אינדיאנה (20-6) 89 – וושינגטון (20-4) 108 / ג'פוסטר10

הח"מ, בעוונותיו, גם אוהד של הסינסינטי בנגאלס. במקביל למשחק של הפייסרס שיחקו הבנגאלס מול בולטימור וחטפו תבוסה על האפס, מה שלא קורה הרבה ובוודאי לא אמור לקרות לקבוצה כמו סינסינטי שיש לה התקפה טובה (והגנה גרועה, מוטיב חוזר בקבוצותיו של הח"מ). לקלוע פחות מ-90 נק' בבית מול הוויזארדס זה כמו לחטוף תבוסה על האפס בפוטבול וככה זה גם הרגיש. רבע שני זוועתי שהוויזארדס ניצחו 27-15 הוביל לפער דו ספרתי שהפייסרס לא הצליחו למחוק. במהלך הרבע הרביעי, כשההפרש עמד על 20 ואחרי התקפה של הוויזארדס עם שלושה ריבאונדים רצופים בהתקפה מתחת לסל כשהאף עומד כמו עציץ ולא יכול לבאגלי, גם אני לא יכולתי יותר ונטשתי את המשחק.

באגלי הוביל את הוויזארדס עם 23 נק' ו-14 ריב' (9 בהתקפה!), מקולום סיים עם 18, 14 לטרה ג'ונסון מהספסל, 13 עם 14 ריב' לשמפאני, 12 לוויל ריילי שנראה כמו תיכוניסט ממוצע במטרוווסט רעננה ונזק באב סיים עם 11 נק' ופלוס מינוס של 12+ ושיפר במעט את מאזן הקריירה העגום שלו בתחום. כן יצוין גם קיישון ג'ורג' עם טריפל סינגל של 9 ק', 8 ריב' ו-9 אס'.

את הפייסרס "הוביל" מאת'ורין עם 15, 13 להאף עם 4 חסימות והוא ממשיך להוביל את הליגה בתחום ולהיות עציץ בכל אספקט אחר של כדורסל, 12 לווקר וסיאקם&ג'קסון סיימו עם 11 כ"א, כשג'קסון מוסיף גם 12 ריב'. ערב של 37% מהשדה ופיגור 56-41 בריבאונד הובילו לתוצאה העגומה.

שיקגו (15-10) 104 – ניו אורלינס (22-5) 114/ ג'פוסטר10

המזל הגדול שלנו אוהדי הפייסרס שיש לנו לצידנו את שכנתנו מאילינוי שאפילו בערב בו הפייסרס מתבזים בבית מול הקבוצה הגרועה בליגה, הם יכולים להתבזות יותר מול הקבוצה השנייה הכי גרועה בליגה ולהמשיך ברצף ההתבזויות מול הנמושות בתחתית בדרך לעוד עונה של כלום. מה שכן, לפחות היה פייט, גם שמחת עניים היא שמחה.

נקפוץ ישר לרבע האחרון, שנפתח ביתרון נקודה לשקנאים. ריצה קטנה נתנה יתרון 6 לאורחת, אבל הוארטר ו-ווץ' היו שם כדי להחזיר, אבל כל פעם שנדמה היה שאוטוטו הבולס משווים, הגיע איזה טריי מרפי או ג'רמייה פירס והותיר את הפליקנס במרחק שלושה פוזשנים מהבולס. את הבאנגר הסופי נתנו שניים מהמועדים לתואר השחקן המושמץ בליגה, ג'ורדן פול עם שלשה וציון עם סל ועבירה, ופתחו פער דו ספרתי שהבולס לא הצליחו לצמצם עד הסיום.

