בוקר טוב וחנוכה שמח לכולם. 5 משחקים היו לנו הלילה, ושניים מהם הגיעו להארכה. גם מבין המשחקים האחרים היו שניים יחסית צמודים שהוכרעו עם ריצה של קבוצת החוץ ברגעי הסיום, ורק ממפיס שייטו נגד הקליפרס. בקיצור, שני המשחקים היחידים שהסתיימו בניצחון ביתי היו שני המשחקים שהגיעו להארכה, ואם היה לי זמן או כוח אולי הייתי מנסה לחרטט איזה סטטיסטיקה על זה, אבל אני כותב את השורות האלה כשנותרו לי עוד 3 משחקים לסקר, אחרי שעבור שני הראשונים כתבתי את הסיקור מיד כשהם הסתיימו, ואז הגיעה הפסקה של כשעתיים וחצי עד שהתאפשר לי לחזור לסיקור של המשחקים המאוחרים יותר.

בוסטון סלטיקס (15- 11) – דטרויט פיסטונס (21- 5) 105- 112:
הסלטיקס פתחו טוב והובילו 33- 25 בסיום הרבע הראשון, ואף הגדילו את הפער ל-12 בתחילת הרבע השני, אבל הפיסטונס סגרו את ההפרש די מהר, וברבע השלישי הם היו אלה שעלו ליתרון. 6 דקות לסיום, דטרויט הגיעו ליתרון 10, אך נענו מיד בריצת 9- 1 של בוסטון שצמצמה את ההפרש ל-2 בלבד. האריס קלע 2 מהקו ובצד השני בראון החטיא פעמיים משם, ושני סלים של קייד שמרו על היתרון כשוויט עם שלשה ניסה לצמצם. בדקה האחרונה, איבוד של וויט והחטאות של פריצ'רד וסיימונס מחוץ לקשת מנעו מבוסטון לסגור את הפער, ודטרויט יוצאים עם ניצחון נוסף.
קייד הוביל את דטרויט עם 32 נקודות ו-10 אסיסטים, האריס רשם 13 ו-7, לאברט קלע 13 ואייבי קלע 10.
אצל בוסטון, בראון רשם 34, 8 ו-7 עם 3 חסימות, וויט קלע 31 ופריצ'רד קלע 12 עם 5 אסיסטים.
מיאמי היט (14- 12) – טורונטו ראפטורס (16- 11) 96- 106:
אחרי רבע ראשון צמוד, ריצת 14- 0 של מיאמי העניקה להם יתרון דו-ספרתי, אבל היא נענתה מיד בריצת 10- 0 של טורונטו שסגרה את הפער. ההיט בכל זאת הצליחו לשמור על יתרון קטן עד הרבע האחרון, אבל אז ריצת 17- 2 של טורונטו הפכה פיגור 5 ליתרון 10 מבחינת האורחים. נורמן פאוול עוד הוביל ריצת 7- 0 אחרונה וההפרש ירד ל-4, קצת יותר מדקה לסיום, אבל פאוול איבד את הכדור הבא והחטיא עוד כמה עד לסיום, והראפטורס חוזרים למקום השלישי במזרח לאור הניצחון הזה וההפסד של בוסטון במשחק הקודם.
אינגרם הוביל את טורונטו עם 28 נקודות ו-5 אסיסטים, בארנס רשם 17, 10 ו-6 עם 3 חסימות, קוויקלי קלע 15, מאמוקלשווילי רשם 11 ו-7 ודיק קלע 10. שווה לציון גם ג'מאל שד עם 8 נקודות ו-10 אסיסטים ופלוס-מינוס של 27 בדקות שלו, הגבוה ביותר במשחק.
אצל מיאמי, אדבאיו רשם 20 ו-10, פאוול קלע 20 ב-5/15 מהשדה, מיטשל קלע 12, דרו סמית קלע 11, וויגינס קלע 10 עם 3 חסיימות ווהאקז קלע 10 עם 3 חטיפות.
