שחקנים שמגיע להם יותר תשומת לב (2)

אנחנו ממשיכים עם הפרק השני בסדרה. על סוג השחקנים שמופיעים בה ועל המבנה שלה תוכלו לקרוא כאן:http://www.hoops.co.il/?p=35408

היום אכתוב על שחקנים מהבית הפאסיפי שמכיל את גולדן סטייט, הקליפרס, הלייקרס, פיניקס וסקרמנטו. אז ללא דיבורים מיותרים בואו ניגש לעבודה!

גולדן סטייט: דיוויד לי

אני מודה שגם כאן לא היה קל לבחור, אך הגעתי למסקנה שלי לא מקבל מספיק הערכה. לי הוא הבורג השני/שלישי הכי חשוב במערכת של הווריורס (בשנה הזו הוא עומד להיות יותר בכיוון של השלישי). הוא משחק בעמדה מס' 4 באחת החמישיות המאוזנות בליגה, אבל איכשהו, תמיד נשכח מאחור. תמיד לא מדברים עליו, אפילו לא ב"דרג השני" של הפאוור פורוורדים.

בשנים עברו:לי נולד ב-29 לאפריל 1983 בסנט לואיס שבמיזורי. בשנתו האחרונה בתיכון (2001) צ'מינד קולג' פרפארטורי שבמיזורי נבחר לי לאול-אמריקן ואף זכה בתחרות ההטבעות. הוא החליט לשחק באוניברסיטת פלורידה בה העמיד ממוצעים סבירים ביותר של 11.3 נק' ו-6.8 ריב' כשבעונה הרביעית והאחרונה ממוצעיו עלו ל-13.6 נק' ו-9 ריב' כשהוא שיחק עם יואקים נואה, אל הורפורד וקורי ברואר והם טיילו עד לניצחון בגמר המכללות כשהם מביסים את קאנטאקי 70-52. אחרי ארבע שנים נהדרות בקולג' החליט דיוויד- אז בן 22 להירשם לדראפט הNBA- של 2005. הוא נבחר במקום ה-30 ע"י קבוצתו האהובה של דובי- הניקס. הוא התברר כבחירה מוצלחת ביותר, כשהוא מעמיד בחמש שנותיו בניו יורק ממוצעים של 13 נקודות וכמעט 10 ריבאונדים ב-56% מהשדה ו-77% מהעונשין. אחרי שחתם על חוזה עולה בהדרגה הניקס כמו הניקס העבירו אותו בטרייד שערורייתי תמורת קאלאנה אזובוקי, אנטוני רנדולף, רוני טוריאף ובחירות סיבוב שני של 2012 ו-2013. לי המשיך את יכולתו מניו יורק ואף שיפר אותה: הוא העמיד ממוצעים של 18.2 נקודות ו-10 ריבאונדים בדיוק ב-51% מהשדה וכמעט 79% מהעונשין. אז איפה התעוררה הבעיה? דיוויד הצעיר (כבר לא כל כך), שזכה באליפות המכללות להזכירכם, לא חווה פלייאוף בקריירה. הבעיה נפתרה כאשר הווריורס עשו טרייד שהביא את אנדרו בוגוט לגולדן סטייט ושלח את מונטה אליס למילווקי. עוד בעונה שבוגוט הגיע הדברים החלו להתחבר הווריורס העפילו לפלייאוף וזו הייתה הופעתו הראשונה של לי בפוסט סיזן.

מה יעשה השנה: ימשיך לעשות את הדברים שהוא יודע ולהישאר בריא (כמו כל הווריורס) וינסה להוביל את הווריורס לפלייאוף ואם נהיה ממש גרידים אז לסיבוב השני.

סגנון משחק: לי ניחן בזריקת חצי מרחק טובה והיותו קצת נמוך לעמדה (9'6) לא מפריעה לו כלל והוא אפילו שיחק שנתיים בניו יורק כסנטר. הוא ריבאונדר מעולה שיודע גם לסיים בצבע כשצריך והוא קלעי עונשין טוב. יש לו משחק פוסט לא רע בכלל והוק שוט ביד שמאל ברמה גבוהה (הוא שמאלי).בנוסף הוא גם מוסר טוב עם 2.4 אסיסטים בממוצע למשחק לאורך הקריירה.

הקליפרס: ג'מאל קרופורד

קרופורד, השחקן השישי האולטימטיבי ראוי ליותר רספקט. הרבה יותר. הוא קלע בעונה האחרונה כמעט 16 נקודות ועזר לקבוצה רבות בעת הפציעה של כריס פול. כשמדברים על הקליפרס כקבוצה לאליפות קרופורד, קצת כמו פארקר בפרק הקודם – הוא נשכח מאחור. הוא היה הקלעי השלישי בטיבו בקבוצה מס' 1 בלוס אנג'לס בעונה החולפת וזה לא רע כשאתה משחק ליד בלייק גריפין וכריס פול.  