מרפי ופירס הובילו עם 20 כ"א, כשמרפי מוסיף גם 10 ריב', 18 היו לציון מהספסל במשחק החזרה שלו מ(עוד) פציעה תחת הגבלת דקות, 16 היו לג'ורדן פול גם כן מהספסל והרב ג'ונס&סאדיק ביי תרמו 10 כ"א. שימו לב שבצילו של דרק קווין (שהיום לא הבריק במיוחד) מתפתח גם ג'רמייה פירס לשחקן חמישייה לגיטימי ואמין בליגה ומוכיח שוב שהפליקנס יודעים לבחור כשמדובר בשחקני משנה, עם הכוכבים פחות הולך להם. קובי וויט הוביל את הבולס עם 20 (1-10 מהשלוש), 16 עם 4 חט' היו להוארטר מהספסל, 12 עם 8 ריב' היו לווץ' וגידי סיים עם 11 ו-7 ריב'.

קליבלנד (12-15) 111 – שארלוט (18-8) 119 / מאנו

איך קבוצה בעלת שאיפות, קונטנדרית בלע"ז, (או לפחות קונטנדרית במזרח של עונת 2026), על אף פציעות שונות ומשונות, מצליחה לפשל ככה כבר שליש עונה? מילא הפסד פה הפסד שם, דברים כאלה קורים במהלך העונה הסדירה הארוכה, עם כל הבק-טו-בק-ים והכל, אבל להפסיד לשרלוט?? בבית???

תופעות מעין אלו מחייבות, אם לא הצדקה, אז לפחות הסבר. אם לא תירוץ, אז לפחות ניתוח עומק. אם לא משהו שאפשר על בסיסו להשתפר בעתיד, אז לפחות משהו שיאפשר לנו להבין טוב יותר את העבר.

ראש לכל, אפשר לטעון שבין אם אנחנו מבינים מדוע או לא, אין להתפלא שקליבלנד של העונה מפסידה לשרלוט של העונה, (שאינה מאד שונה משרלוט של כל עונה, למעשה), שהרי האבירים, כאמור לעיל, מפשלים כבר שליש עונה, אז אולי אפשר כבר להפסיק ולהתפלא על כך???

וודאי תקפצו על הטיעון הזה כמוצאי שלל רב, ואף תוסיפו ותציינו שאיוואן מובלי האיום פצוע ולא שיחק, ומי שממש בקיא בדו"ח הפציעות היומי יוסיף ויציין שגם כריס ליבינגסטון, סם מריל, לארי נאנס ג'וניור, ומקס סטרוס לא שיחקו.

אז, עם כל הכבוד, אסב את תשומת ליבכם לעובדה שהמשחק החל כשהערכת סוכנויות ההימורים הייתה לניצחון אבירי! כלומר, החולשה האבירית במהלך העונה עד כה, כמו גם העדרם של הפצועים והפיסחים, כל אלה כבר "היו מגולמים" בהערכות המומחים בנוגע למנצחת במשחק, ועדיין קליבלנד הצליחה להפריך את התחזיות, ולהקדיח את התבשיל הלילה!

אם כך, אולי תטענו, האם יתכן שהתוצאה המפתיעה נגרמה לא בשל אותה חולשה אבירית, שכאמור לא חסרו לה אינדיקציות קודמות ומגולמות, אלא גם, ואולי בעיקר, בשל איזושהי הצטיינות שרלוטית בלתי צפויה? אולי שאר רוח ג'ורדני באיכותו נח לו לרגע על השחקנים, האומללים בדרך כלל, בתלבושת הכחול / ירוק / טורקיז / צבע שרלוט הזו? האם יד האלוהים נגעה, ולוא רק הפעם האחת הזו, בנציגיו על הפרקט?

ובכן חברים, לא רוצה להרוס את הטיעון היפה שנבנה כאן, אבל גם הוא לא מחזיק מים. אמנם קון קנופל התותח קלע 29 נק', ב-11/19 מהשדה, כולל 3/7 מהשלוש, הוסיף 4 ריב', 3 אס', חטיפה וחסימה, וסיים עם פלוס 10 נק' ב-44 דקות חסרות מנוחה על הפרקט, אבל שאר האורחים לא הפגינו איזו תצוגה איכותית במיוחד – מיילס ברידג'ס אמנם השכיל 20 נק', 10 ריב', ו-6 אס', ברנדן מילר הוסיף 25 נק', 13 ריב', ו-6 אס', ואפילו מייסון פלאמלי הבלתי נתפס הוסיף טריפל-קוואד-סינגל, כלומר 4 נק', 4 ריב' ו-4 אס', אבל קשה, לי לפחות, למצוא משהו מיוחד בסטאטליין הזה.