יוטה ג'אז (10- 15) – דאלאס מאבריקס (10- 17) 140- 133 (OT):
קיונטה ג'ורג' קלע 12 ברבע הראשון והוביל את יוטה ליתרון 24- 14 מוקדם, אבל קופר פלאג קלע 14 ברבע הזה ועד לסיומו המאבס כבר היו אלה שהובילו 43- 37. מכאן והלאה, דאלאס הובילו רוב הזמן בהפרשים קטנים, כולל יתרון שיא של 10 ברבע השלישי, וסל של פלאג קבע יתרון 8, 4:15 לסיום, וגם העניק לו שיא קריירה בנקודות. ריצת 11- 0 של יוטה העניקה להם יתרון 3 בדקה האחרונה, ופלאג ענה בסל ועבירה, אבל החטיא מהקו, מה שאפשר למרקאנן להחזיר את היתרון ל-3. פלאג נשלח לקו בפיגור 3 ושם 1/2 משם, אבל הפעם ההחטאה הייתה בכוונה ובאופן מרשים, וכריסטי לקח את הריבאונד וסחט עבירה שישית מביילי, שאפשרה לו לקבוע שוויון 129 מהקו. פיליפובסקי החטיא והמשחק הגיע להארכה.
לא הזכרנו את ג'ורג' מאז הרבע הראשון, למרות שהוא המשיך ביכולת הטובה שלו, והוא קלע את 5 הנקודות הראשונות של ההארכה. פלאג ענה עם 2 מהקו והבטיח לא לסיים כמו קליבלנד שלא קלעו אף נקודה בהארכה אמש נגד שארלוט, אבל שני סלים של מרקאנן הגדילו את ההפרש ל-7. נמבהרד מצא את וושינגטון לסל שהוריד ל-5 עם דקה לסיום ההארכה, אבל התקפה ארוכה של יוטה הסתיימה בסל של פיליפובסקי שסגר עניין. בסיום, הניצחון של יוטה מעלה אותם למקום ה-10 במערב כשיש להם 15 הפסדים לעומת 16 של פורטלנד ו-17 של דאלאס, ומספר הניצחונות של כל אחת מהן הוא 10.
ג'ורג' הוביל את יוטה עם 37 נקודות ו-6 אסיסטים, מרקאנן רשם 33, 16 ו-5 עם 4 חטיפות, פיליפובסקי רשם 25 ו-9, וויליאמס והנדריקס קלעו 11 כל אחד וקולייר קלע 10 עם 8 ריבאונדים.
אצל דאלאס, פלאג קלע 42 ושבר את שיא הנקודות לשחקן שעוד לא הגיע לגיל 19 (בשבוע הבא הוא יחגוג), כשהוא הצעיר ביותר אי פעם שמגיע ל-40 נקודות במשחק. את כל זה הוא עשה יחד עם 7 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-2 חסימות, ואני בעד לציין שיאים שנעשים על חשבון לברון. חוץ מהרוקי המוכשר, וושינגטון רשם 25 ו-13, מרשל קלע 15, נמבהרד קלע 14 עם 11 אסיסטים וקליי קלע 12.
דנבר נאגטס (19- 6) – יוסטון רוקטס (16- 7) 128- 125 (OT):
המשחק המרכזי של הלילה הבטיח הרבה וקיים בגדול. במשחק בו יתרון השיא של כל אחת מהקבוצות היה 9, הנאגטס הגיעו לשם רגע לפני המחצית עם ריצת 10- 0, אבל יוסטון סגרו את הפער הזה מהר בתחילת החצי השני. אנחנו קופצים עכשיו אל דקות הסיום, כאשר שלשה של יוקיץ' ו-1/2 של ג'ונסון קובעים יתרון 109- 104 לדנבר, אבל שלשה של סמית ו-2 של שנגון משווים את התוצאה עם דקה וחצי על השעון. מכאן החל רצף של שלשות עליו היו אחראים יוקיץ', שפרד, ג'ונס ודוראנט. מארי שם 1/2 מהקו ושנגון העלה את יוסטון ליתרון נקודה, אבל עבירה של תומפסון על הארדווי לפני הוצאת הכדור אפשרה למארי להשוות מהקו. הכדור האחרון הלך ליוקיץ' שהחטיא, וקיבלנו הארכה שנייה ללילה זה.
