאנק עצום כדור אל תוך החישוק לשתי נקודות נוספות.

=================================================
הדוקטור בא לביקור הבית האחרון
=================================================

שלהי 1987. הדוקטור נכנס זה עתה לביקור הבית האחרון. ביקור חולים הסופי לפני פרישה. בפנים יושבים 14,890 החולים הקבועים של הבוסטון סלטיקס, אותם הוא בא לרפא עם כמה הטבעות שרק הוא יכול לבצע, והתעופפויות לשחקים, שהן סמלו המסחרי. אני בחרתי להיות במשחק הזה, האחרון, בבוסטון גארדנס, מקדש הכדורסל של הנבא. זהו המשחק ה- 350 ברציפות שהקופה של האולם כאן, בבוסטון, סגורה. "סולד אאוט": כל הכרטיסים נמכרו. תופעה שאין כמוה בעולם כולו. היה זה משחקו האחרון של ד"ר ג´יי, הלא הוא ג´וליוס אירווין, בבוסטון, באולם הזקן בן ה- 60 על רצפת הפרקט המפורסמת שלו, העשויה מעץ ´אלון טנסיי´.

הם באים ברגל מכיוון דאון טאון לאורך רח' הקוזווי. הם באים ברכבת הסאות איסט אקספרס. הם באים מהבארים המפורסמים "סוליבן טאפי´ ו"באר מספר 4 ", שליד האולם. מגיעים הם להירפא או לצעוק בוז אחד נוסף, אחרון. עליהם, האירים המשוגעים ,אוהדי בוסטון, כבר נאמר שההבדל היחיד שם בין לוויה לחתונה הוא שיכור אחד פחות. איתם, אף פעם לא תוכל לחזות כיצד יגיבו למאורע, איתם הבלתי צפוי הוא הצפוי. גם כל עיתונאי הספורט של המזרח נמצאים כאן למשחק הפרידה. באנו לחלוק כבוד אחרון לדוקטור, שעל רצפת הפרקט המפורסמת נתן לנו תצוגות מופלאות ובלתי נשכחות במדי פילדלפיה" 76" נגד בוסטון, בסדרות משחקים קלאסיות, שכמה מהן נכנסו כבר להיסטורית הכדורסל.

האורות כבים עכשיו. האור היחיד שנשאר דלוק מקורו בתקרת האולם שם פרושים 17 דגלי האליפות של הסלטיקס כדי להזכיר בכל זאת לדוקטור ול-" 76" – מי כאן המלך. ואז, הוא עולה על רצפת הפרקט, נכנס לגוב האריות עצמו. חולי סלטיקס נעמדים כאיש אחד, ובמשך עשר דקות תמימות לא מפסיקים להריע. שם אחד בפי כל: "דוקטור ג´יי, דוקטור ג´יי". אף אחד מאיתנו לא האמין שדבר כזה יכול לקרות. פרידה כזאת נתנו כאן עד עתה רק לאלילים המקומיים שפרשו – ראסל, קוזי, קאונס, הבליצ´ק. אבל לאויב מה-" 76"? NEVER!, אמרו. אף פעם. דבר כזה לא יתכן. זהו קהל ששרק פעם בוז לשירלי טמפל שהחמיצה זריקת פאול בתכנית הבידור בהפסקת המשחק. קהל שזרק בוטנים על ברברה סטרייסנד, שהעזה ללבוש שמלה צהובה/סגולה בהופעתה בגארדן, צבע הלייקרס. קהל שלא נתן לג´ון דנבר לשיר כי הוא אוהד של ה"מילווקי באקס". זהו קהל קתולי שהיה שורק בוז לישו אילו, חס וחלילה , היה מתגלה לו שהוא אוהד הניקס. אבל הדוקטור הוא בקלאסה אחרת לחלוטין: מה שאוהדי הסלטיקס עשו הוא להחזיר לדוקטור תודה גדולה על כל המבצעים המתוארים בשירים, התעופפויות המתוארות בסיפורים, והדאנקים שנכנסו ללקסיקון הכדורסל.