אז אולי, וודאי יעלה מישהו את הרעיון, את עיקר התרומה הצפון קרוליינית לניצחון הרים דווקא לא מי ששיחק, אלא מי שלא שיחק? אולי צריך לחפש את ההסבר איפה שאין, ולא איפה שיש? אולי, בקיצור, האורחים נהנו מהעדרו של האיש, הקמפיין, והקלוריות הריקות, למאלו בול בכבודו ובעצמו? ובכן, חברים, לא. פשוט לא. כבודו של למאלו במקומו מונח, איפה שזה לא יהיה, המקום הזה, אבל כל קבוצת כדורסל רצינית ובעלת שאיפות, כל מועדון נ.ב.א שוחר הצלחה, לא יכול, אסור לו, ואין לו אפשרות בכלל, להסביר את הישגיו בהעדרו של לאמלו, שהרי לאמלו ממילא נעדר חדשות לבקרים, השכם והערב, באמצע השבוע ובסופו, במשחקי בית וחוץ! ועדיין קבוצות מצליחות לגבור על שרלוט גם בהעדרו! אז לא. פשוט לא.

ויש עוד הסברים אפשריים שקל לפסול:

האם קליבלנד הופתעו על ידי מתקפה שרלוטית ברגעי הסיום של המשחק? לא, להפך למעשה, היו אלה שרלוט שהובילו במהלך רוב המשחק, קליבלנד רק הצליחה לצמצם בסיום, לכפות הארכה במצב של שיוויון 111, ואז להפסיד בהארכה שכפתה בעצמה, ועוד בבית!!!

האם דריוס גרלנד, האיוב המקומי, לא שיחק? לא, הוא דווקא כן שיחק.

נו, אז אולי גרלנד פשוט לא בכושר כי, כרגיל, רק עכשיו חזר מפציעה? לא נראה ככה – הבחור שיחק 39 דק' תמימות, קלע 26 נק' (ראשון בקבוצה), והוסיף 9 אס'.

אולי דיאנדרה האנטר הירבה להחטיא הלילה? כן, כמובן, זה נכון. האנטר קלע 1/7 מהשדה הלילה, אבל האנטר בדרך כלל מרבה להחטיא, והלילה הזה לא היה שונה באופן מהותי, אז קשה לתלות בכך את תוצאת המשחק או את מהלך העונה. והדברים כוחם יפה, כמובן, גם בנוגע ללונזו בול, שבניגוד לאחיו דווקא שיחק הלילה, ותרם 8 נק' בלבד, (3/8 מהשדה, 1/5 מהשלוש), אבל גם 5 ריב', 4 אס' ו-5 (!) חטיפות, שהסתכמו במינוס 1 ב-32 דק' על הפרקט.

גם דונובן מיטשל לא נהנה מקליעה משובחת הלילה – 6/24 מהשדה, כולל 1/11 כואבים מעבר לקשת, אבל גם אצלו זה לא כזה אירוע נדיר, ותמיד סימנתי אותו כשחקן בעל יעילות מוגבלת מאד. מצד שני, בדרך כלל מיטשל מוצא את הדרך לקלוע מתִוך הצבע או מהקו, בעוד שהלילה הסתפק ב-17 נק' בלבד, להן הוסיף 7 אס', 2 ריב', 2 חט' וחסימה.

מה שלא לגמרי ברור לי הוא מדוע ג'ארט אלן, הביג המוביל לנוכח העדרו של מובלי, הסתפק ב-9 נק' בלבד, וב-23 דקות בלבד. אם נסתכל על הדקות של מיטשל (38), גרלנד (39), לונזו (32), דין וויד (32), ואפילו גארד אלמוני בשם ג'יילן טייסון (35), עולה האפשרות שאטקינסון הימר הלילה על סמולבול.

