הגענו לחצי הדרך וזה זמן טוב כדי לתת כבוד לשחקנים המצטיינים של העונה עד כה.

לעומת השנתיים הקודמות, השנה יש פחות עומק במצבור השחקנים שראויים לאיזכור, וזה ממש לא נובע ממחסור בכישרון אלא מכמות רבה של שחקנים שהחמיצו חלקים נכבדים מהעונה ומקונפרנס מערבי פחות תחרותי מבעבר שהיה שולח יותר נציגים שמתחרים על הפלייאוף.

בחרתי 20 שחקנים שלטעמי היו המשמעותיים ביותר לקבוצתם שנכנסו לדירוג, אבל אציין שחקנים נוספים שהיו מאוד קרובים להיכנס וראויים לכבוד.

כללי מפתח לכניסה:

1. שחקן יהיה מחוייב להגיע למינימום של 30 משחקים.

2. הקפדתי להכניס בעיקר שחקנים שמובילים קבוצות למאזן חיובי.

** כל הנתונים מתייחסים ל 41 המשחקים הראשונים, המהווים את חצי העונה במדוייק.

כמעט ונכנסו:

ג'יילן ג'ונסון – מאזן: 21-20 / 37 משחקים. סטט': 23.7 נק' ב 61.5% טרו שוטינג, 8.3 אס' על 3.6 איב', 10.3 ריב', 1.3 חט'.

הפורוורד המוכשר אך הפציע של ההוקס הראה את הפוטנציאל הגלום בו אשתקד אך נפצע בשלב מוקדם בעונה. השנה הוא סוף סוף כשיר ומשחק ברמת אולסטאר.

הוא לא זורק הרבה מעבר לקשת (פחות מ 5 ניסיונות למשחק), אבל כשעושה זאת מדייק באחוזים הטובים בקריירה (37%).

בעקבות הפציעה של טריי יאנג (שלבסוף עבר בטרייד לוושינגטון), הכדור נמצא אצלו הרבה יותר בידיים והוא מקבל ההחלטות המרכזי בקבוצה. ג'ונסון מנצל את האתלטיות שלו לחדירות לסל וכתוצאה מזה הגנת היריבה מתמקדת בו והוא מנצל זאת למציאת חבריו במצבים פנויים ועושה זאת בהצלחה יתרה, דבר שהופך אותו לאחד השחקנים המגוונים בליגה.

קארל אנתוני טאונס – מאזן: 16-25 / 38 משחקים. סטט': 21 נק' ב 60.2% טרו שוטינג, 11.2 ריב' (2.9 התקפה).

הגבוה המוכשר של הניקס פותח את עונתו השנייה בקבוצה, ולמרות שהוא מנפק עוד עונה טובה, השנה נראה פחות חד ויעיל משנים עברו.

הוא קולע את כמות הנקודות הכי נמוכה מאז עונתו הראשונה בליגה, שמתבטאים באחוזים הנמוכים בקריירה לשתי נקודות (52%). בנוסף הקליעה מעבר לקשת שהייתה נקודת החוזקה שלו במשך כל השנים (40%), ירדה באופן משמעותי העונה והוא עומד על 35% ורק 1.6 קליעות מדוייקות מהטווח.

אלפרן שנגון – מאזן: 15-25 / 33 משחקים. סטט': 21.6 נק' ב 56.5% טרו שוטינג, 9.2 ריב' (3 התקפה), 6.3 אס' על 3.3 איב', 1.5 חט', 1 חס'.

שנגון עם עונה טובה וסולידית. אפילו סולידית מדי. הוויתור של יוסטון על ג'יילן גרין שם את המפתחות בידיים של הסנטר הטורקי והעונה הוא די דורך במקום. ההגעה של דוראנט הורידה ממנו חלק נכבד מהנטל ההתקפי אבל הוא לא מנצל זאת כדי להיות יעיל יותר או כדי לחפות בצורה מספיק טובה על היעדרו של פרד ואן וליט כמנהל משחק.

טופ 20:

20. ג'יילן דורן – מאזן: 10-31 / 34 משחקים. סטט': 17.8 נק' ב 66.1% טרו שוטינג, 10.8 ריב' (4 התקפה).