מארי פתח את ההארכה עם שני סלים ושלשה של ג'ונס השלימה ריצת 7- 0 מהירה, ובצד השני שנגון וסמית צמצמו ל-3. יוקיץ' שם 2 מהקו ומיד אחר כך סיים את חלקו במשחק עם עבירה על שפרד, שגם הצ'אלנג' לא הצליח לבטל, אבל שפרד קלע רק פעם אחת מהקו. גם תומפסון ושנגון החטיאו ומארי שם 2 מהקו, אבל שנגון ענה עם סל ועבירה וצמצם ל-3, 38 שניות לסיום. מארי הוריד שעון והחטיא, משאיר כדור אחרון ליוסטון, אבל שנגון החטיא שלשה, והריבאונד נפל לידיים של דנבר שקוטעים רצף של 3 הפסדי בית, חריג במיוחד בהתחשב ב-11 ניצחונות החוץ הרצופים שלהם.
יוקיץ' הוביל את דנבר עם 39, 15 ו-10 וגם 2 חטיפות וחסימות, מארי קלע 35 עם 5 אסיסטים, ג'ונסון והארדווי קלעו 13 כל אחד וג'ונס קלע 11 עם 3 חסימות.
אצל יוסטון, שנגון רשם 33, 10 ו-10, דוראנט קלע 25 עם 7 אסיסטים, סמית רשם 16 ו-10, אוקוגי קלע 16, תומפסון רשם 14, 12 ו-6 ושפרד קלע 14 ב-5/17 מהשדה.
לוס אנג'לס קליפרס (6- 20) – ממפיס גריזליס (12- 14) 103- 121:
הקליפרס הובילו לכל אורך הרבע הראשון, אבל לא הרבה אחרי זה. רבע שני טוב של ממפיס העניק להם יתרון 56- 48 במחצית. הקליפרס הפכו לרגע עם ריצת 11- 0, אבל ממפיס חזרו לשלוט, ועד לסיום הרבע השלישי הם כבר הובילו בהפרש דו-ספרתי, אותו הם הגדילו ל-20 עם ריצת 11- 0. משם, לקליפרס כבר לא היו תשובות, והשאלה הייתה רק ההפרש הסופי, אותו הקליפרס הצליחו טיפה לצמצם מהפרש השיא של 23 שהיה לקראת הסיום.
ג'ארן ג'קסון הוביל את ממפיס עם 31 נקודות ו-5 חסימות, קאם ספנסר קלע 27 עם 6 אסיסטים, וולס קלע 16 וקווארד ומוראנט קלעו 12 כל אחד.
אצל הקליפרס, קוואי קלע 21, דאן קלע 17 עם 5 אסיסטים, הארדן קלע 13 עם 6 אסיסטים ו-3 חטיפות ומילר וקולינס קלעו 10 כל אחד.

קופר פלאג: 42 נקודות והפסד
אייס ביילי: 7 נקודות וניצחון.
וזה רבותיי, תמצית ההבדל בין הבאסט הגדול בהיסטוריה, ליורש החוקי של מייקל.
תודה עמיחי, וחג שמח!
ככה זה כשמוצר מעבדה פוגש שחקן כדורסל
חחחח מעולה
ראיתי את רוב המחצית השנייה של דנבר נגד יוסטון:
.
היה משחק אדיר, פשוט אדיר – שתי קבוצות מעולות, ועוד בהרכב חסר, מגוונות, לוחמות, שרצו לנצח, מתח עד השניה האחרונה, ללקק את האצבעות.
.