הדוקטור. אחד ויחיד.

=================================================
פרידות כאלה לא היו
=================================================

אחת הסיבות שהפכו אותו לדאנקיסט הגדול מכולם היתה כף ידו הגדולה. תראו כיצד הוא 'עוטף' כמעט את כל הכדור. לא היה דאנקיסט אחד שאחז כדור כאילו היה אשכולית!

 

ראיתי משחקי פרידה רבים לכוכבים גדולים. ראיתי את משחקי הפרידה לקרים עבדול ג´אבר, ללארי בירד, למייקל ג´ורדן, אך בשום משחקי פרידה אחרים לא הרעיפו על השחקן הפורש אהבה כזאת. את הדוקטור כולם אהבו. פשוט לא היו לו שונאים.

הפרידה הנרגשת מתקיימת בכל אולם שהד"ר מופיע בו במשחק הליגה האחרון שלו. בפלייאוף הוא יחזור להיות האויב הרגיל. אז יקללו אותו כמו את כל היריבים. אבל, עכשיו זו פרידה מרגשת, אוהבת, נוסטלגית. בכל מקום מנסים המקומיים לצאת מגדרם ולהיות הכי מקוריים בניסיון להודות לדוקטור: הפיניקס סאנס חילקו לכל צופה כובעי ניתוח ומסכת פנים. למדיסון סקוור גארדן הביאו את כל הדוקטורים המפורסמים: מהנרי קיסינג´ר ועד הסקסולוגית ד"ר רות. הלייקרס נתנו לו במתנה כסא גלגלים. "גולדן סטייט" העניקו לו שתי טבליות אספירין "הגדולות אי פעם" – כל אחת במשקל קילו – על כל כאבי הראש שגרם להם. היום, בבוסטון גארדנס, הוא קיבל ריבוע עץ מהפרקט עצמו. הדוקטור הרים את ריבוע העץ ונשק לו, כשכל האירים המשוגעים של בוסטון יוצאים מדעתם.

בילי קנינגהאם, מאמנו בסיקסרס אמר: "ד"ר ג´יי הוא השחקן ששינה את פני הכדורסל. הוא "TRASCENDED SPORT" במו רגליו וידיו. הוא היה האמבסדור של הכדורסל והוא ידע תמיד להציג את עצמו בענווה אך גם ללא התנצלות שהוא הביא כדורסל חדש, שעכשיו, 20 שנים אחריו, משחקים אותו דורות חדשים של שחקנים. אך מכולם לא ראיתי ד"ר ג´יי אחר. הוא בלתי ניתן לחיקוי!"

הוא שיחק 5 עונות ב-ABA, זכה בשתי אליפויות, מלך הסלים שלוש פעמים, אול-סטאר בכל אחת מחמשת השנים. אח"כ ב-11 עונות נבא הוא היה ´אול-סטאר´ בכל אחת מהן, לקח אליפות ב-1983, היה בחמישיית הנבא 6 פעמים, קלע בקריירה 30,026 נק´ (חמישי בכל הזמנים. אלה שלפניו הם קרים עבדול ג´אבר, ווילט צ´מברליין, קרל מלון, ומייקל ג´ורדן), וכמובן שניבחר ל-"היכל התהילה" ול-"50 האגדות".