אחרי חצי צעד אחורה אשתקד, הסנטר המסיבי של הפיסטונס חווה עונת פריצה.

דורן קולע 5 סלי שדה באיזור המוגבל שתחת הסל (מקום שלישי בליגה), בדיוק של 71%, וביחד עם יכולת הריבאונד שהייתה לו כבר בשנים קודמות הוא נהפך למפלצת צבע.

בדטרויט כמעט כולם שומרים טובים אבל הנוכחות שלו ביחד עם סטיוארט ותומפסון משדרגת את ההגנה לרמה אחרת (מקום שני בליגה ברייטינג הגנתי עם 3 נקודות הפרש מהמקום השלישי).

19. ג'וליוס רנדל – מאזן: 14-27 / 41 משחקים. סטט': 22 נק' ב 59.7% טרו שוטינג, 7.1 ריב' (1.7 התקפה), 5.7 אס' על 2.5 איב', 1.1 חט'.

הפורוורד המסיבי של הזאבים נחשב למושא ללעג כבר שנים בכל מה שנוגע לתפקוד בפלייאוף. אשתקד הוא ניפץ את התדמית הזו עם ריצה יפה של מינסוטה שהסתיימה רק בגמר המערב, שהוא משמש כצלע שנייה איכותית ליד אנט.

בעונתו השנייה בקבוצה הוא קולע יותר, ובהיעדר מנהל משחק סביר, מעמדת הפורוורד, רנדל לוקח על עצמו את התפקיד (גם אם רק באופן חלקי), ומבצע אותו בהצלחה עם היחס אסיסטים – איבודים הטוב בקריירה.

18. צ'ט הולמגרן – מאזן: 7-34 / 35 משחקים. סטט': 18.1 נק' ב 66.2% טרו שוטינג, 8.4 ריב' (1.8 התקפה), 1.8 חס'.

להגנה הסופר חזקה של אוקייסי (מקום ראשון ברייטינג ההגנתי בפער של 4 נקודות מהמקום השני), יש אבות רבים אבל צ'ט הוא העוגן המרכזי שלה. הוא הפך לשומר טבעת איכותי שמרתיע יריבים מלהיכנס לסל ומוריד את האחוזים למי שכן מחליט להיכנס אליו. בפן ההתקפי הוא שיפר את היעילות שלו עם אחוזי שיא ל 2 נקודות (66%), ובעקבות הפציעה של ג'יילן וויליאמס, תפקד בחצי העונה כמספר 2 הבלעדי של שיי ויש לו מניות רבות שאוקלהומה מובילה את הליגה.

16-17. סטף קרי – מאזן: 19-22 / 31 משחקים. סטט': 28.8 נק' ב 63.9% טרו שוטינג, 4.7 אס' על 2.9 איב', 3.8 ריב', 1.2 חט'.

גם בגיל 37 סטף מוכיח שעדיין יש לו את זה. זו העונה הפורה ביותר שלו בצבירת נקודות מזה שלוש שנים, וכהרגלו הוא עושה זאת ביעילות גבוהה.

הוא מוביל קבוצה בינונית למקום השמיני במערב, שלמעט ג'ימי באטלר (שמשמש ככינור שני סולידי), אין אף שחקן בסגל שמשחק מעל הממוצע.

16-17. דונובן מיטשל – מאזן: 19-22 / 37 משחקים. סטט': 29.8 נק' ב 62.8% טרו שוטינג, 5.6 אס' על 3.1 איב', 4.7 ריב', 1.5 חט'.

מבחינה אישית ספיידה חווה את עונתו הטובה בקריירה מבחינת כמות נקודות למשחק ויעילות שמשתקפת באחוזי שיא ל 2 (59%), ובכמות שלשות מדוייקות (3.9 לערב ב 38% מרשימים).

מבחינה קבוצתית המצב קצת פחות טוב. שאר חבריו לרביעייה, מובלי, גארלנד ואלן, לקחו צעד אחורה והם לא טובים ויעילים כמו בשנה שעברה, ומאז ההפסד המפתיע מול הפייסרס בסיבוב השני הם כבר לא אותה קבוצה איכותית שהשיגה 64 ניצחונות. למזלם מיטשל יציב ובא לעבוד כל ערב, והוא האחראי העיקרי שהקאבס מצויים במאזן חיובי.