הקומבינציה של יוקיץ' ומארי, בעיקר לנוכח חסרונם של גורדון וכ. בראון, נזקקה למאמץ מיוחד מול יוסטון העמוקה, ועמדה בפרץ. פשוט מרשים לראות את השניים האלה בפעולה. אחד הצמדים הגדולים שראיתי.
.
אלמלא תוספת העומק בקיץ דנבר הייתה מפסידה את המשחק הזה – הארדוואי וב. בראון היו המעט שהספיק כדי לנצח גם בלי הפצועים.
.
מעניין מה היה קורה אם פרדי אולסטאר לא היה נפצע. מצד אחד יוסטון עמוקים מאוד גם בלעדיו, ואני מניח שחלק מהצעירים (שפרד?) היו זוכים לפחות דקות, מצד שני הוא היה תורם. אשמח אם יחזור עוד העונה ובכושר.
.
שנגון זה לא יוקיץ', אבל ממש ממש מרשים בזכות עצמו – ראיית משחק, מסירה, ביצים מפלדה. כל הכבוד לו.
.
קווין דוראנט זה מפלצת. כל פעם שאני שוכח הוא מקפיד להזכיר לי. היו לו לפחות שלוש חסימות וחטיפה, לפחות שתיים מהן על יוקיץ'. הבן אדם בן מאה, רוב השרוכים כבר נקרעים בשלב הזה, והוא שולח זרועות דיונון ארוכות לכל עבר. לא יודע אם נראה עוד אחד כזה בימי חלדנו.
.
אמן נקתומפסון זה צ'יט. הצבע מלא וצפוף, הבחור נכנס לתוך הבלגן כאילו משוטט בפארק, ולפני שאחרים מספיקים להרים את היד הוא כבר בטבעת. עד שלא אראה את האקס-ריי בעיניים שלי לא אאמין שהוא לא ביוני.
.
שפרד מצוין. גארד של פעם – לבן, קטן, מהיר וצלף.
.
אוקוגי הטביע כמו איזה וינס קרטר – הוריד את הידיים ואז העלה אותן שוב. מטורף.
.
איזה פלייאוף הולך להיות במערב, חבל על הזמן, רק שכולם יהיו בריאים.
.
תודה רבה עמיחי, אחלה סיקור.
כל פעם שנראה לך שראית מהג'וקר הכל הוא משתדרג בעוד אסקפט. השנה יש לו מספרי שיא באחוזי הקליעה מכל הטווחים. 42% משלוש והוא לוקח משם 5 זריקות למשחק, eFG% עומד על 68!!! (וזה לא שהוא זורק רק 2 מ' מהסל). הסיפור הזה נהיה לא הוגן כבר.
בלתי נתפס, מה שהג'וקר עושה על הפרקט.
לא ראיתי דבר כזה לפני כן משחקן בממדים שלו,
היחיד שהראה את אותה יכולת (בפחות עקביות. תקופות שונות) זה לארי בירד.
אחד גאון בשני אגדה,
תבחר אתה מי זה מי.
גיילן בראון קלע 34 אבל החטיא 7 זריקות מהקו, ייתכן שהסיפור עם קרוב משפחתו שהיה במצב חרום וטיקסטט לו לנייד השפיע עליו.
אנחנו חיים בעידן שבו המספר החליף את המשמעות.
42 נקודות.
כותרות. קליפים. ציוצים.
הקפיטליזם האמריקאי אוהב מספרים כי מספרים לא שואלים שאלות.
הכדורסל, כמו כל מוסד אמריקאי מצליח, עבר תהליך של פיננסיאליזציה: הוא חדל להיות משחק והפך לדוח רבעוני. השחקן אינו גוף, תודעה או סובייקט פוליטי — הוא נכס. הנקודות אינן תוצאה של משחק, אלא יחידת מדידה של ערך שוק עתידי.
ובמובן הזה, 42 הנקודות של קופר פלאג אינן הישג — הן עמידה ביעד.