הסמולבול, כידוע, מתבסס, בין השאר, על קליעה טובה מבחוץ. האם זה קרה הלילה? ובכן, לא ממש – קליבלנד קלעה רק 12 שלשות במהלך המשחק, כלומר, 3 שלשות ברבע, בממוצע, וקשה, בשנת 2025, לנצח משחק בצורה כזו, אפילו משחק נגד שרלוט.

אבל צריך לזכור ששרלוט בעצמם קלעו רק 17 שלשות, כלומר, בערך שלשה אחת כל רבע יותר מקליבלנד, ושקבוצה אמורה למצוא את הדרך לפצות על 3 הנקודות הללו במהלך 12 דקות של כדורסל. אפשר לטעון שקליבלנד של הלילה, וחולשתו ההתקפית של מיטשל, גרמו לכך שקליבלנד לא הצליחה לסגור את הפער הזה. גם אם ההסבר הזה, לבדו, לא מסביר את תוצאת המשחק הלילה, הוא כנראה ההסבר הטוב ביותר שמצאנו. אבל גם הוא לא תקף לגבי מהלך העונה עד כה.

לכן, בשורה התחתונה, אני חושש שיש דברים שאי אפשר להסביר, ואני מתחיל לחשוב שמה שקורה לקליבלנד העונה הוא אחד מהם.

מה אפשר לעשות?

אפשר לחכות שהפצועים יחזרו, אבל אני הייתי שוקל ברצינות שינויים בסגל – אם אטקינסון מעדיף לשחק סמולבול מאשר לתת לג'ארט אלן דקות משמעותיות גם במשחק שבו מובלי לא משחק, אולי פשוט צריך להטריד אותו הלאה עבור גארד נוסף, עדיפות לשחקן בריא וצלף מבחוץ.

אטלנטה (12-15) 120 – פילדלפיה (11-14) 117 / מאנו

משחק בין שתי קבוצות שהפציעות של הכוכבים שלהן העונה, מגלות להן שאולי בעצם הכוכבים שלהן אינם באמת הכוכבים שלהן?

אז בצד האטלנטי, המנצח, זה מדויק, כשטרה יאנג ופורזינגיס שוב לא שיחקו, והקבוצה שוב ניצחה.

בצד של הצ'יז סטייקס, התמונה מורכבת יותר – פול ג'ורג', האיש והחוזה הענק, דווקא הוביל את הקבוצה עם 35 נק', ב-11/21 מהשדה, כולל 7/10 מרשימים מעבר לקשת, ו-6/6 מהקו, 4 ריב', 3 אס', חסימה ופלוס 2 ב-33 דק' משחק. אמביד, מצידו, הסתפק ב-30 דק' בהן קלע 22 נק', ב-8/20 מהשדה, כולל 1/3 מעבר לקשת, והוסיף 14 ריב' ו-2 חסימות, שהפכו למינוס 8 בדק' שלו על הפרקט.

מצד שני פילי הפסידה, ומי שלא שיחק הלילה הוא טירייס מקסי, כך שאם חשבתם, ערב פתיחת העונה, שאמביד וג'ורג' הם הכוכבים של פילי, אז אתם יכולים וצריכים להפיק את הלקח האטלנטי – הם לא. בעוד שאם חשבתם שמקסי הוא הכוכב, אז צדקתם. ברכות ואיחולים.