=================================================
"קלאסה בפני עצמה"
=================================================

 

מה שעשה מד"ר ג´יי "קלאסה בפני עצמה" כפי שכינהו מייקל ג´ורדן, היו גפיו הארוכות וכפות ידיו העצומות. היה לו גוף מסוג ´אקטומורפ´ שהוא גוף רזה אבל חזק, ועם גפיים ארוכות. בבדיקות אנטרופומטריות שנעשו עליו באוניברסיטת מסצ´וסטס, המסקנה הייתה שאורך גפיו (ידיים ורגליים) הן כאורך גפיו של גוף בגובה 2.16-2.20 מ´. וכשאתה בגובה 2.00, מהיר מאד, אתלט נהדר עם ניתור שלא היה כמותו, ובנוסף יש לך זרועות ורגליים כל כך ארוכים, ועם כף יד עצומה בגודלה שעטפה את הכדור כמו שאני ואתה אוחזים אשכולית גדולה, או פומלה, אחיזת הכדור קלה ביותר. היה לו גם אורך צעד מדהים, ולכן יכול לעשות איתו דברים שאחרים לא יכולים גם בגלל האנטרופומטריה, ובגלל ה-HANG TIME שלו.

אף שחקן לפניו או אחריו– כולל אלג´ין ביילור, קוני "הנץ" האוקינס", מייקל ג´ורדן, ווינס קרטר – יכול היה להתעופף כמוהו. להתעופף, לא סתם לזנק ולרדת, אלא להתעופף במעלה האולם, ואז, אחרי שכל היריבים והשומרים כבר נחתו מזמן, לנחות ביופי ובעדינות , כשהכדור כמובן בסל. הוא ביצע את הדאנק הגדול בכל הזמנים כשבתחרות דאנק ניתר 20 ס"מ לפני קו הפאול ועם דאנק ה-"טומהוק" שהיה סמל מסחרו קרע את הסל. הוא גם ביצע את שני הדאנקים הגדולים בהיסטוריה בזמן משחק שעוד אדבר עליהם. הוא ביצע עשרות דאנקים מכל הסוגים שלא ניתנים לחיקוי בגלל הסיבות שהסברתי. מייקל ג´ורדן, בספרו "AIR" כותב: "לא היה ומי יודע אם יהיה דנקיסט כמו הדוקטור. הוא היווה קלאסה בפני עצמה. הוא היה בכיתה מיוחדת שלו, כיתה שלמה מעל כולנו".

=================================================
מבצעים שמימיים שני קילומטר מהבית
=================================================

החגיגות היום הן לשחקן שחום עור בן – 38 ששינה את פני הליגה כולה עם הגיעו אליה. הוא שיחק במכללת מאסצ´וסצ´ס אותה עזב לטובת קריירה מקצוענית, תחילה בוירג´יניה ואח"כ בנטס, שתיהן מליגת האי.בי.איי, ליגה מקצוענית שניסתה להתחרות באנ.בי.איי. אז, בשנותיו בנטס, היה לי הכיף והכבוד לגור כשני קילומטר מ-"נסאו קוליסיאום" שהיה ביתה של הנטס בלונג-איילנד, מרחק קרוב מספיק לעשות ברגל כפי שעשינו פעם אריה מליניאק (עוד כשהיה מאמן) ופיני גרשון כשהלכנו ברגל לאליפות המכללות. אני זוכר שהייתי יושב בבית ב-7-6, מכין הרצאה, ולפתע אומר לעצמי, "מל, עלה על האופניים ויאללה לקולוסיאום לראות את הדוקטור".

כשהגיע הדוקטור לפילדלפיה ב 1976 אחרי פרוקה של האן.בי.אי. הליגה הטובה בעולם קיבלה זעזוע. לפתע, הופיע גאון צעיר, שיערו אפרו, שהפך את המשחק למאורע. הוא לקח כדורסל ועשה ממנו אמנות, בווירטואוזיות שלא נראתה כמותה הוא שינה לנצח את המשחק כפי שהכרנו עד אז.

דוקטור ג´יי נולד בעיירה רוזוולט שבלונג איילנד. עיירה רדומה ליד החוף הדרומי. רוב תושביה שחורים, והכדורסל הוא ענף הספורט הבולט שם. המבקר ביום ראשון בבוקר בפארק פריפורט, או ליד התיכון, יראה רק דבר אחד: כדורסל. עשרות מגרשים פרושים בכל מקום, מאות ילדים אפרו-אמריקאים מנסים דאנק חדש, חולמים להיות ד"ר ג´יי. גם הוא היה אחד מהם, וגיבור ילדותו היה אלג´ין ביילור מהלייקרס, המעופף האוריגינלי.