15. דני אבדיה – מאזן: 22-19 / 40 משחקים. סטט': 26.1 נק' ב 61.2% טרו שוטינג, 6.9 אס' על 3.9 איב', 7.1 ריב'.

טורבו דני קפץ השנה כמה מדרגות בבת אחת ושיפר את ממוצע הנקודות שלו בכמעט 10 נקודות. זה המשך מגמת השיפור שלו מהשליש האחרון של העונה שעברה.

הוא משתמש בפיזיות שלו לחדירות חזקות לסל ונמצא במקום השני בליגה בזריקות עונשין למשחק עם 9.9 כאלה (וקולע אותן ב 80%), שגם מעבר לקשת הוא עם שיא קריירה של 2.3 שלשות מדוייקות.

ג'רו הולידיי בקושי שיחק העונה וסקוט הנדרסון לא שיחק כלל, דבר שהופך את דני לרכז העל של הקבוצה ולמקבל ההחלטות המרכזי שלה בנוסף לתפקידו כסקורר המוביל, ולמרות שהוא מאבד לא מעט כדורים הוא מבצע את התפקיד די בהצלחה.

אבדיה מוביל סגל מוגבל שלצדו כוכב משנה לא יעיל ולא חכם (שארפ עם 33% מעבר לקשת ומוסר 2.6 אס' על 3 איב'). טומאני קמארה שחקן הגנה מעולה אך מוגבל התקפית, ודונובן קלינגן שתורם בהגנה על הטבעת ובריבאונד אבל עדיין יחסית בוסרי ונמצא רק בשנתו השנייה בליגה. הוא כן מקבל עזרה מג'רמי גרנט שמפתיע העונה אבל היה זמין רק ב 26 משחקים, ונאלץ לשתף פעולה עם שחקנים אלמוניים כמו קיילב לאב,סיסוקו והאח הפחות מוצלח של קיגן מארי, ולמרות זאת מוביל את הבלייזרס למקום התשיעי במערב.

13-14. דיארון פוקס -מאזן: 13-28 / 32 משחקים. סטט': 20.5 נק' ב 56.9% טרו שוטינג, 5.8 אס' על 2.5 איב', 4.2 ריב', 1.3 חט'.

השועל שהצטרף בטרייד דד ליין של העונה שעברה, הגיע על תקן המבוגר האחראי שאמור לקחת את החבורה הצעירה הזו צעד קדימה ועושה זאת בהצלחה. הוא לוקח על עצמו את מלאכת הקליעה אבל גם יודע לשחרר בזמנים שחבריו נמצאים ביום קליעה טוב. עקב האכילס שלו היה ונותר הקליעה מעבר לקשת, שגם השנה הוא לא מצטיין בה בלשון המעטה עם 32% בלבד.

למרות שוומבי החסיר לא מעט משחקים (וגם בחלק מאלו ששיחק היה תחת הגבלת דקות), פוקס ביחד עם קאסל נתנו את הטון והובילו את הספרס לצמרת המערב.

13-14. סטפון קאסל – מאזן: 13-28 / 32 משחקים. סטט': 17.3 נק' ב 56% טרו שוטינג, 6.8 אס' על 3.8 איב', 5.1 ריב', 1.3 חט'.

הגארד האתלטי של הספרס פותח את עונתו השנייה בליגה ומשפר כמעט כל פרמטר סטטיסטי (סקורינג, יעילות, ניהול משחק).

הקליעה מעבר לקשת עדיין מדאיגה (27% בווליום נמוך של 3.9 ניסיונות), אבל הוא עוד צעיר ויכול להשתפר בהמשך.

השנה קאסל משחק עם המון ביטחון, ולא נראה שזו שנתו השנייה בליגה, דבר שבלט במיוחד בשלושת הניצחונות תוך שבוע וחצי על אוקייסי האלופה עם ההגנה האימתנית שלה, שקאסל נראה בהם מעולה ושיחק ממש כמו ווטרן – בחכמה ובאחריות לא אופיינית לגיל 21.

