בשלב הזה של העונה הליגה מתמלאת בשחקני קצה. משך העונה, כמות הפציעות העולה וכמובן תקרת השכר החונקת, מביאות את הקבוצות לשלוף שחקנים חצי אלמונים ממעמקי הבוידעם. בניגוד לשמות נוצצים שמסומנים כבר בתיכונים ואז נבחרים כפרשמנים בסיבוב הראשון, השחקנים האלו עברו דרך ארוכה כדי להגיע לפה. רובם עברו שנים ארוכות במכללות, לעיתים אפילו בכמה, לפני שנבחרו בסיבוב השני אם בכלל. חלקם גם הספיקו לבלות כמה שנים בג'י ליג לפני שקיבלו את הצ'אנס שהוא לרוב חוזה דו כיווני המוגבל ל 50 משחקים ובו צריך להרשים כדי לקבל חוזה מינימום. אנסה להראות כמה מהדמויות החביבות עליי העונה לצד הסיטואציה שהביאה את הקבוצה שלהן להסתמך עליהם. אשמח גם לשמוע מי הם שחקני הקצה האהובים עליכם.

גילוי נאות: לאחרונה גדעון גלעד ואני התחלנו פודקאסט נב"א חדש בשם "שחקני קצה" (שלא עוסק רק בשחקני קצה, חפשו בספוטיפיי) ושם עלה הרעיון לכתבה

פאט ספנסר/גולדן סטייט

פאט ספנסר אפילו לא שיחק כדורסל בארבע השנים הראשונות שלו במכללות. הוא בכלל שיחק לקרוס, ספורט משונה שמזכיר הוקי ונראה די קשוח. למעשה הוא אגדת לקרוס ומוביל עד היום את המכללות באסיסטים ושני בנקודות. רק בשנה החמישית שלו במכללות הוא החל לשחק כדורסל במכללת נורת'ווסטרן הבינונית בעונת קורונה מקוצרת שבה הספיק גם לעבור לכמה משחקים בהמבורג מהליגה הגרמנית. השבוע, בגיל 29 (!!!), נראה שפאט סוף סוף עושה את הפריצה שלו עם ארבעה משחקים רצופים בדאבל פיגרס. הוא מגן טוב ל 1.88, מהיר עם הכדור וזוכה להרבה מחמאות מהמאמן שלו:

בכלל, גולדן סטייט הפכה למומחית במציאת שחקני קצה. החוזים הגדולים של קרי ובאטלר הפציעים, לא משאירים לה הרבה ברירות. כרגע ברוטציה יש ארבעה שחקנים שנבחרו בבחירות ה 50+ בסיבוב השני: קווינטון פוסט, גי סנטוס, טרייס ג'קסון דיוויס ואלוף המכללות הטרי מפלורידה – ויל ריצ'רד. עוד נקודה בקשר לספנסר – אחיו הצעיר, קאם, הוא שחקן קצה אהוב במיוחד מממפיס (ואלוף מכללות בקונטיקט). יש משהו במשפחות הספורטיביות האלו שעוזר ליצור שחקן קצה טוב – אולי התחרותיות בין האחים סטייל סטיבן אדמס או המקצוענות שדרושה כדי להמתין בסבלנות להזדמנות.

ריאן נמבהרד/ דאלאס מבריקס

עוד אח שהגיע לליגה הוא ריאן נמבהרד מדאלאס. ריאן הוא פלור ג'נרל מהסוג שכבר לא רואים בליגה ובשנתו האחרונה בגונזגה הוביל את ה NCAA עם 9.8 אסיסטים למשחק. הוא יושב בול על הבור של דאלאס בעמדת הרכז שם הוא מצטרף לברנדון ויליאמס, שחקן קצה שהגיע כבר בשנה שעברה. ריאן, כמו אחיו אנדרו, גם יודע לפנות לעצמו מרווח לקליעה ונוכחות שלו תרמה הרבה למהפך שדאלאס עברה במשחקים האחרונים כשהוא נותן הופעות של 13 ו 10 אסיסטים יחד עם אחוזי קליעה מדהימים (לצדו תרמה גם חזרתו של אחד, אנתוני דיוויס). מצד שני, נמבהרד הוא גנרל קטנטן במושגי נב"א 1.80 (11'5) ככה שקשה לי לדמיין אותו הופך לשומר ברמה גבוהה, אבל מי יודע, אולי הוא עוד יתחבר לאלברדו הפנימי שבו.