כן צריך להודות שפילי באמת קצרים להפליא – גריימס ואדג'קומב שיחקו 39 דק' הלילה, כשגריימס עם 14 נק' ו-7 אס', ואדג'קומב עם 26 נק' ו-6 ריב'. ג'ארד מקיין עלה מהספסל ל-18 דק' אבל סיים עם אפס נקודות ב-0/5 מהשדה, וניתנו דקות ארוכות לשחקנים כגון דומיניק בארלו, שעבר אצלנו בספרס איזה רגע, שקיבל 27 דק', קלע 11 נק' והוסיף 7 ריב', אנדרה דראמונד שב-20 דק' קלע 5 נק', קטף 10 ריב', והוסיף 3 אס'. אפילו קייל לאורי הסתובב עם הקטטר שלו על הפרקט משך 8 דק', כשהוא נוזף בילדים על כך שהם משחקים עם כדור בשעות המנוחה, זרק פעם אחת, החטיא, לקח ריב', מסר אס' ואיבד את הכדור פעם אחת.

אפשר לציין ששתי הקבוצות קלעו 17 שלשות הלילה, (כמו שרלוט, גם אם אצלה זה היה ב-53 דק'), ושתיהן עשו זאת באחוזים טובים מאד (41 אחוז בפילי, 52 אחוז באטלנטה), ושהמשחק היה צמוד לכל אורכו.

בצד האטלנטי הוביל בנק' דווקא דייסון דניאלס, עם 27 כאלה, ב-12/18 מתוך הקשת, ו-1/2 מחוצה לה. דניאלס הוסיף 10 ריב', (5 מהם בהתקפה), 4 אס', 2 חס' וחטיפה אחת בלבד, שהסתכמו בפלוס 5 ב-39 דק'. לא ידעתי שהוא יכול לקחת ככה את המשחק על עצמו. ג'יילן ג'ונסון המדובר שיחק 35 דק', הסתפק ב-12 נק', אבל הוסיף 10 ריב', ולא פחות מ-12 אס', כך שזה עדיין יוצא טריפל-דאבל, ופלוס 4 בדק' שלו על הפרקט. יפה. אונייקה אוקונגו טחן בצבע 36 דק' ארוכות, קלע 20, קטף 15, וסיים עם פלוס 10. ריסרצ'ה הסתפק ב-21 דק', אבל קלע 15, כולל 3/5 מעבר לקשת, וניקיל אלכסנדר ווקר השלים את החמישיה המצוינת עם 12 נק' (ב-3/18 קשים מהשדה), 7 ריב', 6 אס'. מהספסל בלט ידידי מימי אוקלהומה הרחוקים, ויט קרייצ'י הצ'כי, עם 6/9 מהשדה, כולל 4/6 מעבר לקשת, שהסתכמו ב-19 נק' ב-26 דק' משחק.

במזרח של העונה הכל אפשרי, אז שתי הקבוצות הללו יכולות למצוא את עצמן בכל מקום בין הפלייאין לבין חצי גמר אזורי. נראה איך הדברים יתפתחו.

פיניקס (12-14) 114 – לייקרס (7-18) 116 / מאנו

המשחק היה צמוד ברובו, אך לקראת סוף הרבע השלישי הלייקרס פתחו פער של כ-20 נק'. פיניקס הצליחו לסגור את הפער ממש לקראת סיום המשחק, ואף להוביל 114-113, משלשה של דילן ברוקס 12 שניות לסיום, אבל איכשהו ברוקס הצליח לקפוץ על לברון במהלך האירוע, קיבל עבירה טכנית, הורחק, ולברון קיבל זריקת עונשין שהחטיא. 4 שניות לסיום נשרקת עבירה של בוקר על לברון בזריקת שלשה, ולברון קולע 2/3, ועכשיו 115-114 ללייקרס. מרקוס סמארט הוסיף 1/2 מהעונשין, והלייקרס, ללא אוסטין ריבס, משיגים ניצחון חוץ נאה.

הלייקרס ביום קליעה מזעזע, 19% (7/37) מהשלוש, בהשוואה ל-35% (13/37) בפיניקס, פיצו על כך עם יתרון מטורף בריב' – 54 ללייקרס מול 37 לפיניקס, ועוד יותר מכך – 24 ריב' התקפה ללייקרס מול 27 ריב' הגנה לפיניקס, כלומר כמעט שיוויון בריב' בין הקבוצות לאחר זריקה של לוס אנג'לס. הזוי למדי. אולי פיניקס יטרידו עבור ג'ארט אלן מקליבלנד?