 

הסל הנפלא והגדול ביותר בתולדות הכדורסל כשד"ר ג'יי ניכנס מאחורי הסל נגד הלייקרס ויצא מהצד השני לדאנק, והכל בניתור אחד. על זה נאמר "ראיתי עכשיו את אלוהים!

חברו הטוב, רוברט תומאס, אמר לו יום אחד שחלומו- להיות פרופסור- לבטח יתגשם. ג´וליוס ענה שהוא רוצה להיות דוקטור, לא פרופסור. אז הם התחילו לקרוא אחד לשני פרופסור ודוקטור. יותר מאוחר, בליגת הקיץ המפורסמת של הארלם ,ה "רקר ליג", כשג´וליוס החל מתעופף, החלו לקרוא לו "בלק מוזס". ג´וליוס ביקש: "אם אתם כבר רוצים לתת לי שם, קראו לי דוקטור". וכך נולד דוקטור ג´יי.

=================================================
כינוי בשם אחד מספיק
=================================================

שחקנים מעטים מזוהים על פי כינויים: קארים, מג´יק, ביג או. עכשיו, גם "אייר" או "מייקל" ( ג´ורדן) מתחילים לתפוש, וכמובן דוקטור ג´יי. הוא הדוקטור היחיד בעולם שלא זקוק לשם משפחה, תגיד "דוק" וכולם יידעו – מהסמטאות האפלות בהארלם ועד לדוכני הפלאפל ברח´ החלוץ בחיפה – במי מדובר. מדובר בשחקן הכדורסל המלהיב אי פעם. הוא השואו-מן הפנטסטי בתבל, ללא טיפת שואו אוף בדמו. זו עוד סיבה למה שעושה אותו לכל כך גדול. ישנם שחקנים טובים כמוהו ואולי טובים יותר: לארי בירד, קארים , מג´יק. אך הדוקטור הוא אולי הפופולארי ביותר, האהוב ביותר, הנערץ ביותר. הוא הצגת היחיד הגדולה בכל הזמנים של הכדורסל. (בדיעבד, אני מאמין שרק מייקל ג´ורדן הפך משך השנים לשחקן האהוב והפופולארי מכולם!)

אמרו עליו שכשהדוקטור מנתר הוא כאילו עולה לומר "הלו" לאלוהים. אתה מסתכל עליו: הוא מנתר, מגיע לשיא הגובה , ואז, במקום לרדת, הוא עולה עוד קצת. ואז, הוא עולה אפילו יותר גבוה. מה שמייחד את הדוק – ועוד איזה 5 שחקנים כמוהו בהיסטוריה של המשחק – הוא לא רק גובה הניתור אלא זמן השהייה באוויר.HANG TIME זה נקרא. כמה ילדים בליגה המקצוענית מנסים היום לחקות את הדוקטור, להיות ממשיכי הדרך: מייקל ג´ורדן, דומיניק וילקינס, לארי נאנס, דרל גריפית, ורון הרפר, הם, ללא ספק, בעשירייה הראשונה של המעופפים. אבל לפחות בינתיים, ד"ר ג´יי הוא נומרו אונו. הא לא סתם מרחף, הוא הולך באוויר. את הכדור הוא מחזיק באצבעותיו הענקיות כאילו היה אשכולית בשוק הכרמל. ותיקי הליגה, עכברי הכדורסל והבארים, יכולים להישבע לך שפעם הוא אפילו נעצר באמצע האוויר, נפנף "שלום" לכל הצופים, והמשיך בדרכו לסל.