בשנים עברו: קרופורד נולד בסיאטל, וושינגטון ושיחק בתיכון המקומי. אחרי ארבע שנים בתיכון ראינר ביץ' (שבו שיחקו שחקנים כנייט רובינסון, דאג כריסטי וטרנס וויליאמס) כולל זכיה באליפות בשנת 1998 (שנתו השלישית) הוא בחר באוניברסיטת מישיגן להמשך הקריירה שלו. בשנה אחת הוא העמיד ממוצעים של 16.6 נק' 2.8 ריב' ו-4.5 אס' וניגש להיבחר בדראפט ה-NBA. הוא נבחר במקום ה-8 של אחד הדראפטים החלשים בהיסטוריה-2000. הקבוצה שבחרה בו – קליבלנד קאבלירס – שלחה אותו לבולס בעידן פוסט מייקל ג'ורדן. הוא העביר ארבע שנים בקבוצת לוטרי, כשהוא משתפר בעקביות כל עונה.

אחר כך הוא נשלח בטרייד לניקס ושם שיחק עם מיודענו-דיוויד לי. קרופורד העמיד בממוצע 17.6 נק' ובנוסף לכך 4.4 אס'. אחרי ארבע שנים ועוד 11 משחקים הוא נשלח בטרייד לגולדן סטייט. גם כאן קרופורד לא מצא בית והוטרד (מהשורש טרייד) לאטלנטה אחרי עונה אחת מינוס  11 משחקים. בשלישי לפברואר 2010 קרופורד שבר את שיא מהלכי הארבע נקודות נגד קבוצתו לעתיד-הלוס אנג'לס קליפרס. באותה השנה הוא לקח בפעם הראשונה את פרס השחקן השישי. בעונה הזו, בפעם הראשונה בחייו, חווה ג'מאל פלייאוף.

אחרי שהיה מצוין במשחק השביעי נגד מילווקי הוא וההאוקס שלו חטפו בראש מדוויט הווארד והמג'יק והודחו בסוויפ (תסמין אטלנטה קלאסי- לעבור בקושי סיבוב ראשון ולחטוף סוויפ בסיבוב השני). בעונה שלאחר מכן קרופורד סיים שני במירוץ השחקן השישי, אחרי לאמאר אודום. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם נקמו באורלנדו נטולי הווארד, אבל הפסידו לבולס של רוז.

בסוף העונה ההיא קרופורד הפך לשחקן חופשי. הוא חתם עם פורטלנד שם שיחק עונה אחת (את העונה המקוצרת של 2011/2012). שם קרופורד חזר להרגליו הישנים ולא העפיל לפלייאוף. בתחילת עונת 2012-2013 חתם קרופורד בקליפרס ונראה שהוא סוף סוף מצא בית לגדל את ילדיו (אם יש לו). בעונה הזו קרופורד סיים שני פעם נוספת במירוץ לתואר השחקן השישי והקליפרס שלו (על מי אני עובד? הקליפרס של פול וגריפין) הפסידו בסיבוב הראשון לממפיס, למרות יתרון הביתיות. בעונה החולפת קרופורד לקח את השחקן השישי עם ממוצעים של כמעט תשע-עשרה נקודות בממוצע למשחק. הקליפרס כידוע לכם, הפסידו בסיבוב השני לאוקלהומה של ווסטברוק(טוב בסדר ודוראנט).

מה יעשה השנה: קרופורד יתמקד בלשמור על בריאותו ועל יציבות לאורך העונה. הוא ינסה, ביחד עם כל הספסל של הקליפרס (אולי החזק בליגה) לתת לקליפרס נחמה על שנים עברו. יש נחמה אחת בלבד שכנראה, תספק אותם: אליפות.

סגנון משחק: כמו המסע הפתלתל שלו בין הקבוצות כך גם סגנונו של קרופורד. יש לו Dribble Moves מיוחדים והוא מלך השלשה-אנד-וואן עם 44 כאלו. הוא יודע לחדור, אבל המומחיות שלו היא זריקת השלוש מכדרור. הוא גם קלעי מיד ריינג' ועונשין מצוין ויכול לנהל פיק-אנד-רול ברמה סבירה.