1. האשליה של הגאונות האישית
המיתוס האמריקאי מתעקש שכל הצלחה היא סיפור של אינדיבידואל. אבל 42 נקודות אינן תוצר של “כישרון טהור”, אלא של מערכת שלמה:
קצב משחק מנופח
הגנות מותאמות לכוכבים
שיפוט שמתגמל התקפה
מדיה שמחפשת נרטיב חדש למכור
כשכל המערכת בנויה כדי לייצר מספרים, המספרים מאבדים את כוחם.
2. אינפלציית הנקודות
בעולם שבו 30 נקודות הן “ערב סביר”,
40 הן “וואו”,
ו־50 הן “ויראליות” —
42 הן פשוט עוד סימן לאינפלציה.
כמו כסף מודפס ללא גיבוי, גם נקודות מודפסות ללא הקשר. הן לא מספרות לנו על שליטה במשחק, על קריאה טקטית, על שינוי מומנטום, על אחריות קולקטיבית. הן רק צועקות: תסתכלו עליי.
3. אמריקה אוהבת שיאים כי היא פוחדת מתוכן
שיאים הם מושלמים לאימפריה בירידה:
הם מאפשרים חגיגה בלי חשבון נפש.
הם מרגשים בלי לדרוש שינוי.
42 נקודות לא שואלות למה המשחק נראה כך,
למה ההגנה נראית כך,
למה הכול חייב להיות גדול יותר, מהר יותר, חזק יותר — עד ריקון מוחלט.
4. הכדורסל כמשל
כמו הכלכלה האמריקאית, גם כאן:
יש ריכוז של תשומת לב
יש מיתוג של יחידים
ויש מחיקה של הקולקטיב
42 נקודות הן לא מרשימות כי הן לא חורגות מהלוגיקה — הן משרתות אותה.
מסקנה
42 הנקודות של קופר פלאג אינן עדות לגדולה, אלא לעומק הבעיה.
הן לא רגע חריג — הן תוצר צפוי.
לא פריצה — אלא קמפיין.
ובשיטה שבה כל דבר נמדד, נספר ונארז – הדבר הכי לא מרשים הוא בדיוק מה שכולם מוחאים לו כפיים.
אני רואה שרכשת את החגי פרו
hagay82
😀
🤣🤣🤣 גרמת לי לשיעולים מרוב צחוק
🤣🤣🤣🤣🤣🤣
חחח
תכתוב לי פסקה חכמה וביקורתית שמסתכלת על 42 נקודות במשחק כדורסל לא כהישג ספורטיבי יוצא דופן, אלא כסימן לאופן שבו המשחק והתרבות סביבו הפכו לאובססיביים למספרים, שיאים וסיפורי כוכבים ותקשר את זה לאמריקה בכללי ולמבנה הכלכלי-חברתי שלה בפרט
כתבת כל כך יםה ונכון :
רומא שוקעת לעידן הקיסרים המטורפים
והשחיתות,לצערינו היא גוררת אותנו איתה לתהום .
עיסקת אלביט עם סעודיה המסכנת את בטחונינו היא עדות לשקיעה כשגם אצלנו
בשילטון קיסר מטורף!
שיאים נועדו להישבר, זה הכל.
היכן עובר הגבול בין sport ל sports entertainment כפי שכל מני (כולל אני לפעמים) מאשימים את ה NBA? עובר כשרואים שהשחקנים ממש רוצים לנצח. זהו. כל השאר.. פלסף של פורומים 🙂
* בשולי הדברים, אין כמו אלרגיה לפרגון לחברים הדמיוניים ב NBA ו"האינפלציה" (אם יותר גם לי לתפלסף) היא הגיל שבוא מתחיל ההייט..
זאק לואו טוען שדני לקח מלוקה את תואר הבכיין הראשי לשופטים אחרי כל מהלך. הכצעקתה?
זו כמובן הגזמה אבל דני מתעסק הרבה יותר מדי בשופטים ורצוי שיחדל.