את רוב השבחים להגנה האיכותית של הספרס (מקום 3 ברייטינג ההגנתי), מקבל וומבי אבל גם לקאסל יש חלק נכבד בה. הוא שומר פרימיטר מעולה שממרר את חיי הגארדים היריבים.

11-12. דווין בוקר – מאזן: 17-24 / 37 משחקים. סטט': 25.2 נק' ב 57.8% טרו שוטינג, 6.5 אס' על 3.3 איב', 4.1 ריב'.

פיניקס היא ההפתעה הנעימה של העונה. כמעט ואף אחד לא ספר את הקבוצה מאריזונה בקונסטלציה של מאבקי פלייאוף, בטח אחרי שהרכש שהגיע במקום דוראנט, ג'יילן גרין שיחק שני משחקים בלבד.

דווקא הרכש הפחות נוצץ בדמות דילון ברוקס תפס בהפתעה את מקומו, ועם 21.3 נק' לא אופייניות למשחק מלא את החסר, והוסיף גם פן של מנהיגות וקשיחות כפי שעשה בעבר בהצלחה ביוסטון ובממפיס.

הדבר השני הוא ההגנה שבעונה שעברה דורגה במקום הלפני אחרון והשנה ממוקמת בשליש העליון של הליגה, שהשחקנים שמרכיבים אותה הם שחקני משנה אפורים שקולעים טוב מעבר לקשת (בשליש העליון בשלשות מדוייקות ובאחוזים).

על כל זה מנצח בוקר שאחרי עזיבת דוראנט חזר לשמש ככוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. העונה הוא חווה נסיגה מפתיעה בכל מה שקשור לקליעה מעבר לקשת (30% – הכי נמוך בקריירה), אבל באופן מושכל זורק משם רק 5.4 פעמים (שזה הנתון הכי נמוך שלו מאז עונתו השנייה בליגה). למזלו הוא אף פעם לא היה שחקן שנשען באופן אבסולוטי על השלשות, והמומחיות שלו היא בעיקר מהמידריינג' הרחוק והקרוב (4.8 סלי שדה ב 47% משותפים). בנוסף הוא מגיע לקו 8.2 פעמים (הכי הרבה בקריירה), וקולע אותן ב 86%.

11-12. סקוטי בארנס – מאזן: 17-24 / 40 משחקים. סטט': 19.4 נק' ב 58.4% טרו שוטינג, 8.4 ריב' (2.3 התקפה), 5.3 אס' על 2.6 איב', 1.4 חס', 1.3 חט'.

כבר כמה שנים מצפים מרוקי העונה של עונת 21-22 לעלות מדרגה מבחינה התקפית וזה עדיין לא קורה. אולי זה גם לא יקרה בעתיד אבל גם הגרסה הנוכחית שלו נראית לא רע בכלל. השנה הוא יחסית בסדר בכל הנוגע לאחוזים מעבר לקשת (34%), שהוא עקב האכילס שלו בקריירה (30%), ולמרות שהוא עושה זאת בווליום נמוך של 3.3 זריקות זה עדיין בשורה חיובית עבורו.

הוא הפך לעוגן ההגנתי של הראפטורס (ממוקמים בשליש העליון של הרייטינג ההגנתי), וביחד עם ניהול משחק משני הוא אחד משחקני ההתקפה – הגנה הטובים בליגה שלראשונה בקריירה מוביל קבוצה לצמרת המזרח.

העשירייה הפותחת:

10. ג'מאל מארי – מאזן: 13-28 / 37 משחקים. סטט': 25.6 נק' ב 61.5% טרו שוטינג, 7.5 אס' על 2.3 איב', 4.6 ריב', 1 חט'.

כוכב המשנה של יוקיץ' משחק העונה כסופר סטאר לכל דבר ועניין. זו יכולת שראינו ממנו רק בפלייאוף הבועה וריצת האליפות ב 23'. לעומת שני הקיצים הקודמים, הפעם הוא סיים את העונה יחסית מוקדם וללא השתתפות בנבחרת קנדה, והוא ניצל את הפגרה להתאוששות ונראה בריא, רענן ובא עם כוחות מחודשים לפתיחת העונה.