הלייקרס: קסאבייר הנרי

הרבה אנשים קצרו את תשומת הלב שלהם בלייקרס של שנה שעברה. הרי בקבוצת לוטרי לשחקנים בינוניים הרבה יותר קל להעמיד ממוצעים מרשימים ולקבל תשומת לב במיוחד בקבוצה עם עבר מפואר כמו הלייקרס. הרבה שחקנים יצאו אל העולם הגדול אחרי עונה טובה בלייקרס אשתקד. שחקנים כמו ג'ודי מיקס, קנט בייזמור, קנדל מרשל ואפילו פאו גאסול ניצלו את הלייקרס של השנה הקודמת. גם אלו שנישארו בקבוצה קיבלו את מנת תשומת הלב שלהם דוגמאות לכך הן ג'ורדן היל וניק יאנג. היחיד שכנראה נשכח מאחור הוא קסאבייר הנרי. נכון, הוא פחות טוב מהחברה הנ"ל, אך בכל זאת חוץ מדאנק מהדהד אחד, לא זוכרים שהוא בכלל היה קיים בלייקרס. טוב אז הנה הפיצוי שלך ידידי.

והנה הדאנק שלך ידידי:  https://www.youtube.com/watch?v=7h8zVlCmX4w

בשנים עברו: הנרי נולד בגנט שבבלגיה, מכל המקומות בעולם. הוא למד בתיכון פוטנאם סיטי שבאוקלהומה. בהיותו תלמיד תיכון נחשב הנרי להבטחה ענקית שהתחזיות הפסימיות יותר ניבאו לו להיבחר שמיני והאופטימיות –  שני,שלישי. תחזיות לחוד ומציאות לחוד. הנרי, אחרי עונה פושרת בקנטאקי של ג'ון קאלפרי, נבחר במקום השניים-עשר על ידי הממפיס גריזליס בַּדראפט של 2010. אחרי שנה רעה בממפיס בה קלע 4.3 נק' ב-13.9 דקות הוא נשלח לניו אורלינס- ההורנטס דאז. הוא שיחק חלק ארי מהעונה בקבוצת הדי ליג של המועדון-לואיירה בריבאונדים, אסיסטים, חטיפות חסימות, אחוזים מהשדה וכמובן נקודות. 

מה יעשה השנה: הדבר הראשון שהוא ירצה לעשות זה לא להגיע בטעות לליגה הסינית. הוא ינסה לנצל איזו פציעה של שחקנים בעמדה שלו (2/3) ולהיות מחליף יעיל מהספסל. הוא כבר קיבל הזדמנות ראשונה בדמות פציעתו של ניק יאנג.

סגנון משחק: הנרי הוא סווינגמן אתלטי, עם קליעת מיד ריינג' אמינה ואחוזים לא רעים מהשלוש. הוא כמעט ולא תורם בשום אספקט אחר של המשחק חוץ מזריקה לסל, אבל אם אתם מתעקשים אפשר לציין שהוא חוטף סביר וריבאונדר לא רע.

פיניקס: אייזיה תומאס

אייזיה, סבל מהקבוצה הלא מחוברת של סקרמנטו בשנה שעברה, אבל למרות שהציג מספרים של 20 נק' ושישה אס' לא זכה לקרדיט. למרות שהוא רק בגובה 9'5 השחקן, שנקרא על שם אייזיה תומאס הגדול (ההוא מדטרויט, מוכר?) אינו מוכן להיכנע לאף אחד. העניין עם תומאס, הוא לא רק חוסר תשומת לב, אלא שהוא לקח חוזה שהופך אותו לאנדר פייד מיידי וגם הוא שחקן שישי. נדפק לך המוח בנאדם? כנראה שכן, כי מי שבוחר לשחק כדורסל מקצועני, שהוא בגובה של מטר שבעים וחמש בערך, צריך להיות קצת מטורף ומיוחד. גיליתי, במהלך הכתבה הזו שתומאס הוא שחקן שכל החיים שלו היו לא שגרתיים ויותר מכך. איכשהו כל דבר בלתי רגיל שיכול לקרות למישהוקרה לתומאס לכן אין כמו להכניסו לרשימה בלתי רגילה.