=================================================
מהטומאהוק ועד הווינדמיל
=================================================

 

הדוקטור הוא המעופף הראשון ששיחק בעידן הטלוויזיה. את מה שהוא עשה ויצר ראתה אומה שלמה: דאנק מלפני קו הפאול ב- 1984 , כשזכה באליפות הדאנק של הליגה, ולצידו שורת הטבעות ותרגילים כמו ה-"טומהאוק" ה´ווינדמיל", ה"דפסי דו דה", "דנק ארו", "היל סטריט בלוז", ה"דבל פאמפ ארומה", ו-"פסל החרות", כולם דאנקים שלדוקטור זכות היוצרים עליהם.

את הרגע המתואר כמה שורות מעל, מ- 1984 אני כבר לא אשכח לעד: הדוקטור יושב על קו המגרש לצידו בנו בן ה- 11 , ג´יי ארווין, ושניהם "מדסקסים", "מתלחשים", "מתייעצים", ואז "משרטטים" יחדיו את הדאנק שזיכה אותו באליפות.

=================================================
מבצע הכדורסל הגדול בכל הזמנים: "BASELINE MOVE"
=================================================

את המבצע הגדול ביותר שלו, ואולי מבצע הכדורסל הגדול בכל הזמנים הידוע כיום כ-"BASELINE MOVE" – הניתור מצד ימין של הסל, הריחוף מאחורי קרש הסל, ואז הוא יוצא מהצד השמאלי של הסל עם ספק סל ספק דנקקון עם הקרש – הוא ביצע ב- 1980 במשחק פלייאוף נגד הלייקרס . כל מי שחזה בדאנק באולם , בבית , מול הטלוויזיה, או באינספור שידורים חוזרים, יודע שמבצע זה הוא דבר שאף אחד אחר לא יצליח לבצע. מבצע זה נכנס להיסטוריה של הכדורסל כמפליא בכל הזמנים. אני מנסה לחשוב על כל שמות העצם, התואר, והמליצות לתאר את מה שקרה, ומאומה לא טוב מספיק. הוא נכנס עם הכדור מהצד. קארים, מג´יק וג´מל ווילקס עולים איתו, ומכסים אותו לחלוטין. הדוקטור – באמצע הטיסה באוויר – משנה כיוון , נכנס מתחת הצד הימני של הסל מאחור, ליד קו החוץ, ובמין מעוף ציפור באוויר הוא יוצא מהצד השני של הסל, כשהוא מחליף את הכדור מיד ימן לשמאל, ושם אותו בפנים עם מין דאנק קליעת קרש בסיבוב. אני יודע שזה עתה ניסיתי להסביר את המבצע המופלא פעמיים. אין דבר. היה זה מעוף הנזקק לאלף הסברים.

המשחק נעצר. מג´יק רץ לדוקטור והדביק לו נשיקה. אח"כ אמר לעיתונאים שכשהד"ר עשה זאת, הוא היה בטוח שהוא חוזה באלוהים. קארים הסתכל למעלה התקרה, כיסה את ראשו בידיו כאומר: "לא , לא יתכן. דבר כזה לא יכול לקרות". קהל של 18,000 נעמד על רגליו: ולרגע לא שמעת הגה. הקהל היה מהופנט. רק כמה שניות אחרי עיכל מה ראה זה עתה, והוא נעמד על רגליו דקות רבות, מריע לעילוי.

מבצעו האחר – דאנק כשהוא מנתר מ-ע-ל מייקל קופר מהלייקרס, נודע בשמו: "ROCK THE CRADLE OVER MK". אני לא מכיר שחקן אחר שמבצעו נחתם לזיכרון עולמים ע"י שם מיוחד שנתנו לו.