הוא קולע 4 נקודות יותר מהעונה הכי פורה שלו, קולע 3.5 שלשות למשחק ב 44% (שניהם שיאי קריירה), ומוסר הכי הרבה אסיסטים למשחק מכל עונה אחרת, וביחד עם יוקיץ' סוחב סגל חסר מאוד לצמרת המערב.

5-9. קווין דוראנט – מאזן: 15-25 / 38 משחקים. סטט': 26.1 נק' ב 62.9% טרו שוטינג, 5.4 ריב', 4.6 אס' על 3 איב'.

שיוסטון ביצעה את הטרייד בקיץ היא פינטזה בדיוק על הגרסה הזו של קווין דוראנט. סקורר על שקולע מכל בלטה עם עונה שמגרדת מלמטה את מועדון ה 50-40-90, וחשוב מכך עונה מאוד בריאה למרות עומס רב וכמות דקות רבה לכל שחקן ובטח לאחד בן 37 (מקום שלישי בליגה בדקות פר משחק).

שנגון עדיין לא מספיק דומיננטי ודוראנט משמש כמוציא לפועל המרכזי בהתקפה ועושה זאת עם היעילות הגבוהה בקבוצה.

5-9. ג'יילן ברנסון – מאזן: 16-25 / 37 משחקים. סטט': 28.2 נק' ב 60% טרו שוטינג, 6.1 אס' על 2.3 איב', 3.2 ריב'.

הכוכב והמנהיג הבלתי מעורער של הניקס מוביל אותה לעוד עונה טובה בצמרת המזרח.

הוא עושה זאת בעוד עונת סקורינג משובחת, שהשנה הוא קולע 3 שלשות למשחק (שיא עבורו), וקולע אותן ב 38%.

5-9. לוקה דונצ'יץ' – מאזן: 16-25 / 33 משחקים. סטט': 33.6 נק' ב 60.8% טרו שוטינג, 8.7 אס' על 4.5 איב', 7.7 ריב', 1.6 חט'.

חצי העונה הראשונה של לוקה בלייקרס מורכבת ויש בה לא מעט דברים חיוביים ושליליים.

למעט מרכוס סמארט אין אף שחקן בלייקרס ששומר מעל הממוצע. הדבר מחריף עוד יותר בגזרת הכוכבים שהם בכלל נטל הגנתי, וזה משתקף ברייטינג ההגנתי שהלייקרס ממוקמים במקום ה 26 בליגה. לוקה ממש לא הבעיה היחידה בתחום אבל הוא חלק מרכזי ממנה, כי הוא גם לא שומר טוב וגם לא רוצה להגן ברצינות ומעדיף לשמור כוחות לצד השני של המגרש.

בנוסף הוא זורק שלשות ללא הרף למרות אחוזים לא טובים (10.2 ניסיונות ב 33%), אבל הוא מצליח לשמור על יעילות גבוהה מכיוון שהוא במקום הראשון בליגה בהגעות לקו עם 11.7 כאלה וקולע אותן ב 78%.

ייאמר לזכותו שהוא מוביל סגל שסובל מפציעות משמעותיות מאוד למאזן נאה, שלברון וריבס החמיצו כחצי עונה. בנוסף הוא האחראי המרכזי לכך שהלייקרס קבוצת הקלאץ' של הליגה (5 דקות לסיום עד 5 נקודות הפרש), עם מאזן אדיר של 1-13.

5-9. טייריס מקסי – מאזן: 18-23 / 39 משחקים. סטט': 30.3 נק' ב 60.5% טרו שוטינג, 6.7 אס' על 2.5 איב', 4.4 ריב', 1.9 חט', 1 חס'.

בשנה שעברה חזינו לראשונה בשינוי ההיררכיה בין אמביד למקסי שהאחרון החליף אותו כאופציה הראשונה בקבוצה. השנה זה כבר נראה כברור מאליו.

