מאז ומתמיד אהבתי סיפורים, והסיפורים המעניינים ביותר אלו הסיפורים ההיסטוריים.

ההיסטוריה היא בעצם סיפור אחד גדול ומעניין, וכך גם ההיסטוריה של ה-NBA.

מאז ומתמיד היו בליגה הזו סיפורים ואנשים מעניינים. והדבר החשוב ביותר בהיסטוריה, היא ללמוד מטעויות העבר בכדי לתקן אותן. דוגמה מצויינת ללמידה מהעבר של ה-NBA היא הספרס של הפלח. בוסטון של אאורבך וראסל שיחקה כדורסל שהושתת על היסודות שלו, עם משחק מסירות רציף ושחקן שישי ושהוסיף לטביחת היריבות והיווה חלק מכוכביה של הסלטיקס הישנה {אם כי קצת קשה לראות כוכבים בסלטיקס של אאורבך , שהכוכב הראשי שלה כביכול התפרסם בזכות עבודה שחורה ומרובה}.

ומה בספרס של היום? משחק המושתת על יסודות כדורסל , משחק מסירות רציף , ושחקן שישי שמוסיף לטביחת היריבות.

דברים וסיפורים נוספים שאני רוצה להביא ולהדגיש הם לדוגמה, היריבות בירד-ג'ונסון, לייקרס-סלטיקס, באד בויז-ג'ורדן, ואת סיפוריהם של אנשים וקבוצות רבים עד אין ספור.

במדור יהיו סרטונים חשובים מההיסטוריה של ה-NBA כמו משחקים שונים {בעיקר משחקי גמר , אבל אי אפשר להכניס משחקים בלי משחק של "באד בויז"-שיקגו מהעונה הרגילה} , תמונות חשובות לדעתי ואם יתאפשר אפילו סיפורים ומאמרים על קבוצות היסטוריות כמו פילי של 67 , הניקס של 1970 וכו'.

לפעם הראשונה בחרתי את משחק מס' 6 בין הסלטיקס ללייקרס בשנת 1963 , שנה בלבד לאחר ההפסד הצורם של ג'רי ווסט והלייקרס לסלטיקס של ראסל. זוהי הסדרה השנייה בלבד המפגישה את ווסט וראסל בגמר ה-NBA.

ווסט וצוותו המסייע באים לסדרה הזו בכדי לנקום בבוסטון על כך שבשנייה האחרונה לקחה מהם אליפות . בדרך לשם הלייקרס ניצחו בחצי הגמר 4-2 את דטרויט פיסטונס

ראסל וצוותו הכולל את בובי קוזי , הרכז שהגדיר את המונח רכז , וג'ון האבלצ'יק שהמציא את המונח "שחקן שישי".

משחק מספר 6, המצב הוא 3-2 לבוסטון כשללייקרס יש הזדמנות להשוות את הסדרה ולהשיג את האליפות ואילו בוסטון צריכה בסה"כ עוד ניצחון אחד והאליפות שלהם , לאחר ההפסד שלהם 126-119 במשחק הקודם.

ההפסד במשחק מספר 5 גרר ספקולציות שלסלטיקס נגמר הגז, והלייקרס הצעירים עומדים להתפרץ קדימה. "לא," אמר ראסל, "לוס אנג'לס לא עומדת לעשות זאת."
קוזי נראה מפותע למדי. "יש כמה אנשים מבוגרים מאיתנו," הוא אמר לכתבים.

בלוס אנג'לס, המון שמוערך בחמשת אלפים אנשים התכנס מחוץ לארנה בתקווה להשיג כרטיס. מכשהבינו שהכרטיסים אינם, התעוררה מהומה.
הלייקרס ציננו את הלהבות במהרה, כשהציעו לקנות את הצפייה במשחק בטלוויזיה תמורת $2.50 (אתם מבינים, אנחנו מתלוננים על ערוצים 53-54, ואת משחק 6 של סדרת הגמר שידרו בתשלום). בכדור הביניים הראשון של משחק 6, 6,000 כרטיסי צפייה כאלו נרכשו, לצד אולם של 15,000 מושבים, שהיה סל-אאוט. "היינו מודעים לכך שאנו בוחנים את העתיד של טלוויזיה משולמת," אמר לימים מנכ"ל הלייקרס דאז, לו מוס.

הקהל באולם, בעשרים וארבעה באפריל 1963, עשה את המיטב על מנת לתמוך בקאמבאק הסגול צהוב, אך היד של האבליצ'ק רתחה, ואחת עשרה נקודות רצופות שלו בחצי הראשון סייעו לקבוצתו להוביל בארבע עשרה במחצית. הפער היה רק 9, 11 דקות לסיום המשחק, כשקוזי נפל ונקע את קרסולו השמאלי. הלייקרס קיזזה את ההפרש עוד ועוד, עד לנקודה בודדת, כשחמש דקות לסיום המשחק התייצב קוזי בעמדת המחליפים.

2:48 לסיום, המתח באוויר והסלטיקס בקושי מחזיקים את הראש מעל המים, עם יתרון 104-102 נזיל. הו אז, טומי היינסון התנפל על מסירה של ווסט, חטפה ורץ לסיים בצד השני.
בוב קוזי היה זה שקיבל את הכדור האחרון וכידרר לו עד סוף השעון, עד סוף הקריירה, והשליך את הכדור באוויר באורגזמה של ניצחון.
אז הוא ואורבך התחבקו, הנגיעה האחרונה בניצחון.

"בבקשה," התחנן אורבך לעיתונאים, "ספרו לי עוד כמה מהסיפורים על לוס אנג'לס כבירת הכדורסל של העולם."