האתר לא יעמוד בשיקוצו…
מדמיין את התנגשות הטיטאנים בין המחנות בהובלת שימון מול עמיחי
לא יהיה כיף…
ויקרא עמיחי בעיר בקול גדול לאמור כל המקנא לאבדיה העומד על הקו ילך אחרי
🤣🤣🤣
זאק לואו זיין שכל מתחנגל
זהו זו מילת השבוע?
כן. אולי החודש
זה פרשת השבוע ויתחנגל.
יסביר כבוד הרב המלאך הקדוש רזיאל מהיכן המילה
חנהל'ה התחנגלה
בשביל זה צריך את ג'ורג' עובדיה הסקרן
דני בהחלט מתלונן הרבה. הייתי רוצה שיתלונן פחות, אבל לפעמים אנשים שוכחים שלא לשרוק עבירה איפה שצריך זו טעות בדיוק כמו לשרוק עבירה איפה שלא צריך
דני יצטרך עוד 15 שריקות אוויר כל משחק ל10 השנים הבאות ובכיות בלתי פוסקות בשביל להתקרב בכלל ללוקה
תודה על הסיקור עמיחי. עם איינג' לא יבהל פתאום ויכניס את הקבוצה שוב לטנקינג יוטה עוד יכולה למצוא את עצמה בתוך הפלייאין במערב.
קצת שינגונים לתחילת היום:
https://www.nba.com/stats/events?CFID=&CFPARAMS=&GameEventID=99&GameID=0022501225&Season=2025-26&flag=1&title=Thompson%201%27%20Alley%20Oop%20Dunk%20(2%20PTS)%20(Sengun%203%20AST)
https://www.nba.com/stats/events?CFID=&CFPARAMS=&GameEventID=319&GameID=0022501225&Season=2025-26&flag=1&title=Thompson%201%27%20Cutting%20Layup%20Shot%20(8%20PTS)%20(Sengun%206%20AST)
ונאמר אמן
turkish delight
איזה יופי!
יוקיץ' לעניים
לאמידים מאד התכוונת
המציאה הגדולה מהלילה – קודי וויליאמס של יוטה
אתה חזק באחים של…
מזכיר שפעם עוד דיברו עליו כבחירה ראשונה פוטנציאלית.
אח של מי הוא? פעם ראשונה ששמעתי עליו
בדקתי – אשכרה ג'יי דאב ??
ניצחון יוטה מוכיח :
קופר שחקן הסטורי , לא פחות טוב
מניימאר בכדורגל.
דרכו לליגה הסעודית סלולה .
https://www.youtube.com/shorts/6IlHBEtsYv8 קלע 42 נקודות, אבל הקבוצה הפסידה והגנה הוא לא יודע לעשות. אייס ביילי שחקן
א. השחקן הצעיר ביותר לקלוע 40+
(עד כמה שזה באמת נתון רלוונטי…)
ב. הילד דווקא נותן הגנה לא רעה בכלל. תן לו להוסיף מסת שריר של בן 21 + השיפור באתלטיות (שיש לו כבר היום לא מעט ממנה) הניסיון?
הוא יהיה מגן טוב מאוד (לכל הפחות).
ג. הקבוצה הפסידה. קטע. זה בדרך כלל מה שקורה לקבוצות שנותנות את הכדור לרוקי.
קארים, בירד, מג'יק ודנקן הם היוצאים מן הכלל.
הרוב הם ג'ורדן, שאקיל, לברון, קרי, דוראנט.
מדברים על הקבוצות ועל התרבות האמריקאית.
כך שהנתונים האישיים חסרי משמעות .
כתבת הוא יהיה טוב, תגובה לא מעניינת,לא לעניין , לא מדברים על יהיה מדברים על כאן עכשיו , הטענה היתה כי הוא שחקן לכאן ועכשיו ,ובכן הוא לא .
הקבוצה אשמה ברור, היכן ראית כי כתוב אחרת?