=================================================
איפה האליפויות?
=================================================

 

יש המקטרגים על הדוקטור. אם הוא כה טוב, הם שואלים, אז איך זה שניצח רק אליפות אנ. בי. איי אחת? באותה נשימה, תמיד יהיה מי שישווה אותו ללארי בירד, כוכב בוסטון: "תראו את בירד, סובל מה"מחלה הלבנה" – חוסר יכולת ניתור – איטי, חסר ווירטואוזיות. אבל, תסתכלו על כל האליפויות שזכה בהן". ובכן, אין להשוות את הדוקטור לבירד. מדובר בשני דברים אחרים, שני עולמות נפרדים. את הדוקטור אין למדוד בנקודות ובאליפויות. אותו מודדים בהנאה האינסופית שגרם למיליוני צופים משך 17 שנות משחק כמקצועני. בעוד שאת בירד באים לראות לוחם, יורק דם, מנצח, את הדוקטור באים לראות מבצע דברים שאף פעם לפני כן לא נראו, ואולי לעולם לא יראו. יש האומרים על הדוקטור שבשבילו המילה "הגנה" הייתה סוג של קללה. "זוהי השטות הגדולה ביותר ששמעתי אי-פעם" – קובע לארי בירד בספרו– "כשהדוקטור צריך לשמור והוא נדבק אליך- הוא הקרצייה המנדנדת ביותר בליגה".

הדוקטור הובא ב- 1976 לפילדלפיה, קבוצה דפוקה עם קליקות, קנאה, מריבות פנימיות, וקהל שדרש הצלחות מיידיות. קבוצה בלי אופי ובלי כאריזמה. ללכת לראות את ה-" 76" לפני בואו של הד"ר היה כמו ללכת לראות את קריית מוצקין, כולם יודעים היכן היא נמצאת, אך מי לעזאזל רוצה ללכת לשם אם אין צורך.

איתו, ב- 1977 , 1980 ו- 1982, פילדלפיה כבר דפקה בדלת אך לא הצליחה להיכנס. האצבע המאשימה הצביעה על הדוקטור. הוא היה כה טוב שרבים ציפו ממנו לקחת אליפות במו ידיו. התקשורת, המבקרים, הפרשנים, הצופים – כולם שכחו שהדוקטור הפיח במו ידיו חיים חדשים בליגה. בשנות ה- 70 המאוחרות האנ.בי.איי הייתה ליגה משעממת. שחקנים ללא כאריזמה וללא ווירטואוזיות. ולפתע , מופיע גאון המשחק, ובמשחקו הווירטואוזי כאילו אומר " לעזאזל הניצחון, העיקר ההצגה". אבל זה היה רק "כאילו". ד"ר ג´יי לא נח עד שהשיג את האליפות המיוחדת.

=================================================
סוף-סוף עזרה – מוזס מלון
=================================================

 

כף היד הגדולה מכולם!

הדוקטור בער מזעם. הוא רצה לנצח כמו כולם, אך ידע שה" 76 " לא תנצח, כל עוד לא יביאו סנטר דומיננטי. ב- 1980, הלייקרס הובילה 3 :2 במשחקי הגמר , וקארים עבדול ג´אבר נפצע. "זהו זה. זוהי ההזדמנות" – אמרו כל העכברים בפילדלפיה ולא ידעו שמג´יק ג´ונסון, הפוינט גארד, 2.06 מ´, ייתן את משחק חייו, כשהוא משחק לראשונה בקריירה שלו – ופעם ראשונה שמישהו עשה זאת בתולדות האנ.בי.איי – בתור גארד, פורוורד, וסנטר, והכל במשחק אחד (וקולע 42 נקודות!).

הלייקרס ניצחו אז ב"ספקטרום" שבפילדלפיה במשחק בלתי נשכח. זה היה המשחק בו ביצע הד"ר את ה-BASELINE MOVE. פניו הנפולות של הדוקטור וקריאות הבוז של הקהל, שליוו את הקבוצה ואותו בסוף המשחק היו מחזה בלתי נשכח. ב- 1982 , ה-" 76" שוב הפסידו במשחק ה- 6 ללייקרס בלוס אנג´לס, והכותרות בעיתוני פילדלפיה כבר זעקו: " האם נוכל אי פעם לנצח?"