מקסי הפך למכונת נקודות משומנת. הוא קולע את כמות הנקודות הגבוהה בקריירה ביעילות שיא. מעבר לקשת הוא צולף 3.7 שלשות למשחק שהם שיא עבורו ומדייק אותן ב 40% מרשימים.

הוא הוסיף מסה בקיץ והתחזק גופנית, דבר שעוזר לו להשיג נקודות רבות מהאיזור המוגבל שתחת הסל (עם 3.9 סלי שדה לערב – שני רק לאמן תומפסון מהגארדים). בנוסף הפיזיות המשודרגת שלו הופכת אותו לשחקן הגנה טוב יותר ועם נתוני האסל חריגים לגארד בגובה 1.88.

העונה שוב אמביד החמיץ כחצי מהמשחקים ורחוק שנות אור מגרסת ה mvp שלו התקפית והגנתית. כך גם פול ג'ורג' שנראה כמו הצל של עצמו. מקסי בחלקים גדולים של העונה משחק ככוכב בודד שלצדו הכישרון הצעיר אדג'קומב שאמנם מנפק עונה יפה לרוקי אבל זה עדיין מאוד רחוק מלחפות על הכוכבים המאכזבים, ולמרות זאת מקסי מוליך את הקבוצה למאזן חיובי.

5-9. אנתוני אדוארדס – מאזן: 14-27 / 33 משחקים. סטט': 28.9 נק' ב 62.6% טרו שוטינג, 5 ריב', 3.8 אס' על 2.7 איב', 1.3 חט'.

הנמלה בעוד עונה איכותית מוביל את הטימברוולבס לצמרת המערב.

אנט משתפר באופן ליניארי כל שנה כסקורר, ומבסס את עצמו כאחד השלשנים הטובים בליגה שזו עונתו השנייה ברציפות שהוא קולע מעל 3 שלשות למשחק ב 40%. בנוסף הוא קולע 56% לשתיים שהם שיא קריירה עבורו. החולשה היחידה שלו היא תחום ניהול המשחק שהוא כבר שנים לא מצליח להשתפר בה (למרות שאין בקבוצה אף רכז ראוי), וזה מגביל במידה מסויימת את התקרה שלו ככוכב על.

ארבעת הגדולים:

4. ג'יילן בראון – מאזן: 15-26 / 38 משחקים. סטט': 29.4 נק' ב 58.5% טרו שוטינג, 6.5 ריב', 4.9 אס' על 3.8 איב', 1 חט'.

הפיפן הנצחי של טייטום נכנס לפתיחת העונה עם סיטואציה שזרה לו. בדומה לפיפן, בפעם הראשונה בקריירה הוא נדרש לסחוב קבוצה ללא הכוכב המוביל שלה, ובנוסף גם ללא הולידיי, פורזינגיס והורפורד שהיו בשר מבשרה של הקבוצה ששלטה במזרח בשנתיים האחרונות ולקחה אליפות מרשימה ב 24'.

בראון התעלה לגודל השעה וניפק את עונתו הטובה ביותר. הוא קולע את כמות הנקודות הגבוהה בקריירה בלי לרדת כלל ביעילות. השנה הוא מגיע לקו 7.2 פעמים לערב וקולע אותן ב 78% (שניהם שיאי קריירה).

הוא מוביל את הסלטיקס לצמרת המזרח למרות שחבריו הבכירים התקשו להישאר יעילים ללא כח האש שהיה לצידם בשנה שעברה, וזה משתקף במיוחד ביכולת הקליעה הירודה שלהם מעבר לקשת לעומת שנים עברו (דריק וויט עם 9.5 זריקות ב 32% ופריצ'ארד עם 7.4 זריקות ב 33% – נתוני שפל עבורם).

בהיעדר ג'ורדן, פיפן התעלה ב 94' והוביל את שיקגו למקום השלישי במזרח עם 55 ניצחונות. הוא סיים במקום השלישי במירוץ ל mvp ונבחר לחמישייה הראשונה של הליגה.

בהיעדר טייטום (ועוד כמה חלקים חשובים), בראון כמו פיפן התעלה ומוביל את בוסטון לצמרת המזרח ולקצב של 50 ניצחונות, והוא יותר מראוי להיכנס לטופ 4 של חצי העונה.