רוקי,
מי שכותב "כאן ועכשיו" כותב את זה על דעתו.
כרוקי, פלאג מצוין. השחקן של "כאן ועכשיו" הוא שחקן טוב מאוד. כמות בנק' הממוצעת לשחקן nba היא באזור ה-11,
אז קופר בסדר גמור + (18 נק' למשחק. בינתיים) בתחום הקליעה.
כל השאר?
כנ"ל.
אבל,
לא באמת מכיר את טענת "כאן ועכשיו".
זה נכון לרוב מכריע של רוקים ששיחקו בליגה,
על אחת כמה וכמה לילד שעדיין לא חגג 19.
תודה רבה עמיחי
רב תודות עמיחי
הקרב בין שנגון ליוקיץ' ללקק את האצבעות. חייבים לקבוע פגישה בפלייאוף לא משנה באיזה סיבוב.
יוסטון עד כה מפסידה לגדולות (אוק, ספרס, דנבר, דטרויט) ומנצחת את השאר. אולי זה קורה לה כי היא מקפידה לשחק רק בהרכב גדול. אם היא תעבור לסמול בול אז סביר להניח שהיא תנצח את הגדולות ותפסיד לקטנות. הבעיה שכל הסגל שם מורכב מג'ירפות אימתניות.
הפציעה של ואן וליט טרפה להם את הקלפים בהרכב סמול בול.
חוץ מהולידי ושפרד (שהאמת לא רעים בכלל אבל לא כשחקנים פותחים) באמת אין שם מישהו לא מוטנט
https://www.facebook.com/yogruber/videos/1768233180688144/?mibextid=rS40aB7S9Ucbxw6v
קטע גדול
מכיר אותו. העלתי אותו פה לאתר לפני הרבה זמן
כל הפסקי זמן ו-reviews ברבע האחרון זה סיוט מתמשך
ואחרי כל הריויוס ממשיכים בהחלטה השגויה
מסכים. חשוב לזכור – לקהל במגרש זה לא מפריע כי הם יצאו מהבית והכל אז הם נהנים מהאירוע כולו ולא ממש אכפת להם אם הוא מתארך. לפני כמה שנים הייתי במשחק מדהים סיטי נגד יונייטד באיתיחאד. נגמר 1:4 לסיטי. הקצב היה מטורף, אווירה מדהימה, הכדור לא עוצר, השופטים לא מפריעים – תענוג צרוף. אלא מה? אחרי שעתיים על השעון כבר היינו מחוץ לאיצטדיון. הרגיש שלא התחיל וכבר נגמר. החוויה במשחק עצמו שונה מהטלביזיה. לנו כצופים בטלביזיה המשחק הפך לאירוע שנמשך כמו מסטיק. הצופים האמריקאים יושבים בבית בשעות נוחות, להם זה סבבה.
ושמעון – מה עוזר הריוויו אם החוק לא ברור ועל כל החלטה אפשר להמשיך להתווכח – ובצדק? לגבי פיניקס אתמול – ד"א – אני חושב הפוך ממך. אז מי צודק?
פיניקס הפסידו את המשחק במו-ידיהם, אין להם מה לבכות לשופטים.
הפאול של לברון על ברוקס זה לדעתי נו-קול. עבר לידו.
לברוקס הגיע הטכני כי הוא נהג כמו טבמל, ובכל מקרה ההרחקה שלו לא השפיעה על התוצאה.
בוקר נהג בטיפשות ששלח יד לכדור. שופט יכול לשרוק או לא לשרוק, זה לכאן או לכאן. תן ללברון לזרוק משם, תפריע וזהו – מה הסיכויים שהוא יקלע?
אה כן – ובלי קשר – קופר פלאג יהיה שחקן ענק, כבר כתבתי כאן שיש לו מידריינג' והוא יתפתח להיות קטלני כמו דוראנט וקאוואי.