ללייקרס הרבו דונצ'יץ' ביום קליעה נוראי (7/25 מהשדה כולל 2/14 כואבים מהשלוש), שהצליח לגרום נזק מהקו (13/14), להגיע ל-29 נק', ולהוסיף 3 ריב' ו-6 אס', אבל גם 6 איב', ב-38 דק'. לברון עם 26 נק' ב-8/17 מהשדה, כולל 1/5 מהשלוש, ו-4 אס', (וגם 8 איב'), אבל גם 2 חט' ו-2 חס', ב-36 דק'. האצ'ימורה וסמארט, ביחד, עם 2/9 מעבר לקשת, וגם לארביה עם 0/4 משם. בקיצור, יום קשה במשרד וגעגועים לאוסטין ריבס. דיאנדרה אייטון עם 20 נק' ו-13 ריב' כנגד כור מחצבתו.

לפיניקס הלוחמניים הרבו בוקר, שחזר מפציעה, עם 27 נק', אבל גם לא מעט חלודה (0/5 מעבר לקשת), שפיצה עליה ב-13/16 מהקו, 6 ריב', 7 אס'. מארק וויליאמס עם 20 נק' כולל 9/10 נדירים מהשדה ופלוס 14 בדק' ששיחק, ודילון ברוקס עם 18 נק' באחוזים טובים. ידידי רויס אוניל אמנם קלע 12 נק' ב-24 דק' משחק, כולל 4/7 יפה משלוש, והוסיף 5 ריב' ואסיסט בודד, אבל גם סיים מינוס 23… הנתון הנמוך ביותר בשתי הקבוצות. האם זה משום ששמר על לוקה ולברון? לא יודע.

הלייקרס ימשיכו להאבק על מקום טוב בקונפרנס, שיכול להיות ההבדל בין סיבוב אחד בפלייאוף לשניים כאלה, ויכול גם שלא להיות ההבדל הזה. פיניקס ימשיכו לעשות את הדבר הלא לגמרי ברור שהם עושים העונה.

ברוקלין (18-7) 127 – מילווקי (16-11) 82 / מאנו

במשחק שהסתיים לאחר סגירת הגיליון הובסה מילוואקי על ידי ברוקלין בהפרש של 45 נק'. הגולש יאניס א., שלא שיחק הלילה, מתבקש לסור למשרדי המערכת בהקדם ולחשוב מה עושים. תודה.

דני וולף קלע 8 נק', ב-3/12 מהשדה, כולל 0/7 כואבים מהשלוש, 2/2 מהקו, 4 ריב', 2 אס', וחטיפה שהפכו לפלוס 26 ב-24 דק' משחק. שימו לב אגב, שפלוס 26 זה לא משהו כשההפרש הכולל עומד על 45. רק אומר.

מינסוטה (9-17) 117 – סקרמנטו (20-6) 103 / מאנו

אנט-לס מיניסוטה גברה על סקרמנטו. את המנצחים הובילו רנדל עם 24 נק', גובר עם 12 ריב', ודי.וי עם 6 אס'. את המפסידים הובילו פרשס אצ'יווה, עם 17 נק' ב-7/7 מהשדה, (לא בדקתי, אבל להערכתי זו פעם ראשונה שהבחור מוביל את הקבוצה שלו בנק' ב-7 שנים ו-4 מועדונים בליגה), קיגן מורי עם 8 ריב', (הבחור קיבל הקיץ הארכת חוזה בשווי כ-140 מיליון דולר ל-5 שנים. לא יאמן מה שהולך כאן לפעמים), וכמובן ראסל ווסטברוק הבלתי נלאה עם 10 אס', אך עם חד ספרתי בכל שאר הקטגוריות.

בבניין ציון ננוחם.

פורטלנד (16-10) 136 – גולדן סטייט (14-13) 131 / סיקור מהשטח של ראובן בראל