ג'ורדן וולש ור' נחמיה קייטה/ בוסטון סלטיקס

הפציעה של טייטום והרצון לרדת מתחת לאפרון השני הפכו את הסלטיקס מקבוצה עם רוטציה יקרה ומהודקת לקבוצה שנשענת על הרבה שחקני קצה. בקיץ הסלטיקס הביאו מערבות מינסוטה שנים מחביבי המדור: אגדת המכללות, לוקה גרזה והקפיץ האנושי, ג'וש מינוט. אבל בכלל באתי לדבר על ג'ורדן "גארבג' מן" וולש (דרק וויט נתן לו את הכינוי). וולש סובל ממחלה בשם אלופציה הגורמת לאובדן שיער (ושלא נראתה בליגה מאז ימי צ'רלי וילנואבה). הוא קצת פחות שחקן קצה קלאסי. הוא גויס מהתיכונים כשחקן חמשה כוכבים ונשאר רק שנה אחת במכללות. מצד שני הוא נבחר בסיבוב השני ורק עכשיו, בשנתו השלישית, זוכה להזדמנות אמיתית. וולש הוא מגן אדיר עם מימדים נדירים: 7'6 על מוטת ידיים של 3'7. הוא חוטף נהדר ומרסק את הקרש (crushes the board) ההתקפי. הוא והוגו גונזאלס שהגיע בדראפט, נראים כמו הגרסה החדשה ליחידת חיסול הגנתית של איסון ותומפסון מהשנה שעברה. וולש גם קולע החודש ב 75% מהשלוש שזה לא סביר בכלל ומאז שנכנס להרכב הסלטיקס מדורגים במקום השני ברייטינג ההתקפי.

לצדו נאמיאס קייטה שהחל את הפריצה שלו כבר בשנה שעברה. קייטה נבחר בסיבוב השני כבר ב 2021 אבל רק הקיץ השתדרג מחוזה דו כיווני לחוזה מינימום אמיתי. לקייטה אין את הידיים הכי טובות אבל מעורב המון בהתקפה כחוסם בפיק אנד רול. הוא מדורג שמיני בליגה כרגע בסקרין אסיסטס ומעניין לראות שמי שמוביל את הטבלה הוא שחקן קצה לשעבר של הסלטיקס , לוק קורנט, נראה שג'ו מזולה והצוות יודעים לעבוד עם גבוהים. קייטה הוא גם ריבאונדר טוב ועוגן הגנתי. כרגע הוא הגבוה ההגנתי היחיד בקבוצה לפחות עד שהסלטיקס יפתחו את אמרי ויליאמס המצוין ששיחק שנה שעברה בקנטקי.

בוידאו, ג'ורדן וולש על כינויים. הצעתי היטמן בהערות

ג'מארי בויה וקולין גילספי/פיניקס סאנס

יש בקרים שבהם הסגל של הסאנס נראה לי כמו קבוצת יורוליג. חוץ משני השחקנים שאדבר עליהם יש שם את ג'ורדן גודווין שנחתך מהלייקרס, ערמה של בחירות סיבוב שני כמו אוסו איגדורו ושני שחקנים שציפיתי שכבר יורחקו מהנב"א: דילון ברוקס וגרייסון אלן. זה לא פלא אחרי ההרס שאישביה, הבעלים, זרע שם בשנים הראשונות שלו. בין הסופר המקס של בוקר, החוזים הגרועים שהגיעו בטרייד על דוראנט וה-20 מיליון לעונה שהם משלמים כדי שביל לא ישחק שם (ההשקעה הכי טובה בליגה) לסאנס לא נשאר מקום תחת תקרת השכר. המזל הוא שהקבוצה גם מסרה את כל בחירות הדראפט הבאות שלה (ואז החליפה אותן שוב, ואז עוד פעם) ככה אין לה מה להפסיד. הקבוצה בעצם בנתה את הפרופיל שלה סביב שחקני קצה, גארדים (כי על גובה משלמים יותר) מקצוענים, רעבים ובאים לקחת ממך את הכדור. הקבוצה מובילה את הליגה בחטיפות ונמצאת גבוה גם במדדי האסל אחרים כמו דפלקשיינס, הצלת כדורים חופשיים ואפילו נמצאת די גבוה בריבאונד התקפי בזכות ריסוק הטבעות שהוזכר לעיל.