אה כן – עוד אחד – לא רציתי לכתוב את זה כדי לא לנחס, אבל לדעתי וומבי זה ציון החדש. האחד כבד מדי, השני ארוך מדי. הלוואי שאני טועה…
חחח עבר לידו? מה היית עם המשקפיים של פארוק?
נכנס לתוכו בגלוי במהלך פוטבול ואגרוף לתוך הצלעות באוויר היה הכי מכוון לעצבן אותו. זה הרחקה מ5 משחקים אצלי חבטה לצלעות במכוןן באוויר ליריב זה הדבר הכי מסוכן שיש.
תכלס,דילון היום 10 רמות מעל השקץ וכל הזמן משפיל אותו אז הליגה תמיד מוציאה אותו בשריקות אוויר מול השקץ שלא יהיה השפלה למלך.
אני יודע שדילון לא אוהב אותו באמת זה לא להצגה רק. והוא מתעב את דילון כי דילון שם לו מראה שכולם מלקקים לו.
דילון קם בעצבים לא נגע בו בכלל הוא תפס לדילון את הזרוע ועשה כאילו קיבל באמפ תצפה שוב הוא יודע שהליגה עובדת עבורו.
חחחח המשקפיים של פרוק זה טוב, נראה לי כל השופטים קיבלו שם משקפיים כאלה חחח
הבוב דילון שלך העיף על לברון כדור ברבע השני והיה צריך להיות מורחק. ולברון נתן לו צ'יפ קטן לבטן עושים את זה לכל קלעי לא ביג דיל עשיתם מזה כאילו הוא דקר אותו בקטטה בבאר
צ'יפ קטן לבטן ששווה שריקה לעבירה.
זה לא משנה את העובדה שהדיון כאן מגוחך…
א. מה לעשות, לצערי, הייתה עבירה על לברון.
ב. לברוקס היה מזל, היו צריכים לשרוק לחובתו עבירת תוקף כאשר הכשיל את סמארט (במהלך אותו סיים עם 2 נקודות ששמרו את הסאנס במשחק)
ההקצנה כאילו היה ניסיון התנקשות פעם אחת, ותאטרון אבסורד בפעם השנייה,
היא קשורה נטו לפוזיציה
(שהאמת, בשלב הזה לא ברור לי איך היא עדיין קיימת. לברון זקן, על כל משחק טוב יש 3 רעים. הלייקרס, למרות המאזן, לא קבוצה שמסוגלת להוות תחרות לעילית של המערב. כל מה שהמאזן יעשה זה יגרום לאכזבה של מי שמאמינים בקבוצה הזו להיות גדולה יותר)
מסכים עם כל מילה! ד"א לברון עשה חדירה נהדרת, חכמה וחזקה, רגע לפני סאגת העונשין והקליעה של ברוקס – זה שם את הלייקרס בעמדה טובה לניצחון.
טמיר – אתה ושמעון צודקים בכל מה שאתם אומרים על השופטים. אבל במקרה הזה – אתם טועים. וגם אם בוב דילון שלכם היה מקבל עוד זריקה מהקו (כי הוא פלופר ובכיין) – עדיין פיניקס הייתה מפסידה
דה שוט באת היום עם פזילה מהבית
יוסטון שוב הפסידה לקבוצה מהטופ, לא טוב.
מה היה קורה עם ון פליט? לא יודע. גם בדנבר לא שיחקו שחקנים די טובים.
יש למה לצפות.
ון פליט לא רלוונטי לעונה הזאת.
מי שכן רלוונטיים הם איסון שצפוי לחזור בקרוב, ופיני-סמית שלא צפוי לחזור לפני ינואר. כשהם יחזרו, ההגנה שעד כה מעט מקרטעת, צפויה להשתפר.
פיני-סמית' בכלל שיחק העונה?
לדעתי בכלל לא
לא
תודה עמיחי
תודה על הסיקור עמיחי
פלאג אכן מראה שההייפ לא היה לשווא
לא בטוח שהיה פורח ככה אם לוקה היה בקבוצה…..
🤔