בשנים עברו: תומאס נולד בשנת 1989 בטקומה שבוושינגטון. למי מכם שתהה, שמו ניתן לו ע"י אביו, או יותר נכון ע"י חברו של אביו שניצח בהתערבות על סדרת הגמר בין הלייקרס לדטרויט (הלייקרס לקחו ריפיט ב-7 משחקים מרתקים) והחליט לקרוא לתינוק ע"ש הרכז המהולל של הפיסטונס. למי מאיתנו שדואג לזכויות הנשים, אימו הסכימה לקבל את השם מכיוון שרצתה שם תנכי לילדה. הוא התחיל את לימודיו בתיכון בוושינגטון, אך בעקבות קושי בלימודים נאלץ לעשות את כיתה י"א פעמיים- פעם אחת בבית הספר שבוושינגטון ופעם נוספת בתיכונו מכיתה י"א והלאה- בית הספר של דרום קנט בקונטיקט. בשנתו האחרונה (והחמישית) בתיכון קלע תומאס 31.2 נקודות בממוצע ובעקבות כך קיבל הצעה למילגה באוניברסיטת וושינגטון. תומאס, קיבל השראה מהכוכב האחרון של האוניברסיטה-נייט רובינסון וכך לבש את הספרה של רובינסון – 2. במהלך שלוש שנים באוניברסיטה העמיד תומאס ממוצעים של 16.8 נקודות ו-4 אסיסטים. במהלך חודש ינואר של שנתו האחרונה, תומאס אמר שהוא רוצה להישאר שנה נוספת (הוא למד שלוש שנים בסופו של דבר, אך תיכנן להישאר לשנה רביעית), בסופו של דבר החליט לעזוב בטענה ש"לא כל יום אתה יכול להיבחר בסיבוב הראשון ולקבל חוזה מובטח לשנתיים". איזה סיבוב ראשון ואיזה נעליים. אייזיה נבחר במקום האחרון (!) של הדראפט (לחשוב שעוד קבוצה אחת הייתה פוסחת עליו ויש סיכוי שהוא היה מטייל היום בליגות הפיתוח ואירופה) . הקבוצה שבחרה בו- סקרמנטו  – רצתה שהוא וג'ימר פראדט (הבחירה ה-10 באותו הדראפט) "יתחרו" על עמדת הרכז הפותח. לתומאס לקח קצת זמן אבל בסופו של דבר הוא השתלט עליה ופראדט… טוב הוא רגל וחצי בסין. כפי שאמר שמוליק קראוס: איך שגלגל מסתובב לו. https://www.youtube.com/watch?v=ZfNsiAz-XL8

תומאס שמר על יכולת טובה גם בשנה שאחרי והפעם פתח ביותר משחקים כשהוא משפר בהדרגתיות את מספריו. הפיצוץ האמיתי הגיע השנה כשהוא העלה את ממוצעיו בכמעט 7 נקודות ו-2.5 אס'. בנוסף הוא קבע שיאי קריירה גם בחטיפות, חסימות אחוזים מהשדה וריבאונדים. בסוף השנה השתחרר תומאס מחוזהו הקודם (שבו הרוויח 2 מיליון בסך הכל בשלוש שנים) ועבר בסיין-אנד-טרייד לסקרמנטו תמורת איזה קונוס ששיחק בחולון וטרייד אקספשן.

מה יעשה השנה: השנה, תומאס הוא מועמד שיש לקחת בחשבון בקרב על השחקן השישי. הוא ינסה להמשיך להשתפר ולהביא סוף סוף את הסאנס לפלייאוף. תומאס יהיה השחקן השלישי בשיטת השני-רכזים של הורנסאק ויקווה לקבל יותר מ-30 דקות משחק.

סגנון משחק: למרות גובהו, תומאס מסיים בצבע באחוזים מרשימים מאוד- 67.5 (יש לקחת נתון זה בערבון מוגבל מכיוון שהוא לוקח רק שתיים וחצי זריקות למשחק בצבע). הוא קולע מכל הטווחים לפחות 40% חוץ מטווח הפלוטארים (3-10 פיט) ומהשלוש שמהם הוא קולע 39.9% ו-36% בהתאמה. הוא מנהל פיק-אנד-רול מצויין ומוסר טוב. גם בהגנה מדובר על שומר קשוח, למרות גובהו.

סקרמנטו: אין

פעם נוספת לא מצאתי מישהו לסמנו. אם הייתי רוצה הייתי יכול לדבר על קוליסון, שהחליף בהצלחה יתרה את פול בקליפרס ואף עלה בחמישייה, או על קאזינס שצריך חותמת רשמית שהוא הסנטר מס' אחד בליגה (לפחות התקפית), או על רודי גיי, שמרוב שהוא היה כל כך אוברייטד שהוא הפך לאנדרייטד (זה תהליך שקורה לפעמים. דוגמאות נוספות: ראסל ווסטברוק, כרמלו אנתוני, דוויט הווארד). אבל הרגשתי שאם אעשה זאת זה יהיה מאולץ. תאמינו לי שזה לא נבע מתוך עצלנות, או הרצון לסיים עם הפוסט, אלא פשוט לא נראה היה לי שמישהו שם צריך שירוממו אותו קצת. כמובן שאייזיה היה יכול להיות כאן, אך הוא עבר קבוצה. מועמדים פוטנציאלים לשנים הבאות יכולים להיות שני הצעירים המעניינים- ניק סטואסקאס ובן מקלמור, שכל עוד לא ידרכו אחד לשני על הרגליים יוכלו לפרוח ולהוות חיזוק משמעותי לסקרמנטו.