ואז הגיעה 1983. הסיקסרס החתימו בתחילת העונה –סופסוף – סנטר, ועוד איזה סנטר: מוזס מלון. ב-31 במאי, ב"פורום" באינגלווד, קליפורניה, בגמר סדרת הפלייאוף על אליפות העולם, הסיקסרס מובילה 0-3 במשחקים, אך הלייקרס כבר מובילה בפתיחת הרבע האחרון של המשחק הרביעי ב – 12 נקודות, וה-" 76" מתחילה להזיע. כשנשארו 2:02 דק´ לסיום, הדוקטור גונב כדור מקארים, רץ מחוף לחוף ומסיים בדאנק אדיר. 59 שניות לסיום הדוקטור שוב מתעופף ומסיים עם סל ופאול. כשנשארו 24 שניות, הוא עולה לג´אמפ שוט, מסוף הקשת, והכדור פוגע רק ברשת. הייתה זו הסדרה בה ניבא מוזס מלון " FO,FO,AND FO" – בסלנג המיוחד לו, 4-אפס 3 פעמים בסדרות. הוא טעה רק באחד כשמילווקי מפסידה 4-1.

הסיפור נגמר. הדוקטור זכה סוף סוף באליפות שלו. הפעם הוא עשה זאת כי הייתה לו חבורת שחקנים סביבו שעזרה: אנדרו טוני, מוריס צ´יקס, מרק איברוני, בובי ג´ונס, קלינט ריצ´רדסון ומוזס מלון. בעיקר מוזס מלון, שהיה החלק החסר בתשבץ של ה-76 – סנטר דומיננטי.

 

בשנתיים האחרונות למשחקו הוא החליף תפקיד בקבוצה. הסמול פורוורד, שניבחר השנה ע"י סוכנות הידיעות ה-AP לחמישייה הגדולה אי פעם בליגה עבר לשחק כגארד קולע. כשעבר לשחק כאוף-גארד, הרגליים נראו זקנות מתמיד והדוקטור נדרש לארסנל חדש של משחק כדי להתגבר על שומריו. האם ניסיתם אי פעם ללמד את הכלב הזקן שלכם טריקים חדשים? ובכן, ללמוד תפקיד חדש בליגה הטובה בעולם זה דבר בלתי אפשרי, אמרו. "ובוודאי לא בגיל 36" , הוסיפו כולם. אך הד"ר הסתגל. הוא שיפר את שליטתו בכדור, את קליעת הג´אמפ, ואת מסירתו – דברים שאף פעם לא נזקק להם, בשל יכולתו האתלטית. פתאום, לנגד עינינו הוא הפך לגארד מצוין. כנראה שככה זה כשאתה אחד הגדולים מכולם: גם הסתגלותך מהירה וטובה יותר מכל בן תמותה רגיל.

כשנשאל מאמנו לשעבר, בילי קנינגהאם, אם הוא לימד אותו לשחק כגארד, ענה: "אני? ללמד אותו? רבותי, כל מה שעשיתי עם הדוקטור היה לצחצח את נעליו ולדאוג שיהיה מאושר".

אם אתם מתעקשים על סטטיסטיקה, לדוקטור יש כמה שטרות להציג: 29,921 נקודות (הממוצע אז לא כלל את נקודותיו בעונה האחרונה); 22.36 נק´ למשחק בממוצע ב- 10 שנות משחק באנ.בי.איי, ו-28.7 ממוצע באיי.בי.איי; 43,309 דקות על הקרשים, ועוד.