3. קייד קנינגהם – מאזן: 10-31 / 36 משחקים. סטט': 25.9 נק' ב 56.8% טרו שוטינג, 9.6 אס' על 3.9 איב', 6 ריב', 1.5 חט'.

את עונת 23-24 הפיסטונס סיימו במקום האחרון בליגה עם 14 ניצחנות בלבד. בעונה הקודמת הם כבר השיגו 44 ניצחונות ועשו פלייאוף, והעונה הם במקום הראשון במזרח (ושני בליגה), עם 31 ניצחונות והם רק בחצי הדרך. לקפיצות הקנגרו האלה יש שם וקוראים לו קייד קנינגהם.

מרגע כניסתו לליגה הוא משתפר בכל עונה, והשנה הוא כבר מנהל משחק עילית והשני בטיבו בליגה אחרי יוקיץ'. בנוסף הוא מגיע יותר לקו העונשין עם 7.2 פעמים וקולע אותן ב 82%.

קייד גם שחקן הגנה מעולה ועם יתר כישוריו הוא אחד השחקנים השלמים בליגה.

אין בפיסטונס אף שחקן שיוצר לעצמו או לאחרים ברמה גבוהה (הבא אחריו בנקודות הוא דורן עם 17.8 שחלק נכבד מהם מאסיסטים של קייד), ומעבר להיותו מנהל משחק משובח הוא גם סקורר טוב שסוחב את הקבוצה על גבו בקפיצות קנגרו ענקיות עד למקום הראשון במזרח.

2. שיי גילג'ס אלכסנדר – מאזן: 7-34 / 39 משחקים. סטט': 31.9 נק' ב 66.7% טרו שוטינג, 6.4 אס' על 1.9 איב', 4.5 ריב', 1.4 חט'.

הסקורר הקנדי של הרעמים יעיל מאי פעם. 59% לשתיים ו 39% מעבר לקשת הם נתוני קריירה עבורו. הוא מאבד פחות מ 2 כדורים למשחק שזה הנתון הכי נמוך שלו מאז הפך לכוכב עליון בעל יוסג' גבוה.

היה שלב בעונה שאוקייסי הייתה עם מאזן 1-24 עם אפשרות ריאלית לשבור את השיא האייקוני של גולדן סטייט אבל אז הגיעו 6 הפסדים בסדרה של 12 משחקים (כולל 3 מתוכם תוך שבוע וחצי לספרס), שהורידו אותם לקרקע, ששיי היה באופן משמעותי פחות טוב וחד בהם, ולמרות שהוא השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה, יש איזה סרבי אחד שהוא קצת מעליו.

1. ניקולה יוקיץ' – מאזן: 13-28 / 32 משחקים. סטט': 29.6 נק' ב 71.3% טרו שוטינג, 11 אס' על 3.5 איב', 12.2 ריב' (3 התקפה), 1.4 חט'.

עם קיץ מעולה דנבר עיבתה את הסגל שלה כדי להתגבר על פציעות אבל היא לא חשבה שהם יגיעו בצרורות. 2 מתוך ארבעת השחקנים החשובים שלה (גורדון ובראון), החמיצו כל אחד יותר מחצי עונה, ובנוסף קמרון ג'ונסון עוד לא הספיק להתאקלם באופן מלא. הגאון שוב נאלץ לקחת על עצמו המון והוכיח בפעם המי יודע כמה שגם בשלמות התקפית כמו שלו ניתן עוד להשתפר.

יוקיץ' משווה את שיא הקריירה שלו בנקודות מהעונה שעברה אבל עושה זאת ביעילות גבוהה יותר (שילוב נדיר של 67% לשתיים ו 2.1 שלשות מדוייקות לערב ב 43%). גם בתחום ניהול המשחק הוא מוכיח שיש לו עוד לאיפה לעלות עם שיא קריירה באסיסטים.

צריך לראות מתי ואיך הוא חוזר מהפציעה הלא קלה שלו אבל בכל הנוגע לחצי העונה הוא ה mvp שלה.