ג'מארי בויה תפס את העין שלי בסוף הרבע השני של המשחק מול הלייקרס בשבוע שעבר כשבכמה חטיפות וסלים עזר לפיניקס להשתלט על המשחק. יומיים אחר בהפסד מול יוסטון כבר הגיע ל 18 נקודות. לא שמעתי עליו קודם אז בדקתי בדרכים המקובלות וגיליתי שהוא בן 26, שיחק 5 שנים במכללת סן-פרנסיסקו (כולל השנה הנוספת, שניתנה בגלל הקורונה) הלא משמעותית וכבר כמה שנים מסתובב בין קבוצות שונות בעיקר בג'י ליג לפני שהגיע לסאנס על חוזה דו כיווני. כמו שחקני קצה רבים אחרים הוא לא גבוה במיוחד אבל ארוך ונראה כמו רכז שיכול לתת אחלה דקות ליד בוקר או גרין. בכיר ממנו ברוטציה הוא קולין גילספי, אלוף מכללות ששיחק חמש שנים בוילנובה. גילספי הוא כרגע הקלע השלישי בטיבו מבין השחקנים שלא נבחרו בדראפט, מייד אחרי כוכבי הקטגוריה – אוסטין ריבס ונאז ריד. גילספי הוא קלע מעולה מהשלוש וכמו בויה, וכמו פיניקס גם הוא מפעיל המון לחץ על הכדור. בליגה בה רכז סביר מקבל במהירות (קוויקלי) כ-30 מיליון דולר לעונה, חוזה המינימום שלו נשמע כמו מה שהרופא המליץ לקבוצה שלכם.

דאניס ג'נקינס/ דטרויט פיסטונס

דטרויט לא אמורה להיות פה. כקבוצה שנהנתה מהרבה בחירות גבוהות בדראפט בשנים האחרונות תקרת השכר שלה עוד לא במצב שבו היא אמורה להסתמך על שחקני קצה. אבל בנב"א כמו בנב"א יש מספיק פציעות כדי לתת הזדמנות לכולם. וכך, דאניס (Daniss, לא דניס!) ג'נקינס השתחל לרוטציה בתחילת נובמבר, במשחק מול וושינגטון בו הוא קלע 24 נקודות. יומיים אחר כך, במשחק בו דטרויט שיחקה ללא קייד, דורן ורוב הרוטציה הוא וג'בונטה גרין (ריבאונדר אדיר מעמדת הגארד ושחקן קצה מכובד) הובילו את הקבוצה לנצחון גם מול השיקגו בולס. ג'נקינס עבר ארבע מכללות בארבע שונות, דבר שנהיה יותר נפוץ בשנים האחרונות בעקבות הסרת המגבלות במכללות ובעצם פילס אט אט את דרכו עד שהגיע למכללת סנט ג'ון של ריק פיטינו. גם שם לא הפך לכוכב גדול ולא נבחר בדראפט אבל הרשים מספיק כדי להצטרף לפיסטונס על חוזה דו כיווני כבר בשנה שעברה. ג'נקינס פותר לפיסטונס מחסור במובילי כדור לצד קייד ואפילו זכה לפתוח בהרכב בכמה משחקים. אולי סוף סוף נראה אותו זוכה לחוזה מובטח.