=================================================
אחרית דבר
=================================================

אבל לדוקטור שטרות אחרים, חשובים לא פחות: הוא אחד מבעלי ´פילדלפיה קוקה קולה´, עסק השווה מאות מיליונים, יש לו תוכנית טלוויזיה משלו – "ג´וליוס אירווין ספורט פוקוס", משתתף קבוע ב-´רח' סומסום´, בעל חברת כבלים, מנהל 12 ארגוני פילנטרופיה לילדים עזובים, מעורב במלחמה בסמים, ובשיפור ההשכלה של ילדי השכונות השחורים. בנוסף הוא גם בעל חברת השקעות, ובעל קבוצת מכונית מרוץ בנאסקר. הוא כתב שני ספרים, השתתף ככוכב ראשי בסרט "הדג שהציל את פטסבורג", שימש אנליסט כדורסל ראשי ב-ספורטסנטר ו-NBC, וכן קנה חלק מהאורלנדו מג´יק, בה הוא משמש בתפקיד מנהלתי עד היום. משחק הוידיאו שלו עם לארי בירד "ONE ON ONE" הוא אחד הידועים ביותר. הוא אביה של שחקנית הטניס המקצוענית אלכסנדרה סטיבנסון.

המסע עומד להסתיים. ברגליו נשאר עדיין מספיק מיץ כדי שיוטה ג´אז עוד תציע לו חוזה יקר, אך הדוקטור מסרב. הוא רוצה לפרוש כשחקן שעדיין יכול לתת במשחק מספר מבצעים שמשאירים את כולנו פעורי פה. הוא לא רוצה שיורידו אותו באלונקה. קריירה מופלאה שהזמן הגיע לארזה ולחתמה. עת לחיים חדשים. המדינה כולה חולקת לו כבוד: הוא אחד משחקני הכדורסל השחורים הבודדים שנעשה מוסד פיננסי, פילנתרופי, וסוציולוגי בעודו שחקן פעיל. קריירה פוליטית מחכה ודאי בפתח.

כשהד"ר הפך למקצוען , באפריל 1971 , מג´יק ג´ונסון, כוכב לוס אנג´לס, היה ילד בן 11 , המנסה לקלוע בשתי ידיים משלושה מטרים, ומייקל ג´ורדן נכנס לכתה א´ בעממי. עכשיו, נשארו לו עוד כמה ימי משחק כשצ´ארלס ברקלי הוא עכשיו האיש של ה-´76" . ובכל זאת, ג´וליוס מסיים את המשחק בבוסטון בתצוגה נהדרת עם 22 נקודות ו- 8 ריבאונדים. "כל השנים אני תכננתי 45 הגנות נגדו", אמר קייסי ג´ונס, מאמן בוסטון, בסיום המשחק, "אך הוא מצא 46 דרכים לקלוע". לארי בירד, גם הוא כבר לא תרנגולת צעירה, מוסיף: "כשהגעתי לליגה, לא ידעתי בדיוק כיצד להתנהג. כשהתחלתי להתפרסם קצת, חיפשתי מודל שיעזור לי לעצב את זהותי כמקצוען בליגה הזאת, הטובה בעולם. הדוקטור היה ונשאר המודל שלי. הוא הראה לי, בעצה ובדוגמא, כיצד על סופר סטאר להתנהג. הוא קלאסה בפני עצמה בליגה שלנו. ג´נטלמן, אנושי , חביב, תמיד מוכן לעזור. אני יודע שהליגה איבדה את אוסקאר רוברטסון, ביל ראסל, ג´רי ווסט, וווילט צ´מברליין, והמשיכה להתקיים, אך נדמה לי שאת הד"ר יהיה קשה להחליף מכולם".

 

לפני 20 שנה כתבתי: " העולם פתוח לפניו. הבחירה היא שלו. ספורטאי גאון שכלכל צעדיו בזהירות. הוא רצה לעזוב בלי שיישאר חייב מאומה לכדורסל. הוא הצליח במשימתו. עתה הוא יחסר ב-´מדיסון´ וב- ´בוסטון גארדנס´, ובכל שאר אולמות הליגה. להתראות , דוק"

ארווינג. אומן הדאנקים.

 ******סוף******

 

 

 

 

 

 

(התמונות מארכיון ספורטס אילוסטרייטד)